החוק היבש לא נרטב אף פעם (Inter Spem et Metum)

השוטר שהואשם ב"שוחד מיני" [כתבתי על זה קצת כאן] על כך שהוא דרש משוהה בלתי חוקית סקס כדי שלא תגורש מהארץ הוא ליאור מסורי.

אין בחוק העונשין הישראלי עבירת "שוחד מיני". לא קיימת. למיטב ידיעתי (ובדקתי), כל אישום בעבירה הזו שהוגש לבית משפט ישראלי אי פעם, התבסס על נסיבות בהן עובד מדינה ניצל את תפקידו כדי לדרוש סקס מאישה שהייתה תלויה בהחלטתו.

האם ניתן לזהות קוויר על פי קולו? (חגי, יחסי מין) גם בטרקלין

הזיקה שבין הקהילה לבין הערעור על הסדר המגדרי, שליוותה אותה מראשיתה, הן על ידי גברים שאימצו דפוסים "נשיים" הן על ידי נשים שאמצו דפוסים "גבריים", היא פרויקט חברתי חשוב. יחד עם זאת, אף שהקהילה היא המובילה של פרויקט זה, הניסיון ללמוד מכך על ה"קול האמיתי" של ההומו הוא ניסיון דכאני. הקול לעולם אינו אמיתי – הוא תוצר של פרפורמנס המשויך לעמדת סובייקט מסויימת, פרופרמנס שיכול להתבצע על ידי הומואים והטרואים כאחד.

כלות מאוקראינה וילדים מפונדקאית בהודו (צפי סער, גברת מג'ונדרת, הארץ)

איך לשמר, לטפח ולהעביר לדורות הבאים את קסמי הפטריארכיה, מתי נולד ההטרוסקסואל וגם קניות פמיניסטיות לפסח

יפת תואר שבתורה (מתוך שו"ת באתר כיפה- לפני תשע שנים)

"כך גם דוחה המלחמה צדדים מסוימים של גילוי עריות, אף שהתחברות אל גויה הוא דבר חמור מאוד, אלא שהוא הותר במלחמה (בתנאים שהוא הותר), מתוך התחשבות בקשיי הלוחמים. ומאחר והצלחת הכלל במלחמה עומדת לנגד עינינו, התירה התורה לפרט לספק את היצר הרע בתנאים שהתירה, למען הצלחת הכלל"

לאנוס בשם צה"ל (יוסי גורביץ', החברים של ג'ורג')

הראשונה היא שמדבריו של קרים עולה שאונס שבויות הוא לא רק מותר, הוא גם הכרחי במלחמה. הצלחת הכלל במלחמה תלויה בכך.

האשה הנאנסת איננה אשה, איננה אדם, איננה אינדיווידואל, אין לה רגשות ואם היא חשה כאב זה לא חשוב – כי היא לא אשה או אדם, היא אך ורק פרט משבט אויב שאיתרע גורלו להשבות.

חכמת חיים במסורת האמת (תומר פרסיקו, מינים)

יש כאן למעשה את הרוח ההופכית לזו שממנה בא החוק המקורי. מפני שכיום ברור שאסור לאנוס, הרב חייב לגייס את האתוס הרומנטי הזה, על פיו במלחמה הכל מותר, על פיו הכלל חשוב מהפרט וכולנו מקריבים עצמנו למען האומה, כדי להצדיק בדיעבד את ההלכה המפלצתית. זאת בעוד שההלכה במקורה באה דווקא כדי *להגביל ולסייג* מצב שהיה אז שכיח מאוד.

גם בסלונה(ריקי כהן) ו – ב"יורים ובוכים ואחר כך גם אומרים שירה" (דודו פלמה, במחשבה שנייה)

חשד: רצח את אשתו ההרה רגע לפני כניסתו לכלא (ynet)

לשוטרים היה ברור שהנעדרת נרמין מסעוד נרצחה בידי בעלה. בחקירה עלה החשד שהרצח בוצע יום לפני שהבעל היה אמור להיכנס לכלא בגין הריגת אדם אחר.

הלוחמת שבי | ולרי פלח (בריגה) (המעברה)

יש הרבה נשים שנמצאות במצב שלי, שאין להן הכוונה ונמצאות בחוסר ודאות. אני הייתי מייעצת להן להילחם בכל הכוח, זה אומר לפנות לכל הגורמים האפשריים ולא לחסוך במאמצים: לשלוח מכתבים ופקסים לכל הגורמים, להתייעץ עם כל מי שאפשר, עם אנשים שהצליחו ואנשים שלא הצליחו. להתחבר למי שכבר נמצא במאבק.להילחם ולא להיכנע.

בעזה, לפעמים עדיף להיות חולה (גישה), וגם בסלונה

כדאי לציין שלא רק מהספריות הללו נמנע לצאת מהרצועה. שבע סטודנטיות מעזה לא קיבלו היתר לצאת לאוניברסיטת אל-קודס כדי להשתתף בתחרות טכנולוגית שארגנה "מיקרוסופט". גם כאן נאמר לסטודנטיות שהסיבה לרצונן לצאת איננה "מקרה הומניטרי חריג". גם כאן, הוחמצה הזדמנות לסייע לפיתוחן הכלכלי והמקצועי של נשים ברצועה.

בסך הכל מדובר בעשר נשים. 10 היתרי יציאה שהיו יכולים לשפר את חייהן ואת מצב החברה האזרחית ברצועה במעט. אבל הן לא בכירות מספיק, ואיתרע מזלן והן אינן "מקרה הומניטרי חריג". בריאות מדי, כנראה.

נשים החוצה: המתים דורשים הדרת נשים (נעמה כרמי, קרוא וכתוב)

מה שנדרשת היא התערבות ממשלתית שתבטיח שלא תתקיים סגרגציה (שהיא כמובן המונח הנכון, ולא “הדרת נשים”) במקום כמו בית קברות.

קצת נמאס לחזור על הדוגמא הנדושה, אבל די ברור שלו היו מכריזים ברמקול שם שהאתיופים מתבקשים לצאת מבית הקברות – היה ברור לכולם שמדובר בגזענות. אף אחת, או לפחות לא אני, לא דורשת לשנות את נוסח התפילות או לחייב אנשים בביתם לספור נשים לזימון בברכת המזון. אפילו לא לחייב לספור אותן למניין לצורך קדיש. שינוי כזה יצטרך לבוא מבפנים. לעומת זאת, העובדה שהמדינה מממנת בתי כנסת שבהם נהוגה סגרגציה – אינה קבילה בעיני. ואינה עולה בקנה אחד עם חובתה להבטיח זכויות אדם.

חשפניות, בדיוק מה שחשבתן (בת עמי נוימאיר פוטשניק, תנסו בעוד יומיים)

ספקטור תמשיך בחיים שלה וכך גם הזונה והחשפנית וכולן צריכות לספר לעצמן את הסיפור שיאפשר להן להמשיך לחיות עם עצמן. החשפנית תספר לעצמה שהיא לא זונה, שהיא בחרה בג'וב שלה ושהיא זאת שמנצלת את הגברים וספקטור תספר לעצמה שהסיבה היחידה שהאקסהיביציוניזם שלה מתועל לכתיבה ולטלוויזיה ולא לריקוד על עמוד, היא שאבא שלה יקבל התקף לב אם היא תהיה חשפנית.

למרבה הצער, אלמלא היה הטקסט שלה רצוף בכל כך הרבה אמרתי-לכן הוא יכול היה להיות מעורר מחשבה. בין השורות שלו מסתתרת הטענה שעולם שרותי המין איננו מקשה אחת, שחשפנות איננה זנות ולא רק בגלל שחשפנית נשארת בתחתונים.

מחר (חמישי) זה היום בשבוע שבו בגלובס נשים מורשות לכתוב- עד אז..

נשים נחמדות לא ישנו את העולם (שלומית ליר, onlife)

כשחשבתי על זה אחר כך תהיתי אם ההתלבטות הזאת קשורה לחשש להקלע לעמדת ה"לא נחמדה" וה"לא מפרגנת". אומנם ההייד פארק באותו יום היווה זירה מבורכת להשמעת הקול הנשי במרחב הציבורי, אבל עדיין "זעם פמיניסטי" אינו מראה מלבב.

הרָבָּה לירון לוי אוהבת את ה"אח הגדול" ומטיפה ליהדות מסוג אחר (זמן חולון- בת ים, מעריב nrg)

היא סיימה בית מדרש לרבנים ומבצעת טקסי נישואין ועלייה לתורה. היא גם מרגישה נוח יותר במכנסיים וצופה ב"אח הגדול". הרָבָּה לירון לוי מחולון מציעה לכם יהדות הרבה יותר נשית

עושות לפמיניזם בית ספר (שרון אורשלימי, אמנסטי)

דברים אלו מתייחסים כמובן למצב בו תלמידות מעיזות לדבר בשיעור. מחקרים מצביעים על כך שנערות בפרט, ונשים בכלל, מדברות פחות מנערים וגברים בסיטואציות לימודיות או סיטואציות של קהל גדול של א/נשים. נערות מפחדות לדבר שמא יצחקו עליהן, לא יתייחסו אליהן ברצינות או שהן תצאנה חכמות מדי או טיפשות מדי ואז לא יישרו קו עם מיקומן המגדרי המסורתי. ואנחנו כצוותי חינוך, משתפות עם זה פעולה. לא מרוע. פשוט כי זה יותר קל. זה עושה סדר בבלגן ולא מצריך מאיתנו להתאמץ כדי לחשוף את ההבניות המגדריות בתוך הכיתה שלנו ואצלנו.

מצעד השרמוטות? מצעד האגואיזם (רחלי מלק בודה)

יואילו השרמוטות לשאול את עצמן מדוע אין "מצעד השרמוטים". איך זה שכמעט ואין בנמצא גברים בעלי דחף בלתי מוסבר לחשוף את אזורי ערוותם לעיני כול באופן חופשי? אולי משום שזהו דחף נשי עתיק יומין. אולי משום שההיסטוריה מלמדת שאלו הנשים שתמיד היו מוכנות להציג את גופן לפרהסיה הציבורית, כדי לזכות בתשומת לבו של גבר, ולא ההיפך. ובמובן הזה, תפיסת העולם של השרמוטות מתקדמת בערך כמו זו של ילדה קטנה בגן, שמושכת בחצאית של הגננת וצועקת "בא לי על הצעצוע של יותם".

בוויינט יהדות חושבים שמחאת השרמוטות לא מנומסת 😦 (שק של נחשים)

זה קצת לא נעים אבל אני חייבת להסביר לך משהו. זה הולך ככה. אצלנו בכדור הארץ, יש לפעמים קונפליקטים פנימיים בין בני האנוש. כשתת-קבוצה כלשהי מרגישה שנעשה לה עוול, למשל קבוצת מה שאנחנו קוראים "נשים", היא לפעמים מנסה למשוך תשומת לב לכך בדרכים שמטרידות את הצופים מן הצד.

למה אנחנו מתעקשות על חדירה (שרון אורשלימי, onlife)

התזה שלי עוסקת בחוויות של נשים עם וסטיבוליטיס – כאבים בחדירה בזמן יחסי מין (נושא לטור אחר לגמרי, שעוד יגיע). מהשיחות עם הנשים אותן ראיינתי עולה כי הן מקיימות יחסי מין עם חדירה, למרות כאבי התופת, כי הן חייבות. כי זו ההגדרה של יחסי מין בין גבר לאישה. שאחרת, אם הן לא תקיימנה יחסי מין ואגינליים, אז הן בעצם לא עושות סקס, ו"מה, אני אהיה מהזוגות האלה שלא עושים סקס?".

מחשבות על "חוק הפוטושופ"/פוסט אורח מאת חן זילברמן (הטרקלין)

בסופו של דבר, החוק צועד צעד חשוב בדרך להכרה באחריות של אמצעי התקשורת על עידוד האנורקסיה ועל הנזקים שנלווים לכך. אולם הקשיים שבהם יתקל והכוח המוגבל שלו מחייב שזה יהיה הצעד הראשון בהתמודדות עם התופעה, ולא האחרון.

מתוך דף הפייסבוק עיתון לכל מועד :

כיצד מגנים על האשה? (שנות ה-50)

דו"ח מיותר (מיטל רגב, העוקץ)

המלצה על קמפיין תקשורתי מיותר, הפיכת נהגי האוטובוס לשוטרים, ובעיקר העברת הסוגיות הקשות ל"המשך טיפול" – כך החמיצה הוועדה למניעת הדרת נשים בראשות השרה לבנת את מטרתה

הדו"ח- המלצות הצוות הבין משרדי למניעת הדרת נשים במרחב הציבורי בראשות שרת התרבות והספורט לימור לבנת 

כביסה וחיים (הרב יהודה פרומן, קולך)

אם ניישם זו לעניין פרס ישראל, לגבי הרב דרוקמן, כפי שהעיד הוא עצמו, מדובר במותרות. עשייתו רבת השנים לא הייתה על מנת לקבל פרס, והוא מסוגל להסתדר בלעדיו. לגבי הנפגעים, הכרת הציבור בפגיעה היא תנאי מוקדם להשבת ההרגשה שהעולם הוא בעל משמעות (הרמן שם).

לאור זאת, נכון יעשה שר החינוך אם יעדיף את ההכרה בנפגעים על פני הכרה בפועלו של הרב דרוקמן.

לא, אני באמת חייבת ללכת (הכצעקתה)

אני מת לפגוש אותך, בואי לבקר אותי, נראה סרט, נאכל משהו, יש לי יופי של דירה.
ואני מתחמקת. יש לי תכניות, עבודה, חברים.
יום אחד הוא התקשר ברגע הנכון. ריב עם אמא שלי הביא אותי לכדי התקף חרדה וחיפשתי כל תירוץ לצאת מהבית.

זה מעורר בי בחילה מה שעשיתי (תא וידוי)

כשאני מספר את זה לעצמי היום, הדם שלי קופא. אני די משוכנע שמה שהיא ספרה לי שם היה אונס. אונס שהיא לא הייתה מוכנה להודות שזה הדבר בפני עצמה. אבל היא הייתה נסערת. היא חשה ברע. ואני? אני רציתי לזיין. לא חשבתי בכלל.

מטעמי צניעות: מסיבת בנות מצווה – בלי אבות (ynet)

השתגעתם לגמרי? תנו לאבות לחגוג (הרב רונן נויבירט, ynet)

צניעות היא ערך, אבל משפחתיות היא ערך לא פחות חשוב. מיקוד המאבק על גבן של ילדות מפספס לחלוטין את המטרה, ומסיט את הזרקור מסוגיות הצניעות החשובות באמת. מי שרואה בעיה בנוכחות אבות במסיבות של בנותיהן, צריך לבדוק את עצמו.

אם הפרסומות השובניסטיות בכיכובן של עלמה זק ושני כהן לא הספיקו לכן, הגיעה תורה של עדי אשכנזי (האשה היחידה שיש לה תכנית טלוויזיה מצליחה משלה בתעשיית הבידור):

קני לחמותך מתנה לחג (מגי אוצרי, מאקו)

אין לתאר כמה גדול הפער בין האישה שנראית על המסך שלנו בשמונה בערב, לבין האישה שאנחנו רואים בהפסקות הפרסומות. העולם התקדם, אבל עולם הפרסום הישראלי נשאר אי שם בפיפטיז, מקום שבו כל אישה לוקחת אמה, כל אישה יודעת למה.

בקרוב בירושלים: ליגת בתי הכנסת בכדורסל – לנשים (כיפה)

אני חושבת שזה מראה משהו שידעתי כבר מזמן על התנועה הפמיניסטית. שהיא מרוכזת ברובה בתל אביב ופרבריה. ואני מתחילה להרגיש מחנק כלשהו. אתמול בצהריים כתבתי סטטוס על המצעד, ודיברתי על זה שהתאכזבתי שלא הגיעו שרמוטות תל אביביות. כמובן שלכל אחת הייתה את התשובה שלה, וכל תשובה היא מוצדקת. אני לא כועסת אישית על אף אחת שלא הגיעה, אבל מאוכזבת- כן.

קח לך אישה, בתשלומים (רשומה מעשית)  (Inter Spem et Metum)

אשמח אם יוכל הפרופסור לתקשורת להעיר את עיני ביחס לקיומה של תעשיית יבוא גברים הנשלטת ע"י נשים ישראליות – במהלך עבודתי בתחום הסחר בבני אדם במדינת ישראל מעולם לא נתקלתי בתופעה דומה. למעשה, לא ידוע לי על תופעה דומה שכזו בשום מקום בעולם – גברים סוחרים בנשים למטרות שונות (ביניהן מין וזוגיות). המצב ההפוך אינו מתקיים. לא ייתכן שהפרופסור המכובד בדה מדמיונו שוק של גברים מיובאים רק כדי שיוכל להטיח טענות על "צביעות" בפניהן של פמיניסטיות, בוודאי.

מופע החשפנות של דנה ספקטור (דניאלה אליאס, onlife)

זה לא נגמר שם: "תמיד רציתי להיות חשפנית", ספקטור מגלה לנו בשיאים של התנשאות מקוממת. אה כן? אז איך זה שמעולם לא הגשמת את החלום הזה? יכול להיות שלזה שאת נצר למשפחה חיפאית מבוססת יש קשר? אולי גם לעובדה שמעולם לא נאנסת, נוצלת או איבדת כל ברירה אחרת, גם יש קשר לעניין? למה על זה לא קיבלנו הסבר? אה, סליחה, זה לא משתלב עם תאוריית ה"כיף להיות חשפנית", וספקטור היא הרי עיתונאית מכובדת, מי אנחנו שנפקפק.

"הקווירים, הא-מיניים והביסקסואלים הם חלק מהקהילה הגאה" (שירי אייזנר, מאקו)

איזה קבוצות נכנסות תחת המונח המורכב:"הקהילה הגאה"? אם תשאלו את שירי אייזנר – כולן. בטור תגובה למאמרו של דני זאק, היא מסבירה: "להטבא"ק הינה מילה קיימת, בעלת רקורד מכובד של שימוש בשנים האחרונות. מילה שמהווה הרחבה ללהט"ב – מונח שבתורו, לפני שנים לא רבות, היווה הרחבה למונח 'הקהילה ההומו-לסבית'"

וויינט: נשים ישראליות, אתן מוצר בינוני במחיר מופקע (שק של נחשים)

אנשים תמימים, שניזונים רק מהתקשורת הנשלטת על ידי הפמיניסטיות, עלולים אפילו לדמות לעצמם שאין תופעות כאלה בכיוון השני או שגודלן זניח, ושלמעשה אין איזון חברתי בין המגדרים במדינה, או בעולם, והאוכלוסיה הגברית שאוחזת ברוב הכוח וברוב הכסף משתמשת בהם לעתים מזומנות כדי לשעבד, לנצל ולהשפיל נשים. אבסורדי ממש. טוב שיש לנו פרופסורים אמיצים לתקשורת שיגלו לנו את האמת..

הפמיניסטיות: המכללה מדירה נשים פלסטיניות (mynet)

"חמסה" בנגב – חמש נשים פורצות דרך השוברות את תקרת הזכוכית (חנה אקרמן, The Marker Cafe)

הדגנרט התעקש "לא להבין" והמשיך לדבר עלי בזכר (הכצעקתה)

בשלב זה קלטתי שמדובר ב-chaser שמחפש קשר מיני עם טרנסיות, ועברתי להתעלמות עויינת שאינה משתמעת לשני פנים.

למרות זאת הבחור המשיך להיות בסביבה שלי תוך כדי שהוא פונה אלי בזכר, ומנסה לדחוף פתק עם השם שלו בפייסבוק והאימייל ("תהיה חבר שלי בפייסבוק").

חרדית: ד"ר, תגיד שאני חולה. רק לא עוד הריון (ד"ר ה', ynet)

הן מעדיפות לזייף בעיה בריאותית – ובלבד שלא יצטרכו להתמודד עם הריון נוסף, או עם הסטיגמה "מוזרה". ד"ר ה' משרטט מפגש שכיח עם אמהות שלא מסוגלות להתמודד עם הלחץ ללדת עוד ועוד ילדים, בדרך לאישור מהרב לקחת גלולות

"לא סטודנטית ולא מחפשת גבר לבילוי משותף" (ynet)

"כל האנשים הנורמטיביים, שמספרים לעצמם, כי הנשים הללו בחרו מרצונן לעסוק במתן שירותי מין, חייבים להבין, שנסיבות חיים מסוימות מאוד הובילו אותן למצב זה, וכי הן חיות חיי השפלה, אלימות ואונס מתמשך". כרזות המציגות את נקודת מבטן של העוסקות בזנות

לקראת פרשת קדושים (אילת וידר-כהן, קולך)

ההיסטוריה הזו כאובה ומחרידה, חבורת התלמידים התלוננה בפני הרבנים על מעשים קשים של ניצול מיני הכוללים בין השאר יחסי מין מלאים. הרבנים הטילו עליהם לשמור על שאר התלמידים מפני פגיעה נוספת ע"י קופלוביץ למשך חצי שנה עד להשעיית, כמו כן נאמר להם לא לשתף את הוריהם במה שעבר עליהם. כבחורים בני 20 הם נאלצו לראות כיצד קופלוביץ מוחזר אחר כבוד לעמוד שוב בראש הישיבה ולהמשיך לפגוע בתלמידים. הם נאלצו לראות את צמרת החינוך והרבנות הדתית עולה לרגל כדי לתת עדויות אופי להגנתו של קופלוביץ.

למה לבני (מרב מיכאלי, הארץ)

רק לאחר שזה קרה היא נהפכה לפמיניסטית, אבל החוויה הבסיסית שלה לא השתנתה וממנה נובעת התנהלותה העניינית, החופשית, בגובה העיניים עם גברים. לבני היא אשה רצינית, אפילו קצת "כבדה". היא לא מפלרטטת ולא מצחקקת. לגברים לא קל עם זה, לפוליטיקאים גברים קשה מאוד. גברים בעמדות כוח לא יכולים לשאת אשה שאינה "עלמה במצוקה" לידם.

נשים במקצועות הטיפול: תיאור מצב ומאבק- פרוייקט שוויון מגדרי בתעסוקה – שתיל

מפעל ההזנה כמנוף לתעסוקת נשים: ניתוח עלויות, תועלות ומקורות מימון – פרוייקט שוויון מגדרי בתעסוקה –  שתיל

מתוך "היד הסגולה": 

מתוך "חינוך מיני לנוער", ע חיגר, 1976.

לא סתם נשיקה: התמונה שמרגשת את הגולשים האיראנים והישראלים בכל העולם

ברוח קמפיין האהבה בין ישראלים לאיראנים, הפכה תמונה של נשיקה בין מה שנראה כאזרחית איראן לאזרח ישראל ללהיט בפייסבוק

הסייעות בגנים נאבקות: "מרוויחות 4,000 שקל" (ynet)

ויקיפדיה – עידוד מעורבות והשתתפות נשים בכתיבה, עריכה וקבלת החלטות (מעין אלכסנדר, אינטרנט להשפעה ושינוי חברתי)

חודש האישה הבינלאומי – ארגוני נשים עברו הדרכת עריכה בוויקיפדיה (חנה יריב, ויקימדיה)

זכויות נשים נסחרות ונשים מהגרות – מרכז אשה לאשה, מרכז פמיניסטי חיפה 

בשני נושאים אלו: רגישות רב תרבותית ואי קבלת עזרה ותמיכה בזמן אמת, זיהינו בעיות ספציפיות שחזרו ועלו בדבריהן של הנשים המטופלות.

לא בשם ההגנה על שלומי וביטחוני (רעות כהן, ראומה, בלוג עם תודעה)

היום הזדהתי עם נטאלי הלון משום ובגלל שהיא אישה – וזה, חוצה לאום. את הבדיקה הפוגענית והפולשנית הזו עברה נטאלי הלון בגלל שהיא ערביה, אבל היא עברה אותה כשהיא אישה. היא עברה אותה תחילה על-ידי בודקים גברים, ששירתו בצבא, שאולי הגנו על חיי, היא עברה אותה לאחר מכן על-ידי אישה יהודייה אחרת שאולי קרובה יותר, כך לפי גברת נתניהו, לקבוצת ההתייחסות שלי.

ואינני מאשימה רק את הבודקים – הם לא רוע מוחלט, הם ישראלים, יהודים, שעובדים בחברה ממשלתית עם נהלים מסויימים, שגדלו בתוך חברה שמתייגת ערבים כחשודים מיידים, שמתירה את גופן של נשים, שמדירה נשים מספירות ציבוריות, ממוקדי קבלת ההחלטות. הם כמובן לא צריכים לקבל פטור על מעשיהם, אבל הם בוודאי לא האשמים היחידים.

סדרן המשפחות הלאומי (חדוה איל, העוקץ)

ישראל רואה עצמה כחלוצה בחקיקת חוקים בנושאי פריון. כך מתקבלת מראית עין של פתיחות, כשבעצם היא זו שמחליטה למי יש זכות להביא ילדות/ים, להיות הורה ולאלו סוגי משפחות תהיה הזכות ללדת ילדים.

אשה אינה תנור אפייה (חנה בית הלחמי, ynet)

ההתנגדות לפונדקאות איננה "משטרת הפמיניזם" או "הומופוביה". זכותו של כל אדם בעולם להיות הורה, רק שמצווה אינה נקנית בעבירה, ויש דרכים חלופיות שראוי להיאבק עליהן

אונס בעלי החיים, שחיטת הנשים: בין פמיניזם לשחרור בעלי- חיים (רווחים לפני חיים)

וכל הזמן הזה, נשים אנושיות עוברות את התהליך ההפוך. הדיכוי שלנו מלווה בשלילת האנושיות שלנו,בהורדה שלנו לדרגת בעלות חיים. "פרגית", "פרה", "רבע עוף", "שפנפנה", "חתיכה", "נחשית", "חתלתולה", "כלבה".

הגיע הזמן שסולידריות נשית תפרוץ גם את גבולות המין הביולוגי. הגיע הזמן שנגיד בקול ברור שדיכוי הוא דיכוי הוא דיכוי, שנסרב להתייחס לכל יצורה חיה באשר היא כפחות מיצור שלם, כסך של איברים שניתן למדוד אותם, לסחור בהם, ולהשתמש בהם לסיפוקנו האישי.

יום ארוך של פמיניסטית מתחילה (קוצים)

"די," אני אומרת לעצמי מיואשת, "תירגעי". הצעקות התישו את כוחי, המפגינות החלו מתפזרות מהכיכר. אני מזכירה לעצמי כמה זה בכל זאת היה חשוב. אני אומרת למארגנות הצעדה תודה כנה*.

אני משוחחת עם עצמי שיחה רגועה בדרך הביתה:
– יופי, לפחות יש לי תמונה לשים בפוסט על הצעדה.
– רגע, מה תמונה? את לא שמה תמונה שלך בבלוג.
– אה, נכון. אני לא מפרסמת שם תמונות שלי.

יש דין ואין דיינית (אילאיל קומיי דרור)

"אבא- יש לי שאלה בעברית- איך קוראים לדיין אשה?"
"את בטוחה שיש דבר כזה?"

ככה התחילה כתיבת הפוסט הזה-  ניסיתי את שתי האפשרויות- 'דיינית' ודיינת'- בשני המקרים המחשב הציג את זה כשגיאה. בצבא קראו לזה המחשת צורך. אני קוראת לזה אירוניה.

אתמול בפעם הראשונה, אחרי 3 שנים שאני עוסקת בתחום בתי הדין הרבני- הזדמן לי לראשונה לראות את הפלא.

תרבות אונס – פוסט מעקב (שירי אייזנר, שחור- סגול)

בזמן מאז שהעלתי את הפוסט, יצא לי לראות הרבה מאוד טקסטים, כתבות והתבטאויות שהיוו דוגמאות חיות לתרבות האונס שאנחנו חיות בה.

מצעד השרמוטות בתל אביב: איך אני מתלבשת? זה לא עניינך: ynet, הארץ  ביום שישי נערך מצעד גם בחיפה.

"מה את, ילדה קטנה?" (אפרת, הכצעקתה)

חייכתי בחזרה אבל בפנים כל כך התביישתי. ולא סיפרתי לאף אחד. כי האמירה הזאת נטעה לי מסר ברור בתוך הראש- לך יש בדיוק ממה להתבייש כמו שלי יש, אם לא יותר. נשארנו בקשר שנים אחר כך. לקח לי שנים רבות להביט במה שקרה באותו לילה בעיניים בוגרות ומפוכחות ולהבין את המניפולציה הזולה שהוא הפעיל עליי.

אז של מי המלה האחרונה (שושנה גבאי, העוקץ)

עירית לינור לא התבקשה לשטוף את הפה בסבון אחרי שקראה לאורטל בן דיין "זונה" בשידור, ונתנה לכולנו שיעור בעוצמתו הבלתי מעורערת של המיקרופון בחסות המדים. המדור לחקירה במובן מאליו – איסוף, מיון וניתוח נתונים באמצעי התקשורת לכדי תמונת מציאות הלכה למעשה

תעשו אהבה, לא פורנו! (בילי מוסקונה לרמן, מעריב nrg)

יותר ויותר נערים מאמצים את הלכות הפורנו ומיישמים אותן בקשר הזוגי שהם מנהלים. הנשים סובלות בשקט, כך החברה לימדה אותן

הוציאי דף, פרטי ונמקי (ידיעות אחרונות)

האם ראוי לתת לרב דרוקמן את פרס ישראל? (גילי זיוון מגיבה להתנגדויות של תלמידי נתיב מאיר לשעבר, קולך)

אין ספק כי כמו עוד רבים המכירים את האיש המקסים הזה ואת מפעליו החינוכיים ועשייתו למען עם ישראל – שמחתי עם היוודע ההחלטה להעניק את פרס ישראל לרב חיים דרוקמן. אלא שלא כמו כולם, שמחה זאת הועמה בשל כתם בעברו.

כלות להשגה. פמיניסטיות ואלי ישי באותה הסירה (אמיר חצרוני, ynet)

מי אנו שנאמר את מי מותר לאהוב ואת מי לא? הפמיניסטיות רוצות. כשם שלהן מותר להעדיף איטלקי שרמנטי על ישראלי עם כרס, גם לנו מותר לייבא בלונד מתוצרת אירופה

על מזונות ועל אבות מרוששים. העת לתיקון (יעל גיל, ynet)

אבות חייבים לשלם מזונות, לא רק חוקית, אלא גם מבחינה מוסרית. אבל האפליה המגדרית החמורה חייבת להיפסק. עד מתי נחכה להמלצות ועדת שיפמן?

הוא זכאי (אברהם תירוש, מעריב nrg)

במתקפה על הרב דרוקמן התקבל הרושם כי הוא זה שפשע, ולא הרב קופולוביץ'. ההחלטה להעניק לו את פרס ישראל מוצדקת לחלוטין

צפי סער מנשסבירה (דניאל עוז, קץ הפלאות)

זה כמו שבשביל להבין משהו באנטמולוגיה צריך להיות ג'וק, ורק מי שמצולע מסוגל לפתור בעיה גאומטרית. כל זה לא אמור להפריע לנשים עצמן לתת את דעתן על כל נושא אחר. נשמע סקסיסטי? חכו כמוני לנשסבר של צפי סער למה לא. היא טובה בנשסברים.

על הפמיניזם הפוריטני, הפטרנליסטי, שבטוח שאתן מטומטמות (דניאל עוז, קץ הפלאות)

טפח-טפח, בשיטת הסלאמי, מחסל הפמיניזם את חופש העיסוק של הנשים, לטובתן כמובן. התחלנו מהזנות וכבר עברנו לפונדקאות ולדוגמנות.

טיפול בגברים אלימים- הפתרון בהישג יד (נורית פייגל, מקור ראשון)

עשרות קראו לעבר שגריר רוסיה: "ישראל אומרת לא להומופוביה!" (מאקו)

אני שייך לקהילת הלהט"ב – לא הלהטבא"ק! (דני זאק, מאקו)

מתוך דף הפייסבוק  "עיתון לכל מועד":

"השלטון הצבאי הבריטי החדש עושה סדר בעת כיבוש הארץ, בניסיון להגן על חייליו, ומגדיר את החוקים החדשים. קיץ 1918. מודעה רשמית בעיתון "חדשות מהארץ" "

עצמאית ובהריון – יש לך גם זכויות (עו"ד דריה כנף, ynet)

עבור עובדות שכירות החיים פשוטים: הן יולדות ומקבלות זר פרחים ומענק לידה. מה המצב אצל חברותיהן העצמאיות? ברור שגם להן מגיע דמי לידה, אך חישוב הסכום לא פשוט כלל וגם לא תמיד הוגן. כך זה עובד

400 חברות מובילות – אך רק 4% מנכ"ליות

מדד קידום נשים בתאגידים בישראל: רק ב-7% מהרשויות המקומיות מכהנות נשים כראש עיר

רופאים בירושלים מרוויחים יותר (ידיעות אחרונות)

הלכה לעולמה המתרגמת והסופרת רנה ליטוין  (הארץ) פרידה אישית מהמתרגמת והסופרת רנה ליטוין (הארץ)

הרב גיסר נגד "הדרת אבות" מאירועים בבתי הספר (סרוגים)

לינוי בר גפן: הייד פארק נשים (onlife)

דנה קול בהייד פארק נשים (onlife)

ד"ר אורית אטיאס בהייד פארק נשים (onlife)

חובלת מצטיינת זה הכי – אחותי (אולפן שישי)

גאווה בפריפריה: המהפכה השקטה של באר שבע (מאקו)

הבאה בתור: נשות הגמרא אצל הפסיכולוג (רוחמה וייס, ynet)

תמיד מתנדבת שולמית ברוידא, יו"ר ויצו לשעבר, 1918-2012

עוד מדף הפייסבוק עיתון לכל מועד:

"זוגיות אידיאלית, שנות החמישים"

תפסיקו להאשים דוגמניות (קארין דונסקי, סלונה)

מצנזרים ויורים (ליאת רון, גלובס)

למה נשים טובות יותר בהשקעות נדל"ן? (The Marker)

ניסוי בנישואים בתל אביב (הארץ)

100 נשים וגברים בשמלות כלה יתייצבו בחודש הבא בת"א לצורך מיצג חד-פעמי שיזמה קבוצת "Art Espionage". חברי הקבוצה, בהם האמן דניאל שושן והשחקנים מנשה נוי וקרן מור, מסבירים מה מדרבן אותם

סקר: לסביות מעשנות וצורכות סמים יותר מהטרוסקסואליות (הארץ)

המלחמה בין חירות והלכה (איתן גור אריה, מאקו)

עקרונות ההלכה והשאיפה לחירות מנוגדים זה לזה כמעט מתוך הגדרה. איך אמורים בני דורנו להתמודד עם הדרישה לכיבוש יצר המין? מה יעשו גרושה וכהן שרוצים להקים יחד בית יהודי? ומה יעשו הגאים למיניהם?

תנו לנשים ערביות לעבוד בכבוד (נדיה איסמעיל, ynet)

נשים ערביות רוצות לעבוד, אבל היצע העבודה הדל והאכיפה המוגבלת ביישובים ערביים, נתנו כוח עצום למעסיקים הפוגעניים לנצל את הנשים. המדינה חייבת לשנות את זה

מעלים ערך: סטודנטים וסטודנטיות להיסטוריה מחזירים נשים לתודעה (האגודה הישראלית ללימודים פמיניסטיים ולחקר המגדר)

ד"ר שרון גבע כותבת על הפרויקט המסכם של הסטודנטים והסטודנטיות בקורס "בלי הבדל מין? הרהורים על מעמד האשה בישראל" בחוג להיסטוריה במכללת סמינר הקיבוצים: "יצאנו מכתליה, הממשיים והווירטואליים, של האקדמיה למרחב הציבורי לטובת קידום מעמדן של נשים ש"עשו" היסטוריה אך עדיין נמצאות בשולי הסיפֵר ההיסטורי המקובל".

רוני מנט, סטודנטית בקורס כותבת על חווית החיפוש והלימוד ועל גולדה מילוסלבסקי, ממייסדות נס-ציונה.

זוג לסביות מוסלמיות בקנדה: אם נגורש לישראל – נירצח (חדשות 2)

אימאן ומאג'דה הגיעו ב-2007 בטיסה מתל אביב לטורונטו, ומאז חיות בעיר הקנדית. מספר בקשות שלהן להיות מוכרות כפליטות, עקב איומים על חייהן מצד משפחותיהן, נדחו. כעת הן פנו לבית המשפט העליון: "ביישנו את משפחותינו בכך שברחנו כדי לנסות ולהתחיל חיים חדשים ביחד. אם נגורש בחזרה, חיינו בסכנה"

מחשבות על פליטים (קוצים)

אני חוצה את הכביש, ואני בגינת לווינסקי. עד היום תמיד צפיתי בה מהמרחב המגונן של כלי תחבורה כלשהו: אוטובוס, מונית שירות, קטנוע. תמיד הרגשתי צורך להתגונן. ועכשיו אני ברגל, ולבד, וכבר שקיעה. מסביבי רק גברים, כולם זרים.

עיוורון צבעים/ אינטרוספקציה אשכנזית (מאיה קוי, m0rebutter)

זו פריזמה שלמדתי לקרוא לה ליברלית, שחלה אצלי עד היום גם בדיונים על פמיניזם. אני שונאת את השיח על "מוח נשי" והבדלים בין גברים ונשים, כי אני חושבת שלכולם יכולת זהה לשחק במשחק ההגמוני. צריך להתחשב ולאפשר התגברות על הבדלים ביולוגים והבניות חברתיות של נשים (דפקטים כמו היכולת ללדת, למשל) כדי שנוכל לשחק במגרש של הגברים.

אושר: נשים מוכות במקלט יקבלו הבטחת הכנסה ynet , הארץ

אושר בכנסת: גט תוך 45 יום – או סנקציות  ynet, הארץ, כיפה,

הכנסת אישרה בקריאה שלישית את "חוק הדוגמניות" חדשות 2, חדשות 10, מעריב nrg,  הארץ, ynet

חוק הדוגמניות תקדים עולמי: 'תמריץ לעוד מדינות' (ynet)

פוליטיקה פמיניסטית נגד מלחמה עם איראן (צפי סער, גברת מג'ונדרת, הארץ)

אשר לתפקידן של נשים בהקשר למלחמה היא כותבת: "אנחנו לא נמנות עם מקבלות ההחלטות, אבל כולנו – איראניות וישראליות – יכולות לנסות לפעול נגדה. באיראן הנשים הן שהתחילו בקמפיין ועכשיו קבוצות אחרות מתחילות פרויקטים נגד המלחמה".

אל תשחררו אותי מהצניעות (רוני שוב, הארץ)

כמה שוביניסטי ופטרוני הוא לסרב להאמין לאשה חרדית שאומרת, "טוב לי במקום שלי". זה בדיוק כמו הסירוב הגברי לתת מקום לנקודת המבט הנשית. כשאשה אומרת "לא" היא מתכוונת לכך, גם אם זה "לא" לישיבה מעורבת או לשירה בפני גברים. טיעונים שלפיהם נשים חרדיות סובלות מהדחקה קיצונית, שהן אינן מודעות כלל להדרתן, מרתיחים את הדם לא פחות מצקצוקי המאצ'ו שמבקש מהמיידלע לסרוג גרביים בשקט בעוד הוא מנהל את העולם. אי אפשר להחיל בכוח השקפות עולם, תחושות ורגשות על האחר, ועוד בשם הליברליות.

כלות בהזמנה – לא הגיע הזמן לעצור את זה? (ריטה חייקין, ynet)

לסיפור של גברים ישראלים המביאים כלות יש צד ציני ומרושע. הנשים תלויות בגבר לצורך שהייה בישראל ולא אחת מנוצלות וסופגות יחס אלים. במקרה של פרידה, הן מועדות לגירוש

הוניגמן חזרה להציג נשים בשלטי חוצות בירושלים (ynet)

ניצחון למאבק בהדרת נשים: חברת האופנה שבשלטיה הופיעה סנדי בר בלי ראש, אזרה אומץ וחדלה להדיר נשים מפרסומיה ברחבי העיר. מנכ"ל הוניגמן: "המחאה היתה במקומה". זכיין השילוט: "נלחמתי בשיניים להציג נשים בשלטים". הרב איילון מיוזמי המאבק: "מקווים לראות עוד קמפיינים כאלה"

הנשים לשלטון (איריס שטרק, מעריב nrg)

על אף ההתקדמות בשילוב נשים בגופים ציבוריים ובדירקטריונים יש להמשיך בחקיקה מסיבית, כי השוויון עדיין רחוק

ועדת השרים בנושא הדרת נשים בראשות השרה לבנת (מתפקדות, הלובי לשוויון בין המינים)

תקציר הדוח של הועדה, כפי שהשרה לבנת הוציאה לפרסום.

הוגדל ב-50% מענק מס הכנסה שלילי לנשים (ynet)

נשים עובדות, שהכנסתן מתחת לסף המס, יקבלו מענק של 4,500 שקל בשנה לעומת 3,000 שקל עד כה – כך אושר בוועדת הכספים. המענק לגברים שכירים יישאר 3,000 שקל בשנה

נשות סאטמר, התחדשו- הוקם בד"ץ הבגדים (בחדרי חרדים)

שתיקת הרבנים (עובדה)

רב ומנהל חשוד שתקף מינית צעירות בסמינר, בהן תלמידות שלו. הרב, איש מוכר ומקושר , מכחיש את החשדות נגדו. מערכת עובדה יוצאת לבדוק איך קרה שמערכת שלמה, פעלה כמעט שנתיים כדי לקבור את החשדות ואיך גררו למהלך הטיוח אפילו את חצרו של הרב עובדיה יוסף?

אל תמדדו אותי לפי הכיסוי ראש (שלומית אשר, סרוגים)

יש דברים שאי אפשר להתווכח איתם. אישה שבבאה בברית הנישואים צריכה לכסות את ראשה. אבל האם אישה נשואה שאינה הולכת עם כיסוי ראש, נחשבת בעינינו כפחות דתייה?

"פשוט סבלתי מאוד מהתייבשויות". אני משיבה. "מה זאת אומרת?" הוא שואל. אני מתחילה לגמגם. "אה… כאבים, אה… באיבר".  (בבלוג של שרון אורשלימי, FEMINISTVISTABULLITIS)

לא על חשבוני (מיכל, הכצעקתה)

אני שואלת אם בא לו לעזור לי עם להדק את הכסא אז הוא עונה "אני יכול להדק אותך", אני מישירה אליו מבט ואומרת "אה, כן?" עם חיוך שטרם חשף את משמעותו, "כן", הוא משיב. אני אומרת בטון הכי רציני ומאיים שאני מסוגלת להפיק: "אז תתחפף!". וכאילו לא אמרתי כלום, כמו בחלומות האלה שלמרות מאמצים כבירים, שום קול לא יוצא מהפה, כמו שיתוק, כמו להיעלם, הוא אומר "אני רוצה להיות מאחורייך" (עם קריצה אל עבר המושב האחורי של האופניים), הוא ממשיך, אני מנסה לסנן וחוזרת לאופניים.

בכלל לא קלטתי מה הוא רוצה (הכצעקתה)

עיתון "במחנה" סיקר "דראג קווינס" – ומעתה יצונזר וואלה!, הארץ, מאקו

לרגל חג הפורים, סיקר העיתון הצה"לי בהרחבה תופעה של חיילים המתחפשים לנשים, ובמטה הכללי התעוררה ביקורת חריפה. תכני העיתון יעברו ביקורת של קצין חינוך ראשי לפני פרסומם

סטודנטים מחו בי-ם: "רוצים ללכת בביטחון" (מעריב nrg)

יותר ממאה סטודנטים צעדו לאור נרות במחאה על ריבוי מקרי האלימות והתקיפה המינית באזור האוניברסיטה: "לא באנו לקרב הישרדות"

שליש מהתקיפות המיניות ב-2011 – נגד ילדים (ynet)

סערה בי-ם: שערוריית המין באוני' העברית (מעריב nrg)

סטודנטית אנונימית חשפה בעיתון האוני' כיצד הוטרדה מינית ע"י מרצה בכיר שלימד אותה. בינתיים היא מסרבת למסור את שמו או להתלונן

החלפתי כאב בתקווה. אני עומד להיות אבא (אילן שיינפלד, ynet)

"פונדקאות היא לא זנות" (ד"ר אילן טבק אבירם, מאקו)

מה לא אמרו על פונדקאות? השוו את ההליך לזנות, לסחר באיברים והדגישו כי מדובר בניצול האישה. בחודשים האחרונים מתמקדים המתנגדים דווקא בגברים הומואים הזקוקים לשירות, במטרה לגייס תמיכה של גופים שמרניים ודתיים.

הסרתי מעצמי את הפחד (יעל פפר, onlife)

במשך 15 שנה ריציתי את תאבונו ויצריו של גואל רצון, אדם שהשקר מעולם לא נדם בו. כשהבנתי כי אני חייבת להציל את ילדיי מהסכנה, ברחתי. היום אין איש שיעיז להניף את חרבו עלי

קורין אלאל: "אם בן אדם לא חזק נפשי, אגיד לו לא לצאת מהארון" (אנשים, מאקו)

לא מפתיע שלנוכח העובדה שבביתה של קורין אלאל מתרוצצים שני בנים קטנים שהיא מגדלת עם בת זוגה, רותי, שבגיל 57 יש לקורין אלבום שירי ילדים חדש. היום, אלאל מספרת על האידיליה המשפחתית שעמדה למבחן כשנלחמה בסרטן, ועל ההתקרבות לרבי נחמן מברסלב.

היום לפני 56 שנה: תערוכה לנשים על סודות הגיהוץ (הארץ)

סרטו של נתן גרוס – האשה העובדת בישראל נחתם בשם העט המקובל של נתן גרוס: נתן הגריזי. הסרט מתאר את מעמד האשה במדינת ישראל בשנת העשור, כפי שראו לנכון מנהיגות הפועלים – לראות ולהציג.

הקריינית: ח"כ יהודית שמחונית (פמיניזם עברי בשמות משפחה – בשנות ה-50..) –  היא אינה מציינת את שמה כשהיא מופיעה בסרטון:

הרב גודמן: ללמד את הילדים להתנהל בזהירות אך לא בחרדה (כיפה)

ראש תחום חינוך אמוני במכללת "אורות ישראל" מגיב לחשיפת כיפה על פרשת ההטרדה המינית בישיבה התיכונית: "זו תזכורת לכולנו, כהורים, לחנך ולמנוע מקרים חריגים כאלו"

איך שנמאס לי להיות רעבה (דנה כהן, שורפת גוזיות, מעריב nrg)

כבר איבדנו כל תחושת רעב טבעית. כל תחושת שובע טבעית. אנחנו אוכלות רק מהראש והלב – כמעט אף פעם לא מהבטן. העיניים שלנו והמוח שלנו כבר הונדסו להעריך יופי רק אם הוא מגיע בתת משקל.

ביבי, להגיד 'גייז' באנגלית זה לא מספיק – תתמוך בקהילה הגאה גם בישראל (מאקו)

"למה גם אתם צריכים להתפקד לתאים הגאים" (ליאור חלבי, מאקו)

הדרת גברים: צפו בגנון בלומפילד (מעריב nrg)

לקט נתונים לרגל יום האשה הבינלאומי 2012- הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה 

פמיניזם למתחילות/ים – פטריארכיה והסטנדרט האחיד (שירי אייזנר, שחור- סגול)

בתרבות שבה זהו הסטנדרט היחיד, רק סטיה מהתכונות האלו נחשבת בתור זהות. החברה מסמנת ונותנת שמות רק לתכונות שלא מתיישבות עם הזהות האחת הסטדנרטית – בגלל זה "נשים" ו"מזרחים" נחשבות לקבוצת "מיעוט" אבל גברים או אשכנזים הם לא – למרות ששתי הקבוצות האלה מהוות חצי מהאוכלוסיה. וזה גם למה "טרנסג'נדרים" מסומנים בתור "קבוצת זהות", אבל סיסג'נדרים לא; למה "להט"ב" מסומנות/ים גם כן, אבל "סטרייטים" לא, וכמובן למה "ביסקסואליות" היא זהות מסומנת, אבל "מונוסקסואליות" נותרת עלומה.

לצד המאבק בהטרדות, מותחות הפעילות ביקורת על התגובות מצד עמיתיהם הישראלים. כעסן של רבות מהפעילות בעבר ובהווה במאבקים בשטחים, מופנה כלפי חלק מעמיתיהם בארגוני השמאל הרדיקלי, שלטענתן מגלים יחס סלחני מדי כלפי התופעה וממעיטים בחשיבות ההטרדות – והכל בשם "ההתנגדות לכיבוש".

הצצה נדירה אל מקלט הסיוע לפליטות מאפריקה (נטע לי בינשטוק, mynet)

אלה לא המילים שהכי מזעזעות, זאת השתיקה שלהן שתופסת את הלב. הן לקחו על עצמן לשתוק את הזוועה שעברו, את התופת שחברותיהן לידן ספגו, את האימה והייאוש שנצרבו בגופן, אולי לעד. הן שותקות את כל אלה.

אמת המידה המאובקת של המאה ה16/20 (מאיה קוי, m0rebutter משמנות את המחבט)

אלימות מינית בהקשר היסטורי היא כר פורה לצקצקת, אם רק מאחר ומוקד ההשוואה כה איום, פרימיטיבי, מזלזל ומחליש. פלנטה אחרת, לכאורה, בה נשים היו חסרות כל כוח מול תקיפה מינית ולגברים לא היה מושג  קלוש (תמימים שכמותם) למה היא מתכוונת כשהיא אומרת לא, כשהיא שיכורה, כשהיא הולכת לבד או כשהיא מחייכת.

חינוך מיני? לא בבית ספרנו  (קוצים, לשעבר "בקצב הזה אני יעשה לך hide")

נוצר מצב אבסורדי בו אנחנו חיים בתרבות מוצפת דימויים וייצוגים של סקס, אבל בפועל, הדיבור על סקס ומיניות הוא עדיין בגדר טאבו. הברירה היחידה שנשארת לבני הנוער היא לפנות למקור המידע הזמין ביותר – האינטרנט. וכשכותבים "סקס" בגוגל, תנו לי לחסוך לכם, לא מגיעים להסברים על מיניות בריאה.

נשים מספרות על הפרדה- שלוש עשרה נשים  על אפליה במרחב הציבורי – המרכז הרפורמי לדת ומדינה | התנועה ליהדות מתקדמת 

ענת הופמן, ראש המרכז הרפורמי לדת ומדינה: בחוברת 13 סיפורים של נשים. דתיות וחילוניות, מבוגרות וצעירות, מירושלים ומחוצה לה, ממגוון רקעים ותרבויות – כולן חוו אפליה. זו הזדמנות להקשיב לקולות המושתקים. יחד הקולות האלו מתגברים לצעקה רמה: די!

 העוולות הללו נעשות במרחב המשותף של כולנו. האישה שהולכת בבושת פנים למושב האחורי של האוטובוס היא את ואתה, האישה הזאת היא אנחנו. אם נמשיך להסכים לכך בשתיקה ולא נעמוד עם היד על הדופק ונלחם בתופעה, נמצא את עצמנו יום אחד תוהים – איך חסמו בפנינו את כל העולם.

מחשבות על יום האשה ועל פנקיסטיות פמיניסטיות (צפי סער, גברת מג'ונדרת)

המלאכה כיום נגמרה כמו שהמלאכה נגמרה אחרי השגת זכות הצבעה לנשים; כלומר, הדרך עוד ארוכה. המלאכה תיגמר כשילדות וילדים לא יוסללו לנתיבי חיים מסוימים לפי איברי המין שעמם נולדו; כשלא יהיו פערי שכר; כשנשים (וגברים) לא ייפלו קורבן לעבירות מין ומגדר; ועוד שורה של בעיות בוערות, שלמרבה הצער עוד רחוקות מפתרון.

כדאי להבין ולהפנים ולהפיץ: המהפכה הפמיניסטית רק בתחילת הדרך. ולמרות תגובות-הנגד החזקות מאוד שהיא מתמודדת עמן – בעיקר מפני שיש גברים רבים שאינם מבינים שהיא בעצם תיטיב גם אתם – מותר לקוות שהיא תצליח, לטובת כולנו.

דלתות לשומקום (ואן דר גראף אחותך)

אבל אני רוצה את האדיבות הזו כאדם. אני לא מבינה למה היותי אישה מצדיקה התחשבות ואדיבות יותר מכל אדם אחר, נניח ממין זכר, בנושא של פתיחת דלתות. גם אני מחזיקה דלתות לאנשים אחרים במידת הצורך. רוצים לכבד אותי כאישה? בבקשה. תנו לי שכר שווה לזה של גברים. נפצו את תקרת הזכוכית והעיפו אותה לכל הרוחות. פעלו למען החמרת הענישה לאנסים, תוקפים ומטרידים מינית. תנו לי ללכת, לשבת, לשיר, ללבוש כל מה שאני רוצה בלי טענות ומענות על זה שאני "גורמת למישהו להתנהג בצורה אגרסיבית" כלפי בעצם קיומי. אל תפתחו לי דלת כי אני "ליידי". לא זכור לי שקיבלתי תואר אצולה*. פתחו אותה כי אתם אנשים אדיבים ומנומסים שפותחים דלת לאנשים אחרים.

חדש במאקו: מה נשים רוצות? (שק של נחשים)

"אמרי לי מה שמך ואומר לך מי את" / על פורים, נשים וסוגיית הזהות המשתנה (שלומית ליר, יקום תרבות)

ההתייחסות לסיפורי הבחירה שעשו נשים שונות בשם משפחה לאחר הנישואין מאפשרת לדון ביחסי כוח בין השיח הפמיניסטי, היוצא מתוך בקשה לחזק את כוחה של האישה במערך החברתי, לבין שיח העוסק בפמיליזם ויוצא מתוך הנחה שבבסיסה של האנושית שוכנת המשפחה הגרעינית. התמונה שעולה מהנתונים היא של זהות אמביוולנטית, שלא ניתן לחמוק ממנה בכל אחד משלוש הפרקטיקות העומדות בפני נשים.

על הסרט "דומא" של עביר זייבאק חדאד על פגיעות מיניות בחברה הערבית:

הדרכת כלות או הדרת חילוניות? (אילאיל קומיי דרור)

מענין איך היתה נראית הדרכת זוגות אחרת. אולי פתאום יהיה מקום להגיד- נשים מפסידות מעצם הזוגיות והילדים, אלא אם הזוג בונה את הדברים קצת אחרת. אולי במקום שהדת תרגיש כל כך חופשיה להכנס לחדר האינטימי שלי ניתן מקום לעוד ערכים להכנס. הרי כל כניסה למרחב הפרטי היא פוליטית. אז אולי נשנה את הפוליטיקה? אולי נכניס למרחב הזוגי את הערכים הפמינסטים, השוויוניים, הזוגיים, המאפשרים? אולי נכניס קצת שיח על הקשיים של אמהות בשוק העבודה? ועל אחריות בן הזוג במטלות השונות?

איך אתם אוהבים את הביצים שלכם? (טל שמואלי, ביצים)

גבר חובש כובעים רבים במהלך היומיום שלו. האבא, הבוס, המאהב ומי יודע מה עוד. הרבה פעמים בחיים גבר מוצא את עצמו מגלם תפקידים שהם לא הוא. שהוא מרגיש שגדולים עליו. שלא קשורים אליו, או כאלו שהוא עדיין לא מוכן לגלם. ואז יכול לקרות אחד משני דברים. או שהזמן עובר והוא מתרגל למעמדו החדש, מאמץ את ההתנהגויות ההכרחיות כדי להתקיים בו ומתאים עצמו אליו, או… שהוא מורד בו.

ח"כ ניסים זאב, תעזוב לנו את הרחם (רחלי גפן, onlife)

ובכן, אין מה להגיד, מזמן לא התנהל דיון ציבורי על לידות והפלות, ומזמן לא הגדרנו מחדש את הרגע בו ההריון מופקע מהאם הנושאת את התינוק בגופה, ועובר לרשות המדינה ונבחריה מעודדי הילודה.

חייבים לדבר עם ילדים על פגיעות מינית (קרן שחר, onlife)

פגיעות מיניות בילדים הוא נושא שחשב ואפשר לדבר עליו בבית. איך נותנים כלים לילדים להתמודד עם העולם המסוכן ואיך גורמים להם לספר ולדבר כשמשהו מאיים עליהם?

בשביל להציל את האנורקטיות (ליהיא כהן דמבינסקי, גלובס)

נמצאה אשה שתכתוב מאמר דעה ב"כלכליסט" לאחר 36 מאמרי דעה רצופים שנכתבו ע"י גברים במשך שבועיים. האשה- העורכת הראשית גלית חמי.

חמי קוראת למנהלים "להתנער מהציניות", קוראת לאחריות תאגידית ואף מטיפה להם לשאול עצמם "האם בקרב עובדינו יש ייצוג לקבוצות אוכלוסייה שונות".

חרד מעל מסך הטלוויזיה שלי (עידו קינן, צו פיוס)

חברות הכבלים והלווין משתתפות מטעם עצמן בהדרת נשים, ובמקום שלא – חרדים כבר דואגים להעלים אותן.

דיאלוג עם המיתוס (מיכל אהרוני, מעריב nrg)

בספרה "נערות למופת", שהרה בלאו מתעמתת עם מיתוס מהשואה ועם השפעתו על חייה ועל חיי נשים אחרות

אבל הן קיבלו סיוע, לא? (ליטל בר, העוקץ)

הפוסט מוקדש גם לכל אותם צעירים, שקיבלו בית בירושה מהסבתא, שהוריהם מימנו להם את התואר הראשון ואת הדירה בה הם חיו עד גיל שלושים, ובכל זאת שואלים אותי למה לאם חד-הורית, שהוריה גדלו בשיכון, שמלבד הדירה המתפרקת שאמא שלה קיבלה מהמדינה אין לה כלום, מגיע בית מהמדינה ולהם לא.

