אין גבול

טרנסיות ללא גבולות: עולם ללא שומרי סף (רווחים לפני חיים)

זה לא מספיק לראות מי מדכא אותנו, כדי להזהר מהמרווח, צריך גם להסתכל למטה. זה עלול להיות מפחיד ולי אישית זה תמיד עושה ורטיגו, אבל אנחנו חייבות להסתכל למטה. לראות את מי שמדורגת מתחתינו בשרשרת המזון הקפיטליסטית, לראות שאנחנו לא רק מדוכאות, שהחברה הזאת מאלצת את כולנו לתוך תפקידי מדכא, ולראות את מי שאנחנו מדכאות, את מי שאנחנו הורגלנו לא לספור, את מי שהורגלנו לעבור על פניה ועל פני הכאב שלה בלי לשים לב בכלל שהיא שם, ושהכאב שלה שם.

אל תנצלו את הגוף שלי כדי להסית לגזענות (מאיה קוי, onlife)

על גבן של קורבנות אונס, שעד לפני רגע היו שקרניות והיסטריות, מתנהל מאבק פוליטי. בפועל, רוב אלה שמטרידים ומפחידים אותי כשאני עוברת בלילה בדרום תל אביב – עורם לבן ושפתם עברית

חינוך מיני או או חינוך לתקיפה מינית? (קוצים)

אז מה היה לנו? מערכת בורה ואטומה, צוות גברים פריוויליגים מול נערה אחת בכיתה של מתבגרים, הבכה (או השפלה?) פומבית, סגנון דיבור גס ואלים מצד המנחים, חוסר יכולת לשמוע "לא" בקונטקסט הכי רגיש, התייחסות טכנית ליחסי מין, התנשאות מצד האחראים בבית הספר וחוסר יכולת שלהם לקחת אחריות (ומהצד השני של זה – אמא היסטרית, כמובן), כיתה של נערים ונערות שחשו גועל מהסדנה, ונערה אחת לפחות שחזרה הביתה מזועזעת.

אשכול התירוצים להדרת ביסקסואליות (שירי אייזנר, שחור סגול)

לכבוד הכנס – לא רק הוא, אלא גם רבים אחרים (סקס אחר, מגדר בשטח, כנס חוש"ן לכבוד יום הבנ"ה, סדרת מפגשי "עיצוב מדיניות פמיניסטית", מצעדי הגאווה השונים, וכו' וכו') – החלטתי לכתוב אשכול תירוצים חגיגי: רשימת "סיבות נפוצות" שבגללן, אפעס, ביסקסואליות/ים לעולם אינן/ם מגיעות/ים אל הבמה.

יאיר לפיד מציג: פריבילגיה — המחזמר (שק של נחשים)

אתם מבינים? הוא היה רוצה לכתוב דברים שיקדמו את הפמיניזם (בין שאר המאבקים הקרובים ללבו), שהרי הוא "האירוע החברתי החשוב ביותר של 150 השנים האחרונות". אבל הוא לא יכול, כי בפעם האחרונה שהוא כתב על פמיניזם, לא תאמינו מה קרה: כתבו עליו סטטוסים מעליבים בפייסבוק.

ועד כמה שהמאבק הפמיניסטי בוער בנפשו של יאירוש, לבו הענוג פשוט לא עומד בדברים כאלה.

הוצאה מהקשרה. או- אמנות הציטוט בפרסום:

להיות טרנסג'נדר בישראל (איריס רחמימוב, compress)

הבעיה מתחילה בחוסר ידע כמעט מוחלט בכל רמות הטיפול, מרופא המשפחה ומעלה, במיוחד באזורי הפריפריה.למעט מספר מועט ביותר של רופאים בתל אביב וירושלים, אין בארץ כמעט מומחים לרפואה טרנסג'נדרית למרות התפתחותו העצומה של התחום בעולם בשלושת העשורים האחרונים. "העניין כלל לא נלמד בבתי ספר לרפואה" סיפר ד"ר גל וגנר-קולסקו מהמרפאה הגאה של קופת החולים הכללית בפורום "מרחב משלנו".

כרטיס אדום (timeout, עמוד 24) על המבצע לאיסוף כרטיסי זנות

הנשים במטבח והגברים במטבחון (יפעת ביטון, onlife)

בבתי משפחות ברק-פריאל, ויינשטיין ונתניהו התרחשה התנהלות הנחשדת כמנוגדת לחוק. למרות שהתנהלות זו היתה משפחתית ושירתה את כל בני המשפחה, ברגע שנדרש היה לשלם מחיר ציבורי עליה, הפכו משפחות אלה לאוסף של יחידים המופרדים זה מזה משני צדי קו המגדר המפריד בין פרטי לציבורי, בין פנים לחוץ. הגברים עוסקים בעניינים ציבוריים, הנשים בענייני המטבח.

זה לא אני זו היא (דוד זונשיין, הארץ)

מדובר בהתנהלות עם ריח מיזוגני. הטלת אשמה על אדם רק מפני שהוא אשה, ומפני שהמערכת מובנית כך שתאשים את הנשים, היא שוביניזם לשמו.

שיעור בלשון. שיעור בהיסטוריה. שיעור בשינוי. (אילאיל קומיי דרור)

היא חשובה. אבל לא מספיק כדי להיות ברשימה המפוארת. היא שותפה מהצד. היא עזרה לגברים להביא ילדים לעולם. עזרה. כמו שגבר עוזר לאשתו להוריד את הזבל.. לעשות קניות.. לגדל ילדים..

הסרט זכה בפרס, הגיבורה רק רוצה להישאר בחיים (הארץ)

המצלמה ליוותה אותה בביקור סודי חטוף בגן של הילדים ובבואה להתדפק על דלתו הסגורה של בית הדין השרעי, שהוציא את ששת ילדיה מחזקתה. כשהגעגועים לילדים תכפו היא אף ניסתה להשיג שלום בית, ניסיון שכמעט עלה לה בחייה, כשבעלה הפליא בה מכותיו, "עונש" על בריחתה.

מי מפחד מרגליים של בת 13 (עידו קינן, הארץ)

בסרט "ממלכת אור הירח" מופיעה סוזי הקטנה עם שמלת מיני וחשופת ברכיים. מישהו החליט שזה יותר מדי, והאריך את השמלה בכרזות הפרסום על האוטובוסים

מונולוגים מהרחם: ישראל משדלת לילודה (בילי מוסקונה לרמן, מעריב nrg)

יש פולחן ציבורי בארץ סביב נושא הילודה. אם אישה אינה מעוניינת להביא ילדים לעולם, היא נתפסת כחריגה, פגומה שלא מבינה את מקומה.

אם ידעתם, איפה הייתם? (בילי מוסקונה לרמן, סלונה)

לפני שבעלה של שרה יאסו רצח אותה, בני משפחתה ידעו שהיא חיה באלימות, כך הם מספרים. אז מדוע הם לא עזרו לה להחלץ מהמוות המפלצתי?

בעקבות הרצח של נסרין מוסיראתי ז"ל (מעון חירום לנשים)

חברת הנרצחת מרמלה: "אני הבאה בתור" (mynet)

אחת מהן סיפרה כי בעלה השתחרר מהכלא לא מזמן, ואמרה לה שהיא יודעת שחייה בסכנה ושזה רק עניין של זמן עד שהמוות ישיג אותה. "'אני הבאה בתור', היא אמרה לי, ואני עומדת מולה ויודעת שאני לא יכולה לעשות הרבה כדי לעצור את זה", מתארת סמאח את השיחה שניהלה עם אותה אישה.

כי ידעתי שכאן זה לא יקרה (הכצעקתה)

וויינט יחסים: איך לא להתאבד על אף שחברה שלך מתחתנת לפנייך (שק של נחשים)

להתעלות מעל הקנאה? אבל אני אשה! זה כל מה שאני יודעת לעשות — לקנא, לרחם על עצמי ולתקוע סכינים בגב! מה אני אמורה לעשות, להתנהג בהגיון? לפרגן?!

וואלה מגיש: צעד נוסף בדרך לקליימקס מפנק (שק של נחשים)

למקרה ששכחתם שאחד האתרים הגדולים בארץ רואה נשים בראש ובראשונה כחומר לאוננות, הנה אחת מהכתבות החגיגיות שעלו שם לשבועות..

הדרת נשים? לא בבית ספרנו (אלה קנר, videocoach)

האשה האידיאלית: אמא קדושה או סוטה קדֵשה (רוחמה וייס, ynet)

ואם היא רוצה יותר מזה? אזי עליה לטייל באזורי ההפקר שבין הקודש לבין החול; שבין האסור ביותר לבין המותר ביותר. היא צריכה להתקרב אל שערי המוות, ולקוות לגאולה פלאית. אחת הדרכים של נשים לצוף מעל שממת התפקידים שהועידה להן החברה הגברית, היה להיות אישה פלאית; קדשה, מכשפה או אישה שהרה לקודש.

פוסט חיובי מכסא הגניקולוגית: והפעם עם שמה של הרופאה (מניפסקס פמיניסטי)

"איך אני מקיימת יחסים עם בעלי אם ככה אני מכווצת וסובלת?" (מניפסקס פמיניסטי)

העלתה לפייסבוק- אפרת כהן-נוימן: