אפליה: מדריך למשתמש (פרופ' אוה אילוז, מוסף הארץ)
אפליה היא מערכת של אסטרטגיות בלתי נראות שההשפעה שלה היא הדרת קבוצות מיעוט ממשאבים זמינים. אפליה היא עניין של שיתוף בעמדות כוח, לא היכולת שלנו ליצור קשרים עם נשים או מזרחים או ערבים כחברים, כמאהבים או כעובדי משק הבית שלנו. אנחנו יכולים לאהוב נשים מזרחיות, ולהפלות אותן במקום עבודתנו. סוגיית האפליה עולה רק כאשר גבר ואשה, מזרחי ואשכנזי, ערבי ויהודי, יליד הארץ או מהגר, מתחרים על אותם משאבים, כמו עמדת כוח, כסף, יוקרה, מנהיגות. עד כמה חברה באמת מאפשרת למיעוטים שבה להתחרות עם הרוב על משאביה – זהו המדד האמיתי למידת השוויוניות שלה.
הצילו! (אליזבט צורקוב, סלונה)
נשים אשר נאנסות על ידי המבריחים ונכנסות להיריון בסיני משוחררות בדרך כלל בטרם תוכלנה אפילו לבקש הפלה, והן נאלצות לפנות לעמותת "רופאים לזכויות אדם" על מנת לבצע אותה. מדינת ישראל מנועה מלגרש את מבקשי המקלט (אותם היא מכנה "מסתננים") אך לצד זאת, אינה בוחנת את בקשות המעמד שלהם ולא מעניקה להם מעמד של פליט אשר יקנה להם זכויות בסיסיות כמו טיפול רפואי. רק נשים שנאנסו מספר רב של פעמים על פני תקופה ממושכת נחשבות לקורבנות סחר בבני אדם על פי החוק הישראלי וזוכות לסיוע. אישה שנאנסה "רק" מספר פעמים, אפילו אם עונתה באופן קשה ביותר, אינה זכאית לסיוע ותזרק לרחוב.
פרו ורבו: פרויקט כרזות להגדלת הילודה החילונית (עכבר העיר)
זאת לא בדיחה (Inter Spem et Metum)
נדמה לי שאיפשהו בליבה צריך להיות מקום להומניזם בסיסי. כזה שלא מצמצם את מהותם של בני אדם לכלי להגשמת מטרות, נניח. אם תפיסה ערכית חילונית לא מתבססת על הרעיון שהאדם במרכז, לא ברור לי על מה היא כן מתבססת. יש כלמיני דברים שאפשר להגיד על תפיסת עולם הומניסטית. “הפכו את ילדיכם הלא קיימים למכשיר באמצעותו נשמור על החופש, על האנושיות, ועל הציבור החילוני במדינת ישראל!” הוא לא אחד מהם.
כשגזענות ושובניזם נפגשים (איילת בן ישי, הארץ)
לא צריך לשאול מי נקי מחשיבה פטריארכלית או מגזענות (אף לא אחד מאתנו), אלא מה עושים עם זה. מחויבות כזאת מקפידה תמיד על ראייה כפולה: מצד אחד להמשיך במאבקים בעוולות ובדיכוי הגלויים לנו, ומצד אחר, תמיד לשאול את עצמנו לאיזה דיכוי או עוולה אנחנו עיוורים, על מה ועל מי קל לנו לוותר. צריך להבין מי נשאר בשולי המאבק ולמה. רק אז, במקום להוקיע אלה את אלה בפלגנות או טהרנות, נוכל ליצור כאן סולידריות רחבה ואמיתית.
מה, גם למזרחים אין הומור? (צפי סער, גברת מג'ונדרת, הארץ)
העיוורון של אנשים מתקדמים-בעיני-עצמם כלפי יחסי המזרחים-אשכנזים כאן גם מזכיר את העיוורון של גברים שמאלנים כלפי סקסיזם, שכבר נכתב עליו לא מעט. הראשונים רוצים להמשיך לקדם "זכויות אדם" בלי שה"מכורים לעדתיות" יפריעו ויעכבו עם העניינים שלהם; האחרים רוצים להמשיך לפעול לחיסול הכיבוש בלי שהנשים יכניסו כל מיני דברים "לא קשורים" למשוואה.
זכויות אדם, חברים יקרים, הן עניין מורכב ורחב, ואדם הוא גם אשה, לפעמים אפילו מזרחית.
וגם:
אשחאדה, בת 46, אם לארבעה, היא אחת מחמש נשים, תושבות רצועת עזה, המבקשות להמשיך בלימודי המגדר שבהן החלו באוניברסיטת ביר זית. לימודיהן נקטעו לאחר שישראל ביטלה בשנת 2000 את אישורי המעבר שניתנו לסטודנטים מעזה שלמדו בגדה. כולן עובדות כיום בעמותות הקשורות לחברה האזרחית בעזה. ארגון "גישה" הגיש בשמן עתירה לבג"ץ, והיא אמורה לעלות לדיון ב‑23 במאי.
על צער וחרטה (דנה כהן, מעריב nrg)
אבל להיות אישה עצמאית וחזקה זה גם ואולי בעיקר לקבל החלטות קשות.
האם הצער והחרטה מלווים אותי כמו שמבטיחים באפרת? הצער כן, החרטה לא. בניגוד למה שחושב לעצמו הקופירייטר שלהם, הרגשות האנושיים פחות פשטניים מזה. צער וחרטה לא חייבים להגיע יחד.
לא בלי בתי- כאן בישראל -כתבה ב-24 שעות- ידיעות אחרונות השבוע (הקישור לכתבה במלואה- בפייסבוק )
כתבה שהופיעה ב"לאשה" בנושא זנות – מתוך דף הפייסבוק – גברים אמיתיים לא קונים נשים
זכותך למכור את גופך (ראיון עם רננה לויאני ב"זמנים מודרנים"- ידיעות אחרונות)
ותגובה שפורסמה בעיתון- אביב יהלום, יו"ר משותף, התנועה לשוויון ושלום בין המינים:
עושים סדר חדש – אפרת אופנהיימר (רכזת חינוך ממרכז הסיוע ת"א) ועמרי מניב (עיתונאי מעריב) על הטרדה מינית באקדמיה – מיד בפתיחת התכנית מה-9.4.
אז שוב- למה לי להיות אמא? (אילאיל קומיי דרור)
אז אני עדיין מבוהלת. אולי אפילו יותר מבולבלת. איך עושים גם וגם? איך דואגים לשמור על האני בתוך כל זה? איך עושים הריון פמיניסטי? ואיך, חוץ מהגנים המשובחים שיעברו לבת שלי- איך מגדלים ילדה פמיניסטית לזוג פמיניסטי בעולם שכזה? ויותר מהכל- איך הופכים את העולם הזה לפמיניסטי? כדי שאני אוכל להגיד לבת שלי- שגם לה כדאי להיות אמא. עוד 30 שנה.
נשים עושות סדר (דנה ג. פלג, העוקץ)
"והיא שעמדה" – הגדה עם מדרש נשי, לא מספיק בועטת בפטריארכיה וחסרה קולות של נשים רבות – אבל עדיין מצליחה להביא לשולחן הסדר קולות פמיניסטיים וקריאה לחברה אחרת.
מוסף 7 ימים- ידיעות אחרונות 6.4: "רב גוני" – עמיחי לאו- לביא על שאיפתו להיות הרב הקונסרבטיבי הגיי הראשון שיכהן בישראל
מוסף השבת ידיעות אחרונות 6.4- מסע נפש- על חניכות מעון צופיה לנערות בסיכון גבוה במסע "הישרדות" במדבר ככלי טיפולי.
