דין וחשבון

לכלול סדנאות על אלימות מינית בהכשרת המורים (טניה קוסקין, וואלה!)

מצאתי את עצמי תוהה: איך נבחרים כל אותם נושאים שמורים ומורות חייבים לעבור בדרכם לתעודת ההוראה?; מי בוחר מה חשוב יותר ומה חשוב פחות?; מה ייכלל ומה יישאר מחוץ לחובות בהכשרת המורים?; הרגשתי בעיקר בחסרונן של סדנאות בנושא גילויי אלימות מינית, שאינן כלולות בתוכנית ההכשרה של המורים לעתיד.

שתית ונאנסת? אשמתך (יעל אדליסט, ynet)

במשרד לביטחון פנים עדיין חושבים שמי שיוצאת ושותה כמה כוסות לא צריכה להתפלא אם תיאנס. נראה שצריך להזכיר לראשיו כמה עובדות

תקיפה מינית: להילחם ולטפל (עו"ד ליאת קליין, ישראל היום)

מסקנה זו מחייבת אותנו לשאול היכן היינו נמצאים היום לו היתה המדינה מכירה גם בתופעות אחרות, דוגמת האלימות המינית, כיעד לאומי הזוכה לתקצוב וליחס ראויים.

שליש מהקורבנות של תקיפה מינית: ילדים (מעריב nrg)

ח"כים ידונו באלימות מינית: 'על המורים להתעורר' (ynet)

על אלימות מינית ואחריות חברתית (טניה קוסקין, סלונה)

ההשתקה בנושא אונס ואלימות מינית קיימת גם בנושא התרומות, תאגידים לא מרגישים בנוח לתרום בפומבי לנפגעות תקיפה, וזה צריך להשתנות. הדו"ח השנתי של מרכזי הסיוע עוסק באחריות חברתית

העיקר שאני לא אשמה (דניאל עוז, קץ הפלאות)

גם אם פריצה היא באשמת הפורץ, כדאי לנעול את הבית, ומותר להזכיר זה לזו לעשות זאת. הצורך בניהול סיכון הוא כורח המציאות העגומה שאנחנו חיים בה. ההכרה בכך אינה מסירה כל אשמה מפושעים, ולא כל אחריות מהמשטרה ללוכדם. מסר האשמה הבלעדית מפומפם חזק כל כך, ששיח הזהירות מוקצה ונדחק בכוח אל הנשיה.

על תבונה ואחריות (טניה רובינשטיין, onlife)

ניהול סיכון זה טוב ויפה – אבל אין שום קשר בין זה לבין האחריות על האונס. מי שבוחר באונס, הוא האנס. ועליו אכן האחריות והאשמה על האונס. אחריות נוספת מוטלת על החברה, על כך שהיא מבנה תרבות של אונס והחפצה של נשים.

אין אנסים, אין אונסים (דובי קננגיסר, לא שומעים)

הבעיה השניה היא הבעיה הפרקטית. היות אישה בגילופין, לבוש "מיני", הליכה לבד ברחובות חשוכים – כל הדברים הללו אינם גורמים מספיקים ואינם גורמים הכרחיים כדי להאנס. נשים עושות כל אחד מאלו ואפילו את שלושתם ביחד בלי להאנס כלל. וחשוב מכך: נשים שלא עושות אף אחד מהדברים ה"רעים" הללו נאנסות.

על חפות ואשמה ומרחב פעולה (דניאל עוז, קץ הפלאות)

מעל לכל, המתפתלים מביעים בעיני את אי-היכולת האנושית לסבול טעויות. הנורא מכל הוא שהקורבנות עצמם שותפים לאי הסיבולת הזאת, ולכן נשים שנפגעו מינית מנהלות לעתים מאבק קשה מנשוא נגד תחושת האשמה.

יו"רית  האופוזיציה שלי יחימוביץ' בשאילתא על המשך פעילותו הציבורית של נתן אשל

הטור השבועי של צפי סער (גברת מג'ונדרת, הארץ)

שניים מהארגונים הפועלים לשינוי יציגו מחר בכנסת דו"ח מעקב שהם מקיימים אחר פעילותם של חברות וחברי הכנסת לקידום שוויון מגדרי. זהו פרויקט משותף לשדולת הנשים הוותיקה ול"מתפקדות" ­ ארגון חדש יחסית הפועל להתפקדות של נשים וגברים למפלגות השונות במטרה לקדם סדר-יום פמיניסטי.

של מי המחאה הזאת בכלל? (שלומית ליר, רוח מזרחית עזה)

פמיניזם, בין אם הוא פופולרי או לא, מהווה תפיסת מחשבה מתקדמת הנחוצה כדי לייצר שינוי חברתי של ממש.  מחאה נטולת פמיניזם היא שכפול של מבני הכוח הקיימים, ואין בה כוח לייצר חידוש חברתי בר קיימא.

