לא מופת של שוויון מגדרי (ר', העוקץ)

הותקפתי מינית בקיץ שעבר, על ידי פעיל שמאל.

התוקף היה, ועודנו, בחור העונה על כל הקריטריונים הנכונים: פוסט-קולוניאליסט, פוסט-ציוני, אנטי-קפיטליסט, וכיוצא באלו הגדרות. בעיקר, הוא מגדיר את עצמו פמיניסט. עד שהוא תקף אותי, היינו ידידים. הכרתי אותו דרך פעילויותיי בארגוני השמאל הרדיקלי.

אחרי התקיפה, לקח לי שלושה ימים ארוכים להבין היטב מה קרה לי, ולתת לזה שם. לא הצלחתי לעשות סדר בראש, כי לא יכולתי להבין איך מישהו שדיבר איתי בשפה של אנטי-דיכוי יכול לפרוץ כך את חומות הסכמתי

עיניה הבוערות של ושתי מלוות אותי (רות בנדיקט, onlife)

איבדתי סבלנות לאחר מספר פסוקים.  מעולם לא הצלחתי להתרכז במגילה, לא בבית הכנסת, לא ביום כיפור, ולא בהרצאות סמינרים מרטיטות לב.  שנים רבות חייתי בתחושה שקיים בי דפקט כלשהו, או תסמונת אי-קשב קלה, או לכל הפחות חוסר כבוד ליהדות, מכיוון שבמקום לעקוב אחרי אבי גלשתי בדמיוני אל ארמון המלך, אל המשתה הערוך כידו הרחבה, לאורך אכסדראות ומסדרונות שיש, נתקלת בסריסים זריזים בטורבני-צבעונין ומכנסי משי רחבים, ונתקעתי בפרק א' במגילה: "גַּם וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה, עָשְׂתָה מִשְׁתֵּה נָשִׁים", כמובן.

קווים לדמותה של קומונת הזקנות "סוף הדרך" (דפנה לוי, המדור לאיבוד קרובים)

והמראיינת שלידו שאלה אותי "אם אין לך ילדים אז איזה תוכן יש לחיים שלך", שאלה שלמרות גילי המתקדם, אני מודה שהדהימה אותי. בקרב הוריי, אחיי והחברות שלי העובדה שאני לא אימא לא זיכתה אותי מעולם בתשומת לב מיוחדת. איש לא ניסה לשכנע אותי לבחור אחרת ואף אחד לא ניסה ללחוץ עלי לשנות את החלטתי. את הביקורות המחמירות ביותר קיבלתי תמיד בחוץ, ודווקא מנשים. נשים שקראו מאמרים שלי ומצאו אותם מאיימים, נשים שחשו צורך למשטר אותי, כמו שאנחנו לעתים כל כך קרובות ממשטרות נשים אחרות באמצעות ביקורת או זלזול במראה שלהן, בדעות שהן מביעות – בלי לחשוב שככה בדיוק אנחנו מתחזקות את התבניות שמגבילות את חופש הבחירה שלנו כבני אדם.

מוקדש לואגינות של העולם (שרון אורשלימי, FEMINISTVISTABULLITIS)

אז למה אני רוצה להקדיש פוסט שלם לואגינות? קודם כל, כי לא עושות את זה מספיק. מלבד מונולוגים מהואגינה, אין באמת שיח אותנטי על ואגינות. המפגש היחידי שיש לנו עם הואגינות שלנו עובר דרך תחבושות היגייניות, שטיפה אינטימית, כנפיים, מוליכים, ויברטורים, בולבולים, גינקולוג/ית. כל מיני דברים שמרחיקים אותנו מהואגינה שלנו. ושנית, כי יש הרבה דברים שאנחנו לא יודעות על האיבר המופלא ביותר שיש לנו בגוף. שלצערי, הרבה פעמים מלווה ברגשות אשם, בושה, גועל, חרדה ולכלוך.

דימוי גוף: למה מרבית הנשים אינן מרוצות מגופן? (טל טמיר, קרן פייקס, וואלה!)

הדמויות הנשיות המשתקפות מיצירות אלו הן אחת מהשתיים: מכוערת ורעה או יפה וטובה. דיכוטומיה נוספת מציגה נשים כאחת משתיים: כקדושות (לרוב בתפקיד האימהי) או כזונות (מפתות, מיניות מדי, רעות). תעשיות הסרטים למיניהן, הפיקו מסטריאוטיפים אלה אינספור שוברי קופות אהודים.

חפש את האשה בגוגל, ותעלה לוויקיפדיה (הארץ)

סטודנטים קיבלו מטלה משמחת: להחזיר לנשים את מקומן בהיסטוריה

עוד בלוג חדש: אילאיל קומיי דרור: יום האשה בפורים- שבוע של חגיגה פמיניסטית 

אבל כמו שאמרה חברה פמיניסטית מעל גבי הפייסבוק בפליאה- יום האשה הוא לא חג. זהו יום לציון הפגנת פועלות הטקסטיל בניו יורק שפעלו לתנאי עבודה שוויונים ב1907 ונאסרו נשים רבות- רק כי רצו שכר שווה. יום האשה הוא יום של אמירה- כמו שוושתי אמרה לא. כמו שאסתר הגנה על אהוביה. כמו שזרש אמרה את דעתה. זהו יום של הסתכלות אחורה על ההסטוריה שלנו- על ההסטוריה האישית שלי.

"נחיה כמו בעל ואישה" (רעות כהן, ראומה בלוג עם תודעה)

והנה, אסי עזר, דווקא מי שמתיימר לייצג את ה"קהילה הגאה" (מי שקהילה מדומיינת זו לא תהיה), דווקא מי שמתיימר להפוך את העולם (או לפחות את ישראל) לעולם בו הקהילה הגאה יכולה לדלג בו בקלילות על רקע שקיעה וורודה בלי הדאגה של פשעי שנאה, משתתף בפרסומת שחותרת תחת כל אלה.

היקף הלחץ והיקף החזה (רוית הכט, הארץ)

שחרור האשה האמיתי יחל דווקא בפירוק מנגנוני הלחץ הנורמטיביים שמופעלים על נשים, בשקט יעיל ובהסכמה יום-יומית, הרחק מעין המצלמות: הלחץ המופעל על נשים ללדת, וכמה שיותר ילדים; הלחץ להיניק, תוך כדי פיזור איומים דמוניים על נזקים נוראיים שמהם יסבלו צאצאי נשים אגואיסטיות, שבחוצפתן מעדיפות לפתח קריירה על חשבון תפקודיהן האמהיים הקדושים; המחסומים והקשיים האינסופיים שבהם נתקלת אשה שרוצה להתקדם במקום עבודתה; ומעל לכל, הרשות והחירות הניתנת למשטר להגביל, למדוד ולקטלג נשים ולקבוע מה "בסדר" בשבילן (מעל 18.5 ב-BMI – אבל לא להגזים, כן?) ומה לא. כל אלו נוכחים בחיי נשים בצורה קשה ומשמעותית יותר מהיקף החזה של דוגמנית זו או אחרת.

סרטון חובה על הקולנוע הישראלי:

פונדקאות לכולם, גם לי ולבעלי (ניר דריימן, ynet)

אפילו אם הליך הפונדקאות בארץ הוא ניצול מחפיר של נשים, אני טוען שיש לבטל את החוק או לפתוח את האפשרות לכולם. אנחנו נהיה משפחה, גם אם נצטרך לעבור לקנדה או להודו

ניצול נשים: גם לי מגיע! (נעמה כרמי, קרוא וכתוב)

ובכן, מר דריימן: יש לך בעיה. עם כל ההתקדמות החברתית והמשפטית, הטבע עדיין דורש מעורבות של אשה בהליך של הבאת ילד ביולוגי לעולם.

הומואים, אל תסחרו בגופן של נשים (אסתר הרצוג, ynet)

עוד לא תמו מאבקיהם החשובים של ההומוסקסואלים על השוויון, וכבר דבקו בהם התפישות והנורמות של ניצול נשים בחברה השוביניסטית.

בלו נטלי: נטלי עטיה מספרת לראשונה על התקיפה המינית (מעריב nrg)

בלו מעריב: נטלי עטיה נאנסה. צפו  (שק של נחשים)

בלו נטלי, מעריב? בלו נטלי? באמת? משחק מילים חמודי מתחכמי שמקשר בין השם של המרואיינת לסדרה על עבדות מין בישראל, לצד תמונה גדולה של ציצים — זו נראית לכם דרך לגיטימית למסגר סיפור על אשה שעברה אונס והטרדות בגיל 15 ומתמודדת עם זה כבר שני עשורים?

נרג' מציג: האמת המזעזעת שמאחורי יום האשה (שק של נחשים)

"משפחה היא גוף חזק ועצמאי"! במיוחד חזקה ועצמאית היא "האם האוהבת והמקריבה", שאין לה קיום מעבר לטיפול בבעלה ובילדיה. עצמאות היא הקרבה. חוזק הוא כניעה. מלחמה היא שלום. דוב הוא ארנב. פחזנית היא ביסלי גריל. איך זה שאנטי-קומוניסט מצליח להיות כל כך טוב בדוחושב?

