כוח לעובדות

ממתי מלצרית צריכה להיות גם חשפנית? (מאיה קוי, onlife)

כך, גם בית הקפה בשעת לילה מאוחרת הופך למרחב ציבורי גברי במהותו, בו הנשים הן קישוט שימושי, גיישות מודרניות שתפקידן לשעשע, להנעים את הזמן, לגרום ללקוח להרגיש "גבר". הן עוד נשים שניתן לקנות את חיבתן ויחסן, גופן הוא עוד גוף שנועד לשרת, במובן הרחב ביותר האפשרי של המילה – לא סתם להגיש אוכל ולהאזין לתלונות, אלא ממש לבדר אותם, ללטף להם את האגו.

"אם היא לא רצתה אז למה היא לא התנגדה?" (מעיין עוזי – אביב, ynet)

מערכת יחסים המתנהלת בין בעל מרות לעובדת הכפופה לו מהווה פתח לניצול, הפחדה, איומים אפליה ושליטה. העובדת נמצאת בעמדה בה היא תלויה בבעל המרות: המשך העסקתה, תנאי העבודה, ביטחונה והתחושה הכללית בהגיעה למקום העבודה

כולנו צרכני מין אם נשתוק (רעות גיא, j14)

צודקת מי שכועסת, גם עלינו, אלו שמחליטים לעשות מעשה. כל מי שאי פעם ניסתה לסייע לאוכלוסיות בזנות יודע שהמענים לוקים בחסר וכל מי שבינה בראשו יודע שזו תוצאה ישירה של מדיניות הפרטת שירותי הרווחה בישראל.
יחד עם זאת, אין לנו את הפריבילגיה לשבת בבית, לעצום את עיננו חזק או לחילופין להמשיך לראות אוכלוסיות שלמות, בתוכן, נערות, נערים ונשים, נדרסות תחת הגלגלים המשומנים היטב של תעשיית המין עד שנשיג תקציבים ראויים לסיוע עבור אוכלוסיות בזנות.

תודה למרי נפו על התמונה ממבצע איסוף הכרטיסים

קול קוראת לפסטיבי – הכנס הביסקסואלי הראשון‎ (שירי אייזנר, שחור-סגול)

הפסטיבי הוא כנס ביסקסואלי קהילתי, אקטיביסטי ואקדמי ללא מטרות רווח המאורגן על ידי ביסקסואליות/ים למען יצירה והעצמה של הקהילה. הכנס מיועד לכל הגילאים וחוגג את שלל המגדרים, הזהויות והנטיות.

משוואה בלי סטריאוטיפ (תמר רותם, הארץ)

10 מתוך 12 עבודות גמר במדעים, שהוגשו השנה לתחרות במכון ויצמן, היו של נערות. האם מסתמנת תזוזה בנטייה של בנות להסתייג מתחומים אלה?

מתנגדות לעברייני מין בשלטון- לא מצביעות לחיים רמון – קבוצת הפייסבוק

למי אין כבוד (הילה בניוביץ' הופמן, סלונה)

מר רמון, בפרפראזה על דבריך-שלך: אם נותרה בך טיפת כבוד, איזשהו שמץ של כבוד – לא רק לציבור הבוחרים בישראל, אלא גם לשכל הישר – אנא, פטור אותנו מנוכחותך הפוליטית. ובמטותא, אל תספר לנו על ה"חרפה" של קדימה, כשחרפתך-שלך עוד מהדהדת למרחקים. לא ממך ומלשונך הארסית, הכוחנית והמתעמרת, תבוא לנו הישועה.

פרשת רמון: איפה הבושה ואיפה הכבוד (יעל לרנר, ישראל היום)

תזכורת קטנה למי ששכח, כי אנחנו בעלי הזיכרון הכי קצר במזרח התיכון: חיים רמון, עוד כשכיהן כשר המשפטים, דחף את לשונו, בניגוד מוחלט לרצונה, לפיה של מי שיכולה להיות הבת שלנו, האחות שלנו, השכנה שלנו, אני ואת.

זוארץ: "העסקת אשל במשרד רה"מ מוסיפה חטא על פשע" (וואלה!)

