הסגברה, תקנה, נביאה

הסגברה (ציפי ערן, האגודה הישראלית ללימודים פמיניסטיים ולחקר המגדר, תורגם מהבלוג שלה feminainvicta )

הסגברה היא לא פשוט האקט של גבר שמסביר; גברים רבים מצליחים להסביר דברים יום-יום בלי להעליב כלל את שומעיהם.

הסגברה זה כשמישהו אומר לך, אישה, איך לעשות משהו שאת כבר יודעת לעשות, או למה את טועה בקשר למשהו שאת בעצם צודקת לגביו, או מספר לך כל מיני "עובדות" על משהו שאת בעצם יודעת הרבה יותר ממנו.

יש תקנה? (בת עמי, תנסו בעוד יומיים)

יש רק שני דברים הגונים שפורום תקנה יכול היה לעשות: 1. לצאת מהצללים – לפרסם (לכתחילה, לא אחרי שלוש שנים כשהם מבינים שעיתונאים עומדים לעשות את זה לפניהם) את הסיפור ולקחת אחריות/סיכון לתביעת דיבה. 2. לקרוא לכלל הרבנים להפסיק לייעץ בנושאים שבהם אין להם כל הסמכה ולהפנות את צאן מרעיתם למומחים. המשמעות של זה היא, בין השאר, שהם נדרשים ולוותר בעצמם על הפרווילגיות הכרוכות בתואר היוקרתי, רב. זה לא פשוט, זה כמעט לא אנושי אבל החדשות הטובות שעדיין לא מאוחר מכדי לנסות.

גם את מרים הנביאה הדירו (רוחמה וייס, ynet)

אנשים יודעים מה הדעה "הנכונה" להם, והיכן הם רוצים למצוא את עצמם, אבל הם לא באמת הפנימו את זה. אנחנו נמצאים, כנראה, בתקופה שבה אין עדיין הלימה בין הערכים "הנכונים", לבין תחושות הבטן. הראש כבר הפנים: נשים אינן חפצים או ממתקים, אבל התגובה מהבטן עדיין לא השיגה את התובנות האלו.

ואיך יוצאים מזה? הבהלה של אילה חסון מובנת, אבל הבחירה שלה לתקוף ו"לנפנף" את ד"ר קמיר מהשיחה, מצערת. הלב לא באמת נרגע כשהורגים את השליחה. הייתי שמחה לו אילה חסון הייתה עוצרת, מאפשרת לעצמה ולשומעים לקלוט מה קרה, ואף מנסה ללמוד מזה משהו.

ותען להן מרים – הנהגה נשית בשירה (שרה עברון, קולך)

בשירת הנשים שמרים מובילה כשהיא מלווה בתופים ובמחולות אפשר למצוא מרכיבים שאינם קיימים כלל בשירת משה ובני ישראל. ברצוני לעיין בפרשנות של הפסוקים המצוטטים לעיל מתוך הדגשת העצמאות והייחוד של השירה הנשית, שירת מרים, על מנת לשאוב ממנה השראה למתפללות היום

הוּלדת מרים, הוּלדת הנביאה (הרבה דליה מרקס, רבנים לזכויות אדם)

כמו נשים רבות כל כך בעולם העתיק ואולי לא רק בו, מרים פעלה מאחורי הקלעים. מעשיה נעשו בשקט וללא בקשת פרסום: היא צפתה באחיה השט בתיבה מרחוק, היא ניגשה בחשאי לבת פרעה והמליצה לה על יוכבד כמינקת, היא ליוותה את אחיה, משה ואהרן, בהנהיגם את העם. אולי בגלל חלקהּ השתוּק אבל הנחוש, הכליל אותה הנביא מיכה עם שני אחיה והזכיר את חלקה ביציאת מצרים, באומרו: "וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת-מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם" (מיכה ו, 4). יוצאת דופן היא שירתה, שירה ספונטנית ומאושרת זו מבקיעה את שתיקתה של מרים.

מה זה להיות סטודנטית ללימודי מגדר (גל שרגיל, האגודה הישראלית ללימודים פמיניסטיים ולחקר המגדר)

קיים פער גדול מאוד באידיאולוגיות המניעות את לימודי מגדר ולימודים אקדמיים אחרים. בזכות לימודי המגדר, אני יכולה לבקר את ההגמוניה בלימודי הנוכחיים, אך אני חווה ניסיונות של השתקה ואי קבלה של דעות שונות מהדעות ההגמוניות על ידי הממסד האקדמי. הידע שרכשתי מלימודי המגדר מזכירים לי את המשפט הידוע- "האישי הוא הפוליטי", ומשפט זה מניע אותי מול הממסד ליצירת אווירה פלורליסטית ולא אווירה של דיכוי.

חטא קדמון (תמר רותם, הארץ)

י', חסיד גור, התעלף בזמן ההדרכה לחתנים, שעתיים לפני החופה. ר' עזבה את החסידות מפני שלא עמדה בקיפאון הרגשי. א' מאשים את את משגיחי הצניעות בפלישה לפרטיות ובהטרדה מינית. בעקבות כתבה שפורסמה כאן בשבוע שעבר, על מנהגי הפרישות של גור, חסידים בעבר ובהווה משמיעים את קולם

התלמידה חשפה בציור: כך מופלות נשים באוטובוס (ynet)

חודשים לפני שהדרת הנשים בבית שמש עלתה לכותרת, הציגה ליאורה קורצר בת ה-18 את ההשפלה בפרויקט אמנות באולפנה. היא חזרה לארה"ב עם משפחתה והתבשרה כי זכתה בפרס: "חשבתי שדברים כאלו לא קורים במדינות דמוקרטיות"

תוכניות הילדים מציגות: אלימות ותכנים מיניים בוטים (גלובס)

פרוייקט 'נשים גדולות מהחיים' (לימור לוי אוסמי, נשים מדברות אמהות)

לרוב כשאני מביטה בתמונות סטודיו מעלפות של נשים בהריון, תמונות שבהן יש איזה צירוף של עונג מושלם, עולה בי לצד ההתרגשות גם רגש אחר, שתוהה עד כמה זה 'אמיתי' כל הדבר הזה, עד כמה המופלאות הזאת הנשקפת מבעד התמונות היא אותנטית, אמיתית, משקפת את התחושות הגועשות שמתחת. עולה בי איזה חשק לשאול את האישה המצולמת: איך את מרגישה ? מה את עוברת ?

להפיל את השלט (הארץ)

בשם חופש הביטוי מסרבת עיריית תל אביב להסיר פרסום נגד הפלות בכניסה למרפאה העורכת אותן

ידיעות אחרונות- מוסף 7 ימים- "האשה שאיתי"- ראיון עם הפעיל החברתי והסופר ביום והמשוררת בלילה יובל בן עמי

מסע התלאות בדרך לתינוק (בבלוג של שרון אורשלימי, FEMINISTVISTABULLITIS)

צדק עיוור: על ביטול חזקת הגיל הרך | פוסט אורח מאת מתי שמואלוף (ראומה, בלוג עם תודעה)

השר נאמן היה צריך לקחת כל זאת בחשבון, ולאפשר את הדיון לגבי גיבוש הצעת חוק חדשה, רק ביום שבו מעמד הנשים יהיה שווה למעמד הגברים בבית הדין הרבני. ההסדר החדש מבקש ליצור שוויון פורמאלי, במקום שבו אי השיוויון מהותי ונטוע עמוק יותר בין גברים לנשים (בשכר, בטיפול במשפחה, במעמד האישי). שיוויון כזה הוא רק הצהרתי ואינו מציע תיקון חברתי עמוק. אך כנראה בתקופה ניאו-ליברלית שכזאת קל יותר לבצע שינויים שכאלו, במקום לשאול למשל מדוע גברים גרושים אינם משלמים דמי מזונות. יתרה מכך, ההסדר החדש בוחר לבחון את שאלת השוויון רק בנקודה שלאחר הגירושים ואינו שואל באיזה אופן מובנה אי השוויון במשפחה בשלב של טרום הגירושים.

התעמרות כלכלית בגרושות וילדים (חנה בית הלחמי, האישי הוא הפוליטי)

המדינה נקטה עד כה בשיטות חינוך קשוחות המיועדות לנשים גרושות בלבד, והענישה מיד את ילדיהן ברעב ושלילת מזון, חינוך או מדור בשל ההשתוללות הראוותנית של אמם הסוררת (סופ"ש באנטליה? השוט הכלכלי יורד עלייך לאלתר). האח הגדול יושב בשערי המדינה וסופר: מי יצאה, כמה פעמים, ואיך לא נזיז את הגבינה המגדרית ונשאיר את האימהות עניות, שורדות, עסוקות מכדי להתחרות על מקום טוב יותר בצמרת החברתית-כלכלית. לא בכדי רוב העניים במדינת ישראל הן נשים גרושות וילדיהן. למדינה זה נח, להגמוניה הגברית זה נח.

6,040 שקל, ולא שקל יותר (בילי מוסקונה לרמן, מעריב nrg)

חוק המזונות דן אמהות חד הוריות לעוני כשהוא קובע עבורן תקרת שכר מגוחכת. עכשיו הן יוצאות לקרב על זכויותיהן