אחת מעשר (ענת סרגוסטי, סלונה)
לאט-לאט החלו הקשיים האלה לצוף, לצוף ולקבל מסגרת, והגדרה ושם: דיכאון אחרי לידה. לא כל קושי שבא בעקבות לידה הוא דיכאון, וגם בדיכאון יש מנעד רחב, אבל ישנה תסמונת ששמה דיכאון אחרי לידה. לאט-לאט חדרה ההכרה שזו לא את, אלה ההורמונים, והפיסיולוגיה והכימיה.
האם הגינקולוג שלך מתעניין במצבך הנפשי? (ד"ר חנה גילאי גינור)
תוכנית משרד הבריאות לאיתור נשים הסובלות מדיכאון בהריון ולאחר הלידה, היא מבורכת, אבל מדוע לא לתת את התפקיד לרופאי הנשים שמכירים את המטופלות שלהם?
נבחרת ישראל במתמטיקה: איפה הבנות? (ynet)
לא בלי הגבלה: הגדלת חזה – רק מעל גיל 22 (ynet)
משפחה אלימה: איך להרחיק את בן הזוג מהבית? (עו"ד אודליה אלטמן, ynet)
הרשות השנייה: הפחתת שידור הנשים בקול ברמה מוצדקת (הארץ)
תערוכה: מיצג מקווה ותאריכי וסת תלויים על קיר (ynet)
מתוף דף הפייסבוק של ישראל חופשית: פרטים נוספים בקבוצת "לא מצונזרת"
לבנת: לבטל את הפחתת שעות שידור הנשים בקול ברמה (הארץ)
אישום: הביאו זונות מאוקראינה, גבו כסף וקנסו ynet , מעריב nrg
הלבנת זנות (בילי מוסקונה לרמן, מעריב nrg)
מועדון חשפנות הוא ביטוי מכובס לבית בושת. כשמנגנוני ההגנה של הצעירות שמגיעות להרוויח כסף קל קורסים, הן מוצאות מפלט בסמים. הענקת רישיון למקומות כאלו היא שותפות לפשע
Women, strut your stuff -Programs that advance the status of women around the country – THE TIMES OF ISRAEL
"אם אבא שלי לא היה פוליטיקאי בכיר – כבר הייתי יוצא מהארון" (מאקו)
מר"צ כבר לא מייצגת את הקהילה הגאה בישראל (ד"ר אוון כהן, מאקו)
מרצ לא מייצגת את הקהילה הגאה? לא יודע אם לצחוק או לבכות (דני זאק, מאקו)
הטרדה מינית בעבודה: אל תתמודדי לבד (שמרית פרנקל, onlife)
בפעם הבאה שמישהו יגיד לכן שאתן מגזימות, תדעו שלפחות מישהי אחת חושבת שאתן לא (תולה, הכצעקתה)
בעצם רציתי להגיד לו שלא יגע בי בכלל (איילה, הכצעקתה)
אני מרגישה שאני כבר לא יודעת כלום (אנונימית, הכצעקתה)
כאילו כל העניין היה בטעות (תא וידוי)
חוקרים גילו אצל נשים גן נגד הזדקנות (הארץ)
תגובה לכרזה מבית שמש שהעלתה ליאת פרי לפייסבוק:
מדענית ישראלית זכתה בפרס "למען נשים במדע" של אונסק"ו ולוריאל (The Marker) ראיון עם ד"ר נעמה גבע- זטורסקי במוסף החג 6.4 של "ישראל היום"
"לא רואים עלייך" של מיכל אביעד זכה בפרס הראשון בפסטיבל קולנוע בצרפת (הארץ)
ואלו עשר המכות של הקהילה הגאה (מאקו)
גיל הנישואים והקשר לחינוך (סגנית השר גילה גמליאל, ישראל היום)
תודה על הקישור לסיפורה של מ' היקרה!