בינתיים באקסנט: הצעה מפתה (שק של נחשים)

יום האשה בגלובס: נשים, תפסיקו להתבכיין (שק של נחשים)

הפמיניזם על פי גלובס הוא מאוד פשוט ומאוד מופשט. פשוט, כי יש בו סוגיה אחת בלבד: קריירה או ילדים (הרי על מה עוד אפשר לדבר חוץ מקריירה והמכשולים בדרכה?). מופשט, כי שאלת הקריירה-ילדים היא לגמרי עקרונית ופילוסופית ונקיה משיקולים פרקטיים כשמדברים רק על ואל אנשים ברמה מסוימת של נוחות כלכלית.

יש לי יום יום (נעמה כרמי, קרוא וכתוב)

יש לי יום יום האשה. מכיוון שזה היום, הנה פינת אות מיספיגי מורחבת. לא משהו חריג במיוחד במציאות. רק תאריך שמצדיק הרחבה. הזוכה של היום, קדימון לזוכה של שבוע הבא (שהרי אולי יידחק על ידי מועמד חדש), וזוכה מיוחד.

אות מיספיגי:

"נשים ערביות משקיעות בלימודים – ועובדות במוסך או בחנות" (The Marker)

מספר האקדמאיות במגזר הערבי עולה בהתמדה, אך כ-40% מהן אינן עובדות או מחפשות עבודה בתחום לימודיהן ■ במגזר היהודי, לעומת זאת, מדובר ב-20% בלבד ■ "האם למדנו באוניברסיטה לחינם? אנחנו ראויות ליותר" ■ נשים במגזר הערבי – כתבה שנייה בסדרה

סוף סוף היה לי דייט אחד מוצלח (רוני, הכצעקתה)

"תנשק אותה גם בשבילי" התעלמתי. התעלמנו. הצעקה חזרה "תנשק אותה גם בשבילי, כן,אחי?".

את יודעת, את בחורה יפה… את רק צריכה לסדר את האף הזה (מור, הכצעקתה)

קול באישה ביג'י יומו (מלים ארוכות)

אותם יחסי הכוח שהיו נהוגים עוד ביוון העתיקה: אותה חלוקה לנחדר/ת וחודר המסמלת את החלוקה לנקבי ולזכרי, לחלש ולבעל כוח. פוקו ניסח זאת היטב: "מדובר בעיקרון הרואה שקילות בין קשר מיני לבין יחסים חברתיים. יש להבין זאת כך: הקשר המיני, הנתפס תמיד על פי הדגם של אקט החדירה ועל בסיס קוטביות המנגידה בין אקטיביות לפסיביות, נחשב כמקביל לקשר בין נעלה ונחות, שולט לנשלט, מכפיף וכפוף, גובר ומובס"

פרוייקט ענק של הגרדיאן הבריטי: עשרות כתבות מכל רחבי העולם לכבוד יום האשה הבינלאומי: 

10 עובדות , ייצוג פוליטי, אקטביסטיות איראניות: לא למלחמה , הבה נציין זאת עם התחייבות לחינוך , מי היתה קלרה צטקין?

קריקטורות בוחנות את מצבן של נשים בחברה ברחבי העולם , הפמיניזציה של הטירוף היא שגעון , האם נשים זוכות להגיע לשוויון בתיאטרון?

הבנק העולמי חייב לבחון אסטרטגיות חדשות כדי לצמצם תמותת אימהות , העברות כספיות לא מתייחסות לסיבות השורשיות של נשים בעוני 

בכדי להעצים נשים בפוליטיקה, אנו צריכות יותר ממכסות  , למה זה זמן רע להיות אשה בבריטניה, כפמיניסטיות- כמאוחדות ניפול, כמופרדות נצליח

_________

הבה נחגוג את.. מהגרות ופליטות הפועלות בשטח- בלונדון , יותר זמן לאבות עם ילדים בנורבגיה , הנראות של נשים בהודו, אקטביסטיות אפגניות, הנשים בהרי נובה בסודן , הנשים נגד הממשלה ברוסיה, קמפיין הנהיגה של הנשים הסעודיות, סין מובילה את העולם בנשים העשירות שעשו זאת לבד, אנרגיה ורוח חדשה בקרב האקטיביסטיות בבריטניה  , הדיון בצ'ילה אודות זכויות נשים , גל הנגד בארה"ב מול סקסיזם 

תחקיר רחב היקף של גלובל פוסט:  life sentence – נשים וצדק באפגניסטן  

As violence against women in Afghanistan spikes to its highest levels since the fall of the Taliban government, the US has become an investor in the country's informal—tribal—justice system. In this 'Special Report,' GlobalPost tells the painful stories of women who have been subjected to the tribal courts' brand of 'justice': unfairly imprisoned, traded like property and often abused every step of the way.

חלק ראשון- לכודות במערכת משפט שבטית , חלק שני- ילדות מאחורי הסורגים , חלק שלישי – נשים אפגניות ובעיותיות "שלטון החוק" , תמונות

פרוייקט הענק של האתר הדיילי ביסט ומגזין ניוזוויק:  

כנס נשים בעולם בניו יורק : תקצירים, בלוגים, ראיונות ותמונות

150 הנשים המובילות בעולם – (ציפי לבני ברשימת 150 הנשים המשפיעות בעולם – הארץ , ynet)

איימי צ'ואה עם 4 טייקוניות סיניות  , האם אונג סאן סו צ'י יכולה להוביל את בורמה לדמוקרטיה?, למה אמא שלי רצתה שאני אמות? (על נישואים כפויים בפקיסטן) , נשים ופער המנהיגות ,  NPR  (הרדיו הציבורי האמריקאי) – 40 שנה של מורשת של עיתונאיות חזקות , הארגון לתכנון המשפחה תחת מתקפה בטקסס- ונלחם כנגדה

אג'יו: זמנךָ עבר (איתי להט, כלכליסט)

היפוך מגמה, רגע מיוחד בהיסטוריה, סדקים בדומיננטיות הגברית – כך מכנים החוקרים את המציאות החדשה בארה"ב. הנשים היום הן רוב בשוק התעסוקה, רוב בכוח הניהולי ורוב בקרב בוגרי הקולג'. וכן, הן גם משקיעות הרבה יותר טובות

מתוך הבלוג "הכל שקרים": עיבוד של השיר "על כל אשה" פרי עטה של ננסי ר. סמית. (מקור: הקולקטיב האנרכיסטי crimethinc/ תרגום: הכל שקרים): 

המחאה העירומה מתגייסת למאבק נגד פוטין (אליז בארטה, לה מונד, מתורגם בהארץ)

תנועת המחאה האוקראינית פמן מציבה בראש סדר היום נושאים כמו זנות ומעמד האשה. השבוע הפנתה התנועה את נשק העירום לכתובת חדשה: איש הברזל של רוסיה

Hitting women (האקונומיסט)

 המנהיגה האפגנית שנאבקת למען זכויות נשים כשהיא מתלבשת כגבר וחובשת טורבאן (גלובל פוסט)

5 מקומות מפתיעים שטוב בהם להיות אישה (foreign policy)

הניצחון הספקטקולרי של נשים עובדות מסביב לעולם (האטלנטיק)

האמת על כלות האופיום (foreign affairs)

לב המאפליה || מה באמת קורה בחצר האחורית של "כת הטאליבן" (שי פוגלמן, מוסף הארץ)

נשותיה לובשות כיסוי גוף מלא מגיל 3; העומד בראשה הואשם בהנהגת נישואי קטינים וישב בכלא בארה"ב; לפני כחודש, בפעם הראשונה מאז הוקמה, הסכימה קהילת "לב טהור" הבדלנית לאפשר לעיתונאי ישראלי לבקר אצלה. אבל חמישה ימים בקוויבק חשפו רק את קצה הקרחון

 חוקי הסקס הלא שפויים שקיבלו השראה מהרפובליקנים (mother jones)

Africa’s Girl Power (הניו יורק טיימס)

כאשר מדינות (בארה"ב) מתעללות בנשים (ניקולאס קריסטוף, הניו יורק טיימס)

האתגרים הניצבים בפני נשים (הניו יורק טיימס)

אלימות מינית והצבא – בארה"ב (הניו יורק טיימס)

הזדמנות כלכלית לנשים- איפה כדאי להיות אשה (האקונומיסט)

נשים בפוליטיקה במכסיקו (הניו יורק טיימס)

עיראק: הומואים ולסביות נרצחים באכזריות (מאקו)

נשיא בלארוס: עדיף להיות דיקטטור מאשר הומו (הארץ)

קסניה סובצ'ק – מדוגמנית ומגישה למשקיפה בבחירות (הארץ)

"כך תהיי אשת חלומותיו" – הגרסה האפריקנית (מרוה זוהר, ynet)

פרויקט הניו יורק טיימס על נשים בסין: 

שתי כתבות מתוך הפרוייקט שנבחרו לתרגום ב"הארץ":

לכבוש את בתי השימוש , שטף נשים מסין מגיעות ללדת בהונג קונג בשל תנאים משופרים

ואלו שאר הכתבות: התקדמות הנשים הסיניות מעוכבת בהרבה חזיתות , נשים בעסקים , הנשים הסיניות שמצליחות , להחזיק מחצית מהשמיים, הקול החזק של הנשים באמנות

פרופ' דפנה יואל: "אין דבר כזה 'מוח נשי' ו'מוח גברי' (וידאו)  הטקסט הזה ישנה לכם את המוח, וזה מדעי (The Marker)

שיתוף חובה אם יש לכן/ם עדיין קרובים שלא מבינות/ים מה ולמה מגדר.

 שכר הרעב של נשים ערביות: "אין אומץ להתלונן" (ynet)

שמונה שקלים וחצי לשעה. זה שכרה של עובדת במשרה מלאה במשרד של מהנדס בוואדי ערה. כמוה יש עוד אלפי נשים במגזר הערבי שמנוצלות על-ידי מעסיקיהן: אחת מכל 4 נשים מרוויחה פחות ממינימום. "עברתי לעבוד בניקוי בתים כי זה משתלם יותר"

נישואי קטינות: שבויות בבית, משועבדות לבעל (היבא יזבק, onlife)

אישור חוק העלאת גיל הנישואים הוא צעד חשוב במיגור נישואי קטינות, שנפוצים במיוחד במגזר הערבי, שם הם גוזרים את דינן של הנערות לחיים אומללים. אבל אם המדינה לא תשקיע באכיפה, התיקון לחוק לא יהיה שווה את הנייר שהוא כתוב עליו

בית הנבחרות- סלונה מחלקת ציונים לחברות הכנסת- פרוייקט מיוחד – וגם – יום האישה: מי הח"כיות שפעלו למען נשים? (מעריב nrg)

פרוייקט "גלריה-הארץ" ליום האשה: 

בחזרה אל חלוצות הפמיניזם בארץ (צפי סער) אז מיהי פמיניסטית? חלק ראשון , אז מיהי פמיניסטית? חלק שני

סיפור מאת רונית מטלון: "שיחה עם דודתי" (הארץ) תהיו רעות ותשתקו: על ייצוג הדמויות הנשיות בטלוויזיה (הארץ)

שושלת נשית: אסתי זקהיים על דודתה , מרב מיכאלי על סבתה , איבתיסאם מראענה על אמה

# לא קונה את זה (שלומית ליר, רוח מזרחית עזה)

המרחב הציבורי הוא של כולנו וכנגד זיהום המחשבה לא מספיק רק להתריע, לגנות או להחרים. השלב הבא הוא להפיץ את הרשת בדימויים וטקסטים המחזקים נשים, כגון "פמיניזם עכשיו", "את יפה בדיוק כמו שאת",  ועוד.  חברות מסחריות מוכנות לשלם מילונים לפרסומות מאחר והנתונים בשטח מלמדים שפרסומות משפיעות — אלא שהן לא משפיעות עלינו רק לקנות מוצר זה או אחר, אלא משפיעות על תפיסת העולם שלנו. פרסומות הן סוכני סוציאליזציה. הן מעמידות בפנינו, עולם שלם של ערכים — בדרך כלל ערכים קולקלים שעלולים להפוך לתפיסת מציאות פוגענית למחזיקים בה ולסביבתם.

והנה בא גל: עוד שני בלוגים פמיניסטיים חדשים ומצוינים:

"בקצב הזה אני יעשה לך hide" – פתאום קמה בחורה בבוקר ומגלה שהיא פמיניסטית. (תשמעו, זה לא קל בכלל)"

"m0rbutter – משמנות את המחבט" 

נשים עושות היא-סטוריה (בקצב הזה אני יעשה לך hide)

שווה לחשוב רגע גם על המשמעות הנגזרת מהמושג היא-סטוריה: מה תפקידה של המילה הזאת, ומה היא משיגה בפועל? כאמור, המילה הומצאה כביקורת על הגישה הפטריאכלית בה נכתבה ההיסטוריה עד כה, מטרה חשובה ללא ספק. אני תוהה האם השימוש שנעשה כיום במושג "היא-סטוריה" לא חוטא קצת למטרתו, בכך שהוא מתייחס להיסטוריה נשית ולכן אמורה לעניין רק נשים. האם נכון לייצר שני קווים היסטוריים מקבילים: his-story ו-her-story, או שנכון יותר לפעול למען הכללתן של נשים משפיעות בתכנית הלימודים הכללית, כאמצעי להכללתן כשוות בחברה?

רזה/רזה מדי: עדי ברקן נלחם באנורקסיה (בקצב הזה אני יעשה לך hide)

בשיטת ה"או-או" הזאת, הבחירה באחת אוטומטית מבטלת את השניה. רק לאחת מגיעה זכות קיום בסוף. רק אחת תהפוך למודל. הקמפיין משאיר אותנו בעולם שבו יש יופי אחד אבסולוטי שכל הנשים צריכות לשאוף אליו ולהתאמץ להשיגו. בנוסף, הוא מבהיר היטב שהיופי הזה מוכתב על ידי גברים ולמענם. ובשורה התחתונה – זה בכלל לא משנה מהו אותו מודל, העיקר שזכינו לצפות בעוד אישה ערומה.

חג השרמוטות (בקצב הזה אני יעשה לך hide)

אז מגיע פורים, ולמשך יומיים-שלושה האיום החברתי מוסר ויש לנו חופש –  ופתאום המיניות הנשית מרימה את ראשה. אולי, בעצם, הנהירה אחר תחפושות זנותיות אינה עוד כניעה לציוויים פטריארכליים דכאניים… אולי תחפושת הזונה היא זו שמבטאת את החופש האמיתי שלנו. אולי אנחנו צריכות ללמוד מכך על מיניותה של "האשה המשוחררת" בשאר ימות השנה. יודעות מה, אולי תחפושת הזונה היא בכלל התרסה.

מי רוצה להיות חתול זונה? (מאיה קוי, m0rbutter)

הדיסוננס בין החשוף והמכובד הוא פשוט גלגול של פרדוקס הקדושה זונה, והינו עבש, ישן ופטריארכלי. אין כאן דיסוננס אמיתי, רק מבנה חברתי שלא מכיר בנשים כיצורים מרובדים שיכולים להיות גם סקסים וגם עוצמתיים ואוטונומיים.

וזו אולי, האבחנה שיש לעשות, נדושה ככל שתהיה- תחפושת זנותית שנוחה ללובשת, שגורמת לה להרגיש משוחררת, יפה, ונחשקת מבלי להשפיל אותה בקור וכאב היא תחפושת טובה, אפילו אם היא מייצור המוני ואפילו אם היא מתאימה לפנטזיה גברית.

וזלין (מאיה קוי, m0rbutter)

כשישב לו מעצב המודעות וניסה לחשוב על הכניעה האולטימטיבית, הדבר המבזה ביותר שניתן לעשות למישהו, הוא חשב על וזלין. הממשלה היא אישה (או גבר) שמזדיינת בתחת, וזה הדבר הכי חלש ועלוב בעולם- ולא חלילה, כיף, חלק מהמיניות הנשית או הקווירית. מבחינת סולידריות ואחרים, יחסי מין הם סוג של יחסי כוח, סוג של אלימות. זין הוא כלי נשק, אמצעי להכנעת היריב- ולא חלילה משהו שנועד לגרום עונג. זין מניע אנשים, זין מניע נשים. זין כופה עמדות ומשנה דעות, הוא נכנס לגוף ומשתלט עליו, מזהם אותו.

היומיום של הפחד (טל ומאיה קוי,  m0rbutter) וגם ב-onlife

האיש הזר ניקר במושב שלו, לא מודע בכלל לתפקיד הראשי שהוא משחק בסרט האימה שבראש שלי.

תחנה האחרונה יצאנו, האיש הזר, הנהג, ואני, החוצה לגן האם. כבר לא נשמתי.
והכי מופרע? הכי מופרע זה שהייתי אסירת תודה לו, לגבר הזר הזה, על זה שהוא לא תקף אותי מינית.

גברים, זכרים, וחיות אחרות- מה התקשורת מספרת לנו על המין השני (מאיה קוי, m0rbutter)

סטריאוטיפים כנגד גברים מזיקים לגברים ונשים כאחד, ומאפשרת להמשיך לחיות בחברה לא שוויונית ולא הוגנת, בה יש גברים שזוכים להקלות וזכרים אחראיים, אבל רק סוג אחד של נשים* שתמיד חייב לקחת אחריות על מעשיו, ובמקרים מסויימים גם על מעשי הסביבה.

בתיאבון (מאיה קוי, m0rbutter)

הטרדות הרחוב שבאמת מוציאות אותי מאיזון אינן אלו בהן הופכים אותי לאובייקט מיני- נוגעים בי, צועקים לי, שורקים לי. הטרדות הרחוב שמוציאות אותי מאיזון הן אלו בהן הופכים אותי לאובייקט, נקודה. נגד ההחפצה היומיומית אין שריון מוכן, אין נאומי תוכחה, רק תחושה חמוצה ומעורפלת לפיה המרחב בו את עומדת אינו באמת שלך, ואת אורחת תמידית במרחב של מישהו אחר.

והבלוג המצויין לא פחות והחדש גם הוא- שק של נחשים:

וואלה לנערות ישראל: אל תאכלו או שהחבר יעזוב אתכן (שק של נחשים)

אז ייפ, אני לגמרי בסדר עם זה שמדור נוער רואה לנכון לייעץ לקוראות שלו לא לאכול כי אז ישמינו וזה יהרוס את הזוגיות שלהן.

וואלה, אתם ג'יפה שנדבקה ללמטה של הנעל של האינטרנט (שק של נחשים)

ותכניות מגדריות ברדיו כל השלום:  סולידריות נגד אפליה , נאבקות בנורמליות

ריכוזיות יתר של גברים בכנס הבא: 

דו"ח של הכנסת: נשים הן מיעוט בקרב לומדי המדעים המדויקים (The Marker)

מדד קטליסט ישראל: רק 4.5% מהמנכ"לים בחברות ת"א 100 הן נשים (The Marker)

משפט ונשים: שיעור השופטות 51%; במשרדים פרטיים רק 22% שותפות (The Marker)

העסקים שמגלגלים עשרות מיליוני שקלים מחוץ לרדאר (The Marker)

"הוא רצה לעשות את הבדיקה הפיזית, ולכן שאל אם אני בתולה. הייתי קצת מבולבלת – אני לסבית, מה אני אמורה לענות?" (בבלוג של שרון אורשלימי, FEMINISTVISTABULLITIS)

השוויון מתחיל בספרי הילדים (חנה פנחסי, ישראל היום)

צועדים לאחור (אלינור סידי, העוקץ)

חמש שנים אחרי שנקברה הצעת חוק שתכליתה למנוע את מצעד הגאווה בירושלים, ח"כ אריה ביבי שלף אותה מחדש – הפעם כדי להצר את צעדיהם של קיצוניים ימנים בעיר. אלינור סידי על מהות הדמוקרטיה וחרבות פיפיות

כל מקרה לגופו (בילי מוסקונה לרמן, מעריב nrg)

שופטת משפחה הכירה בשתי אמהות לילד אחד. כעת צריך החוק להתמודד עם האפשרויות של הרחבת המושג "תא משפחתי" ולהפעיל שיקול דעת מוסרי

מגילת אסתר ויום האישה (עליזה לביא, ישראל היום)

לפי הנאמר במגילה, אסתר פועלת בכוח המוח ובתככי חצר שלא היו מביישים פוליטיקאים מנוסים. מכאן עולה כי אין להניח שהמראה החיצוני שלה השתנה, אלא שהישגיה לא היו קשורים למראה זה.

נשים חלוצות (ד"ר אורי אדלמן, מקור ראשון)

תהיי ביצ’ית או חתלתולת מין (אימי עירון, סלונה)

יום האשה: לצמצם את פערי השכר במשק (שירה להט, ישראל היום)

קנה לך אשה ובנה לה וילה (מורן שריר, הארץ)

גם אני רוצה להיות אבא (יובל כדורי אלטמן, ynet)

למה אין בודינג בין דפני וסתיו? (נועה רוטמן, גלובס)

להט נשי בנעלי עקב (ורד רמון ריבלין, גלובס)

מעשה בביצית אחת ושתי אמהות (ליהיא כהן דמבינסקי, גלובס)

חודש האשה הבינלאומי בפתח תקווה- לפני שאתן נכנסות למבטח- תלמדו מהשפים: 

דוגמנית שפוטרה בגלל היקף ירכיים ניצחה בבית המשפט (חדשות 2)

אם לא תגמרי מהצלחת יבוא שוטר (ליטל אבזון, מאקו)

תלמידים דתיים יתחפשו בצניעות (חדשות 2)

חתונה לפני גיל 18: מי כאן הפרימיטיבי? (איה קרמרמן, ynet)

קפה? ירידה במספר הפקידות בצה"ל (חדשות 2)

צלמי עצמך בחזייה: הפרסומת הסקסיסטית ביותר של 2012 (הארץ)

תקדים: אם שנעזרה בפונדקאית בחו"ל לא תידרש לאמץ את ילדיה (הארץ)

הפשטה והשפלה: כך חוקר השב"כ נשים פלסטיניות (הארץ)

המל"ג יוזם: יועצת לייצוג נשים בכל מוסד ומימון חופשות לידה (הארץ)

מעושרות בכנסת: 'טלוויזיה חשובה ממשרד החינוך' (ynet)

נישואים מגיל 18: "יאפשר לערביות לממש זכויות" (ynet)

נישואים רק מגיל 18? חוק שחל רק על חילונים (ynet)

"זאת שיש לה הכבוד לעזור לנפגעת אחרת" (ynet)

עדיין מטושטשות (גיא מרוז, מעריב nrg)

באומן בר ריבנאי דורש התנצלות מיו"ר ויצו (מעריב nrg)

למה לנשים קל יותר להגיש תלונות שווא נגד גברים? (זמן ירושלים)

מקדונלד'ס תממן שיעורים פרטיים לעובדת שנזרקה מהלימודים (מעריב nrg)

בית הדין קבע: מותר לפטר רב שבגד באשתו (מעריב nrg)

תפסיקו עם הלחץ: לא חייבים להתחתן בגיל עשרים (שירה בן יעקב, סרוגים)

הרב אבינר: קריאת מגילה של נשים? מותר אבל לא מהודר (סרוגים)

ילדה תינוק אחרי עיקור – ותפוצה בכמאה אלף שקלים (וואלה!)

דו"ח: מה ידוע על זיהום סביבתי ותחלואת נשים? (הקואליציה לבריאות הציבור)

נא להכיר: התשובה להדרת נשים (mynet)

אסתי גינזבורג בתשדיר נגד הדרת נשים (חדשות 2)

המרכז הרפורמי לדת ומדינה והתנועה ליהדות מתקדמת:

מוּדרות למהדרין: הפרדה בין נשים לגברים והדרת נשים במרחב הציבורי בישראל דו“ח שנתי שני – ינואר 2012

הייד פארק נשים של Onlife: קובעות את סדר היום 

ספרים רבותיי, ספרים (התכנית מה-2.3.  גל"צ, על הספר "נשים לגופן")

ליברלית בביתך, רב תרבותית בצאתך (שלומית ליר, רוח מזרחית עזה)

השאלה היא אם בקריאה ליציאה כנגד דיכוי המתקיים בחסות חופש תרבות ופולחן של קבוצות מיעוט, אין אנו פועלות להשכחת מקומה של קבוצת הרוב כקבוצה שקופה שמסווה היטב את הדיכוי המגדרי שבה.

לקראת יום האשה || עד-כן-ידעה (צפי סער, גברת מג'ונדרת, הארץ)

בינתיים מתנהלים ברשת דיונים, אם הפעולה הזאת תשיג את מטרתה – מאבק באלימות מינית – או שמא גברים רבים פשוט ינצלו את ההזדמנות לבוא ולצפות בנשים בלבוש זעום. בקבוצה הירושלמית הדברים סבוכים במיוחד, מפני שהתעוררה כמובן שאלת החרדים. האם הצעדה הזאת היא חלק מהמאבק נגד המגמה של סילוק נשים מהמרחב הציבורי (ההדרה)? לעומת גורמים שניסו לחבר בין הדברים, נראה שהמארגנות מבקשות שהצעדה תישאר נאמנה לתנועת הסלאט-ווק העולמית ומטרותיה.

מה את עושה פה? (שלומית ליר, העוקץ)

בכניסה לכנס הרצליה פגשתי את ג' ששאל אותי, כשארשת תימהון נסוכה על פניו, "מה את עושה פה?" למרות שתשובתי הסתכמה בחיוך קצר, המשכתי לחשוב ארוכות על השאלה ששאל ועל פשרה. ג' ואני משתייכים לאותו מילייה, פחות או יותר, ושנינו היינו בעבר פעילים באותה תנועה פוליטית. עדיין, לדידו של ג', שלראשונה ראיתיו חנוט בחליפה, לא היה זה מובן מאליו שכנס הרצליה הוא מקום שאני יכולה להימצא בו.

מה זה מגפון? (שק של נחשים)

וויינט יחסים מגיש: נקמת הסטריאוטיפים (שק של נחשים)

נשים צריכות להסתיר את העבר המיני שלהן כדי שהפרטנר לא יחשוב שהן שרמוטות? מעניין, אך דומני שקראתי כבר משהו דומה. ייתכן שזה הופיע במאמר במגזין המקצועי "קוסמופוליטן", או אולי בדו"ח מחקר פורץ-דרך בכתב העת "מעריב לנוער", גליון תשמ"ב (4), איפשהו בין עדכון על תחרות נערת החן למחשוף של ברנדה. עם זאת, תמיד טוב לקבל אישוש נוסף מפי דוקטור.

