זכויות נשים נסחרות ונשים מהגרות – מרכז אשה לאשה, מרכז פמיניסטי חיפה
בשני נושאים אלו: רגישות רב תרבותית ואי קבלת עזרה ותמיכה בזמן אמת, זיהינו בעיות ספציפיות שחזרו ועלו בדבריהן של הנשים המטופלות.
לא בשם ההגנה על שלומי וביטחוני (רעות כהן, ראומה, בלוג עם תודעה)
היום הזדהתי עם נטאלי הלון משום ובגלל שהיא אישה – וזה, חוצה לאום. את הבדיקה הפוגענית והפולשנית הזו עברה נטאלי הלון בגלל שהיא ערביה, אבל היא עברה אותה כשהיא אישה. היא עברה אותה תחילה על-ידי בודקים גברים, ששירתו בצבא, שאולי הגנו על חיי, היא עברה אותה לאחר מכן על-ידי אישה יהודייה אחרת שאולי קרובה יותר, כך לפי גברת נתניהו, לקבוצת ההתייחסות שלי.
ואינני מאשימה רק את הבודקים – הם לא רוע מוחלט, הם ישראלים, יהודים, שעובדים בחברה ממשלתית עם נהלים מסויימים, שגדלו בתוך חברה שמתייגת ערבים כחשודים מיידים, שמתירה את גופן של נשים, שמדירה נשים מספירות ציבוריות, ממוקדי קבלת ההחלטות. הם כמובן לא צריכים לקבל פטור על מעשיהם, אבל הם בוודאי לא האשמים היחידים.
סדרן המשפחות הלאומי (חדוה איל, העוקץ)
ישראל רואה עצמה כחלוצה בחקיקת חוקים בנושאי פריון. כך מתקבלת מראית עין של פתיחות, כשבעצם היא זו שמחליטה למי יש זכות להביא ילדות/ים, להיות הורה ולאלו סוגי משפחות תהיה הזכות ללדת ילדים.
אשה אינה תנור אפייה (חנה בית הלחמי, ynet)
ההתנגדות לפונדקאות איננה "משטרת הפמיניזם" או "הומופוביה". זכותו של כל אדם בעולם להיות הורה, רק שמצווה אינה נקנית בעבירה, ויש דרכים חלופיות שראוי להיאבק עליהן
אונס בעלי החיים, שחיטת הנשים: בין פמיניזם לשחרור בעלי- חיים (רווחים לפני חיים)
וכל הזמן הזה, נשים אנושיות עוברות את התהליך ההפוך. הדיכוי שלנו מלווה בשלילת האנושיות שלנו,בהורדה שלנו לדרגת בעלות חיים. "פרגית", "פרה", "רבע עוף", "שפנפנה", "חתיכה", "נחשית", "חתלתולה", "כלבה".
הגיע הזמן שסולידריות נשית תפרוץ גם את גבולות המין הביולוגי. הגיע הזמן שנגיד בקול ברור שדיכוי הוא דיכוי הוא דיכוי, שנסרב להתייחס לכל יצורה חיה באשר היא כפחות מיצור שלם, כסך של איברים שניתן למדוד אותם, לסחור בהם, ולהשתמש בהם לסיפוקנו האישי.
יום ארוך של פמיניסטית מתחילה (קוצים)
"די," אני אומרת לעצמי מיואשת, "תירגעי". הצעקות התישו את כוחי, המפגינות החלו מתפזרות מהכיכר. אני מזכירה לעצמי כמה זה בכל זאת היה חשוב. אני אומרת למארגנות הצעדה תודה כנה*.
אני משוחחת עם עצמי שיחה רגועה בדרך הביתה:
– יופי, לפחות יש לי תמונה לשים בפוסט על הצעדה.
– רגע, מה תמונה? את לא שמה תמונה שלך בבלוג.
– אה, נכון. אני לא מפרסמת שם תמונות שלי.
יש דין ואין דיינית (אילאיל קומיי דרור)
"אבא- יש לי שאלה בעברית- איך קוראים לדיין אשה?"
"את בטוחה שיש דבר כזה?"
ככה התחילה כתיבת הפוסט הזה- ניסיתי את שתי האפשרויות- 'דיינית' ודיינת'- בשני המקרים המחשב הציג את זה כשגיאה. בצבא קראו לזה המחשת צורך. אני קוראת לזה אירוניה.
אתמול בפעם הראשונה, אחרי 3 שנים שאני עוסקת בתחום בתי הדין הרבני- הזדמן לי לראשונה לראות את הפלא.
