בית שאן: גבר רצח את אשתו וניסה להתאבד הארץ, ynet, חדשות 2, מעריב nrg, וואלה!, חדשות 10, ישראל היום
חיפה: הגיע לבית גרושתו ודקר אותה ואת בן זוגה ynet, חדשות 2, מעריב nrg , חדשות 10
בת 17 הכניסה שיעורי מגדר לתוכנית הלימודים בכפר סבא ראיון בלונדון וקירשנבאום ( 26.8 – החל בדקה 35)
עתה, מעודדות מפעילותן, מתכוונות אלקוסר וחברותיה לקדם את הרעיון לכנסת ולהציע הצעת חוק שאפשר לכנות "חינוך מגדרי חובה". לדבריה, "כמו שלומדים שפה, גיאוגרפיה וחשבון, יהיו חייבים ללמוד את שפת המגדר. כל המורים והמורות יעברו הכשרות".
לא להשאר בחושך (מאיה קוי, m0rebutter)
למה צריך לאוורר את המקרים האלו, עם שם, ותמונה, ומספר? כדי לבסס נורמות בצורה הכי חזקה שיש, עם הכלים הכי חזקים שיש. זו לא הנורמה. לא להאנס זה לא סטנדרט סביר. לא להיות מוטרדת זה סטנדרט סביר, אחד שצריך לשאוף אליו.
מהי הסכמה? פוסט למתחילות/ים (שירי אייזנר, שחור סגול)
הסכמה זה תקשורת. זה לדעת לדבר ולעשות מו"מ על סקס ומיניות. זה להקשיב לפרטנרים/ות שלנו ולעצמנו, להיות גם קשובות וגם מודעות לעצמנו. זה להיות מסוגלות לקבל "לא" כתשובה.
גבר פמיניסט? סתום את הפה (ניר הופמן, onlife)
ככה מדבר גבר פמיניסט: הוא לא מדבר. הפמיניזם הגברי הרדיקלי יכול להתבטא רק בשתיקה. להיראות – זה כל מה שגברים פמיניסטים יכולים לעשות. הפמיניסט רק מראה את עצמו, לא מדבר. לכן, "ככה נראה פמיניסט" הוא בעיני הביטוי הטוב ביותר לתפקיד שיכול למלא גבר בשיח הפמיניסטי.
על משפטי שדה בפייסבוק (המפתחות של הצוללת)
כי אין לי ברירה. אין לי ברירה לחרוץ גורלות, ולהיות שופטת במשפט שדה, כי זה המשפט היחיד שנשאר לנו.
פרחה זה גם שם יפה (שלומית ליר, רוח מזרחית עזה)
ברשימה הקודמת עסקתי בגזענות הסמויה במושג "ערס". ברשימה זאת ברצוני להמשיך לקרובת משפחתו המדומה, המתגלמת במושג העולב והפוגעני "פרחה", תוך ביקור בתחנות יצירה של שלושה יוצרים, העוסקים בדמותה.
חופשת ילדה. משרת הורה. וחלב שאוב. (אילאיל קומיי דרור)
"מה את עושה פה?" שאלו אותי בראשון שעבר בפליאה גמורה במשרדים בעבודה.
"אה. חזרתי. אני ובן הזוג שלי התחלקנו חצי חצי בחופשת הלידה, ועכשיו הוא נשאר עם הילדה".
אתה הבייביסיטר? לא. אני האבא 🙂 (יאיר פוגל דרור, לקט)
בכל אופן, אחת ההתייחסויות שחזרה על עצמה הייתה בעצם בקשה לשמוע קצת על הצד שלי. איך זה להיות לבד בבית עם הילדה האם אני מוצא לעצמי מעגלי תמיכה וכדו'. אז הנה – הצד שלי.
כאילו שנולדו בגיל שלוש (אסתי קירמאיר, העוקץ)
ועדת טרכטנברג לא הציעה פתרון מקיף לתחום החינוך לגיל הרך. פתרון כזה דורש התייחסות גם למשך חופשת הלידה, שכר הנשים ומעמדן הכללי בשוק העבודה. קריאה לחינוך ציבורי חינם מלידה
גיליון מיוחד לחודש אלול של קולך- אני לדודי ודודי לי- על זוגיות אהבה והסכמים
אנחנו מסכנות את שלום הציבור? (יו"ר נשות הכותל ענת הופמן, סלונה)
ענת הופמן על האמת מאחורי מעצרן של נשות הכותל: הן לא מסכנות את שלום הציבור, אבל הן כן מסכנות את הסטטוס קוו הקיצוני, השוביניסטי והמחניק שנהוג בו כבר שנים
עקב צמצומים (יעל בן יפת, העוקץ) קריאה נגד מעצרן של נשות הכותל (עצומה)
לא ברור איך זה קרה, אבל פתאום לנשים אסור לשיר ויש מי שנעצרות כי העזו לשים על עצמן טלית ברחבת הכותל
הנימוק הוורוד (קרן צוריאל הררי, מוסף כלכליסט)
תעשיית המוצרים הוורודים לבנות מגלגלת מיליארדים, אבל מהיכן צמחה ההעדפה לצבע הסמוק? ארבעה הסברים לתופעה, ושום עתיד ורוד שנראה באופק
הסטודנטית והאלוף (שרי בשי, הארץ)
בקרוב יצטרך בג"ץ להכריע באשר לסיכוייה של ענדליב שחאדה לממש את הייעוד המקצועי שבו בחרה, קידום זכויותיהן של נשים פלסטיניות ברצועת עזה.
כיצד אלימות בבתי ספר מעצבת התנהגות מגדרית? (מיכל פיטובסקי, האגודה הישראלית ללימודים פמיניסטיים ולחקר המגדר)
היכן מוצאים את עצמם אותם ילדים שלא רוצים או מסוגלים להחזיר- בנות לעיתים קרובות או בנים שמתוקף חולשתם נדחסים לקטגוריות 'נשיות'? הם מוצאים את עצמם מחוץ לנורמה, ולא מעט פעמים, המערכת מגנה אותם על כך.
המורה זורמת לכנסת (סלונה)
בין מאבקיה של בן עמי, אם לשניים מירושלים, פמיניסטית ואקטיביסטית חברתית, בלט במיוחד מאבקה בשנים האחרונות נגד הלנת השכר של מורות קבלן שהועסקו דרך "חברת רנה קאסן" בירושלים, שבה הועסקה גם היא.
השיטה: אלימות מינית: ככה נאנסות נשים בכנסת: נתונים מזעזעים: (guy levinget, קפה דה מארקר)
ממורָה תצא תורה (צביה ולדן, ynet)
במקרה הטוב נשים זוכות להיות מראיינות או שופטות. בתוכניות של הכנסים, גברים ועוד גברים מדברים. רק מיעוטם מגיע מהתחום עצמו, וגם אז – תמיד בכירים ואף פעם לא מורות, ואפילו לא מנהלות. כנסים כוחניים כאלה הם נדבך נוסף ברמיסת המקצוע
רשימת הפריוולגיות הסטרייטיות (הפרשדונה)
לאחר קריאה של רשימת הפריווילגיות הגבריות והיכולת שהיא נתנה לי להיות מודעת לפריווילגיות שלי כזכר שעובר כגבר רוב הזמן, ולאחר מספר דיונים עם סטרייטים* על פריווילגיות, החלטתי שיש צורך ברשימת פריווילגיות סטרייטיות.
אני מודע/ת לפריווילגיות שלי – מה עכשיו? (שירי אייזנר, שחור סגול)
בדיונים בפייסבוק ובמקומות אחרים, ההקשר היחיד שבו ראיתי את הביטוי עולה הוא בהקשר של התגוננות ורצון לשמר, לא לפרק, את הפריווילגיות.
מי צריך פריווילגיות (Inter Spem et Metum)
הכישורים האישיים שלי בלי ספק מועילים לי, השאלה אם הם יכולים להועיל לנשים נוספות, והאם זה ישתלם להן. למדתי משפטים כי אני חושבת שכן, ובינתיים אני לא מתחרטת.
לקנות לך יהלום – "שובניסטי", שרמוטה פוריטנית – "חתרני" (אורטל בן דיין, קפה גיברלטר)
דוגמא זו היא אחת מיני רבות לאופן שבו הדיון בטקסטים הרדודים והשובינסטים לכאורה של המוזיקה המזרחית, גורם לגברים משדה התרבות להישמע ככאלה שזכויות הנשים היו מאז ומתמיד נר לרגלם, כאילו שירים שוביניסטיים, גזעניים ופוגעניים אינם מושמעים פה מדי יום ביומו בכל תחנות הרדיו המרכזיות.
לא יורות אבל בוכות (ליאת אלקיים, הארץ)
כל הסדרות האלה עוסקות בכאן ובעכשיו. ויותר מזה, כולן סדרות מאוד אישיות, נדמה שהנשים האלה, שגדלו (לפחות תיאורטית) על ברכיהן של בטי פרידן, אריקה ג'ונג וסימון דה בובואר, כותבות בעיקר את עצמן. במודע או שלא במודע זה כמעט הציווי הראשון של הפמיניזם.
המהפיכה החינוכית הדמוקרטית של תקווה לוי (יוסי דהאן, העוקץ)
האקטיביזם של תקוה לוי, בניגוד לאקטיביזם המאפיין את המחאה החברתית בשנה האחרונה, אינו מצטמצם לזירה החברתית; על פי התפיסה הערכית שמנחה את פעילותה מזה שנים רבות כפמיניסטית מזרחית וכשותפה במאבקים למען השלום, מאבק לצדק מעמדי, צדק אתני, צדק לאומי וצדק מגדרי, אינם ניתנים לחלוקה והפרדה, הם חלק ממאבקה הכולל לחברה מתוקנת.
עד כמה שתמוה הדבר, מופנה הבוז שהוא רוחש לא רק אל נציגי התרבות החדשה והנעלה יותר, אלא גם אל המכשירים והמכונות, שאותם הוא כה מעריץ וחומד (הצטטת) עד כמה שתמוה הדבר, מופנה הבוז שהוא רוחש לא רק אל נציגי התרבות החדשה והנעלה יותר, אלא גם אל המכשירים והמכונות, שאותם הוא כה מעריץ וחומד. הוא מנסה לנהוג בהם כמו שהוא נוהג בנשים, כמו היו חפצים הנתונים למרותו."
פרופ' קרל פרנקנשטיין (1905-1990), חתן פרס ישראל לחינוך
פרופ' אווה אילוז נבחרה לכהן כנשיאת בצלאל (הארץ)
סמל סקס (בילי מוסקונה לרמן, מעריב nrg)
שורשי ההטרדה המינית והכנסת הנשים למציאות מובנית נטמנו כבר עם הגיוס הראשון לצה"ל כך הצליחה התרבות הישראלית לעטוף את המושג האלים "צבא" באלמנטים סקסיסטיים
פורנו והימורים ברשת: "תעשייה ישראלית, שאיש לא מתגאה בה" (כלכליסט)
מי שומר על המרחב האישי שלך? (אמא ברשת)
הרבה שנים שאני מסתובבת לי בעולם עם תחושה של "קורבן פוטנציאלי", זה נשמע אולי קצת דרמטי, אבל אני חושבת שרובינו מסתובבות ככה.
הורים לתלמידות מחול בתלמה ילין: "מורי המגמה מעודדים הפרעות אכילה" (הארץ)
מאיה ריזוב מדברת (ספירניסטיות)
מהו פמיניזם בשבילי? "לפני הכל, אחוות נשים. הלגיטימיות שלי כאדם וכאישה לנהל את חיי כאוות נפשי, והתנערות מכל שיפוט וביקורת אנטי פמיניסטית שמופנית כלפיי. בגדול – חברה בריאה יותר, בשאיפה ובתקווה".
הפות שלכן נורמלי. (בטטת כושר)
כשסיפרתי לחברה שלי (שמה שמור במערכת)
שאני מתכוונת לכתוב פוסט על פותים (או כפי שתיקנה אותי חברה אחרת, מסתבר שנכון לומר "פתות") היא הסתכלה עליי בזעזוע ואמרה לי שאני לעולם לא אמצא עבודה הגונה.
לגו פונה לבנות: בית קפה ומספרה באבני סגול־ורוד (כלכליסט)
חזקה או נאמנה (דוד שפרבר, קולך)
פרוייקט יופי, גיל מגדר: של מוסף גלריה, הארץ:
יופי, גיל, מגדר: איך נשים מתמודדות עם המשולש האכזרי הזה? (צפי סער)
"ולכן בעצם הזיקנה הנשית מתויגת כמשהו מכוער כל כך, או מאיים: משום שאסור לנו להחזיק בכוח שנובע מניסיון חיים, מידע שנצבר. לכן מופע הנעורים עניינו למחוק, לא את סימני הזמן, אלא את סימני הידע שנצבר בזמן הזה. ולשמר אותנו כל הזמן בעמדת הכפיפות, כי אני לא יודעת, כי אני תמימה, כי אני צעירה".
תמיד בתמונה: סמדר קלצ'ינסקי על היחסים המורכבים עם הדוגמנות (סהר שלו)
המשאב הטבעי שלי(אילנה שושן) להתראות נעורים (חלי גולדנברג)
מציצנות להזדקנות: על הסרט "דוגמניות על, אז ועכשיו" (אורי קליין)
מלח גס || חדש בירושלים: הדרת נשים משקית מלח (עידו קינן, הארץ)
בת מלח כבודה פנימה | מם הדרת נשים ממלח סלית(עידו קינן, חדר 404)
מלח עם פלפל || הרשת מגיבה להדרת הנשים משקיות המלח (הארץ)
שתי הערות על "הדרת נשים" מאריזות המלח (או: די לזילות "הדרת הנשים", בבקשה) (צבי טריגר, אוטוביוגרפיות)
שנאת ערבים ושנאת נשים: ארגון להב"ה עושה סיבוב ברשת חדר 404, הארץ, חורים ברשת
די להקצנה בחינוך הדתי (עידית שפרן גיטלמן, הארץ)
תקנון צניעות להורים והתקרנפות: החינוך החרד"לי (עינת ברזילי, ynet)
קוד לבוש והפרדה גם בקופות החולים (mynet)
לרקום מסורת נשית (שלומית ליר, יקום תרבות)
במקום זאת הספר מייצר הנכחה בשטח של פרקטיקום נשי המורכב מטקסים, תפילות וסיפורי נשים יהודיות לאורך תקופות בהיסטוריה. פעולה זאת מאפשרת מקום לאותם תפילות, סיפורים וטקסי נשים יהודיות ברחבי העולם, שאומנם היוו מאז ומתמיד נדבך ביהדות, אך מעט מאוד מהם הועלה על הכתב וחובר יחדיו באופן המייצר נוכחות ואמירה של כוח נשי.
מה יש לדווח, מה לא ראית אף פעם כזה? (הכצעקתה)
גם הגברים נפלו קורבן להלכות צניעות ynet, מאקו
"בנותיי מנישואים קודמים חיות בשפע, בניי מנישואים שניים סובלים מעוני" (מאקו)
שושן ברבי הוא גבר-גבר (ענת סרגוסטי, onlife)
רץ ברשת: שערוריית הפוטושופ של אסתי גינזבורג (נענע 10)
אסתי הכפולה (ליטל אבזון, מאקו)
עדיין בובה ממוכנת (אסתי אדיבי שושן, הארץ)
בפרק "זהויות" בתוכנית הלימודים החדשה בספרות, שירי המשוררים הגברים נוגעים בלבה של הישראליות, בעוד המשוררות מיוצגות בשירים פרטיים ואישיים
אמהוֹת פגומות (ריקי כהן, סלונה)
קצינה התלוננה שהאלוף תיבון הטריד אותה מינית הארץ, חדשות 2, וואלה
העונש למנכ"ל משרד התחבורה שהטריד: נזיפה ופרישה (הארץ)
הטרדה בחסות המדינה (מאמר מערכת, הארץ)
עירוני א': מורים ימנעו מתלמידות עם מיני להיכנס (mynet)
הנשים כובשות את צמרת הבנקאות הישראלית (כלכליסט)
ערב בחסות העירייה בנתניה: כניסה לנשים אסורה (mynet)
עצומה- מחאה נגד שיטת הקיטלוג של סטימצקי וקריאה להקמת מדף בנושא מגדר ופמיניזם.
ניסחו טל גוטמן רותם כהן וליאן רם.
לאחר צאת הספר אל האחות הלא ידועה: גיבורות השואה בחברה הישראלית של ד"ר שרון גבע הופתענו לגלות בעיתון הארץ שאתם מקטלגים בסניפי הרשת ספרים בנושאי מגדר ופמיניזם תחת הקטגוריה "נשים וזוגיות" ולאחר מכן תחת הקטגוריות "נשים, זוגיות ומגדר" או "זוגיות ואהבה".
צילמה: ד"ר שרון גבע
לבית הספר שלנו דרושות תלמידות (mynet)
מגמת קוסמטיקה נפתחה ב'עמל זיו' ברחובות כדי למשוך בנות לבית הספר, שבו לומדים כרגע בעיקר… בנים
מבעד לעדשת המצלמה של נערות מעוספייה (ynet)
גאווה חינוכית: בתי הספר מוכנים לקהילה הגאה? (מאקו)
מאות אלפי תלמידים יחזרו אל ספסל הלימודים בשבוע הקרוב, אך נראה כי דווקא מערכת החינוך עדיין לא למדה איך להתייחס לקהילה הגאה.
"אני פוחד לחזור לבית הספר – בגלל ההומופוביה" (מאקו)
הטיפש, האלים, הדתי או החילוני: קווים לדמותו של ההומופוב (מאקו)
פיתוח ישראלי: קשית שתייה תזהה האם יש סם אונס בכוס? (מאקו)
הנאשם באונס פעוט נאבק לשחרור ומציג פוליגרף (ynet)
אחרי כשנה וחצי במאסר: בן 80 זוכה מאונס נכדתו ישראל היום, חדשות 2
בעלי בתי בושת בת"א חשודים בעבירות מסים (ynet)
רוקדים על דמן של נשות המפורסמים (חן גינסברג, The Marker)
הזרים החשודים באונס בתל אביב לא יואשמו – אך ייאסרו וואלה!, ynet
האם הפרודה תירש את בעלה? (ליהיא כהן דמבינסקי, גלובס)
גברים מבקרים את "רווקה פלוס":
שמוליק דובדבני (ynet), אבנר שביט (וואלה!), אורי קליין (הארץ) מאיר שניצר (מעריב nrg)
האם רו"ח דודי גולדברג ירוץ לנשיאות לשכת רו"ח? (גלובס)
פסיקה תקדימית: 20 אלף שקל על כל אגרוף (מעריב nrg)
תושבי המושב לחצו – הפדופיל נאלץ לעזוב (ynet)
ראש ענף בשב"כ הטריד חיילת – ואולץ לפרוש (הארץ)
עלייה עקבית בתלונות על הטרדה מינית בשב"ס (הארץ)
צפו: מצעד "גו טופלס", הגרסה התל-אביבית (מעריב nrg)
בן גביר נגד מצעד "גו טופלס": "זו תועבה" (מעריב nrg)
"במופלא ממני": מה נשים רוצות (בר חיון, הארץ)
סוגיות מוסד ההורות והחתונה בהחלט מעניינות, אך במקום להזרים בהן דם חדש, הרומן הזה לוקח אותן כמה צעדים לאחור
בעקבות הראיון עם אנה ארונוב ב-7 לילות- בידיעות אחרונות:
המציאות החשוכה של אנה ארונוב (ליטל אבזון, מאקו)
דעות משפילות-נשים תמיד מותר להשמיע, הן נתפסות ככאלו המעוררות לכל היותר "דיון", גם אם ברור שהן "לא לעניין" (הסופרלטיב החריף ביותר ברוב המקרים). אולם, מה אם מדובר היה באדם שחור, שהיה מצוטט באומרו "כשאני ליד אדם לבן, עליי לסתום את הפה ולא להגיד את דעתי"?
אנה לא אומרת (הדס בשן, סלונה) אנה חשבה שמותר לה לבחור (ניר גונטז', סלונה)
האמהות שעובדות בערוץ 10 לשרה נתניהו: "השמיעי בפני רה"מ את קולנו. את התקווה האחרונה" (כלכליסט)
בלי ללמוד: החרדיות חגגו את סיום הדף היומי (ynet)
בגלל בעיות צניעות קשות: מבנה של ארגון חסד נאטם (כיכר השבת)
סיוט לילי: שבאבניקיות תוקפות נערות חרדיות (כיכר השבת)
מטריד או מטרידה? (מתי גולן, גלובס)
הבעל הוא לא השמש והאישה היא לא הירח (יעקב אשבל, מקור ראשון)
הצצה נדירה אל הרעיות של בכירי הרבנים (מעריב nrg)
צעיר מואשם: התחזה למאמן כדורגל, ואנס בן 9 ynet, מאקו
האחות הגדולה 