וניסיתי, כל כך ניסיתי להבין אותו בכל צורה אחרת (הכצעקתה)

"הכצעקתה" במועדפים שלי מאז שהוקם, בערך. אני מטפחת ארון ספרים פמיניסטי על השידה שלי. הסתכלתי בשני המקומות והחלטתי שלא אשתוק, הפעם. כמה ימים אחר כך, באתר של החברה, מצאתי טופס "צור קשר", ויצרתי. הם לא ענו לי. בכלל. תהיתי אם כתבתי משהו לא בסדר, או לא כתבתי מספיק – בעצם, אני יודעת שכתבתי הכל: מה קרה. איפה. מתי. ושיעדכנו אותי, איך טיפלו במקרה. לא ענו לי.
בשבת כתבתי להם שוב. הפעם, הייתי תקיפה יותר: דרשתי שיעדכנו אותי. ושלפחות יכתבו אם קיבלו את הפניה. הם עדיין לא ענו לי.

אחרי המקרה הזה אני לא שותקת יותר, לא נאלמת יותר (הכצעקתה)

אני יודעת שאחרי המקרה הזה אני לא שותקת יותר, לא נאלמת יותר.
הרחוב הוא שלי ושל כל אחת, כמו שהוא של כל אחד.
ולא נשתוק עד שנדע שאנחנו בטוחות.

למי קראת שמנה? (חגית גיזנבורג, onlife)

הסרטון "איך להסתיר שאת שמנה בפייסבוק", שעלה בתחילת השבוע ברשת, כולו מוסר כפול: כי הרי כולנו יודעים שאף גבר אינו סובל מעודף משקל, איברים מדולדלים או סתם כיעור גנטי. המסר המעוות שהסרטון הזה מעביר- חייב להיקבר

קודם שחנין זועבי תתחתן (מרב מיכאלי, הארץ)

תאמרו: הזמנים השתנו, עכשיו הגיע זמנו של החוק, הבשילה ההבנה. אלא שאך לפני שנה אותה ועדה בדיוק דחתה את אותה הצעה בדיוק. הכיצד? לפני שנה הגישה אותה חנין זועבי, עכשיו הגיש אותה יריב לוין.

לאכוף את העלאת גיל הנישואים (אורית רוזין, הארץ)

אם המדינה באמת רוצה להגביל את גיל הנישואים, עליה להיות מוכנה להיאבק על כל נערה וילדה, ואף להעמיד לדין את הוריה אם צריך. בלי זה החוק יהיה אות מתה

הזמנה למרד: אל תקראו לי נקבה (ליהיא לפיד, xnet)

סעיף בחוק יתיר לילדי אדמו"רים להינשא לפני גיל 18 (הארץ)

כל ערבייה רביעית שנישאה ב-2011 היתה מתחת לגיל 18 (הארץ)

תקדים: זוג לסביות הוכרו כאמהות לילד שהביאו יחדיו: מעריב nrg, הארץ, ynet, חדשות 2, חדשות 10, ישראל היום

הישג גדול, תודות לביהמ"ש (ח"כ זהבה גלאון, ישראל היום)

הרס וחורבן המשפחה היהודית (ח"כ ניסים זאב, ישראל היום)

הכרה לאמהות לסביות: "רק בית המשפט לצדנו" (ynet)

חרדים, עזבו את הלסביות וההומואים (רועי לחמנוביץ', ynet)

כל סירוב לרשום בתעודת הזהות או לבצע הפריה הוליד עתירות לבתי המשפט, שפסקו נגד ההלכה. הניחו לעם היהודי לעצב את משפחתו בעצמו. פתיחת הסכרים תחזק את המשפחה המוכרת

צעדת השרמוטות היא גול עצמי (מגי אוצרי, מאקו)

בניסיון להוכיח שגוף האישה אינו אובייקט, מארגני "צעדת השרמוטות" משתמשים בגוף האישה כאובייקט, כאחרון הפרסומאים החרמנים. אם אנחנו לא מראות ציצי, הדעה שלנו לא נחשבת?

אם את הולכת עם מכנסיים אז במה את דתית? (שירה בן יעקב, סרוגים)

פלאש מוב ליום האישה הבינלאומי (onlife)

תושבי התנחלות סירבו שחיילות ישמרו עליהם (חדו"ש)

שוויון מגדרי ברחוב ועל מדרגות הרבנות -בשיתוף "מבוי סתום" (מכון הרטמן):

אסתי גינזבורג בתשדיר נגד הדרת נשים (חדשות 2)

נערה עבדה במסעדה עם בנים – וסולקה מביה"ס – הארץ, ynet

לאן נעלמה הבטן של רקדניות הבטן? (מעריב nrg)

תקרת הזכוכית: כשנולדים הילדים נעצר השוויון בין המינים (The Marker)

אמא ומחפשת עבודה?הכירי את הסטארט-אפ JOBS4MOM

תקרת הזכוכית שבירה יותר במגזר הפיננסי (The Marker)

ציונה קניג-יאיר: "השיח של אמהות שנדרשות להיות סופר-וומן חייב להשתנות" (The Marker)

סקר: ב-2011 גדל מספר הנשים שהקימו עסק עצמאי ב-8.5% (The Marker)

"לא צריך לוותר על ילדים, אפשר ליצור גם במעט זמן" (The Marker)

חוטובלי: רבע מיליון שקל קנס לפרסומת שתבזה נשים (סרוגים)

פרופ´ מינה וסטמן – אשת השנה של "אמונה" (כיפה)

"חוק הדוגמניות" קרוב לאישור (חדשות 2)

 העם הפלסטיני שואף לחופשי, אל תקחי את האונס באופן אישי (Inter Spem et Metum)

אז בכנות – בואו נתחיל מלהוריד, מיד, את השקר היומרני של "סולידריות" מהתנועה הסקסיסטית והמיזוגנית הזאת. לא אכפת לי מה אתם עושים נגד הכיבוש וכמה מהר תביאו את השלום. פשוט לא אכפת לי. סולידריות זה עוד משהו מעבר ל"כמה אנשים משתפים פעולה במאבק אחד". לשלב שבו אתם סופסוף מנסים לחשוב לעומק איך אתם נופלים כל פעם מחדש לטעות הזו נגיע אחר כך – כנראה שכמה נשים שהן פעילות מרכזיות זה לא מספיק. גם למסמס ישיבות שמנסות להתמודד עם שוביניזם וסקסיזם לא ממש תורם לעניין, אגב.

אונס הוא לא כלי שיווקי לגיטימי. לא למטרות מסחריות, לא למטרות עקרוניות, לא לסיום הכיבוש, לא למחאה נגד מדיניות הממשלה. הוא לא כלי לגיטימי. זה עד כדי כך פשוט.

וגם: בשביל הסולידריות (נעמה כרמי, קרוא וכתוב) מיליארד טועים (חנה בית הלחמי, האישי הוא הפוליטי)

לא בשמה של ויקי שירן (שולה קשת, העוקץ)

ויקי ז"ל חזרה ואמרה לנוכח טענות אלה: אין דבר כזה לא מצאת, מצדי תביאי את מוכרת הפלאפל כדוברת בפאנל… זוהי אמירה נוקבת ומורכבת, שכן היא מחזירה את האחריות להדרה למדירה, משאירה את המחשבון רושם ופתוח וחותרת תחת המשוואה ההגמונית של השוות והשוות פחות. אמירה זו היא בעיני תמצות של הפמיניזם המזרחי, הבא מתוך חווית הדיכוי של נשים מזרחיות בפרט ונשים מקבוצות מודרות בכלל, ובו בזמן מהיותו תפישת עולם אוניברסלית מאפשר גם לנשים אשכנזיות אמיצות להכיר במקום הפריוויליגי שלהן, לפנות לנו מקום בקדמת הבמה, לעמוד מאחורינו, להיות שותפות ובנות ברית.

אז זה הזמן להזמין את מוכרות הפלאפל להיות דוברות בכנס, ויפה שעה אחת קודם.

מומלץ ביותר: "הגברת משנה אדרת" – ערכת "חדר תוכן" בנושא זכויות נשים (אמנסטי אינטרנשיונל)

ערכת חדר התוכן תאפשר לך לקחת את התלמידות, התלמידים וחדר המורות לסיור מסביב לעולם בנושא זכויות נשים ולעמוד על הקשר בין הפרותיהן השונות. תוכל/י להציע להם להתבונן במשקפיים של זכויות אדם על זכויות נשים במקומות רחוקים ואז לקרב את העדשות ולהתבונן בסביבה שלנו.

