אפליה: מדריך למשתמש (פרופ' אוה אילוז, מוסף הארץ)

אפליה היא מערכת של אסטרטגיות בלתי נראות שההשפעה שלה היא הדרת קבוצות מיעוט ממשאבים זמינים. אפליה היא עניין של שיתוף בעמדות כוח, לא היכולת שלנו ליצור קשרים עם נשים או מזרחים או ערבים כחברים, כמאהבים או כעובדי משק הבית שלנו. אנחנו יכולים לאהוב נשים מזרחיות, ולהפלות אותן במקום עבודתנו. סוגיית האפליה עולה רק כאשר גבר ואשה, מזרחי ואשכנזי, ערבי ויהודי, יליד הארץ או מהגר, מתחרים על אותם משאבים, כמו עמדת כוח, כסף, יוקרה, מנהיגות. עד כמה חברה באמת מאפשרת למיעוטים שבה להתחרות עם הרוב על משאביה – זהו המדד האמיתי למידת השוויוניות שלה.

הצילו! (אליזבט צורקוב, סלונה)

נשים אשר נאנסות על ידי המבריחים ונכנסות להיריון בסיני משוחררות בדרך כלל בטרם תוכלנה אפילו לבקש הפלה, והן נאלצות לפנות לעמותת "רופאים לזכויות אדם" על מנת לבצע אותה. מדינת ישראל מנועה מלגרש את מבקשי המקלט (אותם היא מכנה "מסתננים") אך לצד זאת, אינה בוחנת את בקשות המעמד שלהם ולא מעניקה להם מעמד של פליט אשר יקנה להם זכויות בסיסיות כמו טיפול רפואי. רק נשים שנאנסו מספר רב של פעמים על פני תקופה ממושכת נחשבות לקורבנות סחר בבני אדם על פי החוק הישראלי וזוכות לסיוע. אישה שנאנסה "רק" מספר פעמים, אפילו אם עונתה באופן קשה ביותר, אינה זכאית לסיוע ותזרק לרחוב.

פרו ורבו: פרויקט כרזות להגדלת הילודה החילונית (עכבר העיר)

זאת לא בדיחה (Inter Spem et Metum)

נדמה לי שאיפשהו בליבה צריך להיות מקום להומניזם בסיסי. כזה שלא מצמצם את מהותם של בני אדם לכלי להגשמת מטרות, נניח. אם תפיסה ערכית חילונית לא מתבססת על הרעיון שהאדם במרכז, לא ברור לי על מה היא כן מתבססת. יש כלמיני דברים שאפשר להגיד על תפיסת עולם הומניסטית. “הפכו את ילדיכם הלא קיימים למכשיר באמצעותו נשמור על החופש, על האנושיות, ועל הציבור החילוני במדינת ישראל!” הוא לא אחד מהם.

כשגזענות ושובניזם נפגשים (איילת בן ישי, הארץ)

לא צריך לשאול מי נקי מחשיבה פטריארכלית או מגזענות (אף לא אחד מאתנו), אלא מה עושים עם זה. מחויבות כזאת מקפידה תמיד על ראייה כפולה: מצד אחד להמשיך במאבקים בעוולות ובדיכוי הגלויים לנו, ומצד אחר, תמיד לשאול את עצמנו לאיזה דיכוי או עוולה אנחנו עיוורים, על מה ועל מי קל לנו לוותר. צריך להבין מי נשאר בשולי המאבק ולמה. רק אז, במקום להוקיע אלה את אלה בפלגנות או טהרנות, נוכל ליצור כאן סולידריות רחבה ואמיתית.

מה, גם למזרחים אין הומור? (צפי סער, גברת מג'ונדרת, הארץ)

העיוורון של אנשים מתקדמים-בעיני-עצמם כלפי יחסי המזרחים-אשכנזים כאן גם מזכיר את העיוורון של גברים שמאלנים כלפי סקסיזם, שכבר נכתב עליו לא מעט. הראשונים רוצים להמשיך לקדם "זכויות אדם" בלי שה"מכורים לעדתיות" יפריעו ויעכבו עם העניינים שלהם; האחרים רוצים להמשיך לפעול לחיסול הכיבוש בלי שהנשים יכניסו כל מיני דברים "לא קשורים" למשוואה.

זכויות אדם, חברים יקרים, הן עניין מורכב ורחב, ואדם הוא גם אשה, לפעמים אפילו מזרחית.

וגם:

אשחאדה, בת 46, אם לארבעה, היא אחת מחמש נשים, תושבות רצועת עזה, המבקשות להמשיך בלימודי המגדר שבהן החלו באוניברסיטת ביר זית. לימודיהן נקטעו לאחר שישראל ביטלה בשנת 2000 את אישורי המעבר שניתנו לסטודנטים מעזה שלמדו בגדה. כולן עובדות כיום בעמותות הקשורות לחברה האזרחית בעזה. ארגון "גישה" הגיש בשמן עתירה לבג"ץ, והיא אמורה לעלות לדיון ב‑23 במאי.

על צער וחרטה (דנה כהן, מעריב nrg)

אבל להיות אישה עצמאית וחזקה זה גם ואולי בעיקר לקבל החלטות קשות.
האם הצער והחרטה מלווים אותי כמו שמבטיחים באפרת? הצער כן, החרטה לא. בניגוד למה שחושב לעצמו הקופירייטר שלהם, הרגשות האנושיים פחות פשטניים מזה. צער וחרטה לא חייבים להגיע יחד.

לא בלי בתי- כאן בישראל -כתבה ב-24 שעות- ידיעות אחרונות השבוע (הקישור לכתבה במלואה- בפייסבוק )

כתבה שהופיעה ב"לאשה" בנושא זנות – מתוך דף הפייסבוק – גברים אמיתיים לא קונים נשים

זכותך למכור את גופך (ראיון עם רננה לויאני ב"זמנים מודרנים"- ידיעות אחרונות)

ותגובה שפורסמה בעיתון- אביב יהלום, יו"ר משותף, התנועה לשוויון ושלום בין המינים: 

עושים סדר חדש – אפרת אופנהיימר (רכזת חינוך ממרכז הסיוע ת"א) ועמרי מניב (עיתונאי מעריב) על הטרדה מינית באקדמיה – מיד בפתיחת התכנית מה-9.4.

אז שוב- למה לי להיות אמא? (אילאיל קומיי דרור)

אז אני עדיין מבוהלת. אולי אפילו יותר מבולבלת. איך עושים גם וגם? איך דואגים לשמור על האני בתוך כל זה? איך עושים הריון פמיניסטי? ואיך, חוץ מהגנים המשובחים שיעברו לבת שלי- איך מגדלים ילדה פמיניסטית לזוג פמיניסטי בעולם שכזה? ויותר מהכל- איך הופכים את העולם הזה לפמיניסטי? כדי שאני אוכל להגיד לבת שלי- שגם לה כדאי להיות אמא. עוד 30 שנה.

נשים עושות סדר (דנה ג. פלג, העוקץ)

"והיא שעמדה" – הגדה עם מדרש נשי, לא מספיק בועטת בפטריארכיה וחסרה קולות של נשים רבות – אבל עדיין מצליחה להביא לשולחן הסדר קולות פמיניסטיים וקריאה לחברה אחרת.

מוסף 7 ימים- ידיעות אחרונות 6.4:  "רב גוני" – עמיחי לאו- לביא על שאיפתו להיות הרב הקונסרבטיבי הגיי הראשון שיכהן בישראל

מוסף השבת ידיעות אחרונות 6.4- מסע נפש- על חניכות מעון צופיה לנערות בסיכון גבוה במסע "הישרדות" במדבר ככלי טיפולי. 

אחת מעשר (ענת סרגוסטי, סלונה)

לאט-לאט החלו הקשיים האלה לצוף, לצוף ולקבל מסגרת, והגדרה ושם: דיכאון אחרי לידה. לא כל קושי שבא בעקבות לידה הוא דיכאון, וגם בדיכאון יש מנעד רחב, אבל ישנה תסמונת ששמה דיכאון אחרי לידה. לאט-לאט חדרה ההכרה שזו לא את, אלה ההורמונים, והפיסיולוגיה והכימיה.

האם הגינקולוג שלך מתעניין במצבך הנפשי? (ד"ר חנה גילאי גינור)
תוכנית משרד הבריאות לאיתור נשים הסובלות מדיכאון בהריון ולאחר הלידה, היא מבורכת, אבל מדוע לא לתת את התפקיד לרופאי הנשים שמכירים את המטופלות שלהם?

נבחרת ישראל במתמטיקה: איפה הבנות? (ynet)

לא בלי הגבלה: הגדלת חזה – רק מעל גיל 22 (ynet)

משפחה אלימה: איך להרחיק את בן הזוג מהבית? (עו"ד אודליה אלטמן, ynet)

הרשות השנייה: הפחתת שידור הנשים בקול ברמה מוצדקת (הארץ)

תערוכה: מיצג מקווה ותאריכי וסת תלויים על קיר (ynet)

מתוף דף הפייסבוק של ישראל חופשית: פרטים נוספים בקבוצת "לא מצונזרת" 

לבנת: לבטל את הפחתת שעות שידור הנשים בקול ברמה (הארץ)

אישום: הביאו זונות מאוקראינה, גבו כסף וקנסו ynet , מעריב nrg

הלבנת זנות (בילי מוסקונה לרמן, מעריב nrg)
מועדון חשפנות הוא ביטוי מכובס לבית בושת. כשמנגנוני ההגנה של הצעירות שמגיעות להרוויח כסף קל קורסים, הן מוצאות מפלט בסמים. הענקת רישיון למקומות כאלו היא שותפות לפשע

Women, strut your stuff -Programs that advance the status of women around the country – THE TIMES OF ISRAEL

"אם אבא שלי לא היה פוליטיקאי בכיר – כבר הייתי יוצא מהארון" (מאקו)

מר"צ כבר לא מייצגת את הקהילה הגאה בישראל (ד"ר אוון כהן, מאקו)

מרצ לא מייצגת את הקהילה הגאה? לא יודע אם לצחוק או לבכות (דני זאק, מאקו)

הטרדה מינית בעבודה: אל תתמודדי לבד (שמרית פרנקל, onlife)

בפעם הבאה שמישהו יגיד לכן שאתן מגזימות, תדעו שלפחות מישהי אחת חושבת שאתן לא (תולה, הכצעקתה)

בעצם רציתי להגיד לו שלא יגע בי בכלל (איילה, הכצעקתה)

אני מרגישה שאני כבר לא יודעת כלום (אנונימית, הכצעקתה)

כאילו כל העניין היה בטעות (תא וידוי)

חוקרים גילו אצל נשים גן נגד הזדקנות (הארץ)

תגובה לכרזה מבית שמש שהעלתה ליאת פרי לפייסבוק:  

מדענית ישראלית זכתה בפרס "למען נשים במדע" של אונסק"ו ולוריאל (The Marker) ראיון עם ד"ר נעמה גבע- זטורסקי במוסף החג 6.4 של "ישראל היום"

"לא רואים עלייך" של מיכל אביעד זכה בפרס הראשון בפסטיבל קולנוע בצרפת (הארץ)

ואלו עשר המכות של הקהילה הגאה (מאקו)

גיל הנישואים והקשר לחינוך (סגנית השר גילה גמליאל, ישראל היום)

לפניכן/ם מקבץ ההרצאות הפמיסטיות החשובות והמרתקות ביותר מטד.

תודה למתרגמים לעברית (כל ההרצאות כאן מלבד זו של כלת פרס נובל לשלום ליימה גבויי מתורגמות)

שריל וודאן : העוולה הגדולה של המאה שלנו

sheryl wudunn  – our century greatest injustice

מאבקה של סונית'ה קרישנן כנגד עבדות מין 

Sunitha Krishnan fights sex slavery

Leymah Gbowee: Unlock the intelligence, passion, greatness of girls

ברנה בראון: על העוצמה שבפגיעות

Brené Brown: The power of vulnerability

הנס רוזלינג ומכונת הכביסה הקסומה

Hans Rosling and the magic washing machine

אמא ובת רופאות גיבורות: הווא עבדי + דקו מוחמד

Mother and daughter doctor-heroes: Hawa Abdi + Deqo Mohamed

קויתה ראמדס: נשים רדיקליות המחבקות את המסורת

Kavita Ramdas: Radical women, embracing tradition

קורטני מרטין: להמציא את הפמיניזם מחדש

Courtney Martin: Reinventing feminism

טוני פורטר: קריאה לגברים

Tony Porter: A call to men

זיינב סלבי: נשים, מלחמה והחלום של שלום

Zainab Salbi: Women, wartime and the dream of peace

אורי אוקולו: להפוך לאקטיביסטית

Ory Okolloh on becoming an activist

קיראן בדי: מפקדת משטרה חדשנית

Kiran Bedi: A police chief with a difference

ברנדה לאורל – יצירת משחקי וידאו לילדות

Brenda Laurel on games for girls

שריל סנדברג: מדוע יש מעט מדי נשים מנהיגות

Sheryl Sandberg: Why we have too few women leaders

Cindy Gallop: Make love, not porn

שני שלישים מקורבנות סחר בבני אדם הן נשים  הארץ, ynet

הבחירות בבורמה: ניצחון סוחף למפלגתה של סו צ'י (הארץ) הנצחון של סו צ'י לא מביא חופש לבורמה (הגרדיאן)

להקת בנות בבורמה מותחת את הגבולות (הדיילי ביסט/ ניוזוויק)

רוסיה: מתקפת חקיקה נגד הומואים ולסביות, והקהילה הגאה חוששת לעתידה (הארץ)

גולדמן סאקס וחברות פיננסים השקיעו באתר שקידם סחר בנשים (ניקולאס קריסטוף, The Marker, מתורגם מהניו יורק טיימס)

פעילה למען זכויות נשים ג'ויס בנדה הושבעה כנשיאה במלאווי (הגרדיאן) נשיאת מלאווי הנכנסת: מנהיגה אהודה, לוחמת חברתית (וואלה!, מתורגם מרויטרס)

בדרום סודאן, נשים נמסרות כדי לפתור מחלוקות במשפחה (הדיילי ביסט/ ניוזוויק)

מותה של הנערה אמינה פילאלי במרוקו שם את נושא זכויותיהן של הנשים במרכז  (הגרדיאן)

שירת המהפכה של אדריאן ריץ' (צפי סער, גברת מג'ונדרת, הארץ)

נשים בספרד משועבדות לתיירות המין הגואה (הניו יורק טיימס)

אשה יפה? יש לך סיכוי נמוך יותר להתקבל לעבודה ( הארץ, מתורגם מהאקונומיסט) הארץ: נשים הן כלבות קנאיות, ועכשיו זה מדעי (שק של נחשים)

טרנסג'נדרית תתמודד לראשונה בתחרות מיס יוניברס קנדה: הארץ, ynet, מאקו

הפמיניזם הברוטלי של "משחקי הרעב" (קאטה פוליט, The Nation)

קמילה ואייחו, המפהכנית הזוהרת ביותר (הניו יורק טיימס)

ניקי היילי, מושלת דרום קרוליינה- רפובליקנית- אחת ההבטחות הפוליטיות הגדולות בימין האמריקאי:

לנשים לא איכפת מאמצעי מניעה:

בעקבות זאת שני מאמרים במגזין סלייט:

לנשים כן איכפת (אמנדה מרקוט) , ייתכן שהיא צודקת- לנשים באמת לא איכפת מנושאי נשים (ליבי קופלנד)

"משחקי הכס" 2: אשה חזקה? תתפשטי (מור אלזון, ynet)

עלילת הנישואים הרעים (סלון) על ספר חדש מאת ננסי גולדסטון:  "the maid and the queen"

קמרון מרגיע את הכנסייה: הנישואים הגאים בבריטניה יהיו אזרחיים (מאקו)

שום מוזיקה מלאית יפה לא יכולה להעלים את הכללתו של הזמר שרצח את זוגתו באלבום של אמאדו ומרים (הגרדיאן)

מגזין האופנה עלאא: ווג של מכוסות הראש (הארץ, מתורגם מהניו יורק טיימס)

אמנסטי קורא לפוטין לשחרר את חברות Pussy Riot (הגרדיאן)

אליף שאפאק: "בטורקיה גברים כותבים ונשים קוראות. אני רוצה שינוי"  (הגרדיאן)

סיפורה של ילדה-שפחה בהודו מעורר סערה בהודו (הניו יורק טיימס)

ביקורת על השלטון בעקבות פרשת רצח של צעירה באוקראינה (הארץ, מתורגם מרויטרס)

ראיון ב-mother jones  עם המייסדת- שותפה של "וידה"- הארגון שסופר נשים וגברים במגזינים האמריקאיים

הגבלות על זכויות הרבייה של נשים מעלות את המסים לאזרח (בלומברג)

סוגרות רגליים: איזו מין שביתה (ynet)

קבוצה פמיניסטית דורשת מפייסבוק למנות אישה למועצת המנהלים (The Marker)

"אתה צריך שאזוז יותר?" (פרנק ברוני, The Marker, מתורגם מהניו יורק טיימס)
ב-HBO שמים דגש על מעמד האשה – בחדר המיטות ולא בחדר הישיבות

תקציר ההיסטוריה של הפמיניזם באדיבות וויינט יחסים (שק של נחשים)

היא לא בורה! היא קראה מאמר בוויקיפדיה! חוץ מזה מותר לה להביא פרשנות אישית, למשל כשהיא אומרת שנשים מנצלות לרעה את חוקי ההטרדה המינית ושהפמיניזם הרדיקלי גרם לנשים רבות לבצע גניבת זרע, זו פרשנות אישית שלה שאינה דורשת גיבוי בעובדות.

על ההעצמה (סיגל אופנהיים שחר, האגודה הישראלית ללימודים פמיניסטים ולחקר המגדר)

מתוך ידע נצבר, די ברור שתהליכים אלה (לעיתים, או לא לרוב) לא רק שלא משיגים את המטרה, אלא אף עושים את ההיפך. כלומר עלולים להותיר אישה ונערה בדרך כלל עוד יותר חשופה, מבוישת, מתוסכלת, וחווה אשמה על שלא השכילה להתעצם ולהפוך את עצמה למה ששאפה להיות- מנהיגה, עצמאית, מתפרנסת, אישה משוחררת וכן הלאה.

וזאת למה?

כי אולי חלקנו חסרות את הידע הרלוונטי שמחייב אחריות גדולה, כאשר אנו באות להתערב בחיי אנשים.

איך התפתחת, אישה?! (מאיה קוי, m0rebutter)

מדובר בסיפור נחמד, ממנו המשיכו וגזרו השערות על השוני הביולוגי המובנה, מעבר לזה שמותווה על ידי אברי המין, על מוח נשי ומוח גברי, על תכונות נשיות וגבריות, והכל מתוך הנחה כי נשים וגברים פשוט התפתחו באופן שונה. למרבה הצער, זו גם גישה שדופקת הרבה נשים עם תוויות של חוסר רציונליות, אמוציונליות, אמהיות טבעית, ובאופן גורף ומזיק יותר- שטחיות וטמטום.

חג של חירות ואהבה (אילאיל קומיי דרור)

היום לפני שנה נכנסתי לחירות. כן- אני יודעת שאומרים יצאתי. אבל מרגיש לי שדווקא מבחירה נכנסתי. נכנסתי בברית הזוגיות הרשמית.. עם שמלה והכל. טוב לא הכל. גם שם פעלתי מחירות. נכנסתי לזוגיות מדהימה במודע. היה לנו שיח זוגי לאורך כל ההכנות, שהתמקדו בעיקר בצורת הטקס ובהיבטים המשפטיים הכל כך חשובים.

מדרשי נשים לליל הסדר – קולך 

עוד מדרשי נשים חדשים- בעמוד הפייסבוק של "והיא שעמדה"- הגדה של פסח עם מדרש נשי חדש 

למה הוציאו את הנשים הפתייניות מההגדה (רות בנדיקט, Onlife)

האם החרדי חרד מהגאולה הגלומה באישה? החרדים מצביעים על העולם החילוני כמלא פריצוּת וזולוּת, אך בתור אחת שביקרה בשני העולמות אוכל לומר שאישית, אני מעדיפה להעצים את עצמי כראות עיני מאשר למחוק את עצמי בטענה שזוהי מטרת חיי.

איזוהי פמיניסטית (בילי מוסקונה לרמן, מעריב nrg)

מדוע פמיניסטיות לא מצליחות לשלב כוחות במאבקן הצודק? ד"ר רונית עיר שי, שכל חייה הם סתירה בין זהויות, היא האישה לענות על כך

לא מבינות בביטחון (רוית הכט, הארץ)

הגיעה שעתן של הנשים ליטול חלק בגרעין הקובע, ולא להסתפק בהקשבה עיוורת לגנרלים. מי יודע, אולי אם יותר נשים – ולאו דווקא כאלו העוטות על עצמן שריון של גבריות מבורזלת – היו לוקחות חלק בהנהגת העולם, אחיותיהן לא היו צריכות לדאוג בימים אלה לניקיון המקלטים.

נשים ישראליות נגד קמפיין AXE לגברים בפייסבוק: “סקסיסטי ופוגעני” (חורים ברשת)

בית שמש:

מתוך דף הפייסבוק של ישראל חופשית- ידיעות אחרונות:

 הדרת נשים ברנואר? מה פתאום, זה “מניעים שיווקיים בלבד” (עידו קינן, חדר 404)

 מתוך: קבוצת הפייסבוק " לא מצונזרת": "כל העיר"

המדרשה באורנים וניגוני נשים:

משקפיים מגדריות בכתה
תוכניות המגדר של המדרשה בבתי הספר –  

הזמנה
מגדר וגיל ההתבגרות : 

"וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם" (יעל לוין, קולך)

מרים הנביאה מוזכרת בפתיחת ספר שמות בהקשר להצלתו של משה על שפת היאור, אולם קיימת שתיקה מוחלטת באשר לפועלה בהמשך תקופת השעבוד. עם זאת, אפשר לקבוע כי בשעה שהובילה את הנשים במעמד שירת הים, היה מקומה כמנהיגה שמור לה מכבר.

יכול מראש חודש? (אילת וידר כהן, קולך)

לקראת הפסח על הנקיונות והאביב ועל עלון קולך לילדים (אילת וידר כהן, קולך)

חירות נשים (נעמה גולדברג, קולך)

חג החירות הוא הנותן את הטון לחודש ניסן, חודש החירות. רעיון החירות מבוטא בשלל הלכות פסח ובייחוד בהלכות ליל הסדר.

הגיע הזמן לשנות: והגדת לבתך (מיכל שלם, ynet)

ההגדה של פסח – הכלי לשימור הזיכרון – מזכירה ארבעה בנים, אבל נשים אינה מזכירה כלל. אלה הם סדרי העולם שאנו מנחילים לילדינו במסגרת "והגדת לבנך" – ואולי הגיע הזמן לצאת לחירות מחשבתית

נערות ישראליות ותת תרבויות דיגיטליות: מגדר שפה ומשחקיות בבלוגים- חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה – כרמל ויסמן 

זה חלק מהעבודה (ויקי, הכצעקתה)

פסיקה תקדימית: אשה תשלם מזונות לבנה  (ynet)

בית המשפט קבע שהאשה תשלם 1,200 שקל בחודש לבנה, שחי עם בן זוגה לשעבר, מאחר שמצבה הכלכלי יציב יותר. השופטת: "צריך לקרוא את הדין העברי בראייה התואמת את התמורות החברתיות שחלו בתא המשפחתי המסורתי"

דאגה בכיתה: למה אף אחת לא מתארסת? (ynet)

הכשרה בנושא מגדר ואקטיביזם 

טרנסג'נדר לבג"ץ: רוצה להקפיא את השחלות (ynet)

בן 27 שעומד בפני ניתוח לשינוי מינו מאשה לגבר, טוען בעתירה כי משרד הבריאות מונע ממנו להקפיא רקמת שחלה בגלל היותו טרנסג'נדר. "חלק מהאפליה עתיקת היומין נגד הקהילה הגאה"

גט לאחותך? משכי תלונתך (רשת ב')

אב בית דין בבית הדין הרבני בפ"ת, משה אוחנונה, נועד לפני כשנה ביחידות עם אביהן של הנשים והציע את המתווה הבעייתי לעיסקה, או לפחות הסכים לו. הנציב מצא שהתלונה נגד הדיין מוצדקת.

הפנסיה שייכת גם לגרוש שלך (ליהיא כהן דמבינסקי, גלובס)

בתי הדין הרבניים מגלים גמישות כאשר אישה נדרשת לחלוק את הפנסיה שלה

סיפורן של דוגמניות ערביות (מעריב nrg)

מעסיקי פדופילים לא עומדים לדין: "די להפקרה" (ynet)

תבינו, אני לא לובשת צנוע, רק כי ככה ההלכה דורשת (שלומית אשר, סרוגים)

בזכות החברות (רוני, יחסי מין)

אני משקיעה הרבה זמן ומחשבה וגם דיבורים בלנסות ולהעביר לא/נשים מסביבי את המסר, שיש אלטרנטיבות. ואני גם באמת מאמינה בזה. יש אלטרנטיבות. אבל כרגע הן בדיוק זה – אלטרנטיבות, מכיוון שהן לא מספיק מעוגנות בתרבות, בחוק, בתפיסות של כולנו. משפחות מתפרקות, אבל לרוב, משהו שם דבוק חזק יותר מכל הליך גירושים או נסיעה של מישהו לחו"ל – בורדייה שם על זה את האצבע. נכון להיום, הערובה המשמעותית שלי היא המשפחה הגרעינית שלי מלידה, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה טיפולית רחבה.

לשוטרים מותר לאנוס (מאיה קוי, Onlife)

מעיון באמצעי התקשורת המקוונים מתקבלת תמונה לפיה תקיפה של זונות אינה סיפור גדול. אלו סיפורים הנוטים לעטר את העמודים הפנימיים ולהוות כמעט אתנחתא קומית בקריאה היומית. תמונות האילוסטרציה המצורפות לכתבות האלו אינן לקוחות מסטוק הקורבנות הרגיל – אותה אישה מכורבלת בפינה ומסוככת על פניה: ברגע שמעורבת בסיפור זונה, התמונות תמיד ישדרו משהו סקסי, אסור, מפתה. גם כאשר הכתבות עוסקות באלימות כלפיהן.

בין אובדן לזכרון (אילאיל קומיי דרור)

אתמול איבדנו שעה. אתמול כ20,000 נשים וגברים במעגל הזנות זכו בשעה. ביום שני אציין יום שבו זכיתי באדם קרוב. באותו יום גם אציין את העובדה שאיבדתי אותו לפני 5 שנים. אתמול זכיתי להכיר נשים אדירות וחזקות שלוקחות חלק בשיקום ועזרה לנשים במעגל הזנות. אתמול גם גיליתי שבשנת 2011 דירת החירום לזונות בתל אביב איבדה 7 נשים. 7 נשים שקופות.

אין לי אחות 2012 (איריס חפץ, העוקץ)

ההתנערות מהאחיות היא החלק המעניין במאמר: לא זועבי עצמה. בטיטו לא מסוגלת בכלל להכיר בכך שזועבי היא בן אדם עם צרכים ורצונות משלה. היא משתמשת בה כדי לשכנז את עצמה ולהגיד שהיא לא אחותה של זועבי ולא אחותנו אנו, המזרחיות הרדיקליות. היא מתגרשת מאיתנו, בלי שבכלל התחתנו איתה

על הישגיה של פיונה אפל בתחום העיניים היפות (שק של נחשים)

התנכלות על רקע גזעני זה כל כך סקסי (שק של נחשים)

וויינט: החטא ועונשו (שק של נחשים)

נו נו נו! אתן רואות מה קורה כשאתן לא ילדות טובות מספיק?

הרהורים של ייאוש  (חנה קהת, מוסף השבת- מקור ראשון)

בימינו, נוסף לאתגר ההשכלה והתרבות אתגר הערכים הליברליים. רב-תרבותיות, שוויון בין בני אדם, חרות אישית, אוטונומיות ואותנטיות הם ערכים עמוקים ומשמעותיים בחוויה הקיומית של כל צעיר וצעירה מערביים, גם דתיים. המשך האפליה המגדרית בתוך הקהילה האורתודוקסית מציב שאלה גדולה על סיכויי הישרדותה ועל אופייה. נשים יחפשו דרכים אחרות להגשים את יהדות ואת זהותן הדתית.

איך להתחיל עם בחורה זרה מבלי שתצרח / גבריות ופמיניזם (טל שמואלי, ביצים)

לפני שהקמתי את "ביצים" הנחת העבודה שלי הייתה שפמיניסטית היא אישה כוחנית ומדוכאת שמנסה לנצח גברים "במגרש שלהם" תוך שהיא שורפת חזיות ובהכרח לא מגלחת רגליים. גיליתי שב- 9 פעמים מתוך 10 אני טועה. גיליתי גם שהפיתוח של צד "פמיניסטי" באישיות של גבר זו דרישת סף בעידן הנוכחי.

"לילי פסח" לחוה שפירא: על הדרת נשים והכלתן – ליל הסדר כמשל ( יעל לוין, קולך. מתוך:'לילי פסח' לחוה שפירא: על הדרת נשים והכלתן – ליל הסדר כמשל", שבת שלום, פרשת צו תשע"ב, גליון 744.)

הסופרת המשכילה בעלת התודעה הפמיניסטית חוה שפירא קנתה לעצמה בצעירותה ידיעות תורניות מעבר למקובל באותה עת בקרב בנות גילה. באחדים מִכְּתָבֶיהָ שפירא מוחה כנגד הדרתן של נשים מריטואלים מסוימים, שהיו שמורים על פי הנוהג לגברים.

עושות סדר – פסח פמיניסטי (תומר פרסיקו, לולאת האל)

ההגדה הנשית הזאת מצטרפת לתופעה מתרחבת והולכת של כתיבה יהודית-דתית-נשית, שכוללת גם תפילות, מדרשים וכמובן הגות. זהו הצד ה"יוצר" של המהפכה הפמיניסטית היהודית, שמגיע (בישראל) אחרי שנים שבה זו התמקדה יותר בלימוד. אחרי שנשים לקחו לעצמן את הרשות (ויש יאמרו, חובה) ללמוד ברצינות מקרא, גמרא והלכה, כעת הן גם עושות בידע הזה שימוש. את היצירתיות הזאת ניתן כבר כמה שנים לראות, למשל, בטקסי חתונה, וכאמור גם בחיבורים שונים. כעת היא מגיעה גם לחגים, ופסח תחילה. בכל זאת, חג החירות.

נשים לא פחות יעילות מגברים, אבל מרוויחות פחות (אינה סולטנוביץ'- דוד, The Marker)

תיוג בעיית פערי השכר כבעיה נשית ולא כלכלית-חברתית מסייע להסיטה מסדר היום הציבורי

על מחיר הבוהמייניות (איילת עוז, ללא אליבי)

בצל האשם על אובדנם של חיי הרווקה-הרדיקלית-האינטלקטואלית-הלסבית שלעולם לא ייחיו, בושתי בעובדה שחיי המשפחה שלי הם, ובכן, מאוד מאושרים. אין דבר שישווה לאהבה שלי לבעלי ולבתי, או מרכיב בחיי שגורם לי אושר רב כל כך. אך האושר הזה, כדרכם של גורמי-אושר שמקורם בחטא, הפך להיות גילטי-פלז'ר. נושא שאין מזכירים אותו בפורומים מהוגנים (כלומר, בפני הבוהמייניים שכמותם כבר לא אהיה). בבחינת – מילא שאת עושה את זה, אבל בטח שלא צריך לנפנף בזה.

קשר סוחט (כלכליסט)

מה יש ביחסים עם המנקים והמנקות שלנו שגורמים לנו להיות עליונים וגם אשמים, נדיבים וגם רודנים, חברים טובים וגם בוסים נפוחים? קווים לדמותו של קשר ההעסקה הסבוך ביותר בחברה הישראלית

גאה ומתרגשת להתמודד על תפקיד יו"ר נעמת מטעם סיעת הבית החברתי בראשות איתן כבל (תמר זנדברג , בככר מול השמש)

מלבד זנדברג בסיעת הבית החברתי לנעמ"ת יהיו ד"ר רודינה ג'רייסי פעילה חברתית ויו"ר מרחב נצרת בנעמ"ת, ואריאלה לוי מארגון הסייעות הארצי

העצומה להדחתו של "החוקר השוביניסט" (מעריב nrg)

הוא אמר שהגישה של היטלר לנשים נכונה וקבע שכל תחום שנשים נוגעות בו שוקע. פרופ' מרטין ון קרפלד עדיין מלמד, ועשרות מרצים קוראים לפטרו

על שוויון ואהבה (ג'וליה פרמנטו, הארץ)

לפעמים מוטב לא לצאת אוטומטית להגנת האשה, אלא לנסות להבין את ההקשר התרבותי הרחב יותר שבו הדברים מתרחשים. לכן איני ששה לחגוג עם המערכת שיוצאת מגדרה במה שנראה לפחות כמשפט ראווה, כי לדעתי במקרה הזה נעשה יותר נזק לנשים ולאופן שבו אנחנו תופשים יחסים.

לא צריך לחפור הרבה בסיפור כדי לגלות את המנגנונים השמרניים שמסתתרים מאחורי התביעה לצדק. הראשון הוא עיגון הקלישאה על טבען הקלוקל של הנשים, שהאהבה גורמת להן לצאת מדעתן ולעשות מעשים שלעולם לא היו עושות בדעה צלולה. שיקול דעת? אחריות אישית? את הסיסמאות האלה אנחנו יודעות רק לצרוח על ילדינו הפוחזים.

חנה בית הלחמי על פונדקאות ב"עושים סדר": 

למה יש כל כך מעט נשים בעמדות ניהול? (The Marker)

ממדד קטליסט 2011 של שטראוס בשיתוף עם שדולת הנשים, עולה כי מספר הנשים בעמדות ניהול בכירות בישראל נותר זניח ■ אלה הסיבות המונעות מכן לטפס למעלה

גופי הוא ברשותי – וגם הבגד שלגופי (יערה כליף ליברמן, ynet)

יש לנו את הזכות לבחור מה ללבוש, ואין לאף אדם זכות להטריד אותנו בשל כך. גם בנות "צנועות" דתיות וחרדיות נאנסות ומוטרדות, ולכן בצעדת השרמוטות אין התנגדות לערכי היהדות

ההפרדה המוגזמת נובעת מתסביך נחיתות מול החרדים (אילת וידר כהן, סרוגים)

אני מתבוננת באלבום התמונות המשפחתי, תמונות של הורי ממסיבת שבע ברכות בה יושבים יחדיו גברים ונשים צדה את עיני, החוגגים הינם תלמידיו של הרב צבי יהודה, אז מה קרה לנו? איך הגענו למצב בו אבות אינם יכולים לצפות בבנותיהן בנות ה-12? מה מניע את ההקצנה?

או אם להיות ממש כנה (חלי גולדנברג, תקריב)

אני מרגישה שהקול הנשי שלי מול הבת שלי לא ברור מספיק לפעמים. רק לפעמים.

ואם להיות ממש כנה, אני לא משוכנעת שאני חיה בהתאמה למה שאני מאמינה בו במידה מספקת.

שתיים שהן אחת: למכור את הגוף כדי להצליח (דניאלה אליאס, onlife)

העונה הנוכחית של האח הגדול הייתה מאבק איתנים בין שתי יריבות מרות, שחולקות בעצם שיטת עבודה זהה: מוכרות את היופי שלהן כדי להתקדם בחיים. כי מה עוד יש לנשים למכור?

הייד פארק הנשים של onlife ב -youtube 

זה לא פמיניזם, זוהי חוליגניות, וזה רע לנשים (אלינור פרארה, ynet)

הפמיניזם המקורי, הטוב והמכובד, ביקש להחזיר לנשים את זכויותיהן ולקדמן כדי שיהיו שוות ערך לגברים. הפמיניזם הרדיקלי, הנבזי והכוחני, יצר דמוניזציה של הגברים, כאילו כל גבר הוא מדכא, אנס או נצלן. 

ציניות ואדישות בקטע פוסט אידיאולוגי (הקיסרית טוליוס הזועמת, טיפול שורש – עיתון שחור)

הכול מתחיל מהדרה בתורה (רמי ריינר, מקור ראשון- מוסף השבת)

השיח שבתוכו אני חי בעולם המערבי בכלל ובישראל בפרט הוא שיח שבו המיניות מובלטת ונוכחת בכל פינה ובכל זמן. די לכולנו לעצום את עינינו לרגע ולדמיין את דף הבית של אתרי חדשות כוואלה או Ynet. במידה ולא הספקנו להדליק את מחשבנו טרם יציאתנו מביתנו, הרי ששלטי החוצות המלווים אותנו בדרכנו לעבודה והמנסים למכור לנו מוצרים ממכונית ועד עיתון, ממטבח חדש ועד הצגה, מלווים בתמונה של צעירה, לרוב אנורקטית, וכמעט תמיד בתנוחה בעלת משמעות מינית פתיינית חד משמעית.

ביצים: הבלוג של הדון. (טל שמואלי,ביצים)

בשיחה עם חבר נוסף, אחרי שסיפרתי לו על "ביצים", הוא שאל אותי אם אני סטרייט. עניתי שכן, והוא התפלא, פחות בגלל שנעלתי מגפיים של 400$ ויותר בגלל שלטענתו "גבריות נהייתה עניין של הומואים". למה הוא אמר את זה? כי הוא הומו, וכי הוא אחד העיתונאים היחידים בארץ שמתעסק בגבריות. "גבריות זה עניין של הומואים".

גבר לכל דבר (פרופ' אפרת לוי להד, הארץ)

אני לא אישה. אני דפני (onlife)

חוג הסלון: טראנד לידות הבית תופס תאוצה (חדשות 10)

העליון: עזרת הנשים בכותל לא תורחב עד לדיון נוסף (חדשות 10)

החולה הזה אונן באוטובוס (הכצעקתה)

"רוצים לעשות איתי שלישיה?" (הכצעקתה)

ארנה קזין: דרושה גבר – מחשבות על גבריות במשפחה של נשים (12 דקות)

מתוך דף הפייסבוק עיתון לכל מועד: 

משרד הבריאות יאתר נשים הסובלות מדיכאון אחרי לידה (הארץ)

אחיות יחויבו לבצע תשאולים לנשים במעקב הריון ובמהלך הבדיקות בשבועות לאחר הלידה. אחת מעשר יולדות בארץ מפתחת סימני דיכאון

דלקות אינטימיות (הארץ)

יחסי מין תכופים, לעתים עם בני זוג שונים, נטילת אנטיביוטיקה ותזונה עשירה בפחמימות הם רק חלק מהגורמים לדלקות בנרתיק

היציאה מהארון שלי – המסע שלא נגמר (יאיר פרי, מאקו)

"אני שמח להיות הומו" (לירון ברגר, מאקו)

ישנן בנות? (עינת ברזילי, צו פיוס)

ורוד עתיק: האם הקהילה ההומו-לסבית תחייה את ב"ש? (מעריב nrg)

למרות החוק: אין תרומת ביציות בארץ (חדשות 2)

הטרדה מינית באוני': המוסדות מטייחים (מעריב nrg)

כיצד הפכתי לפעילת רשת (עפרה אור, הגדה השמאלית)

"הנחות" לרדיו קול ברמה: יורשה להעלות פחות נשים לשידור (The Marker)

בקרוב: יותר נשים על שלטי החוצות בירושלים? (mynet)

כשאתה לא אומר "לא", למה אתה מתכוון? (זהר ישראל, מאקו)

עשרות עובדות זרות התלוננו: עברנו ניצול (מעריב nrg)

נשים הן בוסיות טובות יותר (אילנה ברודו, חורים ברשת)

80% גברים בין הלומדים למקצועות ההיי-טק (ynet)

ארגוני הנשים לשרים: טפלו בהסתה נגדנו (מעריב nrg)

הקרב סביב מסקנות ועדת שניט נמשך: קואליציית ארגוני הנשים התלוננה על "מסע הסתה והכפשה" שהתנהל נגדן ברשת

חג שמח: לסדר מחדש את חיינו (ריבי גוטגולד, ישראל היום)

עם כל הכבוד לעולם הפמיניסטי שאנו חיים בו, האמת היא שהעולם של מרבית הנשים מתחלק כיום, בימים שלקראת החג, לשניים: אלה שהבית שלהן כבר נקי לפסח זה שבועיים ועל השיש במטבחן כבר פרוס נייר כסף בוהק, ולאלה שלא מפסיקות לקנא ולדבר על אלה מהחלק הראשון.

972+ The anti-feminist who stole Passover – Dahlia Scheindlin

"אני תומך בחרם על ישראל – ובכלל זה ישראלים שהם הומואים" (מאקו)

הרב מצגר: חובה לאפשר לנשים להשתתף באופן פעיל בקריאת ההגדה

האם ג'נטלמניות ופמיניזם יכולים ללכת ביחד? (נעה בנוש, ynet)

מה הבעיה עם מחווה ג'נטלמנית? הבעיה נעוצה בעובדה שמדובר בגבר שעושה עבור האשה משהו שהיא כביכול לא מסוגלת לעשות בעצמה

את עובדת בשביל הצבא (בילי מוסקונה לרמן, מעריב nrg)

מה אמורה לעשות אם שמתנגדת לגיוס בנה לקודש הקודשים של החברה הישראלית? דיווח מהחזית

בית הדין הרבני: בעל נבגד ישלם מזונות על ילדתו של המאהב (חדשות 10)

קח אשה ובנה להוריה בית (הארץ, מתורגם מהניו יורק טיימס)

משפחות רבות בווייטנאם זוכות לשגשוג כלכלי בזכות נישואי בנותיהן עם גברים דרום קוריאנים. עקב כך נוצרה בדרום קוריאה תעשיית שדכנות משגשגת, שמאפשרת לגברים לבחור אשה במדינה

בחירות בבורמה: קצת חופשיות, מעט דמוקרטיות, מאוד היסטוריות (הארץ, מתורגם מרויטרס)

זוכת פרס נובל לשלום אונג סאן סו צ'י, סמל המאבק למען הדמוקרטיה בבורמה (מיאנמר), מתמודדת על מושב בפרלמנט בבחירות משנה המתקיימות היום במדינה. אם תיבחר, היא צפויה לקחת חלק במערכת פוליטית שנבנתה ומנוהלת על ידי הכת הצבאית שכלאה אותה ל-15 שנים בסך הכל.

התכנית של מליסה האריס פרי על שובה של מד מן – דיון פמיניסטי על פמיניזם, תרבות מגדר וגזע

 נשים שחורות עדיין נאבקות ב"מד מן" באמריקה התאגידית (הדיילי ביסט)

מתה אדריאן ריץ', ממייסדות הפמיניזם המודרני (הארץ)

אינטלקטואלית והמשוררת אדריאן ריץ', שהלכה השבוע לעולמה, התעניינה בפוליטיקה של הזהויות הרבה לפני שהמונח נטבע והיה למוקד שיח

אדריאן ריץ' (האגודה הישראלית ללימודים פמיניסטיים ולחקר המגדר)

עוד על אדיריאן ריץ'- סלייט , הניו יורקר

וגם על הטרנספוביה שלה שכמעט ולא מאוזכרת בדיונים אודותיה:

My complicated mourning: RIP, Adrienne Rich

Does it matter? Yes. It matters because we salute her contribution, but if she had spoken out against the inclusion of African-American women or suggested that Jewish women or Latinas were somehow less than human, we would talk about that. We would critique that.

צ'ילאנים מפגינים וצועדים עבור זכויות להט"ב בעקבות רצח (הגרדיאן)

המלחמה של אפגניסטן נגד נשים- דו"ח חדש (הדיילי ביסט) וגם – הגרדיאן – הדו"ח המלא ניתן להורדה

כאשר הבית הוא לא מקלט עבור נשים – בהודו (הניו יורק טיימס)

נ'גוזי אוקונג'ו איוולה- a woman to make Africa count (הגרדיאן)

Nigeria's finance minister has all the experience and skill to be the next president of the World Bank. But does the bank have the courage to select its first boss from the developing world?

מאמר באתר cracked שזכה להצלחה גדולה ברשת:

5Ways Modern Men Are Trained to Hate Women  donald wang

ומאמר מצויין שכנגד-

Misogyny isn’t caused by male horniness  amanda marcotte

התכנית של מליסה האריס- פרי (באופן חד פעמי- עם אורחות בלבד, כדי להדגיש את הייצוג הלא הולם של נשים בטלוויזיה):

לזכור את שירלי צ'יסהולם- האשה השחורה הראשונה בבית הנבחרים – ועל ריצתה לנשיאות בפריימריס הדמוקרטיים ב-1972 ,

גזע, מגדר והבחירות לנשיאות- פאנל 

מה היה קורה עם נשים היו שולטות בעולם

ההשפעה של "הגברת הראשונה"

נשיא ארה"ב ברק אובמה במסר מיוחד ל-Planned Parenthood – הארגון לתכנון המשפחה במרכז הסערה הפוליטית:  

סחר בנשים בספרד: ברקוד קועקע על צעירה שסורסרה (וואלה!)

טרנסג'נדרית הודחה מתחרות מיס יוניברס: "היא לא אישה טבעית" (מאקו)

ג'נה טלקובה נבחרה לייצג את ונקובר בתחרות בה תיבחר נציגת קנדה לתחרות הבינלאומית היוקרתית. כשגילו בארגון מיס תבל, כי טלקובה השתתפה לפני כשנתיים בתחרות מיס אינטרנשיונל טרנסג'נדר – הדיחו אותה מהתחרות. "רק מי שנולדה אישה באופן טבעי יכולה להשתתף"

Jean Kilbourne –  Killing us softly – Advertising image of women  

חלק 1  חלק 2

"אני מכוערת?": הטרנד המסוכן של נערות ביוטיוב (ynet)

רימה עבודלה מהווה דוגמא לספורטאיות סעודיות (הגרדיאן)

"קראו למיילדת" הצלחת העשור של הבי.בי.סי (הארץ)

איך נהפכה סדרה על מיילדות בשכונת עוני לונדונית בשנות ה-50 לדרמה המצליחה ביותר של רשת השידור הבריטית בעשור האחרון

Pinterest: המועדון החדש של האנורקטיות (הארץ)

נערות אנורקטיות מנצלות את הרשת החברתית החדשה והפופולרית, שעיקר התוכן בה הוא ויזואלי, כדי לעודד את המחלה אחת אצל השנייה

סערה ברשת: הכניסה את בתה לדיאטת כסאח ותיעדה ב"ווג" (מאקו)

מסע צלב: ראיון עם מרלן דומא (הארץ)

במרכז התערוכה של הציירת עומדות נשים שחוו אובדן.

תיק האונס והרצח שמזעזע ומבייש מאת אוקראינה (הגרדיאן)

Raped, strangled and set on fire, the death of Oksana Makar will be in vain as long as brutalising women is normal in our country

מדריך מוסלמי לגבר הנשוי: הכה את האשה במקל (ynet)

ביה"ס קתולי בפיליפינים מעניש בנים בגלל תמונות שבהם הם מתנשקים האחד עם השני בפייסבוק (הגרדיאן)

הצעירה ההינדית שהתאסלמה ומסעירה את פקיסטאן (הארץ, מתורגם מהניו יורק טיימס)

החוק היבש לא נרטב אף פעם (Inter Spem et Metum)

השוטר שהואשם ב"שוחד מיני" [כתבתי על זה קצת כאן] על כך שהוא דרש משוהה בלתי חוקית סקס כדי שלא תגורש מהארץ הוא ליאור מסורי.

אין בחוק העונשין הישראלי עבירת "שוחד מיני". לא קיימת. למיטב ידיעתי (ובדקתי), כל אישום בעבירה הזו שהוגש לבית משפט ישראלי אי פעם, התבסס על נסיבות בהן עובד מדינה ניצל את תפקידו כדי לדרוש סקס מאישה שהייתה תלויה בהחלטתו.

האם ניתן לזהות קוויר על פי קולו? (חגי, יחסי מין) גם בטרקלין

הזיקה שבין הקהילה לבין הערעור על הסדר המגדרי, שליוותה אותה מראשיתה, הן על ידי גברים שאימצו דפוסים "נשיים" הן על ידי נשים שאמצו דפוסים "גבריים", היא פרויקט חברתי חשוב. יחד עם זאת, אף שהקהילה היא המובילה של פרויקט זה, הניסיון ללמוד מכך על ה"קול האמיתי" של ההומו הוא ניסיון דכאני. הקול לעולם אינו אמיתי – הוא תוצר של פרפורמנס המשויך לעמדת סובייקט מסויימת, פרופרמנס שיכול להתבצע על ידי הומואים והטרואים כאחד.

כלות מאוקראינה וילדים מפונדקאית בהודו (צפי סער, גברת מג'ונדרת, הארץ)

איך לשמר, לטפח ולהעביר לדורות הבאים את קסמי הפטריארכיה, מתי נולד ההטרוסקסואל וגם קניות פמיניסטיות לפסח

יפת תואר שבתורה (מתוך שו"ת באתר כיפה- לפני תשע שנים)

"כך גם דוחה המלחמה צדדים מסוימים של גילוי עריות, אף שהתחברות אל גויה הוא דבר חמור מאוד, אלא שהוא הותר במלחמה (בתנאים שהוא הותר), מתוך התחשבות בקשיי הלוחמים. ומאחר והצלחת הכלל במלחמה עומדת לנגד עינינו, התירה התורה לפרט לספק את היצר הרע בתנאים שהתירה, למען הצלחת הכלל"

לאנוס בשם צה"ל (יוסי גורביץ', החברים של ג'ורג')

הראשונה היא שמדבריו של קרים עולה שאונס שבויות הוא לא רק מותר, הוא גם הכרחי במלחמה. הצלחת הכלל במלחמה תלויה בכך.

האשה הנאנסת איננה אשה, איננה אדם, איננה אינדיווידואל, אין לה רגשות ואם היא חשה כאב זה לא חשוב – כי היא לא אשה או אדם, היא אך ורק פרט משבט אויב שאיתרע גורלו להשבות.

חכמת חיים במסורת האמת (תומר פרסיקו, מינים)

יש כאן למעשה את הרוח ההופכית לזו שממנה בא החוק המקורי. מפני שכיום ברור שאסור לאנוס, הרב חייב לגייס את האתוס הרומנטי הזה, על פיו במלחמה הכל מותר, על פיו הכלל חשוב מהפרט וכולנו מקריבים עצמנו למען האומה, כדי להצדיק בדיעבד את ההלכה המפלצתית. זאת בעוד שההלכה במקורה באה דווקא כדי *להגביל ולסייג* מצב שהיה אז שכיח מאוד.

גם בסלונה(ריקי כהן) ו – ב"יורים ובוכים ואחר כך גם אומרים שירה" (דודו פלמה, במחשבה שנייה)

חשד: רצח את אשתו ההרה רגע לפני כניסתו לכלא (ynet)

לשוטרים היה ברור שהנעדרת נרמין מסעוד נרצחה בידי בעלה. בחקירה עלה החשד שהרצח בוצע יום לפני שהבעל היה אמור להיכנס לכלא בגין הריגת אדם אחר.