מתי בא לך מחזור? (ימי הדרקון, מחשבות על המחזור הנשי)

מכאן באה ההחלטה לייצר גלולה שתשמור על "המצב הטבעי" ותאפשר דימום פעם בחודש, למרות שדימום זה הוא מלאכותי ואין לו כל קשר עם וסת אמיתית. עברו כמה עשרות שנים, והיום גם נשים מעיזות לשאול : בשביל מה לקבל "מחזור שאינו מחזור"?

מי מתרגש מהעירום של גל גדות? (אדוה נחמני, onlife)

אפשר למכור ג'ינס בלי לבזות נשים (זיו מאור, מאקו)

קפה עם אמילי עמרוסי (יעל ביר-כץ, onlife)

ה-DNA הסגיר: הפורץ אנס אשה לפני 7 שנים ynet, מעריב nrg , חדשות 2 , חדשות 10

מהפכה: מבחני הסמינרים יוכרו כבגרות הארץ, ynet

דרישה אקדמית בבר אילן: ותק של לפחות שנת נישואים (הארץ)

הרב אייזמן פוסק לבנות השירות הלאומי: אל תתנדבו עם ערבים (כיפה)

הדוגמנית גל גדות משגעת את הכנסת (מעריב nrg) הכנסת נגד הפרסומת החדשה של קסטרו (כלכליסט) אורי אריאל נגד קסטרו (כיפה)

בעקבות המחאה: בוטל טופס הוויתור על הנקה (ynet)

לב אמיץ: מהישיבה החרדית לחתונה עם בן הזוג (מאקו)

הרב דרוקמן על הדרישה לפסול את זכייתו בפרס ישראל: הייתי צריך לדווח למשטרה (חדשות 10)

אסור לתת לרב חיים דרוקמן פרס ישראל (עצומה)

אברום בורג מצטרף למחאה נגד דרוקמן (מעריב nrg)

מופיעה בפני נשים, שרה לכולם (ynet)

היא דתייה מקפידה וגם זמרת מוערכת. אז איך משלבים? מוציאים דיסק לכולם, אבל מופיעים רק בפני נשים. אודהליה ברלין מגישה קליפ שכולו רוק יהודי

עטרה ליושנה: מתחברת לעוּד ולמקאמים (ynet)

שירת הבקשות, פיוטים ותפילות הם הצלילים האהובים ביותר על אורית עטר – זמרת ופייטנית. הצעירה שהתאהבה מחדש בצליל המסורתי של בית אבא, מפגישה את שפת החול עם שפת הקודש.

שרה ב"ק- שעשאך כרצונו: 

אורבך: מוכנים להסתפק הפעם ב-2 נשים בועדה (ערוץ 7)

יום האישה הבינלאומי – ארץ נהדרת 

לדרישת הבד"ץ: מסעדה ירושלמית לא תעסיק מלצריות (הארץ)

שימו סוף לכפייה בישראל, תפסיקו לגייס בנות לצבא (חני לוז, סרוגים)

נישואים מינוס: זוגות שחיים בלי סקס (xnet)

הפוטושופ רצח את אהבתי (גיא ויינברגר, סלונה)

צפו בגלריה: 'קול ברמה' חגג 3 שנים באירוע יוקרתי – מנחם הורביץ הנחה, מאיר בנאי שר.

לקראת השימוע: עורך-הדין של 'קול ברמה' מדבר על סוגיית העלאת נשים (כיכר השבת)

אושר חוק ההשתמטות: "בנות יפסיקו לשקר" (מעריב nrg)

הסוף לצביעות: סטרייטים, הגיע הזמן שתגידו לנו תודה (מאקו)

התכנון: שוק חרדי במקום מחנה יהודה (mynet)

פרוייקט יום האשה- הגבעה הצרפתית (פייסבוק)

ביקורת || הילה קרבלניקוב-פז, "חוף שרתון" (גליה יהב, הארץ)

ציורי הנשים הדתיות בתערוכה "חוף שרתון" מקרינים ססגוניות עליזה, אבל נדמה שהילה קרבלניקוב-פז אינה מודעת להיסטוריה של מוטיב המתרחצות

הנשים מן המרתף (הארץ)

התערוכות "עובדת זרה" של יוסי אשר, ו"הגר" של חאדר ושאח, עוסקות בשתי קבוצות נשים הנעדרות מן הדיון הציבורי והאמנותי. עצם ההצבעה על השוליים היא שהופכת אותן למעניינות

הפיתוי הבלתי נשלט להתבוללות, השמירה האינסופית על האישה (תומר פרסיקו, לולאת האל)

ארגון להב"ה רואה עצמו כבא כוחו של כלל ישראל, אותו אורגנום מטאפיזי שמקופלים בו כל דורות העם היהודי בכל מקום וזמן מאברהם אבינו ועד ביאת המשיח. הם נלחמים בנישואין בין יהודיות לערבים לא למען היהודיות, אלא, מבחינתם, למען היהודים.

העניין הזה לא ייחודי לאנשי להב"ה, אלא אוניברסלי בהחלט: המאבק על טוהר גזעי מתחולל תמיד על גופה של האישה. הסכנה היא תמיד בחדירת דם "טמא" לעורקים ה"טהורים" (כן, אלו תמיד המונחים בהם משתמשים); הסכנה היא תמיד "ערבוב" או "התבוללות"; הפתרון הוא תמיד הפרדה על פי חוק.

ביסקסואליות: המיעוט השנוא ביותר (שירי אייזנר, onlife)

הביסקסואלים הם קבוצת המיעוט השנואה ביותר על הטרוסקסואלים, למעט מזריקי סמים. הנשים הביסקסואליות חשופות לאלימות מינית באפן מיוחד: אם את ביסקסואלית, גברים מניחים מראש שאת מעוניינת בהם ובטח גם תסכימי לשלישייה

הפרדת נשים באוטובוס – נמנעים מאיסור התופעה (ynet)

צוות בין משרדי שאמור היה להגיש לממשלה המלצות בדבר מניעת התופעה, נמנע מקביעה כי מדובר במעשה פסול. כמו לאחר קביעת בג"ץ לפני שנה, שוב מותרת הפרדה "מרצון"

קהילה קטנה, אפליה גדולה: על הומואים, לסביות ומה שביניהם (מאקו)

ענת ניר טוענת שלסביות לא מקבלות מספיק כסף מהארגונים, ענת סלומון חוותה יחס עוין ומפלה מצד הומואים, יואב גולדרינג חושב שהדרך עוד ארוכה, ויניב ויצמן דווקא מזהה מהפכה של ממש ביחס לנשים.

בגלל אנשים כמוך (רועי וגנר, העוקץ)

כשאתה מנסה להבין את זה, אתה מנסה לשים את עצמך בנעליים שלהן. לדמיין ששורקים לך ברחוב, שצועקים לך "היי כוסון". אבל אתה לא מצליח להבין מה הבעיה, כי אתה מדמיין חילופי תפקידים סימטריים. ובשביל להבין מישהו אחר, לא מספיק לדמיין חילופי תפקידים, צריך לקחת בחשבון גם יחסי כוח.

התותחים רועמים, הנשים משלמות את המחיר (ענת סרגוסטי, onlife)

כשראשי מערכת הביטחון וראשי המדינה מקבלים החלטה לשתק את דרום הארץ, מי אמור להישאר בבית עם יותר ממאתיים אלף תלמידים? מי ישלם לאימהות הרבות שנאלצות להישאר בבית את יום החופש הכפוי הזה?

וויינט: 10 זני הנשים המומלצים (שק של נחשים)

חובבי הישראליות מציינים לטובה את יופיין, כוחן ונאמנותן, אך זכרו שהן נחשבות לזן מסוכן ולפיכך תהיו חייבים להלביש עליהן זמם ברחוב ובאוטובוסים. הן מתאימות לשמש כנשות שמירה בחצר.

יום האשה במאקו (שק של נחשים)

מדור הנשים של מאקו הוא חלק מסצינה פורחת של מדורי/אתרי/מגזיני נשים שמשתמשים בז'רגון של אחווה נשית וכוח נשי כדי לתאר את עצמם, אבל בפועל מטרתם היחידה — לסמן פלח שוק של נשים יחסית אמידות ולמכור אותו לתאגידי הקוסמטיקה.

"בין לבין נתקלתי ברופא שביקש לדעת איך אני וזוגתי מקיימות יחסי מין"  (בבלוג של שרון אורשלימי, FeministVistabullitis)

"אני מבקש סליחה מבני ההומו שהתאבד" (מאקו)

לפני כ-11 שנים מצא עופר (שם בדוי) את בנו תלוי בחדרו, לצד מכתב בו הוא מבהיר: "אני הומו, ואני לא יכול לחיות בעולם שבו אני צריך לפחד לצאת מהארון". מאז הוא לא מפסיק להרגיש אשמה. "אני רוצה שכמה שיותר הורים יקראו את הכתבה הזאת. אני רוצה שהם יבינו מה יכול לקרות אם הם לא יקבלו את הילדים שלהם"

טבילה, חתונה, לוויה – שלושה ספרים חדשים ומעניינים (תומר פרסיקו, מינים)

על יום האשה ואתגר המאבק המשותף (אורנה עמוס, הגדה השמאלית)

בוגרים מנתיב מאיר: אין לתת את פרס ישראל לרב דרוקמן: סרוגים , מעריב nrg

לא מופת של שוויון מגדרי (ר', העוקץ)

הותקפתי מינית בקיץ שעבר, על ידי פעיל שמאל.

התוקף היה, ועודנו, בחור העונה על כל הקריטריונים הנכונים: פוסט-קולוניאליסט, פוסט-ציוני, אנטי-קפיטליסט, וכיוצא באלו הגדרות. בעיקר, הוא מגדיר את עצמו פמיניסט. עד שהוא תקף אותי, היינו ידידים. הכרתי אותו דרך פעילויותיי בארגוני השמאל הרדיקלי.

אחרי התקיפה, לקח לי שלושה ימים ארוכים להבין היטב מה קרה לי, ולתת לזה שם. לא הצלחתי לעשות סדר בראש, כי לא יכולתי להבין איך מישהו שדיבר איתי בשפה של אנטי-דיכוי יכול לפרוץ כך את חומות הסכמתי

עיניה הבוערות של ושתי מלוות אותי (רות בנדיקט, onlife)

איבדתי סבלנות לאחר מספר פסוקים.  מעולם לא הצלחתי להתרכז במגילה, לא בבית הכנסת, לא ביום כיפור, ולא בהרצאות סמינרים מרטיטות לב.  שנים רבות חייתי בתחושה שקיים בי דפקט כלשהו, או תסמונת אי-קשב קלה, או לכל הפחות חוסר כבוד ליהדות, מכיוון שבמקום לעקוב אחרי אבי גלשתי בדמיוני אל ארמון המלך, אל המשתה הערוך כידו הרחבה, לאורך אכסדראות ומסדרונות שיש, נתקלת בסריסים זריזים בטורבני-צבעונין ומכנסי משי רחבים, ונתקעתי בפרק א' במגילה: "גַּם וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה, עָשְׂתָה מִשְׁתֵּה נָשִׁים", כמובן.

קווים לדמותה של קומונת הזקנות "סוף הדרך" (דפנה לוי, המדור לאיבוד קרובים)

והמראיינת שלידו שאלה אותי "אם אין לך ילדים אז איזה תוכן יש לחיים שלך", שאלה שלמרות גילי המתקדם, אני מודה שהדהימה אותי. בקרב הוריי, אחיי והחברות שלי העובדה שאני לא אימא לא זיכתה אותי מעולם בתשומת לב מיוחדת. איש לא ניסה לשכנע אותי לבחור אחרת ואף אחד לא ניסה ללחוץ עלי לשנות את החלטתי. את הביקורות המחמירות ביותר קיבלתי תמיד בחוץ, ודווקא מנשים. נשים שקראו מאמרים שלי ומצאו אותם מאיימים, נשים שחשו צורך למשטר אותי, כמו שאנחנו לעתים כל כך קרובות ממשטרות נשים אחרות באמצעות ביקורת או זלזול במראה שלהן, בדעות שהן מביעות – בלי לחשוב שככה בדיוק אנחנו מתחזקות את התבניות שמגבילות את חופש הבחירה שלנו כבני אדם.

מוקדש לואגינות של העולם (שרון אורשלימי, FEMINISTVISTABULLITIS)

אז למה אני רוצה להקדיש פוסט שלם לואגינות? קודם כל, כי לא עושות את זה מספיק. מלבד מונולוגים מהואגינה, אין באמת שיח אותנטי על ואגינות. המפגש היחידי שיש לנו עם הואגינות שלנו עובר דרך תחבושות היגייניות, שטיפה אינטימית, כנפיים, מוליכים, ויברטורים, בולבולים, גינקולוג/ית. כל מיני דברים שמרחיקים אותנו מהואגינה שלנו. ושנית, כי יש הרבה דברים שאנחנו לא יודעות על האיבר המופלא ביותר שיש לנו בגוף. שלצערי, הרבה פעמים מלווה ברגשות אשם, בושה, גועל, חרדה ולכלוך.

דימוי גוף: למה מרבית הנשים אינן מרוצות מגופן? (טל טמיר, קרן פייקס, וואלה!)

הדמויות הנשיות המשתקפות מיצירות אלו הן אחת מהשתיים: מכוערת ורעה או יפה וטובה. דיכוטומיה נוספת מציגה נשים כאחת משתיים: כקדושות (לרוב בתפקיד האימהי) או כזונות (מפתות, מיניות מדי, רעות). תעשיות הסרטים למיניהן, הפיקו מסטריאוטיפים אלה אינספור שוברי קופות אהודים.

חפש את האשה בגוגל, ותעלה לוויקיפדיה (הארץ)

סטודנטים קיבלו מטלה משמחת: להחזיר לנשים את מקומן בהיסטוריה

עוד בלוג חדש: אילאיל קומיי דרור: יום האשה בפורים- שבוע של חגיגה פמיניסטית 

אבל כמו שאמרה חברה פמיניסטית מעל גבי הפייסבוק בפליאה- יום האשה הוא לא חג. זהו יום לציון הפגנת פועלות הטקסטיל בניו יורק שפעלו לתנאי עבודה שוויונים ב1907 ונאסרו נשים רבות- רק כי רצו שכר שווה. יום האשה הוא יום של אמירה- כמו שוושתי אמרה לא. כמו שאסתר הגנה על אהוביה. כמו שזרש אמרה את דעתה. זהו יום של הסתכלות אחורה על ההסטוריה שלנו- על ההסטוריה האישית שלי.

"נחיה כמו בעל ואישה" (רעות כהן, ראומה בלוג עם תודעה)

והנה, אסי עזר, דווקא מי שמתיימר לייצג את ה"קהילה הגאה" (מי שקהילה מדומיינת זו לא תהיה), דווקא מי שמתיימר להפוך את העולם (או לפחות את ישראל) לעולם בו הקהילה הגאה יכולה לדלג בו בקלילות על רקע שקיעה וורודה בלי הדאגה של פשעי שנאה, משתתף בפרסומת שחותרת תחת כל אלה.

היקף הלחץ והיקף החזה (רוית הכט, הארץ)

שחרור האשה האמיתי יחל דווקא בפירוק מנגנוני הלחץ הנורמטיביים שמופעלים על נשים, בשקט יעיל ובהסכמה יום-יומית, הרחק מעין המצלמות: הלחץ המופעל על נשים ללדת, וכמה שיותר ילדים; הלחץ להיניק, תוך כדי פיזור איומים דמוניים על נזקים נוראיים שמהם יסבלו צאצאי נשים אגואיסטיות, שבחוצפתן מעדיפות לפתח קריירה על חשבון תפקודיהן האמהיים הקדושים; המחסומים והקשיים האינסופיים שבהם נתקלת אשה שרוצה להתקדם במקום עבודתה; ומעל לכל, הרשות והחירות הניתנת למשטר להגביל, למדוד ולקטלג נשים ולקבוע מה "בסדר" בשבילן (מעל 18.5 ב-BMI – אבל לא להגזים, כן?) ומה לא. כל אלו נוכחים בחיי נשים בצורה קשה ומשמעותית יותר מהיקף החזה של דוגמנית זו או אחרת.

סרטון חובה על הקולנוע הישראלי:

פונדקאות לכולם, גם לי ולבעלי (ניר דריימן, ynet)

אפילו אם הליך הפונדקאות בארץ הוא ניצול מחפיר של נשים, אני טוען שיש לבטל את החוק או לפתוח את האפשרות לכולם. אנחנו נהיה משפחה, גם אם נצטרך לעבור לקנדה או להודו

ניצול נשים: גם לי מגיע! (נעמה כרמי, קרוא וכתוב)

ובכן, מר דריימן: יש לך בעיה. עם כל ההתקדמות החברתית והמשפטית, הטבע עדיין דורש מעורבות של אשה בהליך של הבאת ילד ביולוגי לעולם.

הומואים, אל תסחרו בגופן של נשים (אסתר הרצוג, ynet)

עוד לא תמו מאבקיהם החשובים של ההומוסקסואלים על השוויון, וכבר דבקו בהם התפישות והנורמות של ניצול נשים בחברה השוביניסטית.

בלו נטלי: נטלי עטיה מספרת לראשונה על התקיפה המינית (מעריב nrg)

בלו מעריב: נטלי עטיה נאנסה. צפו  (שק של נחשים)

בלו נטלי, מעריב? בלו נטלי? באמת? משחק מילים חמודי מתחכמי שמקשר בין השם של המרואיינת לסדרה על עבדות מין בישראל, לצד תמונה גדולה של ציצים — זו נראית לכם דרך לגיטימית למסגר סיפור על אשה שעברה אונס והטרדות בגיל 15 ומתמודדת עם זה כבר שני עשורים?

נרג' מציג: האמת המזעזעת שמאחורי יום האשה (שק של נחשים)

"משפחה היא גוף חזק ועצמאי"! במיוחד חזקה ועצמאית היא "האם האוהבת והמקריבה", שאין לה קיום מעבר לטיפול בבעלה ובילדיה. עצמאות היא הקרבה. חוזק הוא כניעה. מלחמה היא שלום. דוב הוא ארנב. פחזנית היא ביסלי גריל. איך זה שאנטי-קומוניסט מצליח להיות כל כך טוב בדוחושב?

בינתיים באקסנט: הצעה מפתה (שק של נחשים)

יום האשה בגלובס: נשים, תפסיקו להתבכיין (שק של נחשים)

הפמיניזם על פי גלובס הוא מאוד פשוט ומאוד מופשט. פשוט, כי יש בו סוגיה אחת בלבד: קריירה או ילדים (הרי על מה עוד אפשר לדבר חוץ מקריירה והמכשולים בדרכה?). מופשט, כי שאלת הקריירה-ילדים היא לגמרי עקרונית ופילוסופית ונקיה משיקולים פרקטיים כשמדברים רק על ואל אנשים ברמה מסוימת של נוחות כלכלית.

יש לי יום יום (נעמה כרמי, קרוא וכתוב)

יש לי יום יום האשה. מכיוון שזה היום, הנה פינת אות מיספיגי מורחבת. לא משהו חריג במיוחד במציאות. רק תאריך שמצדיק הרחבה. הזוכה של היום, קדימון לזוכה של שבוע הבא (שהרי אולי יידחק על ידי מועמד חדש), וזוכה מיוחד.

אות מיספיגי:

"נשים ערביות משקיעות בלימודים – ועובדות במוסך או בחנות" (The Marker)

מספר האקדמאיות במגזר הערבי עולה בהתמדה, אך כ-40% מהן אינן עובדות או מחפשות עבודה בתחום לימודיהן ■ במגזר היהודי, לעומת זאת, מדובר ב-20% בלבד ■ "האם למדנו באוניברסיטה לחינם? אנחנו ראויות ליותר" ■ נשים במגזר הערבי – כתבה שנייה בסדרה

סוף סוף היה לי דייט אחד מוצלח (רוני, הכצעקתה)

"תנשק אותה גם בשבילי" התעלמתי. התעלמנו. הצעקה חזרה "תנשק אותה גם בשבילי, כן,אחי?".

את יודעת, את בחורה יפה… את רק צריכה לסדר את האף הזה (מור, הכצעקתה)

קול באישה ביג'י יומו (מלים ארוכות)

אותם יחסי הכוח שהיו נהוגים עוד ביוון העתיקה: אותה חלוקה לנחדר/ת וחודר המסמלת את החלוקה לנקבי ולזכרי, לחלש ולבעל כוח. פוקו ניסח זאת היטב: "מדובר בעיקרון הרואה שקילות בין קשר מיני לבין יחסים חברתיים. יש להבין זאת כך: הקשר המיני, הנתפס תמיד על פי הדגם של אקט החדירה ועל בסיס קוטביות המנגידה בין אקטיביות לפסיביות, נחשב כמקביל לקשר בין נעלה ונחות, שולט לנשלט, מכפיף וכפוף, גובר ומובס"

פרופ' דפנה יואל: "אין דבר כזה 'מוח נשי' ו'מוח גברי' (וידאו)  הטקסט הזה ישנה לכם את המוח, וזה מדעי (The Marker)

שיתוף חובה אם יש לכן/ם עדיין קרובים שלא מבינות/ים מה ולמה מגדר.

 שכר הרעב של נשים ערביות: "אין אומץ להתלונן" (ynet)

שמונה שקלים וחצי לשעה. זה שכרה של עובדת במשרה מלאה במשרד של מהנדס בוואדי ערה. כמוה יש עוד אלפי נשים במגזר הערבי שמנוצלות על-ידי מעסיקיהן: אחת מכל 4 נשים מרוויחה פחות ממינימום. "עברתי לעבוד בניקוי בתים כי זה משתלם יותר"

נישואי קטינות: שבויות בבית, משועבדות לבעל (היבא יזבק, onlife)

אישור חוק העלאת גיל הנישואים הוא צעד חשוב במיגור נישואי קטינות, שנפוצים במיוחד במגזר הערבי, שם הם גוזרים את דינן של הנערות לחיים אומללים. אבל אם המדינה לא תשקיע באכיפה, התיקון לחוק לא יהיה שווה את הנייר שהוא כתוב עליו

בית הנבחרות- סלונה מחלקת ציונים לחברות הכנסת- פרוייקט מיוחד – וגם – יום האישה: מי הח"כיות שפעלו למען נשים? (מעריב nrg)

פרוייקט "גלריה-הארץ" ליום האשה: 

בחזרה אל חלוצות הפמיניזם בארץ (צפי סער) אז מיהי פמיניסטית? חלק ראשון , אז מיהי פמיניסטית? חלק שני

סיפור מאת רונית מטלון: "שיחה עם דודתי" (הארץ) תהיו רעות ותשתקו: על ייצוג הדמויות הנשיות בטלוויזיה (הארץ)

שושלת נשית: אסתי זקהיים על דודתה , מרב מיכאלי על סבתה , איבתיסאם מראענה על אמה

# לא קונה את זה (שלומית ליר, רוח מזרחית עזה)

המרחב הציבורי הוא של כולנו וכנגד זיהום המחשבה לא מספיק רק להתריע, לגנות או להחרים. השלב הבא הוא להפיץ את הרשת בדימויים וטקסטים המחזקים נשים, כגון "פמיניזם עכשיו", "את יפה בדיוק כמו שאת",  ועוד.  חברות מסחריות מוכנות לשלם מילונים לפרסומות מאחר והנתונים בשטח מלמדים שפרסומות משפיעות — אלא שהן לא משפיעות עלינו רק לקנות מוצר זה או אחר, אלא משפיעות על תפיסת העולם שלנו. פרסומות הן סוכני סוציאליזציה. הן מעמידות בפנינו, עולם שלם של ערכים — בדרך כלל ערכים קולקלים שעלולים להפוך לתפיסת מציאות פוגענית למחזיקים בה ולסביבתם.

והנה בא גל: עוד שני בלוגים פמיניסטיים חדשים ומצוינים:

"בקצב הזה אני יעשה לך hide" – פתאום קמה בחורה בבוקר ומגלה שהיא פמיניסטית. (תשמעו, זה לא קל בכלל)"

"m0rbutter – משמנות את המחבט" 

נשים עושות היא-סטוריה (בקצב הזה אני יעשה לך hide)

שווה לחשוב רגע גם על המשמעות הנגזרת מהמושג היא-סטוריה: מה תפקידה של המילה הזאת, ומה היא משיגה בפועל? כאמור, המילה הומצאה כביקורת על הגישה הפטריאכלית בה נכתבה ההיסטוריה עד כה, מטרה חשובה ללא ספק. אני תוהה האם השימוש שנעשה כיום במושג "היא-סטוריה" לא חוטא קצת למטרתו, בכך שהוא מתייחס להיסטוריה נשית ולכן אמורה לעניין רק נשים. האם נכון לייצר שני קווים היסטוריים מקבילים: his-story ו-her-story, או שנכון יותר לפעול למען הכללתן של נשים משפיעות בתכנית הלימודים הכללית, כאמצעי להכללתן כשוות בחברה?

רזה/רזה מדי: עדי ברקן נלחם באנורקסיה (בקצב הזה אני יעשה לך hide)

בשיטת ה"או-או" הזאת, הבחירה באחת אוטומטית מבטלת את השניה. רק לאחת מגיעה זכות קיום בסוף. רק אחת תהפוך למודל. הקמפיין משאיר אותנו בעולם שבו יש יופי אחד אבסולוטי שכל הנשים צריכות לשאוף אליו ולהתאמץ להשיגו. בנוסף, הוא מבהיר היטב שהיופי הזה מוכתב על ידי גברים ולמענם. ובשורה התחתונה – זה בכלל לא משנה מהו אותו מודל, העיקר שזכינו לצפות בעוד אישה ערומה.

חג השרמוטות (בקצב הזה אני יעשה לך hide)

אז מגיע פורים, ולמשך יומיים-שלושה האיום החברתי מוסר ויש לנו חופש –  ופתאום המיניות הנשית מרימה את ראשה. אולי, בעצם, הנהירה אחר תחפושות זנותיות אינה עוד כניעה לציוויים פטריארכליים דכאניים… אולי תחפושת הזונה היא זו שמבטאת את החופש האמיתי שלנו. אולי אנחנו צריכות ללמוד מכך על מיניותה של "האשה המשוחררת" בשאר ימות השנה. יודעות מה, אולי תחפושת הזונה היא בכלל התרסה.

מי רוצה להיות חתול זונה? (מאיה קוי, m0rbutter)

הדיסוננס בין החשוף והמכובד הוא פשוט גלגול של פרדוקס הקדושה זונה, והינו עבש, ישן ופטריארכלי. אין כאן דיסוננס אמיתי, רק מבנה חברתי שלא מכיר בנשים כיצורים מרובדים שיכולים להיות גם סקסים וגם עוצמתיים ואוטונומיים.

וזו אולי, האבחנה שיש לעשות, נדושה ככל שתהיה- תחפושת זנותית שנוחה ללובשת, שגורמת לה להרגיש משוחררת, יפה, ונחשקת מבלי להשפיל אותה בקור וכאב היא תחפושת טובה, אפילו אם היא מייצור המוני ואפילו אם היא מתאימה לפנטזיה גברית.

וזלין (מאיה קוי, m0rbutter)

כשישב לו מעצב המודעות וניסה לחשוב על הכניעה האולטימטיבית, הדבר המבזה ביותר שניתן לעשות למישהו, הוא חשב על וזלין. הממשלה היא אישה (או גבר) שמזדיינת בתחת, וזה הדבר הכי חלש ועלוב בעולם- ולא חלילה, כיף, חלק מהמיניות הנשית או הקווירית. מבחינת סולידריות ואחרים, יחסי מין הם סוג של יחסי כוח, סוג של אלימות. זין הוא כלי נשק, אמצעי להכנעת היריב- ולא חלילה משהו שנועד לגרום עונג. זין מניע אנשים, זין מניע נשים. זין כופה עמדות ומשנה דעות, הוא נכנס לגוף ומשתלט עליו, מזהם אותו.

היומיום של הפחד (טל ומאיה קוי,  m0rbutter) וגם ב-onlife

האיש הזר ניקר במושב שלו, לא מודע בכלל לתפקיד הראשי שהוא משחק בסרט האימה שבראש שלי.

תחנה האחרונה יצאנו, האיש הזר, הנהג, ואני, החוצה לגן האם. כבר לא נשמתי.
והכי מופרע? הכי מופרע זה שהייתי אסירת תודה לו, לגבר הזר הזה, על זה שהוא לא תקף אותי מינית.

גברים, זכרים, וחיות אחרות- מה התקשורת מספרת לנו על המין השני (מאיה קוי, m0rbutter)

סטריאוטיפים כנגד גברים מזיקים לגברים ונשים כאחד, ומאפשרת להמשיך לחיות בחברה לא שוויונית ולא הוגנת, בה יש גברים שזוכים להקלות וזכרים אחראיים, אבל רק סוג אחד של נשים* שתמיד חייב לקחת אחריות על מעשיו, ובמקרים מסויימים גם על מעשי הסביבה.

בתיאבון (מאיה קוי, m0rbutter)

הטרדות הרחוב שבאמת מוציאות אותי מאיזון אינן אלו בהן הופכים אותי לאובייקט מיני- נוגעים בי, צועקים לי, שורקים לי. הטרדות הרחוב שמוציאות אותי מאיזון הן אלו בהן הופכים אותי לאובייקט, נקודה. נגד ההחפצה היומיומית אין שריון מוכן, אין נאומי תוכחה, רק תחושה חמוצה ומעורפלת לפיה המרחב בו את עומדת אינו באמת שלך, ואת אורחת תמידית במרחב של מישהו אחר.

והבלוג המצויין לא פחות והחדש גם הוא- שק של נחשים:

וואלה לנערות ישראל: אל תאכלו או שהחבר יעזוב אתכן (שק של נחשים)

אז ייפ, אני לגמרי בסדר עם זה שמדור נוער רואה לנכון לייעץ לקוראות שלו לא לאכול כי אז ישמינו וזה יהרוס את הזוגיות שלהן.

וואלה, אתם ג'יפה שנדבקה ללמטה של הנעל של האינטרנט (שק של נחשים)

ותכניות מגדריות ברדיו כל השלום:  סולידריות נגד אפליה , נאבקות בנורמליות

ריכוזיות יתר של גברים בכנס הבא: 

דו"ח של הכנסת: נשים הן מיעוט בקרב לומדי המדעים המדויקים (The Marker)

מדד קטליסט ישראל: רק 4.5% מהמנכ"לים בחברות ת"א 100 הן נשים (The Marker)

משפט ונשים: שיעור השופטות 51%; במשרדים פרטיים רק 22% שותפות (The Marker)

העסקים שמגלגלים עשרות מיליוני שקלים מחוץ לרדאר (The Marker)

"הוא רצה לעשות את הבדיקה הפיזית, ולכן שאל אם אני בתולה. הייתי קצת מבולבלת – אני לסבית, מה אני אמורה לענות?" (בבלוג של שרון אורשלימי, FEMINISTVISTABULLITIS)

השוויון מתחיל בספרי הילדים (חנה פנחסי, ישראל היום)

צועדים לאחור (אלינור סידי, העוקץ)

חמש שנים אחרי שנקברה הצעת חוק שתכליתה למנוע את מצעד הגאווה בירושלים, ח"כ אריה ביבי שלף אותה מחדש – הפעם כדי להצר את צעדיהם של קיצוניים ימנים בעיר. אלינור סידי על מהות הדמוקרטיה וחרבות פיפיות

כל מקרה לגופו (בילי מוסקונה לרמן, מעריב nrg)

שופטת משפחה הכירה בשתי אמהות לילד אחד. כעת צריך החוק להתמודד עם האפשרויות של הרחבת המושג "תא משפחתי" ולהפעיל שיקול דעת מוסרי

מגילת אסתר ויום האישה (עליזה לביא, ישראל היום)

לפי הנאמר במגילה, אסתר פועלת בכוח המוח ובתככי חצר שלא היו מביישים פוליטיקאים מנוסים. מכאן עולה כי אין להניח שהמראה החיצוני שלה השתנה, אלא שהישגיה לא היו קשורים למראה זה.

נשים חלוצות (ד"ר אורי אדלמן, מקור ראשון)

תהיי ביצ’ית או חתלתולת מין (אימי עירון, סלונה)

יום האשה: לצמצם את פערי השכר במשק (שירה להט, ישראל היום)

קנה לך אשה ובנה לה וילה (מורן שריר, הארץ)

גם אני רוצה להיות אבא (יובל כדורי אלטמן, ynet)

למה אין בודינג בין דפני וסתיו? (נועה רוטמן, גלובס)

להט נשי בנעלי עקב (ורד רמון ריבלין, גלובס)

מעשה בביצית אחת ושתי אמהות (ליהיא כהן דמבינסקי, גלובס)

חודש האשה הבינלאומי בפתח תקווה- לפני שאתן נכנסות למבטח- תלמדו מהשפים: 

דוגמנית שפוטרה בגלל היקף ירכיים ניצחה בבית המשפט (חדשות 2)

אם לא תגמרי מהצלחת יבוא שוטר (ליטל אבזון, מאקו)

תלמידים דתיים יתחפשו בצניעות (חדשות 2)

חתונה לפני גיל 18: מי כאן הפרימיטיבי? (איה קרמרמן, ynet)

קפה? ירידה במספר הפקידות בצה"ל (חדשות 2)

צלמי עצמך בחזייה: הפרסומת הסקסיסטית ביותר של 2012 (הארץ)

תקדים: אם שנעזרה בפונדקאית בחו"ל לא תידרש לאמץ את ילדיה (הארץ)

הפשטה והשפלה: כך חוקר השב"כ נשים פלסטיניות (הארץ)

המל"ג יוזם: יועצת לייצוג נשים בכל מוסד ומימון חופשות לידה (הארץ)

מעושרות בכנסת: 'טלוויזיה חשובה ממשרד החינוך' (ynet)

נישואים מגיל 18: "יאפשר לערביות לממש זכויות" (ynet)

נישואים רק מגיל 18? חוק שחל רק על חילונים (ynet)

"זאת שיש לה הכבוד לעזור לנפגעת אחרת" (ynet)

עדיין מטושטשות (גיא מרוז, מעריב nrg)

באומן בר ריבנאי דורש התנצלות מיו"ר ויצו (מעריב nrg)

למה לנשים קל יותר להגיש תלונות שווא נגד גברים? (זמן ירושלים)

מקדונלד'ס תממן שיעורים פרטיים לעובדת שנזרקה מהלימודים (מעריב nrg)

בית הדין קבע: מותר לפטר רב שבגד באשתו (מעריב nrg)

תפסיקו עם הלחץ: לא חייבים להתחתן בגיל עשרים (שירה בן יעקב, סרוגים)

הרב אבינר: קריאת מגילה של נשים? מותר אבל לא מהודר (סרוגים)

ילדה תינוק אחרי עיקור – ותפוצה בכמאה אלף שקלים (וואלה!)

דו"ח: מה ידוע על זיהום סביבתי ותחלואת נשים? (הקואליציה לבריאות הציבור)

נא להכיר: התשובה להדרת נשים (mynet)

אסתי גינזבורג בתשדיר נגד הדרת נשים (חדשות 2)