רופאים מבטלים השתתפותם בעקבות ההדרה בכנס פוע"ה: כיפה, וואלה!, The Marker, כיכר השבת, onlife
תגובתה החדה של דבורה ארושס, יוצרת הכרזות כנגד הדרת נשים מתחילתו של המאבק (והקרדיט להוגה הרעיון יבגני צ'רפ)
אני נכנסת בבהילות למרפאה הלא-מוכרת של קופת החולים שלי. רק בהרצליה היה התור הפנוי הכי קרוב לרופא נשים. אני לא מכירה את הרופא הזה, ולמעשה, זו הפעם הראשונה שאני זוכה להיכנס להיכל הקדוש הזה, שתמיד היווה בעיניי מעין טקס התבגרות שאיחרתי לעבור. דמיינתי את משרדו של רופא הנשים מוקף הילה של קדושה ששמורה רק לנשים בשלות. דמיינתי ששם יגלו לי את הסודות הכי כמוסים של גוף האישה – כלומר, שלי.
הדרת הנשים או הדר הנשים (אדמיאל קוסמן, הארץ)
ברובד הבסיסי שלו, ערך הצניעות אינו קשור דווקא ליצר המיני אלא לאנוכיות ולאלימות כלפי האחר הטבועה בנו. שהרי האיש הצנוע מידתו היא בראש וראשונה מידה של הקטנת האני והצנעתו למען פינוי מקום לאחר. הצנוע – גבר או אשה – אינו מהלך עם אלה גדולה בידו ושומר בכך על צניעותו של האחר, אלא הוא יכול לראות את האחר כסובייקט, ולפנות מקום בענווה לרצונותיו שלו.
הדרת נשים- כן בבית ספרנו (כאן המפתחות של הצוללת)
הבעיה שלי היא שאנשים לא מכניסים את האירועים האחרונים להקשרם. או יותר נכון, שהם מכניסים אותם להקשר מאוד צר. עצם השימוש במונח "הדרת נשים" הוא הזרה של התופעה אל מחוץ לחברה החילונית והגברית, אותה חברה שגם כותבת את העיתונים. הרי כשאומרים "הדרת נשים" מיד ברור שמתכוונים לקווי מהדרין ועריפת ראשיהן של נשים מפרסומות
מהמושב הקדמי (נעמי דרום, הארץ)
אחח, איזו פרספקטיבה היסטורית צלולה אפשר לקבל מהמושב הקדמי. כמה שהנוף הנשקף משם חד וברור, אפשר לראות ממש עד קו האופק. מרוב קונטקסט, מרוב נאורות פוסט-ציונית ופוסט-מודרנית, לאור מתעלם מהחוויה הבסיסית המניעה את המאבק: של אשה שעולה לאוטובוס – גם באשדוד, לא רק במאה שערים – ואינה יכולה לשבת ליד בן זוגה או ליד בנה, אלא נאלצת ללכת למושבים האחוריים ובשפלות רוח להסתכל לגברים על העורף.
המורה שהמציאה את גיבורת הקומיקס וג'יינה פלאואר (הארץ)
בימים יערה רוזנבליט עובדת כמורה למחשבת ישראל; בלילות היא מחלקת קומיקס שיצרה, שבהן מככבת וג'יינה פלאואר, גיבורה בדמות איבר מין נשי
גוף האשה לא צריך מוסכניק (חן ארצי סרור, ynet)
מותר לגברים לפשפש ולדון באיברים אינטימיים לצורכי ילודה, אבל אותה אישה ממש מוקצת מחמת המיאוס כשבסך הכל מבקשים להקשיב לדעתה המקצועית ולתרומתה הייחודית בתחום נשי מובהק.
בית הדין הרבני: בעלך יקבע אם מותר לך לרקוד (mynet)
החלטתי להפסיק לפחד (טניה רוזנבליט, onlife)
האדרת נשים (סמדר סלטון, מגזין שישבת, ישראל היום) עוד במגזין שישבת של ישראל היום: אמילי עמרוסי בירוחם עם סגנית ראש העיר הצעירה טל אוחנה.
ידיעות אחרונות: 7 ימים- כתבת מגזין על המאבק ללידות בבית – " הקרב על הבית" (תמר מור סלע)
מי המציא את הטלאי הצהוב? (סטלה קורין ליבר, גלובס)
הצעת חוק: נשים ימונו למנהלות בבתי הדין הרבניים (כיכר השבת)
רוצה להרוויח 50 אלף שקל? בואי להיות חשפנית (onlife)
בצעד נדיר: הרב מצגר מבקש מהח"כים להתנגד לחוק צהר (הארץ)
דווקא עכשיו: הרב עידן מציע קווי מהדרין בטבריה (mynet)
העצמת נשים: קורס מבוא ביסודות המוסך לנשים (חדשות 10)
"למי אתה קורא הומו?" (מאקו)
הרב אריאל מתנגד ל"חוק צהר": כיפה , סרוגים
רב חיל האוויר מתנצל: "מעוניין להמשיך בתפקידי עד תום כהונתי" : כיפה, ישראל היום
סנגורן של החרדים: מוטי קירשינבאום (כיכר השבת)
בית שמש – ריקוד רחוב לנשים(דקלה אהרון, רשת ב') ואתן רוקדות: צפו בנשות בית שמש במחאה מקורית (וואלה!)
פעילותן של אמניות פמיניסטיות נבחנת בספר חדש(הארץ)
בספר "(מ)מוגדרות" סוקרת ד"ר טל דקל את פעילותן של אמניות פמיניסטיות בשנות ה-70 ואת ימי הגל השני של הפמיניזם בכלל
ראש אכ"א, בוועדה לקידום מעמד האישה: לנשים מוטיבציה גדולה יותר לקצונה (אנה קול, פייסבוק)
Israel's Ultra-Orthodox Problem (ניוזוויק)
ישראל "הגאה בעולם", או סתם צבועה בוורוד? (וואלה!)
מספר נערות הליווי בעיר עלה פלאים, מה עושים? – באשדוד (mynet)
מלחמת המינים: אוניברסיטת בר אילן הפכה ל"אוניברסיטת בת אילן" (The pulse)
חיי מדף קצרים: מתי לתקשורת יימאס מ'הדרת נשים', והיא תדלג לאייטם הבא? (ice)
האמת העירומה על הצניעות (עומר ברנע, ynet)
הרב מלמד: 'למרות הפקודה, לצאת משירת נשים' (ynet)
250women dance in Beit Shemesh protest flashmob – jerusalem post
בלי נשים אין ביטחון (בילי מוסקונה לרמן, מעריב nrg)
"לא רוצה שיתקרבו אליי". ח"כ חוטובלי מתראיינת לגדי סוקניק (גלובס)זיוה כהן: "הייתי קורבן להדרת נשים" (וואלה!)