 יזמה טל גוטמן על בסיס פרוייקט העיצוב מםסטרים:

מנשר שחולק באירוע הגאוה בבאר-שבע (יוסףה מקייטון, בלי גאולה)

רעות גיא מדברת (ספירניסטיות)

"פמיניזם בשבילי זו הצעה להסתכל על הדברים באומץ ובגילוי לב דרך הפריזמה של יחסי הכוח המופעלים עלינו כא.נשים בחברה".

נפגעות (יולי כהן, בלוגאישי)

את אורלי עשית את הבלתי אפשרי פעם אחת בחייך בהרשעת העבריין האלים שהיה הדוד שלך ולכן את דוגמה חיה לנפגעות רבות. ועכשיו,  הניסיון ליצור מסגרת לנשים נפגעות נוספות  הוא לא רק ראוי לכל תמיכה והערכה, אלא הוא גם מה שמאפיין אותך כל כך, להאמין ולעשות את הבלתי אפשרי פעם נוספת. הלוואי ורשימה זו תביא לפתחך, תרומות נוספות.

זה לא רק ספורט (הילה קובו, מעריב nrg)

זה דבר אחד לסקר פחות ספורט נשי וזה דבר אחר להתייחס לנשים מעמדה פטרונית. זה דבר אחד להעניק סיקור דל לכדורגל נשים – וזה דבר אחר "להפשיט" אחוז נכבד מהבחורות שמופיעות אצלכם בעיתון

על גאוות להטב"ים, או, הסיפור האמיתי והמלא של שנאת חצילים (הנה בלוג)

עדיין, איכשהו, עד כמה ששנאתי חצילים, אני לא זוכר שאי פעם הרגשתי משהו שלילי כלפי אנשים אחרים שכן אוהבים חצילים. למעשה, עצם הרעיון, לשנוא או להידחות ממישהו בגלל שהוא אוהב משהו שאני שונא, נראה לי טיפשי.

כמה פעמים הפכת לגבר? (ושום דבר לא קרה) (טל שמואלי, ביצים)

ואז – צבא. בצבא לא רק שאתה אמור להיות גבר לכל דבר ועניין, אתה גם מקבל את הלגיטימציה להתנהג ככזה. באמתלה ערכית מרדדים אותך לפקודות, נהלים ויצרים. השיער הגזוז, המדים האחידים, ההתעסקות בנשק והאפשרות הסבירה שתמות, מחדדים את חושיך ומכהים את כל השאר.

שוברת את הראש/ עינת לחובר (ספירניסטיות)

"רופא לא מבין למה יורדות לי דמעות" (מניפסקס פמיניסטי)

7  הסלילים של יונה וולך האתר של הסרט הדוקומנטרי החדש

האשה שיכולתי להיות (גדי דגון, קומפרס)

הצגת היחיד של ג'ייסון דנינו הולט (הארץ)

כל ירושלים דגלים דגלים: צובעים את הבירה בצבעי הקשת (מאקו)

בסך הכל רצינו לראות מופע (הכצעקתה)

"את כזאת סגורה, למה את מפחדת להראות רגשות?"(הכצעקתה)

זה ממש לא עניין אותו – הוא פשוט שלח יד (הכצעקתה)

אישה? אין ירושה (מעריב nrg)

תקנון צניעות: לגלח ראש, לא לצאת לרחוב (ynet)

"נערות שלא מתלוננות גורמות לתוקפים להסתובב חופשיים" (כיכר השבת)

מבלבל ומטלטל: "רדוף" מתמודד עם אונס בישיבה חרדית (אלקנה שור, מעריב nrg)

חיתולי האגיס יושקו באריזות נפרדות לבנים ולבנות (מעריב nrg)

גיל פרישת נשים יוותר על 62 עד שנת 2017 (ynet)

לא רוצים לראות קשישות בתפקידים פיסיים (טלי חרותי סובר, The Marker)

הנשים ישלמו על האיוולת של הכנסת (מרב ארלוזרוב, The Marker)

המסע למניעת ההעלאת גיל הפרישה לנשים – שהוביל ח"כ כץ – ידון אותן לחיי עוני

לפרוש מאוחר בשביל הפנסיה (איריס שטרק, ישראל היום)

נשים! שוק ההון קורא לכן! (מאקו)

מי עוזר לאמהות? (מיה גרינברג, סלונה)

אושר לקריאה שנייה ושלישית: נשים יוכלו לתבוע שוויון בשכר חמש שנים אחורה (הארץ)

נעמת לאוצר: אל תעלו את גיל הפרישה לנשים (מעריב nrg)

יו"ר נעמת: "האוכלוסייה צעירה – לא דחוף להעלות גיל הפרישה" (The Marker)

זה לא פמיניסטי לשתות חלב (בטטת כושר)

מנחם בן: "אסתי זקהיים שמנה מדי" (מאקו)

פסק הלכה: גבר רשאי לקחת פילגש אם אשתו לא יכולה ללדת מאקו, ישראל היום,

העם רוצה צדק בין-הורי (יהורם גאון, ynet)

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s