טוהר המחנה

הפיתוי הבלתי נשלט להתבוללות, השמירה האינסופית על האישה (תומר פרסיקו, לולאת האל)

ארגון להב"ה רואה עצמו כבא כוחו של כלל ישראל, אותו אורגנום מטאפיזי שמקופלים בו כל דורות העם היהודי בכל מקום וזמן מאברהם אבינו ועד ביאת המשיח. הם נלחמים בנישואין בין יהודיות לערבים לא למען היהודיות, אלא, מבחינתם, למען היהודים.

העניין הזה לא ייחודי לאנשי להב"ה, אלא אוניברסלי בהחלט: המאבק על טוהר גזעי מתחולל תמיד על גופה של האישה. הסכנה היא תמיד בחדירת דם "טמא" לעורקים ה"טהורים" (כן, אלו תמיד המונחים בהם משתמשים); הסכנה היא תמיד "ערבוב" או "התבוללות"; הפתרון הוא תמיד הפרדה על פי חוק.

ביסקסואליות: המיעוט השנוא ביותר (שירי אייזנר, onlife)

הביסקסואלים הם קבוצת המיעוט השנואה ביותר על הטרוסקסואלים, למעט מזריקי סמים. הנשים הביסקסואליות חשופות לאלימות מינית באפן מיוחד: אם את ביסקסואלית, גברים מניחים מראש שאת מעוניינת בהם ובטח גם תסכימי לשלישייה

הפרדת נשים באוטובוס – נמנעים מאיסור התופעה (ynet)

צוות בין משרדי שאמור היה להגיש לממשלה המלצות בדבר מניעת התופעה, נמנע מקביעה כי מדובר במעשה פסול. כמו לאחר קביעת בג"ץ לפני שנה, שוב מותרת הפרדה "מרצון"

קהילה קטנה, אפליה גדולה: על הומואים, לסביות ומה שביניהם (מאקו)

ענת ניר טוענת שלסביות לא מקבלות מספיק כסף מהארגונים, ענת סלומון חוותה יחס עוין ומפלה מצד הומואים, יואב גולדרינג חושב שהדרך עוד ארוכה, ויניב ויצמן דווקא מזהה מהפכה של ממש ביחס לנשים.

בגלל אנשים כמוך (רועי וגנר, העוקץ)

כשאתה מנסה להבין את זה, אתה מנסה לשים את עצמך בנעליים שלהן. לדמיין ששורקים לך ברחוב, שצועקים לך "היי כוסון". אבל אתה לא מצליח להבין מה הבעיה, כי אתה מדמיין חילופי תפקידים סימטריים. ובשביל להבין מישהו אחר, לא מספיק לדמיין חילופי תפקידים, צריך לקחת בחשבון גם יחסי כוח.

התותחים רועמים, הנשים משלמות את המחיר (ענת סרגוסטי, onlife)

כשראשי מערכת הביטחון וראשי המדינה מקבלים החלטה לשתק את דרום הארץ, מי אמור להישאר בבית עם יותר ממאתיים אלף תלמידים? מי ישלם לאימהות הרבות שנאלצות להישאר בבית את יום החופש הכפוי הזה?

איך תרדי במשקל ותשיגי בן זוג (כאן המפתחות של הצוללת)
אבל על מי אני עובדת?
אישה ששונאת את עצמה היא מכרה זהב. היא תצבע את השיער, תוריד שיערות, תקנה יוגורט מרזה, מחטב, נעלי עקב, וכמובן תירשם לחברת דיאטות. וכולם יהיו מאושרים, עשירים ושבעים.
חוץ מאיתנו, אבל למי בעצם איכפת?

וויינט: 10 זני הנשים המומלצים (שק של נחשים)

חובבי הישראליות מציינים לטובה את יופיין, כוחן ונאמנותן, אך זכרו שהן נחשבות לזן מסוכן ולפיכך תהיו חייבים להלביש עליהן זמם ברחוב ובאוטובוסים. הן מתאימות לשמש כנשות שמירה בחצר.

יום האשה במאקו (שק של נחשים)

מדור הנשים של מאקו הוא חלק מסצינה פורחת של מדורי/אתרי/מגזיני נשים שמשתמשים בז'רגון של אחווה נשית וכוח נשי כדי לתאר את עצמם, אבל בפועל מטרתם היחידה — לסמן פלח שוק של נשים יחסית אמידות ולמכור אותו לתאגידי הקוסמטיקה.

"בין לבין נתקלתי ברופא שביקש לדעת איך אני וזוגתי מקיימות יחסי מין"  (בבלוג של שרון אורשלימי, FeministVistabullitis)

"אני מבקש סליחה מבני ההומו שהתאבד" (מאקו)

לפני כ-11 שנים מצא עופר (שם בדוי) את בנו תלוי בחדרו, לצד מכתב בו הוא מבהיר: "אני הומו, ואני לא יכול לחיות בעולם שבו אני צריך לפחד לצאת מהארון". מאז הוא לא מפסיק להרגיש אשמה. "אני רוצה שכמה שיותר הורים יקראו את הכתבה הזאת. אני רוצה שהם יבינו מה יכול לקרות אם הם לא יקבלו את הילדים שלהם"

טבילה, חתונה, לוויה – שלושה ספרים חדשים ומעניינים (תומר פרסיקו, מינים)

במחזה "אסתר" מאת רבי יהודה אריה מודינה, הגיבורה הראשית היא דווקא ושתי – המושפלת כמו היהודים באירופה וכמו הנשים באשר הן
 
מיתוס היופי של מגילת אסתר (אילת וידר כהן, יו"ר הועד המנהל "קולך", מקור ראשון)
 
מיתוס היופי מופץ באמצעות דימויים נשיים אידאליים ולא-אנושיים, המעבירים לאשה מסר ברור בדבר הקשר בין הערך שלה לבין גופה. הוא מתבסס על משאבי זמן ואנרגיה בלתי-נדלים וגורם לנשים לבזבז זמן יקר וכסף רב על 'טיפוח'. כדי לסבר את האוזן, ראוי לדעת כי תעשיית הדיאטות מגלגלת 33 מיליארד דולר בשנה ותעשיית הקוסמטיקה מגלגלת 20 מיליארד דולר. זמן יקר, שיכול היה להיות מושקע בהתקדמות ובהתפתחות, והוא מושקע לריק במרדף הנדון לכישלון, בניסיון להידחק למידות הלא-אנושיות של הדימוי הנשי הכוזב.
 
לא רוצות פרחים ליום האשה ( ד"ר גלית דשא, onlife)
אנחנו לא רוצות פרחים או איפור ביום האישה הבינלאומי, אנחנו רוצות שכר שווה, תיקון של חקיקה מפלה, ולהגיע למוקדי הכוח בזכות עצמנו ובזכות עבודה מאוזנת לא רק לנשים
 
שלגיה אומרת די (מעין קרת, הארץ)
לפני שמדברים על אנורקסיה ובולימיה ועל הפוטושופ, צריך לשים לב לסיפור הנוסף שיש כאן – נשים שעוצרות לרגע את התהליך האוטומטי שבו הן מקריבות את עצמן באופן לא פרופורציונלי כדי להיות יפות בעיני כולם.

על יום האשה ואתגר המאבק המשותף (אורנה עמוס, הגדה השמאלית)

בוגרים מנתיב מאיר: אין לתת את פרס ישראל לרב דרוקמן: סרוגים , מעריב nrg

"חוק הפוטושופ" נועד על-פי יוזמיו להילחם בהפרעות אכילה, אך המתנגדים טוענים: "ממילא ברור לכל מי שמביט בצילומי אופנה שהם משקפים אשליה ולא מציאות
 
מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s