נמאס לשתוק

ראיה חותכת || קורבן של אדישות (הארץ)

יצאתי לרחוב כי אני נגד אלימות בכלל ונגד רצח נשים בפרט. אלימות נהפכה לדבר מובן מאליו בחברה, כולם שותקים, כולם נהיים עצובים כמה ימים וזה, והכל חולף? נמאס לשתוק. אני רואה את הפנים של כולם – מדברים על המקרה יום, יומיים, שבוע ואחר כך לא שומעת מילה על זה וזה נעלם. אין תגובה כאן. ההפגנה היא נגד אלימות”.

"דקלה חיה כל חייה בפחד, ניסתה להתגרש – ונרצחה" (וואלה)

"אחותי נרצחה כי היא רצתה להתגרש", קובעת ענת בפסקנות. "הוא לא היה מוכן לחיות בלעדיה. היא כבר אמרה לו שהיא לא רוצה ממנו שום דבר, רק שייתן לה גט והיא תעזוב את הבית".

האתר החדש של סלעית סיוע לנשים במעגל הזנות

יצוג שוויוני לנשים במפלגות לקראת הבחירות הקרובות (נשים ושלום 1325)

תגיד? אתה בן או בת? (riki shulman, סלונה)

ברגע שהתחיל כיתה א’ היה לו ברור מתוך עצמו. שהחוקים משתנים. והשמלה של שלגיה, והפייה. יחכו לו בבית. מרגע שיחזור מהבית ספר, ועד שילך לישון.

רמזור אדום ל"הורות השווה" (ליהיא כהן דמבינסקי, גלובס)

ייתכן כי מסיבה זאת טרח עתה בית המשפט המחוזי להוציא תחת ידו פסק דין כה נוקב ומפורט בנושא. בפסק הדין שהתפרסם השבוע, בית המשפט המחוזי מדגיש כי המלצות ועדת שניט הינן המלצות בלבד, שטרם קיבלו עיגון בחקיקה, ואין להן מעמד משפטי.

מאיציק לתוכי (יוסי גורביץ, החברים של ג'ורג')

השני הוא מבחן שפיטות: עד כמה החייל מוכן להשפיל את עצמו, להתגבר על האינסטינקטים הבריאים שלו שאומרים שהתגובה צריכה להיות צרחה של "איכס, סוטה" וסטירת לחי, ולהכפיף את עצמו למשמעת – משמעת שרואה את שיאה בהשפלתו המינית של הכפוף לה.

ליאור באקאלו מדבר (ספירניסטיות)

מי הדמות שהכי השפיעה עלייך כפמיניסט ומדוע? "זוגתי, שאני רואה אותה נלחמת יומיום למען זכויותיה כאישה וכנגד התפיסות החברתיות המגבילות שמוטלות על נשים גם על ידי פעילים חברתיים. מהניסיון שלה הבנתי שנשים תמיד צריכות להילחם יותר כדי לקבל את המגיע להן.

יש עוד תקווה! משימה בלשון והבעה (נעמה, סלונה)

אחרי כל כך הרבה השמצות, אני שמחה להודיע שמצאתי משימה נורמלית!

סבא רבה שלי- הרב הפמיניסטי הראשון לציון (דנה שלמון, סלונה)

בן-ציון מאיר חי עוזיאל, הצטיין בפסיקותיו הפמיניסטיות ובגישתו השוויונית לנשים. אני נינתו, הולכת בדרכו ורואה את ליווי המתגרשות/ים כערך חברתי הרב עוזיאל היה הרב הראשון שדגל בשוויון בין נשים וגברים, וכמה מפסיקותיו עוררו מחלוקת עזה ביישוב היהודי של שנות ה-20.

בית המדרש "ממזרח שמש" מציג – כנס צדק חברתי במדינה יהודית: רבנים הסכימו לדבר על צדק חברתי – אז הנשים לא תדברנה על הבמה.

מנכ"ל "ממזרח שמש" הוא אלי ברקת , מעורכי הספר א-מיתיות-צדק חברתי מגדר ומדרש שכתב על נושא הדרת נשים במרץ השנה במאמר שפתיה נעו קלות וקולה לא ישמע: "האם הרצון שלנו להכליל את הציבור הדתי, ההולך ומתחרד"ל, צריך לבוא על חשבון השתלבותן השוויונית של נשים? לשאלה זו התשובה מאוד ברורה – לא. אם זה המחיר, יתכבדו החרד"לים וישבו בביתם"-

הקולנוע: אתר זיכרון וכינון זהות מזרחית צעירה – מאמר על הסרט "קירות לבנים" מאת ובבימוי מיטל אבקסיס (מתי שמואלוף ובת שחר גורפינקל, מאמר מ-2006 ב"הכיוון מזרח". פורסם כעת מחדש בבלוג המבוקש מס' 2)

הסרט מעמיד את הזיכרון של הדור הראשון המזרחי-נשי, בדמות הסבתא של שחר. הדור השלישי עקף את האילמות והדיכוי שעבר הדור השני המזרחי. וניסח מחדש את מקומו, בעזרת הדור השלישי והרביעי. אחת הטענות המרכזיות ב"קירות לבנים" היא שאי-אפשר להגדיר את המזרחיות ללא בדיקה מעמיקה ורצינית של ציר המגדר אל מול ציר האתניות. אי-אפשר להיות "מזרחי", מבלי להעמיד את האישה המזרחית במרכז.

אדמיה ושבע הגמדות (שלומית ליר, רוח מזרחית עזה)

לצד התפיסה של נעלות לבנה, מחזקת אגדת שלגיה קנאת נשים, מיצוב היופי כפסגת הקיום הנשי, והיקברות בחיים תחת תקרת הזכוכית כאפשרות קיומית שהדרך להתעורר ממנה היא על ידי נשיקה מגבר זר שעושה באישה בה הוא חושק כרצונו. להלן גרסה אלטרנטיבית לאגדה. מוזמנות ומוזמנים להשתמש בה כתחליף לגרסת המקור.

קול קורא- ערב סטנדאפ פמיניסטי (פייסבוק)

"אנחנו בהחלט לא פמיניסטיות! אנחנו אוהבות ומכבדות גברים" (נעמה, סלונה)

דירת מעבר לערביות במצוקה תיסגר: "דורסנות" (ynet)

לא לפינוי קבוצת המעברה ע"י נעמ"ת! (עצומה) אחרי החגים חוזרים לפינויים (אורי ארליך, ניסיון להבין מאיפה באנו, ולאן אנחנו הולכים.)

אנו, אזרחים, פעילים, ותומכי נעמ"ת בעבר ובהווה,קוראים לאירגון שלא לפנות אמהות חד-הוריות ואת קבוצת המעברה, שהשמישו בארבעת החודשים האחרונים מבנה נטוש בבעלות נעמ"ת ברחוב השומר, ירושלים.

ארגוני נשים: מאוכזבות מכוונת ציפי לבני לחבור לעבריין המין רמון (הארץ)

גבריאלה שלו לא היתה מייצגת את נתניהו באו״ם (הארץ)

ונכון שאני הייתי מודל במובן הזה, אבל כמו נשים רבות מהדור שלי, לא ראיתי. סירבתי להבין. חשבתי שהנשים שלא הצליחו לא היו מספיק מוכשרות. בדיעבד הבנתי שפשוט לי היה מזל כי עבדתי במערכת גמישה והיתה לי הרבה עזרה. והיום אני יודעת, והשהות באו”ם מאוד העצימה את זה, מה זה כוח נשי, מה זו חברות נשית. חזרתי מארצות הברית יותר ציונית ויותר פמיניסטית. ראיתי באמת מה המשמעות של להיות אשה בעולם גברי.

"להיות אבא זו זכות": משנים את הקריירה לטובת המשפחה (מעריב nrg)

ארבעה גברים קרייריסטים שהחליטו לפרוש מהמרוץ ולשוב הביתה למשפחה

אבות במשרה מלאה: הוא עם הילדים, היא מפרנסת (מאקו)

"חג שמח" מ- Axe: "אם כבר בניתם סוכה, תדאגו לקישוטים מתאימים" – לעמוד חרם גברים ונשים – Anti Axe בפייסבוק

יאללה טוסי: הקמפיין שמכעיס את הגולשים בפייסבוק מאקו, חורים ברשת

קמפיין מודעות לסרטן השד. נו באמת! (E-פוכונדר)

לטעמי הגישה המכעיסה של "בדיחמין לשבת" יעילה במידה פחותה על הגישה הרגשית או כזו המשתמשת בהומור בעל משמעות. לרוב מה שמרגש מפעיל אותנו יותר, ועל כן יש להשתמש בה היכן שניתן, ויש כמובן לשלב בכך קריאה ברורה לפעולה ונתונים שיש להם משמעות.

סרטן השד. לא סתם. (דרור כהנוביץ', אבא במשרה מלאה)

סרטן השד הוא עניין רציני מדי לסטטוסים מתוחכמים של קופרייטירים ולפרסום גרילה. לא עוד "אני טסה ל…", "אני עושה את זה ב…", לבבות או סמיילים. סרטן זה לא גימיק. אפשר להחלים מסרטן, אפשר לחיות איתו שנים רבות. אפשר גם למות. אם לא תיבדקי לא תדעי.