הלוחמת שבי | ולרי פלח (בריגה) (המעברה)

יש הרבה נשים שנמצאות במצב שלי, שאין להן הכוונה ונמצאות בחוסר ודאות. אני הייתי מייעצת להן להילחם בכל הכוח, זה אומר לפנות לכל הגורמים האפשריים ולא לחסוך במאמצים: לשלוח מכתבים ופקסים לכל הגורמים, להתייעץ עם כל מי שאפשר, עם אנשים שהצליחו ואנשים שלא הצליחו. להתחבר למי שכבר נמצא במאבק.להילחם ולא להיכנע.

בעזה, לפעמים עדיף להיות חולה (גישה), וגם בסלונה

כדאי לציין שלא רק מהספריות הללו נמנע לצאת מהרצועה. שבע סטודנטיות מעזה לא קיבלו היתר לצאת לאוניברסיטת אל-קודס כדי להשתתף בתחרות טכנולוגית שארגנה "מיקרוסופט". גם כאן נאמר לסטודנטיות שהסיבה לרצונן לצאת איננה "מקרה הומניטרי חריג". גם כאן, הוחמצה הזדמנות לסייע לפיתוחן הכלכלי והמקצועי של נשים ברצועה.

בסך הכל מדובר בעשר נשים. 10 היתרי יציאה שהיו יכולים לשפר את חייהן ואת מצב החברה האזרחית ברצועה במעט. אבל הן לא בכירות מספיק, ואיתרע מזלן והן אינן "מקרה הומניטרי חריג". בריאות מדי, כנראה.

נשים החוצה: המתים דורשים הדרת נשים (נעמה כרמי, קרוא וכתוב)

מה שנדרשת היא התערבות ממשלתית שתבטיח שלא תתקיים סגרגציה (שהיא כמובן המונח הנכון, ולא “הדרת נשים”) במקום כמו בית קברות.

קצת נמאס לחזור על הדוגמא הנדושה, אבל די ברור שלו היו מכריזים ברמקול שם שהאתיופים מתבקשים לצאת מבית הקברות – היה ברור לכולם שמדובר בגזענות. אף אחת, או לפחות לא אני, לא דורשת לשנות את נוסח התפילות או לחייב אנשים בביתם לספור נשים לזימון בברכת המזון. אפילו לא לחייב לספור אותן למניין לצורך קדיש. שינוי כזה יצטרך לבוא מבפנים. לעומת זאת, העובדה שהמדינה מממנת בתי כנסת שבהם נהוגה סגרגציה – אינה קבילה בעיני. ואינה עולה בקנה אחד עם חובתה להבטיח זכויות אדם.

חשפניות, בדיוק מה שחשבתן (בת עמי נוימאיר פוטשניק, תנסו בעוד יומיים)

ספקטור תמשיך בחיים שלה וכך גם הזונה והחשפנית וכולן צריכות לספר לעצמן את הסיפור שיאפשר להן להמשיך לחיות עם עצמן. החשפנית תספר לעצמה שהיא לא זונה, שהיא בחרה בג'וב שלה ושהיא זאת שמנצלת את הגברים וספקטור תספר לעצמה שהסיבה היחידה שהאקסהיביציוניזם שלה מתועל לכתיבה ולטלוויזיה ולא לריקוד על עמוד, היא שאבא שלה יקבל התקף לב אם היא תהיה חשפנית.

למרבה הצער, אלמלא היה הטקסט שלה רצוף בכל כך הרבה אמרתי-לכן הוא יכול היה להיות מעורר מחשבה. בין השורות שלו מסתתרת הטענה שעולם שרותי המין איננו מקשה אחת, שחשפנות איננה זנות ולא רק בגלל שחשפנית נשארת בתחתונים.

מחר (חמישי) זה היום בשבוע שבו בגלובס נשים מורשות לכתוב- עד אז..

נשים נחמדות לא ישנו את העולם (שלומית ליר, onlife)

כשחשבתי על זה אחר כך תהיתי אם ההתלבטות הזאת קשורה לחשש להקלע לעמדת ה"לא נחמדה" וה"לא מפרגנת". אומנם ההייד פארק באותו יום היווה זירה מבורכת להשמעת הקול הנשי במרחב הציבורי, אבל עדיין "זעם פמיניסטי" אינו מראה מלבב.

הרָבָּה לירון לוי אוהבת את ה"אח הגדול" ומטיפה ליהדות מסוג אחר (זמן חולון- בת ים, מעריב nrg)

היא סיימה בית מדרש לרבנים ומבצעת טקסי נישואין ועלייה לתורה. היא גם מרגישה נוח יותר במכנסיים וצופה ב"אח הגדול". הרָבָּה לירון לוי מחולון מציעה לכם יהדות הרבה יותר נשית

עושות לפמיניזם בית ספר (שרון אורשלימי, אמנסטי)

דברים אלו מתייחסים כמובן למצב בו תלמידות מעיזות לדבר בשיעור. מחקרים מצביעים על כך שנערות בפרט, ונשים בכלל, מדברות פחות מנערים וגברים בסיטואציות לימודיות או סיטואציות של קהל גדול של א/נשים. נערות מפחדות לדבר שמא יצחקו עליהן, לא יתייחסו אליהן ברצינות או שהן תצאנה חכמות מדי או טיפשות מדי ואז לא יישרו קו עם מיקומן המגדרי המסורתי. ואנחנו כצוותי חינוך, משתפות עם זה פעולה. לא מרוע. פשוט כי זה יותר קל. זה עושה סדר בבלגן ולא מצריך מאיתנו להתאמץ כדי לחשוף את ההבניות המגדריות בתוך הכיתה שלנו ואצלנו.

מצעד השרמוטות? מצעד האגואיזם (רחלי מלק בודה)

יואילו השרמוטות לשאול את עצמן מדוע אין "מצעד השרמוטים". איך זה שכמעט ואין בנמצא גברים בעלי דחף בלתי מוסבר לחשוף את אזורי ערוותם לעיני כול באופן חופשי? אולי משום שזהו דחף נשי עתיק יומין. אולי משום שההיסטוריה מלמדת שאלו הנשים שתמיד היו מוכנות להציג את גופן לפרהסיה הציבורית, כדי לזכות בתשומת לבו של גבר, ולא ההיפך. ובמובן הזה, תפיסת העולם של השרמוטות מתקדמת בערך כמו זו של ילדה קטנה בגן, שמושכת בחצאית של הגננת וצועקת "בא לי על הצעצוע של יותם".

בוויינט יהדות חושבים שמחאת השרמוטות לא מנומסת 😦 (שק של נחשים)

זה קצת לא נעים אבל אני חייבת להסביר לך משהו. זה הולך ככה. אצלנו בכדור הארץ, יש לפעמים קונפליקטים פנימיים בין בני האנוש. כשתת-קבוצה כלשהי מרגישה שנעשה לה עוול, למשל קבוצת מה שאנחנו קוראים "נשים", היא לפעמים מנסה למשוך תשומת לב לכך בדרכים שמטרידות את הצופים מן הצד.

למה אנחנו מתעקשות על חדירה (שרון אורשלימי, onlife)

התזה שלי עוסקת בחוויות של נשים עם וסטיבוליטיס – כאבים בחדירה בזמן יחסי מין (נושא לטור אחר לגמרי, שעוד יגיע). מהשיחות עם הנשים אותן ראיינתי עולה כי הן מקיימות יחסי מין עם חדירה, למרות כאבי התופת, כי הן חייבות. כי זו ההגדרה של יחסי מין בין גבר לאישה. שאחרת, אם הן לא תקיימנה יחסי מין ואגינליים, אז הן בעצם לא עושות סקס, ו"מה, אני אהיה מהזוגות האלה שלא עושים סקס?".

מחשבות על "חוק הפוטושופ"/פוסט אורח מאת חן זילברמן (הטרקלין)

בסופו של דבר, החוק צועד צעד חשוב בדרך להכרה באחריות של אמצעי התקשורת על עידוד האנורקסיה ועל הנזקים שנלווים לכך. אולם הקשיים שבהם יתקל והכוח המוגבל שלו מחייב שזה יהיה הצעד הראשון בהתמודדות עם התופעה, ולא האחרון.

מתוך דף הפייסבוק עיתון לכל מועד :

כיצד מגנים על האשה? (שנות ה-50)

דו"ח מיותר (מיטל רגב, העוקץ)

המלצה על קמפיין תקשורתי מיותר, הפיכת נהגי האוטובוס לשוטרים, ובעיקר העברת הסוגיות הקשות ל"המשך טיפול" – כך החמיצה הוועדה למניעת הדרת נשים בראשות השרה לבנת את מטרתה

הדו"ח- המלצות הצוות הבין משרדי למניעת הדרת נשים במרחב הציבורי בראשות שרת התרבות והספורט לימור לבנת 

כביסה וחיים (הרב יהודה פרומן, קולך)

אם ניישם זו לעניין פרס ישראל, לגבי הרב דרוקמן, כפי שהעיד הוא עצמו, מדובר במותרות. עשייתו רבת השנים לא הייתה על מנת לקבל פרס, והוא מסוגל להסתדר בלעדיו. לגבי הנפגעים, הכרת הציבור בפגיעה היא תנאי מוקדם להשבת ההרגשה שהעולם הוא בעל משמעות (הרמן שם).

לאור זאת, נכון יעשה שר החינוך אם יעדיף את ההכרה בנפגעים על פני הכרה בפועלו של הרב דרוקמן.

לא, אני באמת חייבת ללכת (הכצעקתה)

אני מת לפגוש אותך, בואי לבקר אותי, נראה סרט, נאכל משהו, יש לי יופי של דירה.
ואני מתחמקת. יש לי תכניות, עבודה, חברים.
יום אחד הוא התקשר ברגע הנכון. ריב עם אמא שלי הביא אותי לכדי התקף חרדה וחיפשתי כל תירוץ לצאת מהבית.

זה מעורר בי בחילה מה שעשיתי (תא וידוי)

כשאני מספר את זה לעצמי היום, הדם שלי קופא. אני די משוכנע שמה שהיא ספרה לי שם היה אונס. אונס שהיא לא הייתה מוכנה להודות שזה הדבר בפני עצמה. אבל היא הייתה נסערת. היא חשה ברע. ואני? אני רציתי לזיין. לא חשבתי בכלל.

מטעמי צניעות: מסיבת בנות מצווה – בלי אבות (ynet)

השתגעתם לגמרי? תנו לאבות לחגוג (הרב רונן נויבירט, ynet)

צניעות היא ערך, אבל משפחתיות היא ערך לא פחות חשוב. מיקוד המאבק על גבן של ילדות מפספס לחלוטין את המטרה, ומסיט את הזרקור מסוגיות הצניעות החשובות באמת. מי שרואה בעיה בנוכחות אבות במסיבות של בנותיהן, צריך לבדוק את עצמו.

אם הפרסומות השובניסטיות בכיכובן של עלמה זק ושני כהן לא הספיקו לכן, הגיעה תורה של עדי אשכנזי (האשה היחידה שיש לה תכנית טלוויזיה מצליחה משלה בתעשיית הבידור):

קני לחמותך מתנה לחג (מגי אוצרי, מאקו)

אין לתאר כמה גדול הפער בין האישה שנראית על המסך שלנו בשמונה בערב, לבין האישה שאנחנו רואים בהפסקות הפרסומות. העולם התקדם, אבל עולם הפרסום הישראלי נשאר אי שם בפיפטיז, מקום שבו כל אישה לוקחת אמה, כל אישה יודעת למה.

בקרוב בירושלים: ליגת בתי הכנסת בכדורסל – לנשים (כיפה)

אני חושבת שזה מראה משהו שידעתי כבר מזמן על התנועה הפמיניסטית. שהיא מרוכזת ברובה בתל אביב ופרבריה. ואני מתחילה להרגיש מחנק כלשהו. אתמול בצהריים כתבתי סטטוס על המצעד, ודיברתי על זה שהתאכזבתי שלא הגיעו שרמוטות תל אביביות. כמובן שלכל אחת הייתה את התשובה שלה, וכל תשובה היא מוצדקת. אני לא כועסת אישית על אף אחת שלא הגיעה, אבל מאוכזבת- כן.

קח לך אישה, בתשלומים (רשומה מעשית)  (Inter Spem et Metum)

אשמח אם יוכל הפרופסור לתקשורת להעיר את עיני ביחס לקיומה של תעשיית יבוא גברים הנשלטת ע"י נשים ישראליות – במהלך עבודתי בתחום הסחר בבני אדם במדינת ישראל מעולם לא נתקלתי בתופעה דומה. למעשה, לא ידוע לי על תופעה דומה שכזו בשום מקום בעולם – גברים סוחרים בנשים למטרות שונות (ביניהן מין וזוגיות). המצב ההפוך אינו מתקיים. לא ייתכן שהפרופסור המכובד בדה מדמיונו שוק של גברים מיובאים רק כדי שיוכל להטיח טענות על "צביעות" בפניהן של פמיניסטיות, בוודאי.

מופע החשפנות של דנה ספקטור (דניאלה אליאס, onlife)

זה לא נגמר שם: "תמיד רציתי להיות חשפנית", ספקטור מגלה לנו בשיאים של התנשאות מקוממת. אה כן? אז איך זה שמעולם לא הגשמת את החלום הזה? יכול להיות שלזה שאת נצר למשפחה חיפאית מבוססת יש קשר? אולי גם לעובדה שמעולם לא נאנסת, נוצלת או איבדת כל ברירה אחרת, גם יש קשר לעניין? למה על זה לא קיבלנו הסבר? אה, סליחה, זה לא משתלב עם תאוריית ה"כיף להיות חשפנית", וספקטור היא הרי עיתונאית מכובדת, מי אנחנו שנפקפק.

"הקווירים, הא-מיניים והביסקסואלים הם חלק מהקהילה הגאה" (שירי אייזנר, מאקו)

איזה קבוצות נכנסות תחת המונח המורכב:"הקהילה הגאה"? אם תשאלו את שירי אייזנר – כולן. בטור תגובה למאמרו של דני זאק, היא מסבירה: "להטבא"ק הינה מילה קיימת, בעלת רקורד מכובד של שימוש בשנים האחרונות. מילה שמהווה הרחבה ללהט"ב – מונח שבתורו, לפני שנים לא רבות, היווה הרחבה למונח 'הקהילה ההומו-לסבית'"

וויינט: נשים ישראליות, אתן מוצר בינוני במחיר מופקע (שק של נחשים)

אנשים תמימים, שניזונים רק מהתקשורת הנשלטת על ידי הפמיניסטיות, עלולים אפילו לדמות לעצמם שאין תופעות כאלה בכיוון השני או שגודלן זניח, ושלמעשה אין איזון חברתי בין המגדרים במדינה, או בעולם, והאוכלוסיה הגברית שאוחזת ברוב הכוח וברוב הכסף משתמשת בהם לעתים מזומנות כדי לשעבד, לנצל ולהשפיל נשים. אבסורדי ממש. טוב שיש לנו פרופסורים אמיצים לתקשורת שיגלו לנו את האמת..

הפמיניסטיות: המכללה מדירה נשים פלסטיניות (mynet)

"חמסה" בנגב – חמש נשים פורצות דרך השוברות את תקרת הזכוכית (חנה אקרמן, The Marker Cafe)

הדגנרט התעקש "לא להבין" והמשיך לדבר עלי בזכר (הכצעקתה)

בשלב זה קלטתי שמדובר ב-chaser שמחפש קשר מיני עם טרנסיות, ועברתי להתעלמות עויינת שאינה משתמעת לשני פנים.

למרות זאת הבחור המשיך להיות בסביבה שלי תוך כדי שהוא פונה אלי בזכר, ומנסה לדחוף פתק עם השם שלו בפייסבוק והאימייל ("תהיה חבר שלי בפייסבוק").

חרדית: ד"ר, תגיד שאני חולה. רק לא עוד הריון (ד"ר ה', ynet)

הן מעדיפות לזייף בעיה בריאותית – ובלבד שלא יצטרכו להתמודד עם הריון נוסף, או עם הסטיגמה "מוזרה". ד"ר ה' משרטט מפגש שכיח עם אמהות שלא מסוגלות להתמודד עם הלחץ ללדת עוד ועוד ילדים, בדרך לאישור מהרב לקחת גלולות

"לא סטודנטית ולא מחפשת גבר לבילוי משותף" (ynet)

"כל האנשים הנורמטיביים, שמספרים לעצמם, כי הנשים הללו בחרו מרצונן לעסוק במתן שירותי מין, חייבים להבין, שנסיבות חיים מסוימות מאוד הובילו אותן למצב זה, וכי הן חיות חיי השפלה, אלימות ואונס מתמשך". כרזות המציגות את נקודת מבטן של העוסקות בזנות

לקראת פרשת קדושים (אילת וידר-כהן, קולך)

ההיסטוריה הזו כאובה ומחרידה, חבורת התלמידים התלוננה בפני הרבנים על מעשים קשים של ניצול מיני הכוללים בין השאר יחסי מין מלאים. הרבנים הטילו עליהם לשמור על שאר התלמידים מפני פגיעה נוספת ע"י קופלוביץ למשך חצי שנה עד להשעיית, כמו כן נאמר להם לא לשתף את הוריהם במה שעבר עליהם. כבחורים בני 20 הם נאלצו לראות כיצד קופלוביץ מוחזר אחר כבוד לעמוד שוב בראש הישיבה ולהמשיך לפגוע בתלמידים. הם נאלצו לראות את צמרת החינוך והרבנות הדתית עולה לרגל כדי לתת עדויות אופי להגנתו של קופלוביץ.

למה לבני (מרב מיכאלי, הארץ)

רק לאחר שזה קרה היא נהפכה לפמיניסטית, אבל החוויה הבסיסית שלה לא השתנתה וממנה נובעת התנהלותה העניינית, החופשית, בגובה העיניים עם גברים. לבני היא אשה רצינית, אפילו קצת "כבדה". היא לא מפלרטטת ולא מצחקקת. לגברים לא קל עם זה, לפוליטיקאים גברים קשה מאוד. גברים בעמדות כוח לא יכולים לשאת אשה שאינה "עלמה במצוקה" לידם.

נשים במקצועות הטיפול: תיאור מצב ומאבק- פרוייקט שוויון מגדרי בתעסוקה – שתיל

מפעל ההזנה כמנוף לתעסוקת נשים: ניתוח עלויות, תועלות ומקורות מימון – פרוייקט שוויון מגדרי בתעסוקה –  שתיל

מתוך "היד הסגולה": 

מתוך "חינוך מיני לנוער", ע חיגר, 1976.

לא סתם נשיקה: התמונה שמרגשת את הגולשים האיראנים והישראלים בכל העולם

ברוח קמפיין האהבה בין ישראלים לאיראנים, הפכה תמונה של נשיקה בין מה שנראה כאזרחית איראן לאזרח ישראל ללהיט בפייסבוק

הסייעות בגנים נאבקות: "מרוויחות 4,000 שקל" (ynet)

ויקיפדיה – עידוד מעורבות והשתתפות נשים בכתיבה, עריכה וקבלת החלטות (מעין אלכסנדר, אינטרנט להשפעה ושינוי חברתי)

חודש האישה הבינלאומי – ארגוני נשים עברו הדרכת עריכה בוויקיפדיה (חנה יריב, ויקימדיה)

זכויות נשים נסחרות ונשים מהגרות – מרכז אשה לאשה, מרכז פמיניסטי חיפה 

בשני נושאים אלו: רגישות רב תרבותית ואי קבלת עזרה ותמיכה בזמן אמת, זיהינו בעיות ספציפיות שחזרו ועלו בדבריהן של הנשים המטופלות.

לא בשם ההגנה על שלומי וביטחוני (רעות כהן, ראומה, בלוג עם תודעה)

היום הזדהתי עם נטאלי הלון משום ובגלל שהיא אישה – וזה, חוצה לאום. את הבדיקה הפוגענית והפולשנית הזו עברה נטאלי הלון בגלל שהיא ערביה, אבל היא עברה אותה כשהיא אישה. היא עברה אותה תחילה על-ידי בודקים גברים, ששירתו בצבא, שאולי הגנו על חיי, היא עברה אותה לאחר מכן על-ידי אישה יהודייה אחרת שאולי קרובה יותר, כך לפי גברת נתניהו, לקבוצת ההתייחסות שלי.

ואינני מאשימה רק את הבודקים – הם לא רוע מוחלט, הם ישראלים, יהודים, שעובדים בחברה ממשלתית עם נהלים מסויימים, שגדלו בתוך חברה שמתייגת ערבים כחשודים מיידים, שמתירה את גופן של נשים, שמדירה נשים מספירות ציבוריות, ממוקדי קבלת ההחלטות. הם כמובן לא צריכים לקבל פטור על מעשיהם, אבל הם בוודאי לא האשמים היחידים.

סדרן המשפחות הלאומי (חדוה איל, העוקץ)

ישראל רואה עצמה כחלוצה בחקיקת חוקים בנושאי פריון. כך מתקבלת מראית עין של פתיחות, כשבעצם היא זו שמחליטה למי יש זכות להביא ילדות/ים, להיות הורה ולאלו סוגי משפחות תהיה הזכות ללדת ילדים.

אשה אינה תנור אפייה (חנה בית הלחמי, ynet)

ההתנגדות לפונדקאות איננה "משטרת הפמיניזם" או "הומופוביה". זכותו של כל אדם בעולם להיות הורה, רק שמצווה אינה נקנית בעבירה, ויש דרכים חלופיות שראוי להיאבק עליהן

אונס בעלי החיים, שחיטת הנשים: בין פמיניזם לשחרור בעלי- חיים (רווחים לפני חיים)

וכל הזמן הזה, נשים אנושיות עוברות את התהליך ההפוך. הדיכוי שלנו מלווה בשלילת האנושיות שלנו,בהורדה שלנו לדרגת בעלות חיים. "פרגית", "פרה", "רבע עוף", "שפנפנה", "חתיכה", "נחשית", "חתלתולה", "כלבה".

הגיע הזמן שסולידריות נשית תפרוץ גם את גבולות המין הביולוגי. הגיע הזמן שנגיד בקול ברור שדיכוי הוא דיכוי הוא דיכוי, שנסרב להתייחס לכל יצורה חיה באשר היא כפחות מיצור שלם, כסך של איברים שניתן למדוד אותם, לסחור בהם, ולהשתמש בהם לסיפוקנו האישי.

יום ארוך של פמיניסטית מתחילה (קוצים)

"די," אני אומרת לעצמי מיואשת, "תירגעי". הצעקות התישו את כוחי, המפגינות החלו מתפזרות מהכיכר. אני מזכירה לעצמי כמה זה בכל זאת היה חשוב. אני אומרת למארגנות הצעדה תודה כנה*.

אני משוחחת עם עצמי שיחה רגועה בדרך הביתה:
– יופי, לפחות יש לי תמונה לשים בפוסט על הצעדה.
– רגע, מה תמונה? את לא שמה תמונה שלך בבלוג.
– אה, נכון. אני לא מפרסמת שם תמונות שלי.

יש דין ואין דיינית (אילאיל קומיי דרור)

"אבא- יש לי שאלה בעברית- איך קוראים לדיין אשה?"
"את בטוחה שיש דבר כזה?"

ככה התחילה כתיבת הפוסט הזה-  ניסיתי את שתי האפשרויות- 'דיינית' ודיינת'- בשני המקרים המחשב הציג את זה כשגיאה. בצבא קראו לזה המחשת צורך. אני קוראת לזה אירוניה.

אתמול בפעם הראשונה, אחרי 3 שנים שאני עוסקת בתחום בתי הדין הרבני- הזדמן לי לראשונה לראות את הפלא.

תרבות אונס – פוסט מעקב (שירי אייזנר, שחור- סגול)

בזמן מאז שהעלתי את הפוסט, יצא לי לראות הרבה מאוד טקסטים, כתבות והתבטאויות שהיוו דוגמאות חיות לתרבות האונס שאנחנו חיות בה.

מצעד השרמוטות בתל אביב: איך אני מתלבשת? זה לא עניינך: ynet, הארץ  ביום שישי נערך מצעד גם בחיפה.

"מה את, ילדה קטנה?" (אפרת, הכצעקתה)

חייכתי בחזרה אבל בפנים כל כך התביישתי. ולא סיפרתי לאף אחד. כי האמירה הזאת נטעה לי מסר ברור בתוך הראש- לך יש בדיוק ממה להתבייש כמו שלי יש, אם לא יותר. נשארנו בקשר שנים אחר כך. לקח לי שנים רבות להביט במה שקרה באותו לילה בעיניים בוגרות ומפוכחות ולהבין את המניפולציה הזולה שהוא הפעיל עליי.

אז של מי המלה האחרונה (שושנה גבאי, העוקץ)

עירית לינור לא התבקשה לשטוף את הפה בסבון אחרי שקראה לאורטל בן דיין "זונה" בשידור, ונתנה לכולנו שיעור בעוצמתו הבלתי מעורערת של המיקרופון בחסות המדים. המדור לחקירה במובן מאליו – איסוף, מיון וניתוח נתונים באמצעי התקשורת לכדי תמונת מציאות הלכה למעשה

תעשו אהבה, לא פורנו! (בילי מוסקונה לרמן, מעריב nrg)

יותר ויותר נערים מאמצים את הלכות הפורנו ומיישמים אותן בקשר הזוגי שהם מנהלים. הנשים סובלות בשקט, כך החברה לימדה אותן

הוציאי דף, פרטי ונמקי (ידיעות אחרונות)

האם ראוי לתת לרב דרוקמן את פרס ישראל? (גילי זיוון מגיבה להתנגדויות של תלמידי נתיב מאיר לשעבר, קולך)

אין ספק כי כמו עוד רבים המכירים את האיש המקסים הזה ואת מפעליו החינוכיים ועשייתו למען עם ישראל – שמחתי עם היוודע ההחלטה להעניק את פרס ישראל לרב חיים דרוקמן. אלא שלא כמו כולם, שמחה זאת הועמה בשל כתם בעברו.

כלות להשגה. פמיניסטיות ואלי ישי באותה הסירה (אמיר חצרוני, ynet)

מי אנו שנאמר את מי מותר לאהוב ואת מי לא? הפמיניסטיות רוצות. כשם שלהן מותר להעדיף איטלקי שרמנטי על ישראלי עם כרס, גם לנו מותר לייבא בלונד מתוצרת אירופה

על מזונות ועל אבות מרוששים. העת לתיקון (יעל גיל, ynet)

אבות חייבים לשלם מזונות, לא רק חוקית, אלא גם מבחינה מוסרית. אבל האפליה המגדרית החמורה חייבת להיפסק. עד מתי נחכה להמלצות ועדת שיפמן?

הוא זכאי (אברהם תירוש, מעריב nrg)

במתקפה על הרב דרוקמן התקבל הרושם כי הוא זה שפשע, ולא הרב קופולוביץ'. ההחלטה להעניק לו את פרס ישראל מוצדקת לחלוטין

צפי סער מנשסבירה (דניאל עוז, קץ הפלאות)

זה כמו שבשביל להבין משהו באנטמולוגיה צריך להיות ג'וק, ורק מי שמצולע מסוגל לפתור בעיה גאומטרית. כל זה לא אמור להפריע לנשים עצמן לתת את דעתן על כל נושא אחר. נשמע סקסיסטי? חכו כמוני לנשסבר של צפי סער למה לא. היא טובה בנשסברים.

על הפמיניזם הפוריטני, הפטרנליסטי, שבטוח שאתן מטומטמות (דניאל עוז, קץ הפלאות)

טפח-טפח, בשיטת הסלאמי, מחסל הפמיניזם את חופש העיסוק של הנשים, לטובתן כמובן. התחלנו מהזנות וכבר עברנו לפונדקאות ולדוגמנות.

טיפול בגברים אלימים- הפתרון בהישג יד (נורית פייגל, מקור ראשון)

עשרות קראו לעבר שגריר רוסיה: "ישראל אומרת לא להומופוביה!" (מאקו)

אני שייך לקהילת הלהט"ב – לא הלהטבא"ק! (דני זאק, מאקו)

מתוך דף הפייסבוק  "עיתון לכל מועד":

"השלטון הצבאי הבריטי החדש עושה סדר בעת כיבוש הארץ, בניסיון להגן על חייליו, ומגדיר את החוקים החדשים. קיץ 1918. מודעה רשמית בעיתון "חדשות מהארץ" "

עצמאית ובהריון – יש לך גם זכויות (עו"ד דריה כנף, ynet)

עבור עובדות שכירות החיים פשוטים: הן יולדות ומקבלות זר פרחים ומענק לידה. מה המצב אצל חברותיהן העצמאיות? ברור שגם להן מגיע דמי לידה, אך חישוב הסכום לא פשוט כלל וגם לא תמיד הוגן. כך זה עובד

400 חברות מובילות – אך רק 4% מנכ"ליות

מדד קידום נשים בתאגידים בישראל: רק ב-7% מהרשויות המקומיות מכהנות נשים כראש עיר

רופאים בירושלים מרוויחים יותר (ידיעות אחרונות)

הלכה לעולמה המתרגמת והסופרת רנה ליטוין  (הארץ) פרידה אישית מהמתרגמת והסופרת רנה ליטוין (הארץ)

הרב גיסר נגד "הדרת אבות" מאירועים בבתי הספר (סרוגים)

לינוי בר גפן: הייד פארק נשים (onlife)

דנה קול בהייד פארק נשים (onlife)

ד"ר אורית אטיאס בהייד פארק נשים (onlife)

חובלת מצטיינת זה הכי – אחותי (אולפן שישי)

גאווה בפריפריה: המהפכה השקטה של באר שבע (מאקו)

הבאה בתור: נשות הגמרא אצל הפסיכולוג (רוחמה וייס, ynet)

תמיד מתנדבת שולמית ברוידא, יו"ר ויצו לשעבר, 1918-2012

עוד מדף הפייסבוק עיתון לכל מועד:

"זוגיות אידיאלית, שנות החמישים"

תפסיקו להאשים דוגמניות (קארין דונסקי, סלונה)

מצנזרים ויורים (ליאת רון, גלובס)

למה נשים טובות יותר בהשקעות נדל"ן? (The Marker)

ניסוי בנישואים בתל אביב (הארץ)

100 נשים וגברים בשמלות כלה יתייצבו בחודש הבא בת"א לצורך מיצג חד-פעמי שיזמה קבוצת "Art Espionage". חברי הקבוצה, בהם האמן דניאל שושן והשחקנים מנשה נוי וקרן מור, מסבירים מה מדרבן אותם

סקר: לסביות מעשנות וצורכות סמים יותר מהטרוסקסואליות (הארץ)

המלחמה בין חירות והלכה (איתן גור אריה, מאקו)

עקרונות ההלכה והשאיפה לחירות מנוגדים זה לזה כמעט מתוך הגדרה. איך אמורים בני דורנו להתמודד עם הדרישה לכיבוש יצר המין? מה יעשו גרושה וכהן שרוצים להקים יחד בית יהודי? ומה יעשו הגאים למיניהם?