כותרות לרגע

חשד בלוד: רצח את בת זוגו לעיני בתם מעריב nrg, הארץ, ynet, חדשות 2, חדשות 10, וואלה

מתי סקס בהסכמה הופך לתקיפה מינית? (עו"ד ענת קדרון, onlife)

כשאת נכנסת עם בחור למיטה, את לא נותנת לו אישור כללי למה שהולך לקרות בהמשך. מתי סקס הופך לאונס, עד איזה שלב אפשר לומר "לא", מהי הטרדה מינית ומה אפשר לעשות במסגרת החוק, אחרי שהותקפת?

נשים פועלות – גברים מנהלים (טל לאור, הארץ)

מקצוע העיתונאות בישראל מבוסס כמובן על נשים רבות. על כך אין חולקים. נשים רבות עובדות ככתבות, עורכות, מפיקות, תחקירניות, צלמות ועוד מיני תתי הגדרות, ובמידה רבה, נושאות על גבן את תפקודן היום-יומי של מערכות עיתונים רבות.

מצטער[ת], לא אבוא לחתונה הלהט"בית המגניבה שלכןם. (יוסףה מקייטון, בלי גאולה)

אני מסרבת להעניק לגיטימציה לקשר שלכןם, כי לפי דעתי זה מסוכן לחלק לגיטימציה לקשרים. כי אני לא חושבת שאתםן צריכות לגיטמציה כדי להיות יחד. לא ממני ולא מהמדינה ולא מאף אחתד. כי איפה שמחלקות לגיטימציה יש תמיד מי שמקבלות יותר ממנה ומי שמקבלות מקל בראש.

אתר חדש: ספירניסטיות

כחלק מפעולותיו של הפורום הפמיניסטי, הוקם האתר ספריניסטיות, המיועד לאפשר שיח פמיניסטי רב-קולות ולהפיץ מידע וידע רלוונטיים לנושא. באתר תמצאו, בין היתר, דיווחים וסיקורים על אירועים פמיניסטיים, מאמרים של חברות וחברי הפורום, ראיונות עם פמיניסטיות ופמיניסטים בולטים, תיאורים על נשים מעוררות השראה ועוד.

"הבעיה שיש לה שם" – הצגת הדיכאון שלאחר הלידה בספרים רבי מכר בשנות האלפיים אל מול שנות השבעים (לימור לוי אוסמי, נשים מדברות אמהות)

בעבודה הסמינר תוכלו למצוא מידע על דיכאון אחרי לידה על פי הגישה הרפואית והפמיניסטית וכן ניתוח טקסטים של ספרי הדרכה בתחום ההריון והלידה שפופולריים היום מול אלו שפורסמו בשנות ה 70' בישראל.

גילה אדרעי ושתיקת הפמיניסטיות (יובל אלבשן, הארץ)

על רקע זה היה צפוי שאדרעי תזכה להגנת הפמיניסטיות. אלה שיש להן במה והבנה וקשרים. אלה המבינות היטב מדוע אדרעי מותקפת כפי שהיא מותקפת. והנה, שתיקה. רבע ציוץ בטוויטר לא נשמע. שמינית אייטם בשום תוכנית רדיו לא יוחדה לנושא. שום חברת כנסת לא העלתה שאילתה בכנסת. שום דיון מיוחד לא נערך בוועדה לקידום מעמד האשה. שום ארגון פמיניסטי לא הוציא הודעת גיבוי. לא כלום.

הן לא נחמדות (עינת לחובר, ספירניסטיות)

מה יש בדמותה שכל כך קשה לציבור הישראלי ובראשם ליושב ראש ההסתדרות לקבל? אדרעי אינה אישה "טיפוסית". היא כעסנית, דעתנית, אסרטיבית, לא מעודנת, לא מבקשת לרצות, בעיקר לא גברים סמכותיים. באמת אישה לא נחמדה. וכמובן, אי אפשר לסלוח לה על ההתנהגות הנלוזה שכן היא כבר לא צעירונת וגם לא אשכנזיה.

כרזה שהגתה, צילמה, ערכה ופרסמה קרנית ידיד במלאת שנה למחאה החברתית ולקראת ההפגנה בשבת. על הרעיון לעיצוב כרזת מחאה פמיניסטית – טל גוטמן.

הגינקולוגים לא למדו לקח (יופי תירוש, onlife)

למרות הסערה והמחאה שעורר הכנס הגינקולוגי הקודם של מכון פוע"ה, שאסר על נשים לדבר בו, ולמרות הנחיות מפורשות של ההסתדרות הרפואית, שוב בחרו במכון פוע"ה לדון בגופן ופוריותן של נשים בנוכחות גברים בלבד

אולמרט טס לחו"ל, שולה משלמת על הכרטיס (חנה בית הלחמי, onlife)

נשים בתוך מבנה חברתי כזה, כלומר אנחנו, מאופיינות לרוב גם במידה משתנה של הגדרה עצמית על ידי החֶסֶר: אוברדראפט תודעתי קבוע בהכרה באמצעי הנגישות שלנו למשאבים, הן חומריים והן משאבי זכויות וזכויות-יתר.

שנה למחאה החברתית || בחזרה לאמהות מצעדות העגלות (הארץ)

הילדים שישבו בשנה שעברה בעגלות, למדו ללכת. האמהות, שדחפו בשנה שעברה את העגלות בהפגנות, נשארו בבית. כשנפגשו השבוע, חלקו שמחות ולא מעט אכזבות. אבל את הכנסת ההורות לשיח הציבורי והפוליטי איש לא ייקח מהן

מכנסונים (משהו לנשנש כשהאורחים יגיעו)

אם מקבלים את ההנחה שמשיכה מינית = חפצון, הטענה שאם מישהי בוחרת להפגין מיניות, הרי שהיא "מחפצנת את עצמה" ועוד מבחירה נשמעת הגיונית. אבל כשמבינים את הטעות בקו המחשבה הזה, אפשר לראות את הבחירה הזו כמה שהיא – בחירה אופנתית, שאולי נועדה לבטא מיניות (ואני לא בטוחה שזה המצב, נגיע לזה בהמשך), של נשים שמצפות שגם בתור יצורים מיניים, יתייחסו אליהם כבן אדם.

סלונה: האויב האמיתי של התנועה הפמיניסטית — השורטס (שק של נחשים)

מה שכן מעניין בטור הזה זה השימוש בפמיניזם כתירוץ לזלזל בנשים. אם פעם היה מקובל לומר (אם אתה דושבאג) משהו כמו, "אני לא אתייחס לאשה הזו בכבוד מפני שהחצאית שלה קצרה מדי וזה אומר שהיא שרמוטה", היום ניתן לומר: "אני אתייחס לאשה הזו כאל חפץ מפני שהמכנסונים שלה קצרים מדי וזה אומר שהיא לא פמיניסטית". התקדמות.

אז איפה אתם יא הומואים? (חגי אלעד, ארץ האמורי)

למופע הזה, של הומואים שהדבר הראשון שמזדקר מהפוליטיקה שלהם הוא האופן בו הם חלק מאג'נדות כלל-ציבוריות שונות בתכלית (ובכלל לא רואים איך הם חלק מאותה אג'נדה הומואית) – למופע הזה יש הקיץ עוד ביטויים.

קפה בוץ': הקפה כמרכז פעילות חברתית-פוליטית (הארץ)

פמיניסטיות, טרנסג'נדרים ופליטים הם מבאיו של הקפה התל-אביבי אלבי, אבל יותר מכל מייחלים הבעלים לביקור של אנסטסיה מיכאלי

ואם היתה זו בתך, מר נתניהו? (בעז גאון, הארץ)

לא ידעתי שהוא אנס (הלא אנושית מהר כרוב)

אנחנו הולכות לדבר על הטרדה מינית. ואונס. שני נושאים שלמרות כל ההכחשה שלי והשיכחה שלי בחברה שאני חיה (ריכוז לא-בני אדם כאן מרקיע שחקים, למעשה) – אני לא יכולה להניח להם.

אלוהים, תיקחי ממני את הנטל הזה (המפתחות של הצוללת)

פלאשבקס (פסטיבל רגשות ומחשבות על החיים)

הפואטיקה של האונס (הפרטי) (רפי מן, הערות שוליים להיסטוריה)

אחר כך חשבתי על הקשרי הזמן. אולי מה שנראה היום כחוצה קווים אדומים של סבירות לא הדליק אז, לפני כמעט רבע מאה, נורות אדומות של רגישות אצל הכותב ואצל העורכים שפרסמו אותו? האם המודעות החברתית לחומרת מעשי האונס גברה כל כך בשנים שחלפו מאז, שרק היום נראים תוכן השיר וכותרתו צורמים, פוגעים, חורגים?

מנחם רוט הותקף מינית וצילם סרט העוסק בתקיפה: "גם ראש הישיבה שלי הוא פדופיל ידוע" (רדיו ללא הפסקה)

איתרה את האדם שתקף אותה מינית, אך נדחתה ע"י המשטרה (הארץ)

תודה לאייל בר חיים שהעלה לרשת את הגרף הבא:

שוברת סטיגמות על מוניתה (ליאור הרטוב, ספירלה)

עם השם "מוניתה" קמה אורה לוי מחלום והבינה שככה תקרא למונית שלה. "אני יכולה לעשות כל מה שנהג יכול. רק שבנשים יש עוד משהו", מסבירה נהגת המונית שהצליחה לפתוח דלתות ולהגשים את החלום שלה, שלב אחר שלב. הצעד הבא – חברת מוניות נשית

בין נשים, חרדים והדרישה האופנתית לשיוויון בנטל (צפי סער, גברת מג'ונדרת, הארץ)

וגם: מה גברים בשום פנים ואופן לא מסוגלים לעשות, והאמת ההיסטורית שעומדת מאחורי הנשים הפרסומאיות של "מד מן"

תחרות יופי: ילדות בתנוחות מיניות – בפייסבוק – חדשות 2, צינור לילה (ערוץ 10), מעריב nrg, חורים ברשת

קבוצת הפייסבוק להפסיק לאלתר את תחרות "הילדה הכי יפה"

מכון המחקר של הכנסת: המדינה לא עוזרת לעוסקות בזנות להשתקם (The Marker)

המדינה תאסור הדרת נשים בפרסום באוטובוסים ynet, הארץ

תמונות נשים זה משהו אחד, דעות נשים לעומת זאת..

פשטות זה -שם- המשחק (אילאיל קומיי דרור)

"אבל זה לא הפתרון הפשוט. שם משפחה שלישי זה לא פתרון פשוט".

בשבוע שעבר הינו במשרד הפנים כדי לרשום את הבת שלנו בתעודת הזהות. בשבת כבר התדיינו האם עשינו את המעשה הפשוט והנכון. כי לפעמים המעשה הנכון הוא לא פשוט, והמעשה הפשוט הוא לא הנכון.

אמא מקולקלת. (נשים מדברות אמהות)

כבר חודשיים שאני מחכה שזה יעבור, אומרת לעצמי שזה רק עניין של זמן, קוראת בסתר כתבות, נכנסת לפורומים, מתעניינת… אני כל כך מודעת לעצמי שאני לא מודאגת…משדרת לכולם שהכל בסדר…

The Israeli Defence Forces: first for women (הגרדיאן)

מתוך חדר החדשות ירושלים-