Queer in Palestine – curve magazine

Lesbian and bisexual Arabs on coming out, keeping secrets and living the audacity of hope

הארץ: נמצאה אשה שמתמודדת עם ביקורת בלי לבכות (שק של נחשים)

שיט, הכותרת של הכתבה כלל לא עוסקת בזה שהיא אשה! הקוראים שלנו עלולים להתבלבל ולחשוב שמדובר בסתם בן אדם. חייבים להכניס קצת וגינה

המאבק בעיצומו (חנה בית הלחמי, האישי הוא הפוליטי)

יום האשה, הבא עלינו לטובה ב- 8 במרץ, אינו סתם יום. ביום הזה, לפני 155 שנה, יצאו התופרות במתפרות בניו יורק לרחובות למחות על הזכויות הבסיסיות ביותר שלהן. עד אז הן ננעלו מדי בוקר באולמות גדולים, שדלתותיהן נפתחו רק בערב, והועבדו בפרך ללא הפסקות, חופשה, חופשות לידה, זכות בסיסית לחופשת מחלה, שעות נוספות ועוד. כלום. כמו הפועלים היום ב- sweat shops בעולם השלישי.

חג גדול לשמרנים (דוד רפ, הארץ)

עטיית המסכות, לבישת הבגדים הלא-שגרתיים ונטילת הזהות החדשה, ולו באורח זמני, אמורות היו לספק הזדמנות נדירה. הזדמנות למה? אם לא לשבירת כללים ולבעיטה במוסכמות, לפחות להיכרות כלשהי עם תחושותיו, יתרונותיו ומגבלותיו של האחר.

אלא שבניגוד לקרנבל – ההילולה החושנית שנחוגה באותה תקופה של השנה בעולם הנוצרי – פורים נתפש בעיקר כחג לילדים. אולי זהו אחד ההסברים לפער העצום בין ערעור הסדר הקיים וחציית הקווים – המגדריים, החברתיים והמעמדיים, שהם ממאפייניו החשובים של הקרנבל, לבין "העליצות" המתוכננת והמתוזמנת של מסיבות פורים הצווחניות במרכזי הערים בישראל.

אתר חדש ממרכז אשה לאשה- פרויקט נשים וטכנולוגיות רפואיות- הפסקות הריון

הציור השבועי. לילד? (אבישי מתיה, במחשבה שנייה)

אדרעי נמצאת אפוא בחברה טובה. יש לה רק עוד בעיה קטנה אחת: היא מזרחית. ואשה מזרחית היא עדיין, עבור רבים, דמות שלקוחה מסרטי בורקס: צעקנית, טיפשה, אלימה, שתשב במטבח, שלא תצייץ, שתעוף לנו מהעיניים ושתיתן לגברים לנהל את העניינים.

ג’קי הקדיש אתמול את "הציור השבועי לילד" ליו"ר ועד עובדי הרכבת. בדיוק בעמ’ 100 של "7 ימים", תחת הכותרת "איפה הפטיש?", מופיעה דמותה של אדרעי (מבלי להזכיר את שמה) כמפלצת מאיימת. היא מניפה את ידיה מעל קרון רכבת ובו נהג קטר שנראה מבוהל, נוסעים ואזרחים מביטים אליה, הענקית שמסתירה את השמיים, כמו היתה קינג קונג בניו יורק, גודזילה במסע הרס, או דינוזאור משחר לטרף. פניה מעוותים והאווירה שמתאר הציור נראית, לפחות בעיניי, אלימה במפגיע. כן, יש שם איזה פטיש. מה אמורה, ילדים, לעשות אדרעי הענקית עם פטיש מעל קרון נוסעים? אתם יכולים רק לנחש.

ההסתה השבועית לילד (אסתי סגל, במחשבה שנייה)

מה יש לנו עם הגניקולוג? (שרון אורשלימי, FEMINISTVISTABULLITIS)

יש לנו את הקטע עם הגניקולוג מכיוון שהתכנים שעולים בביקור הזה נוגעים לנו בעצבים החשופים. אולי בגלל שהם קשורים ישירות לנשיות, מיניות, זוגיות, לידה ואמהות. כל הנושאים שאנחנו נושאות לגביהם כל כך הרבה רגשי אשם, חוסר ביטחון, חרדות וטונות של ציפיות חברתיות ומשפחתיות. קשורים לרגעי האושר והכאב הכי גדולים שחווינו.

אל תגידו לי בתיאבון באמצע הרחוב (מאיה קוי, onlife)

הטרדות הרחוב שמוציאות אותי מאיזון אינן אלו בהן נוגעים בי, צועקים לי, שורקים לי, אלא אלו בהן הופכים אותי לאובייקט, נקודה. נגד ההחפצה היומיומית אין לי הגנה, רק תחושה לפיה המרחב בו אני עומדת באמת שלי, תחושה של אורחת תמידית במרחב של מישהו אחר

סוף עידן הפמיניזם בעליון (בילי מוסקונה לרמן, מעריב nrg)

פסיקותיה האחרונות של הנשיאה דורית ביניש לטובת נשים היו יוצאות דופן בחשיבותן. כעת מתגנב החשש כי מה שהיה לא יהיה. מי ייפגע? האוכלוסיות החלשות ממילא, ביניהן הנשים היהודיות והערביות

התקנות של ויזניץ (בחדרי חרדים) "למה כל דבר שאמור להישמר בחדרי חדרים מוצא מיד את מקומו לבחדרי חרדים"

תערוכה: מיניות, אמהות והקהילה האתיופית (סמדר שפי, הארץ)

עבודותיה של אור טסמה, המוצגות בתערוכה "כתם", מכריחות את הצופים להתמודד עם נושאים כמו מיניות, אמהות, ומעמדה של הקהילה האתיופית בישראל

הסיפור הנקרופילי של הורדוס – והקשר לפורים (רוחמה וייס, ynet)

אני, למה אני הבאתי את סיפור הזוועה הזה, הטורד את נינוחות ערב שבת? השבוע נקרא את מגילת אסתר. סיפורה של התינוקת לבית חשמונאי הזכיר לי שתי תגובות של שתי נשים לרוע שאיים לפגוע בגופן ובנפשן – ושתי ואסתר.

קרב הבלימה על פניה של ירושלים (נרי לבנה, מוסף הארץ)

ירושלים מציגה:ריקודי בטן- בלי בטן – מתוך "לא מצונזרת" מיסודה של תנועת ירושלמים

ציפור בחדר שאין בה חלונות (אמילי עמרוסי מראיינת את שרה ב"ק , וואלה!, ישראל היום)

את המילים בכותרת כתבה ושרה שרה ב"ק. כן, ההיא מהטלוויזיה, עם המטפחת, שיוצאת עכשיו נגד האיסור על שירת נשים ומסעירה את העולם הדתי. "אף פעם לא הייתי טיפוס שהולך בתלם"

"אם הייתי גבר הייתי עשירה יותר" (The Marker)

הן שברו שיאים, הגיעו להישגים וקטפו פרסים – אבל משום מה נשים מצליחות בעולם ובישראל מתקשות לראות את עצמן כ"מצליחניות". לקראת כנס נשים ועסקים השנתי של TheMarker שיתקיים ב-5 במארס מדברות הבמאית אורנה בן דור, השחקנית אסתי זקהיים וסמנכ"לית משאבי האנוש של מיקרוסופט אפרת ליאני על התופעה

מה נשים יוזמות (פרופ' איילה מלאך פיינס, פרופ' מירי לרנר, The Marker)

בשנים האחרונות חל גידול משמעותי בחלקן של נשים בשוק העבודה, אך מחקרים מגלים כי מגמה זו פוסחת על קהילת היזמים, ושנשים רבות הפונות לעסקים עושות זאת מחוסר ברירה

מצליחות וחוזרות למגרש הביתי (דליה מור, The Marker)

פסק ראשון של בית הלל: נשים יכולות לקרוא מגילת אסתר (סרוגים)

התודה על ההפנייה לכנס מדיר נשים נוסף היא לטל ברייר בן מוחה: "איפה הן המנכליות? הסמנכליות? כנס ת"א 100 LIVE 3 מפורסם כמעט מדי יום בכלכליסט עם רשימה של 27 מרצים-מנהלים-בכירים… " … להיפגש פנים אל פנים עם המנהלים שמרכיבים את המדד…" וכשהם כותבים "מנהלים" הם מתכוונים ל"מנהלים" ואליהם בלבד…"  :

חוק הפוטושופ יורחב: תת משקל ייאסר גם בפרסומות מחו"ל (הארץ)

השרים אישרו: חתונה רק מגיל 18 הארץ, ynet, חדשות 2, מעריב nrg,  כיכר השבת, וואלה!

שרמוטות התאחדו: לא רוצות להיות רק קורבנות בפוטנציה (עכבר העיר)

פרוייקט פורים: אני מתחפש לאבא אחראי (כפיר לב סיני, מדברים אבהות)

דף הפייסבוק בעקבות האיור הזה בקופת חולים כללית- הכי טובה למשפחה? במשפחה יש גם נשים

המפלגות הגדולות עולות על הגל הוורוד (הארץ)

מיכל מודעי, נשיאת ויצו בעבר, נפטרה בגיל 81  סמדר סלומון, סלונה, מעריב nrg, הארץ, ynet

גם הדתיים רוצים להכיר: עולם הרווקות במגזר הדתי פורח (חדשות 10)

נא להכיר: הקלאבריות החרדיות של ירושלים (mynet)

הרשויות נגד קמפיין אמנותי: "אקלים של השתקה" (mynet)

תופעה בחיפה: חרדיות מעניקות שירותי ליווי (mynet)

8-10.3.12  בניו יורק- המפגש השנתי השלישי של "נשים בעולם" בחסות האתר הדיילי ביסט והמגזין ניוזוויק: מפגש בין מנהיגות פוליטיות, בכירות בכלכלה ובעסקים, אקטיבסיטיות, סופרות ועיתונאיות מכל רחבי העולם. פרטים נוספים באתר הדיילי ביסט  , פירוט מלא של המושבים השונים בכנס

אפשר לדבר על זה, גבר (הארץ)

אונס הוא עדיין פשע שפוגע בעיקר בנשים. אחרי חשיפת התעללות בקבוצת פוטבול באוניברסיטת פנסילבניה ובכנסייה הקתולית, יותר ויותר גברים אמריקאים נאבקים לקבל הכרה כקורבנות

"הביסקסואליות מאיימת על המיינסטרים" (שירי אייזנר, מאקו)

יותר מכל דבר אחר, מה שהסיפור הזה מדגים בעיני הוא את הכח החתרני והמפרק של ביסקסואליות, כח שחותר תחת כל נטיה מינית באשר היא ומפרק את החלוקה הבינארית שכל מבנה המיניות בחברה שלנו בנוי עליו.

יהודייה שיצאה מסאטמר מספרת על מצבן של הנשים בחסידות (bbc)

נשות הודו רוקדות על תקרת הזכוכית (עו"ד  ענת ברנשטיין רייך, מעריב nrg)

לא מעט בנקים גדולים בהודו מנוהלים ע"י נשים שמצליחות להתגבר על חומת השמרנות ולנהל קריירה תובענית בלי שילדיהן יגדלו על אוכל קפוא

במקום רבנות, סוגרים את הגירושין באייפון (הארץ)

התכנית החדשה והמאד מומלצת של מליסה האריס פרי: זכויות נשים וגופן, דיון פמיניסטי ביקורתי על " העזרה" , ראיון עם פרופ' אניטה היל   ועוד..

מועצת אירופה נגד סירוס עברייני מין (הארץ, מתורגם מהגרדיאן)

סקר:נשים שחורות כבדות יותר ושמחות יותר עם גופן מאשר נשים לבנות (וושינגטון פוסט)

נישואים עבור חד מיניים- מחסרון ליתרון עבור השמאל האמריקאי (סלון)

לא שאל, וגילה: חייל מארינס שב לזרועות בן זוגו (ynet)

סערה סביב אמצעי מניעה ממשיכה להסעיר את ארה"ב: הצעת חוק ( שלא עברה בסנאט) נועדה לאפשר למעסיקים להימנע ממימון טיפול או תרופות במסגרת הביטוח הרפואי בשל אמונה דתית או עקרון מוסרי. הקמפיין לבחירתו מחדש של אובמה דווקא חושב שההתמקדות בזכויות נשים היא לטובתו: הם הוציאו את המסמך הזה כפארודיה על ההצעה הרפובליקנית:

עוד על הסערה: The Nation , הניו יורק טיימס, ג'ון סטיוארט והדיילי שואו, דו"ח קולבר , funny or die

סערת ראש לימבו – סנדרה פלוק: שדרן הרדיו השמרן הפופולרי ראש לימבו בהתקפה חזיתית על סטודנטית למשפטים מג'ורג'טאון שהעידה בקונגרס בנושא אמצעי מניעה וביטוחי הבריאות:  בין היתר הוא קרא לה זונה, השתמש במושג פמינאציות ודרש שתצלם ותפיץ קלטות שלה עושה סקס – הרי הוא "משלם המיסים" על אמצעי המניעה שלה. סיכום הפרשה (עד עכשיו) בתכנית של רייצ'ל מדוו  . גרסא קצרה יותר (איירין קרמון, סלון)

מה לאהבה ולמשפחה (עמליה רוזנבלום, הארץ)

בלשנים: לא לזלזל בנערות, הן חלוצות בתחום הסלנג (הארץ, מתורגם מהניו יורק טיימס)

פורנו בפיט"ה (רחלי גפן, onlife)

גלויות ישנות – בשנה מעוברת נשים יכלו להציע נישואים לגברים (סלייט)

4 הארות חדשות על אורגזמה נשית (כלכליסט)

סין: הנשים דורשות שירותים ציבוריים (מעריב nrg)

הנאציות החדשות שמובילות את הימין הקיצוני בגרמניה (הארץ, מתורגם מהניו יורק טיימס)

ביהמ"ש בצרפת קבע: צעצועי מין – פורנוגרפיה (מעריב nrg)

גזר, סלרי ואונס: הבנאליות של הרוע של הטוּב (הבלוג הכחול)  חלק א' , חלק ב'

נשות ליבריה פונות למערכות צדק מסורתיות במאבקן באונס ואלימות מינית (הגרדיאן)

ליבריה, המדינה האחרונה המציעה להוציא מחוץ לחוק נגד הומוסקסואליות באפריקה (וושינגטון פוסט)

בהודו: מנטליות האשמת הקורבן (הניו יורק טיימס)

"שלוש נשים חזקות" של מרי נדיאי: בין חושך לאור (גליה צבר, הארץ)

מכתבי האהבה הסודיים של אישה אפגנית (mother jones)

איך מצלמים כוכבת אירוטיקה פמניסטית (הארץ, מתורגם מהניו יורק טיימס)

נשים ואיסלם: ויכוח עם human rights watch (ניו יורק ריוויו אוף בוקס)

חוק נגד הומואים ולסביות ברוסיה מעורר פחד (הניו יורק טיימס)

כוכב "חסרי בושה" מספר איך הוא עושה את זה (הארץ) נער הומו במשפחה ממעמד הפועלים הוא לא דבר שכיח בטלוויזיה האמריקאית. ראיון עם קמרון מונהאן , שמגלם את דמותו של איאן בסדרה

האשה שהקדישה את חייה לציד נאצים מתמודדת על תפקיד נשיאת גרמניה (הארץ)

ארגון וידה סופר נשים כותבות ונשים שכותבים אודותן במגזינים השונים בארה"ב – התוצאות השנתיות

המגזין mother jones  מיישם מדיניות של 50-50

עיתונאיות בגרמניה דורשות הנהגת מכסות בגופי התקשורת (הגארדיאן) למה זה חשוב (אינס פול, הגרדיאן)

"צעדת השרמוטות" תתקיים בתל אביב באמצע מרץ (מאקו)

"בתקופה של הדרת נשים ומשמרות צניעות, כאשר נשים נתפשות כאובייקטים מיניים נטולי כישורים, נרצה לציין שעירום איננו בהכרח משחרר, אך הוא לגיטימי לחלוטין. שלטי חוצות גרנדיוזים של בחורות עירומות אינן התשובה לדיכוי מגדרי דתי, אך עם זאת הגוף שלנו הוא שלנו ומכך בחירת הלבוש הוא שלנו בלבד – גם אם היא לא מוצאת חן בעיני אחרים; ואינה מהווה תירוץ להטרדה, אונס או כל דבר אחר".

הראל סקעת: "אני רוצה להיות אבא" (מאקו)

אני לא דורש לגיטימציה ולא דורש שתעשו לי מערוף, אבל אני בהחלט דורש שתשנו עוד היום את החוק (כי אין מה לעשות, המצאתם חוקים) בנוגע לפונדקאות בקהילה הגאה. אני חושב שזוהי זכותי.

סקעת, צא להן מהרחם (שי זמיר, ynet)

זה אחד המסרים החשובים ביותר של המחאה החברתית: לא הכול מדיד בכסף, ויש דברים שלא צודק לחשוב עליהם במונחים של היצע וביקוש. חבל שהקהילה ההומו-לסבית, שסקעת מבטא במידה רבה את הלך הרוח שלה, הפנימה דווקא מסר אחר – זה שמדבר על זכותו של הצרכן להשיג את הסחורה במחיר הזול ביותר ויהי מה. זהו הרי לב העניין: פונדקאות בישראל להומואים, אם תצא לפועל, תהיה נוחה וזולה יותר.

נשים, מה לעשות, הן לא "פסק זמן". זה טוב ויפה שהומואים רבים בישראל חולמים על ילדים, כלב ומשפחה שכאילו יצאו זה עתה מבית הרעפים הפסטורלי שעל גביע הקוטג', אבל אין לזה ולשוויון שום דבר במשותף.

מש' הבריאות: לא מאשר תרומת ביציות בין לסביות (ynet)

דורותי יצאה מהארון: המגזין החדש לגייז נחשף בערב נוצץ (מאקו)

טוב שמישהו דואג לנשים (רעות כהן, העוקץ)

האתנוצנטריות הגזענית הזו היא שגורמת לנו להתעלם מזה שגם בחברה היהודית/חילונית/מערבית קיימות כל התופעות האלה, באותו שיעור ולפעמים יותר. כך, אנו ממרקים את מצפוננו הליברלי. אנו הרי בעלי ערכים, ואכפת לנו מנשים. תראו כמה אנחנו דואגים להן – מפרסמים על כך קריקטורות נוקבות.

אבל אולי אני טועה. אולי ל"אם תרצו" באמת אכפת מרצח נשים. אני בטוחה אם כך, שוודאי לא יסתפקו בקריקטורה בנושא, ולכן אני פונה אליהם.

אות דה קלון: מי הפרסומת הסקסיסטית ביותר? : כלכליסט, עכבר העיר

130 גננות פותחות בקמפיין לפרישה מהסתדרות המורים (הארץ)

מחשוף עמוק לי עד ברכיים (יובל בן עמי, מאקו)

תחפושות מסוג זה הן ראייה איומה לאופן בה מעוור בצע כסף את בני האדם. מצחיק ואירוני שאנה X נגלתה לי דווקא מחוץ לחנות של "כפר השעשועים". הרשת הרי הובכה לאחרונה בעקבות פרסומת למוצריה שהופיעה בעיתונות החרדית ושבה נמחקו פני הילדות המצולמות. אצל החרדים הילדה מודרת, אצלנו היא מחופצנת.

סדנה לנערות דתיות: לבוש צנוע ימנע אלימות (מעריב nrg)

אנורקסיה וכפייה: התנגשות ערכים (ח"כ ד"ר רחל אדטו, מקור ראשון)

הצידוק לכך הינה העובדה שהחולה אינה מסוגלת – בשל מצבה הגופני והנפשי – להעריך ולהבין את הסכנה המיידית שנשקפת לחייה, ועל כן לא ניתן לסמוך על שיקול דעתה כאשר היא מסרבת לקבל טיפול להצלת חיים. בהתנגשות האפשרית בין קדושת החיים מול זכות האדם לגופו, עומדת קדושת החיים מעל זכות חשובה זו. החיים שאנו עתידים להציל יעידו על כך.

מפלצת או אשה משוחררת? הפאם פטאל כמשל (טל איתן, ynet)

מה ההבדל בין פאם פטאל לדון ז'ואן, וכיצד ניתן לבצע קריאה חתרנית או פמיניסטית לטקסטים תרבותיים שמציגים דימויי נשים שליליים? על 'טורפת הגברים' הכי מושמצת בהיסטוריה המערבית

"בעקרון הגניקולוג הציע לי להדביק מישהו!" (בבלוג של שרון אורשלימי, FEMINISTVISTABULLITIS)

יוצאת אתיופיה מונתה לשגרירה: ynet, הארץ, מעריב nrg, ישראל היום , חדשות 10

משפ' השגרירה הראשונה מהעדה האתיופית: "זו גאווה למשפחה, לעדה ולמדינה" (חדשות 10)

למחות נגד קצב ולשבת בכלא (אייל גרוס, הארץ)

המסר הוא, שאם תפגין בעד התנחלויות והמשך הכיבוש, תזכה להגנה והחוק לא ממש יופעל נגדך. אך אם הפגנת בעד פלסטינים, או נגד אלימות מינית, אז אתה עלול לחוש את נחת זרועו של חוק.

גירושים זה טוב ליהודים (טלי פרקש, ynet)

התופעה ההולכת ומתרחבת של גירושים בחברה החרדית היא ברוכה, שכן משמעותה שיותר נשים וגברים אומרים "לא" לחיי אומללות שנקלעו אליהם. אבל החשיבות האמיתית שלה היא בהיותה סימפטום לשינוי כללי במגזר

להגדיל את השיוויון בתוך המשפחה (פרופ' ליאת קוליק, מקור ראשון)

בחינוך, יש לשלב את תחום לימודי המשפחה במערכת הלימודים. תחום זה יעסוק בהכשרת הדור הצעיר לקראת תפקידים משפחתיים, כגון תפקיד בן הזוג ותפקיד ההורה. יש להדגיש בפני הדור הצעיר את החשיבות של שותפות בין ההורים וקבלת אחריות משותפת על פרנסת המשפחה והטיפול בבניה.

איך נראית נפגעת תקיפה מינית? (מרב מיכאלי, סלונה)

הגיבורות של אליסיה שחף מסתכלות לנו בעיניים. על התערוכה של נפגעות תקיפה מינית במרכז ענב

על התערוכה "גיבורות":

דתיות ללא הקצנה (רחל עזריה, מקור ראשון)

אבל לא רק הגילוי הזה הוא שהסעיר את חברי הכנסת החרדים. מה שהסעיר אותם יותר מכל היתה העובדה שאת המאבק בהדרת נשים מנהלים דתיים, ובעיקר נשים דתיות. אנחנו, מובילי המאבק, יודעים ויודעות טוב מאוד שאין שום בסיס הלכתי לטענה שאסור לשמוע נשים מדברות ברדיו; שאין שום בסיס הלכתי לטענה שנשים וגברים צריכים לצעוד ברחובות שונים או לשבת בצדדים מנוגדים של האוטובוס. עלינו לא יכולים לעבוד.

"פסיקה מודרנית"? (ליהיא כהן דמבינסקי, גלובס)

ביהמ"ש מנסה להגביר מעורבות אבות בחיי הילד, אך לא על מודל כזה הם חלמו

חודש האשה- נשים יוצרות את תל אביב- יפו 

יום האשה הבינלאומי 2012 ( הטלוויזיה החברתית)

קפה עם יולי תמיר (יעל ביר-כץ, Onlife)

תקדים: בני זוג מירושלים הורשעו בהחזקת עוזרת בית בתנאי עבדות (הארץ)

מה השאירה אחריה הנשיאה דורית ביניש? (יפעת ביטון, onlife)

לעומת זאת, אם נבחן את ההגנות "מסדר שני" שנתנה לעניינים פמיניסטיים, בין אם הם נוגעים לנשים ובין אם הם על סדר היום הפמיניסטי שוחר-הצדק-לכל, הרי ששם נוכל לזהות את פסקי-דינה של דורית ביניש בנושא הרחבת האחריות להטרדה מינית ובנושא פסילת עסקת הטיעון המבישה בעניינו של משה קצב, ובעיקר את פסק-דינה הפוסל את הפרטת בתי-הסוהר ואת חיי כולנו לאלוהי הכסף, כמי שמקיימים קביעה זו.

נשים עושות צדק חברתי (קרן שמש פרלמוטר, onlife)

פסק דין זה נכתב ברוח פמיניסטית ומהווה בשורה פמיניסטית הקוראת לשינוי סדרי עדיפויות בחברה הישראלית, הנכחת הקולות של נשים ואנשים המודרים מהשיח הציבורי ומוקדי קבלת החלטות והבנה כי הימצאות במעגלי עוני, על פי רוב, אינה מבחירה. פסיקה זאת מראה גם את כוחו של המשפט כמחולל שינוי חברתי ויכולתו לתרום לקידום צדק ושוויון בחברה.

האם כל אם שרוצחת את ילדה היא משוגעת? (הארץ)

מוסד האמהות הוא מיתוס, טוענת תמר הגר. ברומן "בכוונה תחילה" היא בוחנת שני מקרים של אמהות שרצחו את ילדיהן. המסקנה שהיא מגיעה אליה מצמררת

נאמן וגרוניס רוצים את השופטת גרסטל למנהלת בתי המשפט (הארץ)

חוק הבטחת הכנסה || בג"ץ החליט צדק חברתי (אייל גרוס, הארץ)

בין העותרים היתה אם חד-הורית עם מוגבלות שמיעה, שהשתמשה כשלוש פעמים בחודש ברכב של הוריה לצרכים של טיפול בילדים ושל עבודה, ולכן נשללה ממנה הגמלה.

הפסיקה האחרונה של הנשיאה היוצאת: אסרה על המדינה לשלול קצבת הכנסה מבעלי רכב (הארץ)

ירושלים: חרדית כבת 70 הותקפה באכזריות "בשל פעילות מיסיונרית" (הארץ)

"בית הלל": לאפשר לנשים קריאת מגילה עצמאית (כיפה)

לחזור להלכה של סבתא (אריאל הורוביץ, כיפה)  על הספר החדש מנהג נשים:

חסד עשתה עמנו עליזה לביא שגאלה את המנהגים הללו מתהום הנשייה, ובעמל ועבודה רבה הגישה בפנינו רצף של תורות שבעל פה שנצרבו כעת בכתב, ושישתלבו, כך יש לקוות, בחיים הדתיים, מכאן ולדורות שיבואו.

הפרקליטות: אסור להדיר נשים מפרסומות (ynet)

חדש בצה"ל: מרכז לנפגעי תקיפה מינית (מעריב nrg)

מנהלת ביה"ס אוסרת על התלמידות ללבוש טייץ (mynet)

הנחיה חדשה של מנהלת בית הספר היסודי רמת אביב ג': אוסרת על התלמידות להגיע בטייץ.

מנהל הרדיו החרדי: העלאת נשים לשידור פגעה ברייטינג (הארץ)

אישה מהשמים: שירה רק בשביל נשים (מעריב nrg)