הפתרון הפשוט לדילמת האיזון בין קריירה למשפחה (צפי סער, גברת מג'ונדרת, הארץ)

עד שיתחולל השינוי, שיאפשר לנשים וגברים גם להתפרנס וגם לגדל ילדים, יש דרך די פשוטה ליישב בין השניים. וגם: מה זה, אם בכלל, פורנו פמיניסטי

מרוב פמיניזם שכחנו את הילדים (רחלי מלק-בודה, ynet)

כי כמה קל להיות נשות קריירה עם מודעות פמיניסטית מפותחת, כשילדינו גדלים בחיקן של נשים אחרות בעלות מודעות פמיניסטית קצת פחות מפותחת. כמה קל לדבר על שוויון, על שותפות, על אבא ואמא שעובדים במה שהם אוהבים, על שחרור מדפוסים שמרניים, כשמי שמשלם את המחיר בסופו של יום אלו הילדים שלנו, שמקבלים מאיתנו הרבה פחות זמן איכות ממה שאנחנו זכינו לו כילדים.

בסרט הזה עוד לא היינו (יעל קיים, הארץ)

מקומן של הנשים נעדר לחלוטין ברבים מהסרטים הישראליים, וכשהן כבר מופיעות על המסך זה עדיין בתפקידים המסורתיים של אמא, רעיה או רווקה לוהטת, שכל מאווייה הם למצוא גבר ולהתחתן. שם, במעט זמן המסך המוקדש להן, תפקידן העיקרי הוא לתמוך ולהקשיב למצוקות הגיבור – כאשר הן נטולות אישיות או רצונות משל עצמן, וכמובן , נטולות השפעה ממשית על עלילת הסרט, בניגוד לגיבוריו הגברים.

אני פמיניסטית רדיקלית? (יונית צוק, סלונה)

הבעיה מתחילה בקונוטציה שכל פוזיציה אפשרית,
מעלה בדמיוני איזו סצנה מסרט (ולאו דווקא פורנוגרפי)
שהדימוי הנשי בו הוא מנוצל / סקסיסטי / משפיל

למה לא נאמתי במצעד הגאווה בחדרה, וקצת על הפוליטיקה הפאלוצנטרית של החונטה הדומואית (הפרשדונה)

ביסקסואליות, טרנסג'נדרס, קווירים וא-מיניות מקבלות מעט מאוד מקום בשיח ההומואי המיינסטרימי, בין השאר כי אנחנו מערערות את הבינאריה המגדרית, את הדרכים שבהם החברה הנורמטיבית תופשת מיניות ומשיכה מינית, ובקיצור: כי אנחנו שונות. במקום שנפתור את הבעיה מהשורש וננסה לערער על התפישה שאנחנו צריכות להיות כמו כולם כדי שיהיו לנו זכויות וכדי שיתנו לנו להתקיים, אנחנו ממשיכות במרדף שלנו אחרי קבלת לגיטימציה שמבוססת על היותנו נורמלים.

לוחמת שבעת קרבות (משהו לנשנש כשהאורחים יגיעו)

תפריט עיצוב הדמות עולה, ומולנו מופיעות פנים של ילדה בלונדינית בת 13, שמורכבות על גוף עם סימני מין משניים שהיו מביישים את המלכה-האם של סימני המין המשניים, פמלה אנדרסון, בשיאם של ימי התהילה עטויי הספנדקס האדום שלה.

עוד נקודת מבט על האמירה שיש לקדש זוגות חילוניים בעדים פסולים (גל אמיר, הטרקלין)

הן הרב המקדש את הזוג בקידושין פסולים, והן הזוג הנישא בנישואים הכוללים התחייבויות שאין בדעתו לעמוד בהם אינם עורכים כלל טקס נישואים. הם עורכים טקס בו הם מאשררים את שייכותם ל'קאסטה העליונה' במדרג הקאסטות האתניות בחברה הישראלית.

חומות של אדישות: על האחר העתיק בעולם (מיכל אנדלמן, פקפוק)

בשל מיקומה בשולי החברה, זוהי אוכלוסייה דוממת. שקופה. אפופת שתיקה. מעגל השתיקה מהווה את אוויר הנשימה עבור המשכיותה. גם כאשר היא עולה לכותרות מעת לעת, מהר מאוד היא צוללת חזרה לתהום האופיינית לה, תהום הנשייה.

