בשנות התבגרותי החזקתי מעצמי נער רציני יחסית ומשכיל יחסית, איפשהו כאדם בוגר הזדחלה לה לאיטה ההבנה שבכל הקשור לעולם ידע הקשור בנשים-גברים הפעלתי מנגנונים של הדחקה, מעולם לא התעמקתי בהם, דיבור בעיקר של נשים על נושאים של נשים – גברים שיעמם ועייף אותי –  נראה לי מגזרי, שולי, לא רלוונטי, בייחוד בהשוואה ל- הכלכלה, הסכסוך, הדת. נו, הנושאים הגדולים.

אין משמעות הדבר שבשלב חוסר המודעות הייתי בהתנגדות לעמדה "ליברלית קלאסית"  באשר לזכויות נשים או באופן סמוי בעל תודעה המזלזלת ביכולותיהן של נשים, בהוויית שנות ה-90 שלי הייתי משוכנע שתיכף יבואו הטובים ויתקנו בקלות את כל החוליים ויהיה פה שלום עולמי.

כשנחשפתי לפמיניזם גיליתי זווית הסתכלות שמשכה אותי גם בשל ההשתקה וחוסר ההבנה של הסביבה אליה, אבל רק אחרי הפנמה אמיתית של "הכל פוליטי" ראיתי את האור: הדימויים והתפיסות של כולנו אודות "אישה" ו"גבר" ועוד מושגים מתוך העיסוק במגדר ניצבים בליבה של אותם נושאים "גדולים".

ואיך הם עדיין נשארים בשולי התודעה של הרוב הגדול?

עיקר כוחה של הרשת כמובן ביכולתה לקשר בין בני אדם בעלי עניין משותף וידע "בלתי נגמר" הזורם אליה הן איכותית והן כמותית. וזו אכן מטרתו היומרנית למדי של הבלוג: לשמש כבית פתוח שמנגיש ומארגן את הידע והשיח המגדרי בישראל תחת קורת גג אחת.