תהיי רצינית (שירה גלזרמן) וגם בסלונה

התקשרתי למד״א וחיכיתי. גברים במכוניות בנסיעה איטית נעצו בי מבטים שואלים. אחרים ניגשו ושאלו כמה. מחנות הסקס שמאחורי האישה השוכבת יצא גבר והביט בי ובה חליפות. הנחתי שהוא הסרסור שלה והתרחקתי. הוא לא היה. אחרי כמה מבטים הוא ניגש אלי:
״התקשרת לאמבולנס? טוב מאד. לא ידעתי מה לעשות. אני מנסה לעזור להן ולא יכול. נותן להן להכנס לחנות שלי, להשתמש בשרותים, לשטוף פנים, לנוח. אבל הן נרקומניות. כל הזמן חוזרות לרחוב. זה מה שהן בחרו.״
הצבעתי עליה:
״אתה לא באמת מאמין שמישהי בוחרת בזה.״

אני תוהה איך ארכיב שוב את הפסיפס, מלאכת המחשבת הזו שנקראת להאמין באדם (הכצעקתה)

עומדת שם דקה ארוכה, לבד. כל כך לבד. כל האנשים חזרו לשיחותיהם, איש לא ניגש אלי – פנה אלי בהצעת עזרה, גם לא אחרי שאותו בחור הלך מן המקום.
ברחתי משם מהר ככל האפשר.
ועכשיו, אני תוהה איך ארכיב שוב את הפסיפס, מלאכת המחשבת הזו שנקראת להאמין באדם.

יום המי-שפחה (בת עמי נוימאיר פוטשניק, תנסו בעוד יומיים)

החלטתי לברר את העניין באמצעות שאלה עקיפה שחשבתי שאני יודעת את התשובה עליה. שאלתי את הבכורה (6) מי בתפקיד האמא כשהן משחקות מישפחה, להלן תשובתה: "למעשה, אף אחת". "אז מה", ניסיתי להתאושש מההלם, "זה תמיד 'אחות גדולה' ו'אחות קטנה'?". "כן", אישררה הבכורה, "וכלבה", הוסיפה אחותה.

כי נדפקנו (Inter Spem et Metum)

אני לא מתווכחת על הסללה בחינוך, על הגישה הגזענית והמתנשאת של מוסדות המדינה בשנות החמישים (ואחריהן), על הומור ירוד בתכניות בידור, על השימוש במילה "פרחה" או על סטריאוטיפים בספרי ילדים. אני רק מבקשת להזכיר שגם אני כאן. ואני לא היחידה כמוני. אני חלק מהקבוצה החזקה יותר, וסביר להניח שלפעמים אני מרוויחה מזה בלי להתכוון ובלי לדעת. אני לא מכחישה את זה, ולא מתנערת מהאחריות שלי כמי שמרוויחה ממצב שדופק אחרות. אין לי בעיה עם עקיצות. אין לי בעיה עם מערכונים בתכניות בידור. יש לי בעיה עם חברות ושותפות, ונשים סתם, שמייחסות ברצינות מוחלטת ובאופן גורף השקפת עולם ותכונות אופי שליליות לצבע העור שלי. באמת שעצם העובדה שאני בכלל צריכה להסביר את זה נשמעת לי מטופשת.

מִי שֶׁבֵּרַךְ לְהַתָּרַת עֲגוּנוֹת וּמְסֹרְבוֹת גֵּט (יעל לוין, קולך)

לאור האמירה בפועל של "תְּפִלָּה עַל בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּרְצְחוּ בִידֵי בְּנֵי זוּגָן" בקהילות רבות מאוד ובמספרים גדלים והולכים, וכן על רקע התקבלותה הרחבה והמהירה של "מִי שֶׁבֵּרַךְ לְהַתָּרַת עֲגוּנוֹת וּמְסֹרְבוֹת גֵּט", נראה כי מסתמנת פריצת דרך ומגמה של יתר פתיחות לאמירת תפילות רשות שנתחברו בידי נשים ולקליטתן אל תוך הליטורגייה הנאמרת במעמד ציבורי וקהילתי בתוככי בית הכנסת

מה את נטפלת (נעמה כרמי, קרוא וכתוב) על "הארץ":

שלראות את עורכיו ומו”לו מאתרגים את הגרועים בשוביניסטים – יגרור תגובה; שאם הוא החליט להיהפך מעיתון לביטאון – תמונת הראי של ‘מקור ראשון’ – הוא יקבל התייחסות בהתאם. אל תפתח ציפיות אצל אחרים אם אינך רוצה שהם יסתמכו עליהן. זאת יומרה וזאת שכרה.

למה מרבית המטפלים הן נשים ולמה השכר כה זעום? (צפי סער, גברת מג'ונדרת, הארץ)

אם כך, אפשר להסיק כי הפטריארכיה מעוניינת שנשים יעסקו במקצועות טיפוליים, כי זה מאפשר להן פחות אינדיווידואליזם ומשמר אותן במקומות האלה. אבל אם החברה כל כך מעוניינת בזה, למה היא לפחות לא משלמת טוב לעובדות במקצועות הטיפול? בכנס שהיה בכנסת צוין, כי התנאים הירודים האלה נובעים בין השאר מתפישות חברתיות המפרידות בין טיפול לבין כסף, מתפישת נשים כבעלות "המשכורת השנייה" וממדיניות ציבורית הרואה בשירותים חברתיים הוצאה ולא השקעה.

מיתוס היופי בטהרן – קריאה קוסמטית במגילת אסתר (אילת וידר כהן, קולך)

דרכים רבות לדיכוי ולפחד משינוי ומנשיות. יש המחלישים את הנשים דרך הפשטה והחצנה חסרת עכבות ויש העושים זאת דרך הלבשה, הדרה, כיסוי ומחיקת פניהן. מיתוס היופי ושיח הצניעות הכוזב מהווים תמונת ראי של אותה תופעה – תגובת נגד לפמיניזם

לאסירות לא מגיע פרס על הריון (רחלי גפן, onlife)

יש כאן סטנדרט כפול מקומם. דינה של אישה שפשעה אמור להיות זהה לדינו של גבר שפשע. אין שום דבר חיובי בלהפוך את הרחם לכלי נשק אמיתי, ולא מגיע לאף אחת פרס על ההישג המפואר של להצליח להיכנס להריון.

5 הערות נגד החוק להפללת צרכני זנות (הילה שמיר, ynet)

ש לברך על הפניית תשומת-הלב הציבורית למצבן הקשה של חלק מהזונות, ולהגביר את מחויבות המדינה והחברה לסייע להן. עם זאת, החוק הפלילי הוא כלי גס מאוד לביצוע שינוי חברתי. חשוב להבין את מלוא השלכותיו העתידיות של החוק המוצע – ולהתנגד לו.

חייה המיוסרים של ריינא בתיה ברלין (חנה קהת, קולך)

כך היה דרכה לשבת תמיד בסמיכות לתנור החורף אשר בבית האוכל, וגם בימי הקיץ, ולפניה שלחן צבור ספרים שונים: תנ"ך, משניות, עין יעקב, מדרשים שונים, מנורת המאור, קב הישר, צמח דוד, שבט יהודה, ועוד כמה וכמה ספרים ממינים אלה ומספרי אגדה, וכל עיונה וכל שימת לבה עם כל חושיה והרגשותיה – בתוך הספרים, ולא זזה ידה כמעט מהם; ומכל הנוגע לכלכלת הבית ידעה אך מעט מאוד, וכמעט לא מאומה.

קריאות מגילה של נשים תשע"ב (קולך)

הנשים כובשות את הרשת (אימי עירון, The Marker)

יכולת השיתוף, השיח, הההכלה הם הנכסים בעולם החדש, שנשען על תוכן דיגיטלי

יותר פרצוף משכל (ליטל אבזון, מאקו)

התחפושת פרובוקטיבית? תפסיקו להתחסד – זה פורים (אפרת מנשרי גורן, ynet)

תחפושות פורים הציפו את החנויות ושוב ההורים הזדעזעו מהתחפושות הפרובוקטיביות של הבנות. אפרת מונשרי גורן, אמא לארבעה, קוראת להם להפסיק להתחסד ולקבל באהבה את תחפושת הפרחה המסורתית. בכל זאת, לא כל יום פורים

התשובות של חנה (דינה ספראי, קולך)

הטענה היתה שמדורי השו"ת מוצפים בשאלות, מהן רבות עוסקות בתחומי מגדר, רבות נשאלות ע"י נשים, אבל המשיבים – תמיד גברים. לתפיסתן, המקום היחיד שבו ניתן לתת נוכחות לידענות ולהנהגה של נשים דתיות גם בתחומי הלכה הוא אתר "קולך". מעבר לנוכחות עצמה, הכוונה היתה לעצב ז'אנר של תשובות פתוחות, שבהן נלקח בחשבון ניסיון חייהן ונקודת מבטן של נשים יחד עם ידע הלכתי.

גבורה (רוני גלבפיש, אם תרצי) על התערוכה של אליסיה שחף- "גיבורות":

הן. הנשים האמיצות האלה שנענו לקול הקורא, שיצאו למסע, שבחרו להופיע בעין הציבור בפנים חשופות, בשמן. אני אהיה שם, ועבורן, אני מקווה שמספיק אנשים יחליטו לטרוח ולצאת מהבית. לבוא ולהתבונן בפניהן, בלי להשפיל מבט. לראות אותן. יפות ועזות נפש.

תלמידה חכמה מאוד (רוני גלבפיש, אם תרצי) על מלכה פיוטרקובסקי:

על אף שהיא מדברת על נושאים קשים, ושפתה היא השפה הקלאסית של העולם הדתי, מפרשת השבוע ועד ציטוטים מהתלמוד, אני מבינה אותה. השפה שלה פתוחה גם למי שלא גדל במרחב שלה. היא מזמינה דיאלוג, ולא מפחדת להתמודד עם טענות קשות. ההתנהלות הזו היא עוד אחד מסממני הפתיחה ההדרגתית, העמוקה, של החברה הדתית. זה תהליך איטי, אבל הוא קורה, ממש לנגד עיני.

ואם הילדה שלי תרצה, אם כך היא תבחר, בין שלל האפשרויות של העולם היא יכולה גם להיות תלמידה חכמה. וזה לא מפחיד אותי כבר.

ניצוצות ברשת || אתר לנשים – לא מילה גסה (יונית רושו, הארץ)

תמונות עצומות, מרהיבות ומקצועיות של נשים לא חייבות להיות רק גורם משיכה לגברים. להיפך

ראש חודש אדר- נשים יכולות להערך לקריאת וכתיבת מגילת אסתר (ד"ר עליזה לביא, קולך)

הרב המשיך ברוח השוויונית וקבע כי נשים יכולות גם לשמש סופרות סת"ם ולכתוב מגילות אסתר כשרות. מגילות עתיקות, ציין, נכתבו על ידי נשים בתימן, וגם היום נשים, "שהיו חלק מהנס" המתואר במגילה, יכולות לכתוב מגילות "ולפרנס את הבית".

להיות אם יחידנית (רונית ארבאום, קולך)

אני כותבת עבור הרווקות, הצעירות והמבוגרות, המתלבטות והמחליטות.אני כותבת עבור הורי הרווקות החוששים מעתיד בנותיהם. ואני כותבת עבור הורי הילדים השואלים: "איך זה שלנבו וגפן אין אבא?"

טיפולי פוריות לילדות בנות 3 שחלו בסרטן (חדשות 2)

הקלות חדשות לסטודנטיות בהיריון (חדשות 2)

הצעת חוק מהפכנית: פטור ממאסר לאמהות לתינוות ונשים בהיריון (חדשות 2)

"הפנו לי גב, לא דיברו". חרדיות גרושות מספרות (ynet)

מודל חדש לשילוב בין אמהות לעבודה (הארץ)

נשים מקריית טבעון מצאו פתרון מקורי: הן מתכנסות באחד הבתים, עובדות בעבודות פשוטות כמו אריזה והדבקה, ומטפלות בילדים בתורנות

סמנים מזיקים (הארץ)

באחרונה עולה מספר הנשים המבצעות ללא הצדקה בדיקות דם לאיתור סמנים לסרטן השד. התוצאות עלולות להכניס אותן לחרדה מיותרת

הרבצ"ר האשים רבנים: ניסיתם להכניע את צה"ל :הארץ,  ynet, סרוגים

אזרחית סורית עלאווית התאחדה עם בעלה בישראל (הארץ)

סוזן לנדאו נבחרה למנכ"לית והאוצרת הראשית במוזיאון ת"א (הארץ)

חשד: שידל נשים ברשת לבצע מעשים מגונים בילדיהן (הארץ)