כשזה נוגע לזונות, הפמיניסטיות שוביניסטיות (רננה לויאני, ynet)

יותר ויותר מצטייר שלא דאגה לזונות מניעה את אותן נשים "פמיניסטיות", אלא ההשלכה, לכאורה, של העיסוק על כלל המין הנשי. או שמא הן מוכנות לשלול חופש של נשים אחרות, רק כדי שהבעלים שלהן לא יילכו לזונות.

דיון חירום בכנסת על היעדר הטיפול בנערים העוסקים בזנות (מאקו) גם בתכנית של אורלי וגיא (חדשות 10)

בצל הפורנוגרפיה, הפורנו ואני (אנונימי לאללה, טיפול שורש, עיתון שחור)

והשאלה החשובה ביותר. כיצד זה השפיע על המיניות שלי, שמהרגע הראשון בו התחלתי לגלות אותה זה כבר לווה בפורנו אינטרנטי זמין ביותר? אני מרגיש קצת טיפש, כי אין לי על זה תשובה כרגע, אלא רק להגיד: לא נראה לי שבצורה טובה.

זהו הפרסום לו שותפה גם עיריית נתניה- לאירוע המחאה המתוכנן ביוזמת טניה רובינשטיין ושושיק עמרם – התחפצת? התקבלת! דף הפייסבוק

עיריית נתניה החליטה ברוב אדיבותה לספק לסטודנטיות כלי חשוב לקראת היציאה לעולם העבודה.

מסתבר, שהחשוב עבור אישה בבואה לראיון עבודה הוא לדאוג למראה נשי ומושך.

בואו\בואנה לומר למארגנות\ים מה דעתנו על כך.

עיריית חיפה העלתה לרשת את התמונה הזו:

רעות כהן יזמה ומחאה פמיניסטית בפייסבוק הובילה לתיקון מהיר:

משרד הבריאות אוסר חלוקת ופרסום תחליפי חלב בבתי יולדות (The Marker)

לעידוד הנקה: יולדות לא יקבלו דוגמיות תחליף חלב (ynet)

היא זכאית למשהו בכלל? (תוססת)

לא, הגבר במודל של ספקטור צריך להגיע הביתה, להרים רגליים למעלה, לקבל מאשתו היקרה בירה קרה וסטייק מהביל ו"יחס של גיבור השב הביתה". הוא זקוק לשניות האלה של החסד. והאשה? היא לא זקוקה להן, היא חזקה, היא אשה.

"לא, זאת לא חוויה נעימה במיוחד, ואני לא אלך לגינקולוג בשביל הכיף, אבל שתי הדוגמאות (המאוד אקראיות ולא בהכרח מייצגות) האלה היו חוויות טובות. כדאי לדעת שגם זה קיים, ולא במאמץ מיוחד". (מניפסקס פמיניסטי)

בעד ונגד: להוציא את ברית המילה מחוץ לחוק (דליה נוימן ומלי גרין, xnet)

"ברית המילה היא מנהג אלים ובלתי נתפס, המתאים לשבטים נידחים", טוענת דליה נוימן ומלי גרין מנגד: "חוצפה שדווקא הגרמנים, ששכללו את מיטב השיטות להשמדתנו, רוצים להגן עלינו מפני טיפת דם המילה".

המילה האחרונה (קים רטוש, מאקו)

הדרת נשים בבית המשפט (עו"ד ריקי שפירא רוזנברג, קולך)

תביעות אלה, הן למעשה תוצאה של פסק הדין בעתירה לבג"ץ שהגיש ה'מרכז לפלורליזם יהודי' בגין קווי המהדרין. בפסק הדין קבע בית המשפט כי ההפרדה בין גברים לנשים באוטובוס היא אפליה אסורה אשר ניתן לתבוע בגינה, לפי 'חוק איסור הפליה במוצרים ושירותים', והיא אף מהווה עבירה פלילית. בית המשפט קרא לאכיפת החוק באמצעות תביעות כמו אלה המתוארות לעיל.

שקר החן (נועם יורן, העין השביעית)

"ידיעות אחרונות" מגיש: גאווה ישראלית

שינוי שיטת הממשל מנקודת מבט מגדרית (עו"ד ריקי שפירא רוזנברג, קולך)

החיילות הדתיות ניצחו: יקבלו גרביונים שחורים מעריב nrg, כיפה

כך בחרו בחדשות 2 לפרסם בפייסבוק ידיעה חדשותית: