לא רוצות קריירה?

סקר נערות: לא רוצות קריירה, לא מאמינות בשוויון (onlife)

לא ברור איך נבחרה כותרת כל כך שגויה. בכתבה עצמה:

"למרות נתונים אלו, 86% אמרו שהן מעוניינות לפתח בעתיד קריירה מקצועית שתביא אותן לתפקידי ניהול ובמקביל גם לגדל ילדים ורק 5% אמרו שהן שואפות להיות עקרות בית ולגדל את ילדיהן."

קו פתוח לתלונות על הדרת נשים

חוזר נש"מ: הקפדה על התנהלות שוויונית ללא אפליה על רקע מגדרי וקידום מעמדן של נשים (news1)

בלעדי ל"כלכליסט": 59% מהנשים נשאלו בראיון עבודה על הקשר בין העבודה למצבן המשפחתי

הדרה מבפנים (פנינה גפן, קולך)

ההפרדה החרדית לא התחילה בקווי המהדרין בגלל סעיף נסתר שנחשף פתאום בשולחן ערוך, הם גם לא התחילו בהפרדה הזאת כי פתאום היה להם נורא קשה לשמור על העיניים. על שמירת עיניים נצטוו ישראל עוד בתקופת המדבר בה כולם היו עטויים מכף רגל ועד ראש.

אם כך מה הטריגר האמיתי, לפחות בקרב החברה החרדית? בעשור האחרון חלה עליה דראסטית במגמה של יציאת נשים חרדיות אל שוק העבודה, בהשתלבותן ובהשתכרותן. השינוי הזה איים על הגברים שחשו כי מעמדם נחלש וההחלטה לייצר הפרדה כפויה השיבה במשהו את המושכות לידי הגברים החרדים שחרדו למעמדם.

בחברה הדתית כל זה לא רלוונטי – נשים וגברים יוצאים לשוק העבודה באופן שווה למדי והמתח המעמדי אינו רלוונטי בתחום התעסוקתי. היכן המתח כן קיים? הוא קיים בשיח הפנים דתי בו הצניעות הפכה להיות אבן בוחן מרכזית ביחס לנשים. האופן בו נשים מגשימות את דפוסי הצניעות המשתדרגים תדיר הם מקור למתח אותו מנצלים הזרמים השונים כדי להוכיח שליטה. כמו בקווי המהדרין – ההחלטות והקביעות הללו נעשות על ידי גברים ללא שיתוף נשים.

לא תעמוד על דם רעך / אילת וידר-כהן (מוסף שבת, מקור ראשון)

שני סרטים שעוסקים בפגיעה מינית יצאו לאור לאחרונה. האחד עלילתי ומתרחש בישראל והשני תיעודי ומתרחש בבולטימור, ושניהם נוגעים במקומות של כאב, רוע וגם תקווה ואחריות

הסטודנטיות בירושלים חוששות ללכת בקירבת המעונות: "כמעט כולן הוטרדו מינית" (חדשות 10)

המשפטיזציה של דיני המשפחה בשירות ההלכה (עו"ד אירית רוזנבלום, וואלה!)

החברה הישראלית ובעיקר מוסדותיה מטפלת בכפפות של משי בקיצוניות הדתית ובענייני הדת בכלל. על התשתית הזו בנויה הדמוקרטיה היהודית שלנו, שהכול לכאורה חופשי בה למעט דיני איסור והיתר – שם שולטת הבירוקרטיה של הדת, ללא מיצרים.

אורוול וקפקא שרים התקווה (צפי סער, גברת מג'ונדרת, הארץ)

בכל המהלכים שיתרחשו בקרוב צריך לזכור, שעקירה משורש של אפליית מחצית האוכלוסייה – הנשים – חייבת להיות חלק מסדר-היום ולא להידחק הצדה כי "יש עכשיו דברים חשובים יותר", כנהוג. כבר היו לא מעט מהפכות ותמורות חברתיות שבהן נאבקו נשים שכם אל שכם לצד גברים – רק כדי לגלות בסופו של דבר שאלה השאירו אותן, כרגיל, מאחור.

בשם האבות המעוכים (גיל רונן, מעריב nrg)

מרבית התקוות של פעילי תנועת האבות הקטנה והמיוסרת התנקזו בשנים האחרונות לדיוניה של ועדה בראשות פרופ' דן שניט, אשר נועדה לתת אלטרנטיבה ל"חזקת הגיל הרך" המיושנת והפטריארכלית, שמעניקה לנשים את הילדים באופן אוטומטי בגירושים.הוועדה ישבה שש שנים וחצי ארוכות, וכיום ברור שאם הדבר היה תלוי בנציגות הפמיניזם המיליטנטי בוועדה, היא הייתה יושבת עוד 60 שנה בלי לפרסם מסקנות סופיות. ח"כ זהבה גלאון קראה בגלוי לקבור את מסקנות הוועדה "קבורת חמור". לחץ של פעילי אבות גרם לוועדה לפרסם בכל זאת את מסקנותיה, המבטלות את החזקה המפלה ומאמצות גישה יותר שוויונית לשאלת ההורות אחרי גירושים.

במקביל יושבת עוד ועדה, בראשות פרופ' פנחס שיפמן, שאמורה להמליץ לגבי נוסחה לחישוב תשלומי מזונות בגירושים. גם כאן צפויה הוועדה להמליץ על נוסחה שוויונית והגיונית, שתתחשב בהכנסות של שני בני הזוג ולא תאפשר, לדוגמה, לאישה שמרוויחה 12,000 שקלים לקחת 5,000שקלים לחודש מגבר שמרוויח חצי ממנה, לטובת שני ילדים שהוא ממילא מכלכל במחצית מימות השבוע.

חברה של גברים לבנים (אלה אלקלעי, סלונה)

בונה ומפרקת – ערב ספרותי ליקום פורקן (שלומית ליר, רוח מזרחית עזה)

ברכה סרי, בדומה ליוצרות גדולות אחרות מהווה עדות – הן באישיותה, והן בפנתאון יצירתה – לדמותה של אישה נביאה. היכולת של העין לראות – מעבר למרחבים הגלויים. להרגיש – מעבר לגבולות הגוף. לרקום מילים ממקום אישי ופרטי המתחבר – כמעין נובע אל הציבורי.

שירת נשים – שפתיה נעות וקולה לא ישמע?! (אלי ברקת, קולך)

האם הרצון שלנו להכליל את הציבור הדתי, ההולך ומתחרד"ל, צריך לבוא על חשבון השתלבותן השוויונית של נשים? לשאלה זו התשובה מאוד ברורה – לא. אם זה המחיר, יתכבדו החרד"לים וישבו בביתם

"לא נתגייס בגלל שירת הנשים" (חדשות 2)

בשל התנגדות החרדים: הסוף למקהלות בכנסת (מעריב nrg)

החינוך שלנו צנוע מדי (שולמית בן שעייה, ynet)

בעידן שבו הנוער חשוף לאינטרנט, טלוויזיה וקולנוע – לא ברור כיצד מקפידה מערכת החינוך הדתית להתעלם לחלוטין מחינוך מיני בסטנדרטים של צניעות, המתאימים למגזר. הכל מתחיל בצנזורה שאנחנו מטילים על חלקים שלמים מהתורה

הרב אליהו: ההיתר של הרב רוזן לחתונות מעורבות מחטיא את הרבים (סרוגים)

כצל'ה:"שילוב בחורות כטייסות הופך את צה"ל לצבא נשי ומוחלש" (דתילי)

גבר אמיתי וטוב רוצה אשה אמיתית, כמו פעם (כפיר לביא, ynet)

הנשים של פעם היו נשיות, רכות, עדינות, אמיתיות, כאלה שידעו להעריך חיזור, כיבדו את הגבר שלהן, העריכו אותו ונתנו לו להרגיש גבר. הן היו רומנטיקניות בעולם ללא הייטק, אוהבות בעולם בלי ג'יידייט ופייסבוק, בלי סקס בשירותים בפיק-אפ בר. נשים היו נשים. גם אם היה להן המעמד, הכסף והירושות מההורים, התואר או השכל, הן תמיד היו נשים

תנו להיות פות בשקט (youtube)

מתלוננת על אונס הפכה לנתבעת, עירערה וזכתה (ישראל היום)

חרדי חשוד בהטרדת טניה רוזנבליט (מעריב nrg)

דרושים: זוגות עם ילדים בלבד (נועה שפר, כיפה)

הנשים היום משכילות, מדוע הן פסולות לעדות? (ynet)

עקרה דתייה זה קשה יותר (ynet)

גאווה בצה"ל: לראשונה מג"דית ביחידה 8200 (מעריב nrg)

יצא(ה) גבר: עדי רונן שובר את הסטיגמה על הבמה (מאקו)

חרף הרצח בבר-נוער: ת"א – העיר הגאה בעולם (ynet)

הדרת נשים: לא רק מאבק דתי-חילוני (גלית דשא, עבודה שחורה)

יו"ר 'אמונה': בתי הדין הרבניים אינם שייכים לאנשי ש"ס (סרוגים)

נשים ימנו דיינים? מרגי: "לקאדים לא מתערבים" (ynet)