תרבות אונס – פוסט מעקב (שירי אייזנר, שחור- סגול)
בזמן מאז שהעלתי את הפוסט, יצא לי לראות הרבה מאוד טקסטים, כתבות והתבטאויות שהיוו דוגמאות חיות לתרבות האונס שאנחנו חיות בה.
מצעד השרמוטות בתל אביב: איך אני מתלבשת? זה לא עניינך: ynet, הארץ ביום שישי נערך מצעד גם בחיפה.
"מה את, ילדה קטנה?" (אפרת, הכצעקתה)
חייכתי בחזרה אבל בפנים כל כך התביישתי. ולא סיפרתי לאף אחד. כי האמירה הזאת נטעה לי מסר ברור בתוך הראש- לך יש בדיוק ממה להתבייש כמו שלי יש, אם לא יותר. נשארנו בקשר שנים אחר כך. לקח לי שנים רבות להביט במה שקרה באותו לילה בעיניים בוגרות ומפוכחות ולהבין את המניפולציה הזולה שהוא הפעיל עליי.
אז של מי המלה האחרונה (שושנה גבאי, העוקץ)
עירית לינור לא התבקשה לשטוף את הפה בסבון אחרי שקראה לאורטל בן דיין "זונה" בשידור, ונתנה לכולנו שיעור בעוצמתו הבלתי מעורערת של המיקרופון בחסות המדים. המדור לחקירה במובן מאליו – איסוף, מיון וניתוח נתונים באמצעי התקשורת לכדי תמונת מציאות הלכה למעשה
תעשו אהבה, לא פורנו! (בילי מוסקונה לרמן, מעריב nrg)
יותר ויותר נערים מאמצים את הלכות הפורנו ומיישמים אותן בקשר הזוגי שהם מנהלים. הנשים סובלות בשקט, כך החברה לימדה אותן
הוציאי דף, פרטי ונמקי (ידיעות אחרונות)
הבנים בכיתות שמלמד עידו פלזנטל כבר התרגלו: העבודות, המבחנים, השיעורים – הכל מנוסח בלשון נקבה בלבד. "קוראים לי פמיניסטית עם זקן", אומר המורה להסטוריה ואזרחות מתיכון זיו בירושלים. אבל היו כמה בנים שהתקוממו
תגובה אלרגית: רונית מטלון נגד הטוקבקיסטים (עכבר העיר)
נשים חשופות לטוקבקים משפילים יותר?
"אני לא חושבת שיש אשה יוצרת שלא נחשפת לתגובות שהן סקסיזם טהור, לרוב תחת מסווה ליברלי ונאור. גברים לא צריכים להתמודד עם ביקורות מאותו הסוג, בטח במישור האישי. הרי התגובות עסקו בעיקר בחיי האישיים ובאיך שאני נראית. יכול להיות שבגלל שאין בראיון הזה שום התערטלות, התקרבנות, הטלת רפש או ביזוי עצמי, אולי זו הסיבה שהתגובות היו כל כך מכוערות? אני חוששת שהתשובה חיובית".
מתוך דף הפייסבוק עיתון לכל מועד
הרי תפקידה האמיתי של העיתונות: לפתור לנו בדיסקרטיות, בימי ג', את כל הבעיות! ("לאשה", 1957)
האם ראוי לתת לרב דרוקמן את פרס ישראל? (גילי זיוון מגיבה להתנגדויות של תלמידי נתיב מאיר לשעבר, קולך)
אין ספק כי כמו עוד רבים המכירים את האיש המקסים הזה ואת מפעליו החינוכיים ועשייתו למען עם ישראל – שמחתי עם היוודע ההחלטה להעניק את פרס ישראל לרב חיים דרוקמן. אלא שלא כמו כולם, שמחה זאת הועמה בשל כתם בעברו.
כלות להשגה. פמיניסטיות ואלי ישי באותה הסירה (אמיר חצרוני, ynet)
מי אנו שנאמר את מי מותר לאהוב ואת מי לא? הפמיניסטיות רוצות. כשם שלהן מותר להעדיף איטלקי שרמנטי על ישראלי עם כרס, גם לנו מותר לייבא בלונד מתוצרת אירופה
על מזונות ועל אבות מרוששים. העת לתיקון (יעל גיל, ynet)
אבות חייבים לשלם מזונות, לא רק חוקית, אלא גם מבחינה מוסרית. אבל האפליה המגדרית החמורה חייבת להיפסק. עד מתי נחכה להמלצות ועדת שיפמן?
הוא זכאי (אברהם תירוש, מעריב nrg)
במתקפה על הרב דרוקמן התקבל הרושם כי הוא זה שפשע, ולא הרב קופולוביץ'. ההחלטה להעניק לו את פרס ישראל מוצדקת לחלוטין
צפי סער מנשסבירה (דניאל עוז, קץ הפלאות)
זה כמו שבשביל להבין משהו באנטמולוגיה צריך להיות ג'וק, ורק מי שמצולע מסוגל לפתור בעיה גאומטרית. כל זה לא אמור להפריע לנשים עצמן לתת את דעתן על כל נושא אחר. נשמע סקסיסטי? חכו כמוני לנשסבר של צפי סער למה לא. היא טובה בנשסברים.
על הפמיניזם הפוריטני, הפטרנליסטי, שבטוח שאתן מטומטמות (דניאל עוז, קץ הפלאות)
טפח-טפח, בשיטת הסלאמי, מחסל הפמיניזם את חופש העיסוק של הנשים, לטובתן כמובן. התחלנו מהזנות וכבר עברנו לפונדקאות ולדוגמנות.
טיפול בגברים אלימים- הפתרון בהישג יד (נורית פייגל, מקור ראשון)
עשרות קראו לעבר שגריר רוסיה: "ישראל אומרת לא להומופוביה!" (מאקו)
אני שייך לקהילת הלהט"ב – לא הלהטבא"ק! (דני זאק, מאקו)
מתוך דף הפייסבוק "עיתון לכל מועד":
"השלטון הצבאי הבריטי החדש עושה סדר בעת כיבוש הארץ, בניסיון להגן על חייליו, ומגדיר את החוקים החדשים. קיץ 1918. מודעה רשמית בעיתון "חדשות מהארץ" "
עצמאית ובהריון – יש לך גם זכויות (עו"ד דריה כנף, ynet)
עבור עובדות שכירות החיים פשוטים: הן יולדות ומקבלות זר פרחים ומענק לידה. מה המצב אצל חברותיהן העצמאיות? ברור שגם להן מגיע דמי לידה, אך חישוב הסכום לא פשוט כלל וגם לא תמיד הוגן. כך זה עובד
400 חברות מובילות – אך רק 4% מנכ"ליות
מדד קידום נשים בתאגידים בישראל: רק ב-7% מהרשויות המקומיות מכהנות נשים כראש עיר
רופאים בירושלים מרוויחים יותר (ידיעות אחרונות)
הלכה לעולמה המתרגמת והסופרת רנה ליטוין (הארץ) פרידה אישית מהמתרגמת והסופרת רנה ליטוין (הארץ)
הרב גיסר נגד "הדרת אבות" מאירועים בבתי הספר (סרוגים)
לינוי בר גפן: הייד פארק נשים (onlife)
דנה קול בהייד פארק נשים (onlife)
ד"ר אורית אטיאס בהייד פארק נשים (onlife)
חובלת מצטיינת זה הכי – אחותי (אולפן שישי)
גאווה בפריפריה: המהפכה השקטה של באר שבע (מאקו)
הבאה בתור: נשות הגמרא אצל הפסיכולוג (רוחמה וייס, ynet)
תמיד מתנדבת שולמית ברוידא, יו"ר ויצו לשעבר, 1918-2012
עוד מדף הפייסבוק עיתון לכל מועד:
"זוגיות אידיאלית, שנות החמישים"
תפסיקו להאשים דוגמניות (קארין דונסקי, סלונה)
מצנזרים ויורים (ליאת רון, גלובס)
למה נשים טובות יותר בהשקעות נדל"ן? (The Marker)
ניסוי בנישואים בתל אביב (הארץ)
100 נשים וגברים בשמלות כלה יתייצבו בחודש הבא בת"א לצורך מיצג חד-פעמי שיזמה קבוצת "Art Espionage". חברי הקבוצה, בהם האמן דניאל שושן והשחקנים מנשה נוי וקרן מור, מסבירים מה מדרבן אותם
סקר: לסביות מעשנות וצורכות סמים יותר מהטרוסקסואליות (הארץ)
המלחמה בין חירות והלכה (איתן גור אריה, מאקו)
עקרונות ההלכה והשאיפה לחירות מנוגדים זה לזה כמעט מתוך הגדרה. איך אמורים בני דורנו להתמודד עם הדרישה לכיבוש יצר המין? מה יעשו גרושה וכהן שרוצים להקים יחד בית יהודי? ומה יעשו הגאים למיניהם?
האחות הגדולה 