לא בדיוק סוג המוספים שאני אוהב, אבל ליידי גלובס עם 50 הנשים המשפיעות בישראל ל-2011

אז בעצם יש פה 3 "טייקוניות" שלמעשה ירשו את הכסף מהעסק המשפחתי שנוהל על ידי האבא (אריסון, שטראוס, עופר)

די משוכנע שדווקא לא מדובר במספר נמוך ביחס  למצב בעולם. (דה מארקר)

רק יורשות (גם אם מנהלות מוצלחות עסקית) נמצאות בצמרת העושר בארה"ב. (פורבס)

ולאחרונה גם עלתה לכותרות שוב צפרא כץ שגדלה בחולון והפכה לנשיאת אוראקל ולבעלת השכר הגבוה ביותר במגזר העסקי בארה"ב. ( דה מארקר)

רק 12 נשים בתפקידי מנכ"ל  בחברות fortune 500   נכון למאי 2011. מאז פוטרה קרול בארץ מיהאו!.

תמונת המצב בישראל  (BDi coface)

ראיון מהניו יורקר מתורגם בכלכליסט עם שריל סנדברג, "האישה הכי חשובה בהיי טק" ומספר 2 בפייסבוק.

בכתבה נתונים עגומים אודות מספר הדירקטוריות בחברות הכי מגניבות וצעירות כפי שהן משווקות, דומים למספר הכותבות במדור הדעות בעיתון הארץ

לדעתי סנדברג עצמה לא יוצאת טוב. היא לא מעוררת אמפתיה וכנות. היחס בין התודעה הקיימת לבין מבחן המעשה לא מרשים במיוחד. וזה גם אם מקבלים את הנחתה האידאולוגית (המקובלת במגזר העסקי) שנשים רק צריכות להיות יותר אסרטיביות.

אולי היא יכולה ללמוד ממיזם ישראלי של שתי מהנדסות תוכנה: "אנחנו יכולות להגיד להן עד מחר שנשים יכולות להיות טובות במדעי המחשב בדיוק כמו גברים, אבל לחוות את זה- זה מה שעושה את ההבדל"  (דה מארקר)

בעקבות שתי ידיעות מהשבוע:

בתוניסיה- איסלאמים קיצוניים התעמתו עם המשטרה בשל הקרנת פרספוליס

ובאיראן- שחקנית איראנית נשפטה לשנה בכלא בגלל תפקיד

אווו . פרספוליס. אוסף יצירות המופת האלו, הספרים (בעברית בשני כרכים) והסרט של מרג'אן סאטראפי שבו אותי בקסמן כשנחשפתי אליהן שנים לאחר שפורסמו, עד שבחרתי לכתוב אודותיהן בזמנו.

אגב גם במקרה הזה היצירות זכו לתיוג מגדרי כנראה מסיבות שיווקיות – לפחות על גב הספר עצמו בעברית נכתב כמה היא מרגשת ופחות כמה היא מבריקה ופוליטית.

אז הנה חלק קטן- כשהתחלתי לכתוב הגעתי בקלילות לא אופיינית ל-7-8 עמודים..

סאטראפי נמנעה מכתיבה ואיור בעלי אופי פולקלוריסטי על מולדתה, אך באופן מפתיע ומודע היא בחרה לתאר את אוסטריה באופן שיש בו מן הפולקלור- אוריינטליזם במהופך. בחירה זו היא מבריקה ורדיקלית: היא מניחה מראה בפניה של אירופה הלבנה בנוגע לדרך המקובלת שבה זו מציגה את "האחר",  ועוד מנקודת המבט של נערה זרה ומתבגרת.

מהלך זה משרת היטב את האוניברסאליות של המסר שלה. לא רק בפשט- בנוגע לדרך שבה הקורא מכיר את איראן, אלא סייע לה בניסוח הרדיקליות בהקשר הפמיניסטי: כך יותר קל לקורא להבחין במנגנוני הניצול הסמויים של הגברים האוסטרים האליטיסטים, ההומואים, השמאלנים והאמנותיים שפעלו (גם אם לא במודע) בשיטת השתמש וזרוק ביחס כלפיה.

כמו כן לא ניתן שלא להבחין בהבדלים בין האמא והסבתא שלה הכל כך חכמות, עצמאיות וחזקות לבין המבוגרות האוסטריות שערכי הפמיניזם מהן והלאה. ולעומת זאת – חשוב לעמוד על ההיפוך- על החופש בקרב חברותיה-בנות גילה האוסטריות ביחס לחברות שבבית, באיראן. יש בכך משום הענקת כבוד לרוח החופשית של נשות משפחתה, אך גם מבט נוקב כלפי עתיד ארצה.

שני מרכיבים אלו כשהם אינם נפרדים- האוניברסאליות של הדיכוי הגברי ותודעת החופש של בנות גילה באוסטריה בנו את השקפת העולם החדה של סאטראפי שאינה מוכנה לוותר על חופש  ליברלי "מיושן" רק בגלל שגם באירופה לא התגשמה האוטופיה הרדיקלית.

אמנם כרך טז של כתב העת המשפט הוא כבר בן 5 חודשים ממאי שנה זו, אבל הרי הבלוג חדש.

כל המאמרים זמינים ברשת. מומלץ ולגמרי לא רק למשפטניות/ ים.

וגם הגיליון האחרון של ארץ אחרת שלא  זמין ברשת על דרום תל אביב – כתב עת עם עורכת וסגנית עורכת ומנהלת ועוד ועוד נושאות תפקידים. על הכאב  והמצוקה והחיים של הגברים והנשים המנסים לשרוד וגם בולטת הנוכחות של נשים חזקות-פועלות שטח שעובדות בהצלת חיים במקומות הקשים ביותר גם גאוגרפית ובעיקר לנפש ולגוף.

ברב המכר של יובל נח הררי- "קיצור תולדות האנושות"  תת פרק המוקדש למגדר- קצר, בהיר וקריא עד מאד. לדעתי מתאים מאד כדי להסביר לחברים, קרובים ותלמידים שלא מבינים מה בכלל העניין  ( עמ' 149-163)

אני יודע שיצאו פה לחנויות הספרים בזמן האחרון בייחוד פרוייקטי מגדר מושקעים במיוחד וגם כמה ספרים יותר צנועים העוסקים בכך באופן עקיף.  סקירה מסודרת בקרוב..

ראשית- מסתבר שלא הייתי מקורי במיוחד – מחקר דומה ויותר מעמיק נערך באוניברסיטת תל אביב לפני שנתיים וחצי  (ותודה על ההפניה בתגובות)

מצד שני ניתן היה לצפות לשינוי והתקדמות בכלל ואולי גם ישירות בעקבות הממצאים.

יום אתמול כמובן חריג.

לרוב אין מדורי דעות בעיתון חג  (מלבד הארץ), רק שעסקת שליט הכתיבה למערכות גיוס מהיר של פרשנויות וניתוחים.

ואלו התוצאות (הצפויות כנראה) – הגברים ממונים על השכל, הנשים פה בשביל הרגש.

כך- 3 מתוך ה-15  טורי תגובה/רגש/ דעה של מיקי גולדווסר ואחד נוסף כתבה קרנית גולדווסר.

* נוכחתי בהבדל בהגדרות ביחס  ל"דעות" או טורים שבין המודפס לאתר ולכן ייתכן שגם המספרים קודמים לגבי העיתון לא היו מדוייקים.לזירת הדעות באתר נכנסים דיווחים עיתונאיים בגרסא המודפסת.

נדב אייל אצל לונדון וקירשנבאום על תעשיית חטיפת ומכירת ילדים בסין ועל ההקשרים המגדריים המובהקים שלה, מדיניות הילד האחד, ההבדלים בין הכפר והעיר, משמעויות דמוגרפיות עתידיות ויציבות השלטון.

באותו נושא: מה עושים כשאין אף אישה בסביבה, מאמר של טניה ברינגאן  מהגארדיאן הבריטי מתורגם בהארץ.

בשער TheMarker   הכותרת אחרי ובתמונה קאמילה ואייחו, בגיליון כתבה נרחבת על מנהיגת הפגנות הסטודנטים בצ'ילה , כולל טור סקירה נרחב על ההקשר המגדרי והגלובלי /דפנה מאור 

עוד על קאמילה ואייחו בגארדיאן  ובניוזוויק 

וגם: ילדות צ'ילאניות מציגות "כיבוש" של בית הספר שלהן – מהגארדיאן

בחירות בפולין: מפלגה חדשה ליברלית התומכת בנישואים אזרחיים לזוגות חד מיניים ועיגון ההפלות בחוק זכתה ב-10% מהקולות. לא רק זאת- ככל הנראה גם נבחרה מטעמה לפרלמנט הפולני הטרנסג'נדר הראשונה. מתוך הארץ מתורגם מהניו יורק טיימס.

ראש ממשלת אוקראינה לשעבר יוליה טימושנקו נידונה ל- 7 שנות מאסר. טימושנקו ככלל היא ככל הנראה לא מלאכית ולא אידאולוגית דגולה , אבל היא כן אישיות מרכזית במאבק למען חברה יותר דמוקרטית וחופשית באוקראינה.

עוד פרט שפוספס למיטב ידיעתי בדיווחים אודותיה- היא ככל הנראה הפוליטיקאי/ת הבכיר/ה ביותר בעולם  הדמוקרטי שהורשע ונידון למאסר (יותר בכיר מנשיא ישראל שנשא בתפקיד ייצוגי-סמלי).

או שאוקראינה היא כבר לא חלק מהעולם הדמוקרטי. ואז המשמעויות נרחבות יותר מהאנקדוטה בעיני התקשורת הממוסדת של אישה יפה וחזקה מאחורי סורג ובריח.

ועוד על 3 הזוכות בנובל בהקשר הישראלי : אבירמה גולן בהארץ ליבריה זה לא כאן על תגובתה של ציפי לבני להכרזה.

גם בתזמורת האנדלוסית לא רוצים לשמוע נשים שרות  ד"ר יגאל בן נון באתר קדמה

בית כנסת בתל אביב גבה תשלום כניסה רק ממתפללות  מחדשות 10

במאה שערים  מתעלמים מבג"ץ ושוב מפרידים – הארץ