תרמית הביציות הגדולה (ענת ליבלר, הארץ)

סרטם של אורלי וילנאי וגיא מרוז, "זוג או ילד", ששודר באחרונה בערוץ 10, מעלה שאלה אישית כואבת בעלת חשיבות ציבורית: כיצד קורה הדבר שזוג שמתקשה להרות בגלל בעיית פוריות אצל הגבר, עובר שני טיפולי IVF המסכנים את בריאות האשה, מבלי שאיש יידע אותו בדבר האפשרות שהגבר יעבור ניתוח שמיועד לפתור את בעיית מיעוט תאי הזרע?

גברים מרגישים קצת יותר מדי חופשיים (ליטל אבזון, מאקו)

ליטל אבזון חושבת שהגברים פשוט לא מבינים שכל אישה, בלי יוצא מן הכלל, נתונה לאיום המבעית של אונס

נעליים (Inter Spem et Metum)

לא שאין נעליים כאלו לנשים – זה פשוט לא מובן מאליו שאלו הן תכונות הכרחיות לנעל. המאפיין העיקרי של נעליים לנשים (וגם אם הייתי רוצה, למישהי בגודל שלי אין אפשרות אחרת) הוא עקבים. אחרי זה, קישקושים ועיצובים. זה לא שאין שום דרך להימנע מזה – אבל זו ברירת המחדל.

מתוך הטלוויזיה החברתית- פסטיבי

ידעה לאהוב (הארץ)

פרופ' איילה מלאך-פיינס, פסיכולוגית, 1945-2012

ד"ר רונית קרק מבר-אילן היא הזוכה הראשונה בפרס יוקרתי בארה"ב (אוניברסיטת בר אילן)

קול קורא -קהילת מגדר בכנס ה-44 של האגודה הסוציולוגית הישראלית (האגודה הישראלית ללימודים פמיניסטיים ולחקר המגדר)

לובשת צמוד? את מסכנה, אומללה ועלובה (mynet)

רקדי לך שפם(הארץ) גוף, עוד גוף (הארץ)

בפעם הראשונה בישראל מוצג ריקוד המגדיר את עצמו קווירי

ארגוני נשים: "לפרסם גם פערי השכר בין גברים ונשים" (וואלה)

ארגוני נשים יצאו היום (שלישי) נגד היעדרו של ניתוח מגדרי לטבלאות השכר בענפים מקצועיים במשק.

עלילות גבורה (בילי מוסקונה לרמן, מעריב nrg)

לוחמת קרקל אחת טבעה את האתוס הרלוונטי לימינו "לא רוצים להיות גיבורים – רוצים להיות חיים". ואת הדגל הזה ראוי להרים בבחירות

חיים חדשים: ההקלות לסטודנטיות בהריון כבר כאן (ynet)

מי אחראי למנוע את הרצח הבא במשפחה? (רויטל סוויד, וואלה)

לשבור את המסך (סלונה)

עינה לקח רואיינה לכתבה בערוץ 1 על חייה העצמאיים במדבר, ומצאה את עצמה מוצגת כאשתו הקטנה של עמיתה: "אני כועסת על ההכנסה שלי לתבנית של המוח השמרני והמיושן והשוביניסטי של ההגמוניה"

תודה לחנה בית הלחמי שהעלתה לפייסבוק:

לא תנפנפו אותן: ילדות על דגלי שמחת תורה (ynet)

דגלי שמחת תורה היו תמיד צבעוניים ועליזים: ציורים של ילדים רוקדים, "ארון קודש" שנפתח, ולפעמים אפילו תפוח מתוק למעלה – רק ילדות לא היו שם. לא עוד – כעת יש דגלים שוויוניים

הנשים נקראות לדגל: דגלים לשמחת תורה – הגרסה הפמיניסטית (כיפה)

הפסטיבל לסרטי נשים ברחובות: הקשר בין נשים לדת הארץ, מעריב nrg

רוני מורנו: "נשים מככבות במשרד הביטחון" (וואלה)

הכירו את מריה: קצינת המשטרה המוסלמית הראשונה בתולדות המדינה (חדשות 2)

עובדת עיריית פ"ת תפוצה ב-70 אלף ש' בגלל אפליה על רקע מין (The Marker)

ביה"ד הרבני אסר על בעל להפגיש את ילדיו עם המאהבת (גלובס)

התחזה לחסר כל לקראת גירושים – וחויב לשלם מיליוני שקלים (גלובס)

שיח מתמודדות (כיפה)

בחלומות: חופש מגדרי לילדים (אבישג רבינר, סלונה)

עסק קטן גדול: אימהות שפתחו עסק אינטרנטי (מעריב nrg)

מש' הבריאות בודק חשד לזיוף קונדומים מסוג "דורקס" הארץ, חדשות 10, מעריב nrg, חדשות 2, ynet

חשד: נמצא סוג מזויף נוסף של קונדומי "דורקס" (וואלה)