המרכז הרפורמי לדת ומדינה והתנועה ליהדות מתקדמת:

מוּדרות למהדרין: הפרדה בין נשים לגברים והדרת נשים במרחב הציבורי בישראל דו“ח שנתי שני – ינואר 2012

הייד פארק נשים של Onlife: קובעות את סדר היום 

ספרים רבותיי, ספרים (התכנית מה-2.3.  גל"צ, על הספר "נשים לגופן")

ליברלית בביתך, רב תרבותית בצאתך (שלומית ליר, רוח מזרחית עזה)

השאלה היא אם בקריאה ליציאה כנגד דיכוי המתקיים בחסות חופש תרבות ופולחן של קבוצות מיעוט, אין אנו פועלות להשכחת מקומה של קבוצת הרוב כקבוצה שקופה שמסווה היטב את הדיכוי המגדרי שבה.

לקראת יום האשה || עד-כן-ידעה (צפי סער, גברת מג'ונדרת, הארץ)

בינתיים מתנהלים ברשת דיונים, אם הפעולה הזאת תשיג את מטרתה – מאבק באלימות מינית – או שמא גברים רבים פשוט ינצלו את ההזדמנות לבוא ולצפות בנשים בלבוש זעום. בקבוצה הירושלמית הדברים סבוכים במיוחד, מפני שהתעוררה כמובן שאלת החרדים. האם הצעדה הזאת היא חלק מהמאבק נגד המגמה של סילוק נשים מהמרחב הציבורי (ההדרה)? לעומת גורמים שניסו לחבר בין הדברים, נראה שהמארגנות מבקשות שהצעדה תישאר נאמנה לתנועת הסלאט-ווק העולמית ומטרותיה.

מה את עושה פה? (שלומית ליר, העוקץ)

בכניסה לכנס הרצליה פגשתי את ג' ששאל אותי, כשארשת תימהון נסוכה על פניו, "מה את עושה פה?" למרות שתשובתי הסתכמה בחיוך קצר, המשכתי לחשוב ארוכות על השאלה ששאל ועל פשרה. ג' ואני משתייכים לאותו מילייה, פחות או יותר, ושנינו היינו בעבר פעילים באותה תנועה פוליטית. עדיין, לדידו של ג', שלראשונה ראיתיו חנוט בחליפה, לא היה זה מובן מאליו שכנס הרצליה הוא מקום שאני יכולה להימצא בו.

מה זה מגפון? (שק של נחשים)

וויינט יחסים מגיש: נקמת הסטריאוטיפים (שק של נחשים)

נשים צריכות להסתיר את העבר המיני שלהן כדי שהפרטנר לא יחשוב שהן שרמוטות? מעניין, אך דומני שקראתי כבר משהו דומה. ייתכן שזה הופיע במאמר במגזין המקצועי "קוסמופוליטן", או אולי בדו"ח מחקר פורץ-דרך בכתב העת "מעריב לנוער", גליון תשמ"ב (4), איפשהו בין עדכון על תחרות נערת החן למחשוף של ברנדה. עם זאת, תמיד טוב לקבל אישוש נוסף מפי דוקטור.

וניסיתי, כל כך ניסיתי להבין אותו בכל צורה אחרת (הכצעקתה)

"הכצעקתה" במועדפים שלי מאז שהוקם, בערך. אני מטפחת ארון ספרים פמיניסטי על השידה שלי. הסתכלתי בשני המקומות והחלטתי שלא אשתוק, הפעם. כמה ימים אחר כך, באתר של החברה, מצאתי טופס "צור קשר", ויצרתי. הם לא ענו לי. בכלל. תהיתי אם כתבתי משהו לא בסדר, או לא כתבתי מספיק – בעצם, אני יודעת שכתבתי הכל: מה קרה. איפה. מתי. ושיעדכנו אותי, איך טיפלו במקרה. לא ענו לי.
בשבת כתבתי להם שוב. הפעם, הייתי תקיפה יותר: דרשתי שיעדכנו אותי. ושלפחות יכתבו אם קיבלו את הפניה. הם עדיין לא ענו לי.

אחרי המקרה הזה אני לא שותקת יותר, לא נאלמת יותר (הכצעקתה)

אני יודעת שאחרי המקרה הזה אני לא שותקת יותר, לא נאלמת יותר.
הרחוב הוא שלי ושל כל אחת, כמו שהוא של כל אחד.
ולא נשתוק עד שנדע שאנחנו בטוחות.

למי קראת שמנה? (חגית גיזנבורג, onlife)

הסרטון "איך להסתיר שאת שמנה בפייסבוק", שעלה בתחילת השבוע ברשת, כולו מוסר כפול: כי הרי כולנו יודעים שאף גבר אינו סובל מעודף משקל, איברים מדולדלים או סתם כיעור גנטי. המסר המעוות שהסרטון הזה מעביר- חייב להיקבר

קודם שחנין זועבי תתחתן (מרב מיכאלי, הארץ)

תאמרו: הזמנים השתנו, עכשיו הגיע זמנו של החוק, הבשילה ההבנה. אלא שאך לפני שנה אותה ועדה בדיוק דחתה את אותה הצעה בדיוק. הכיצד? לפני שנה הגישה אותה חנין זועבי, עכשיו הגיש אותה יריב לוין.

לאכוף את העלאת גיל הנישואים (אורית רוזין, הארץ)

אם המדינה באמת רוצה להגביל את גיל הנישואים, עליה להיות מוכנה להיאבק על כל נערה וילדה, ואף להעמיד לדין את הוריה אם צריך. בלי זה החוק יהיה אות מתה

הזמנה למרד: אל תקראו לי נקבה (ליהיא לפיד, xnet)

סעיף בחוק יתיר לילדי אדמו"רים להינשא לפני גיל 18 (הארץ)

כל ערבייה רביעית שנישאה ב-2011 היתה מתחת לגיל 18 (הארץ)

תקדים: זוג לסביות הוכרו כאמהות לילד שהביאו יחדיו: מעריב nrg, הארץ, ynet, חדשות 2, חדשות 10, ישראל היום

הישג גדול, תודות לביהמ"ש (ח"כ זהבה גלאון, ישראל היום)

הרס וחורבן המשפחה היהודית (ח"כ ניסים זאב, ישראל היום)

הכרה לאמהות לסביות: "רק בית המשפט לצדנו" (ynet)

חרדים, עזבו את הלסביות וההומואים (רועי לחמנוביץ', ynet)

כל סירוב לרשום בתעודת הזהות או לבצע הפריה הוליד עתירות לבתי המשפט, שפסקו נגד ההלכה. הניחו לעם היהודי לעצב את משפחתו בעצמו. פתיחת הסכרים תחזק את המשפחה המוכרת

צעדת השרמוטות היא גול עצמי (מגי אוצרי, מאקו)

בניסיון להוכיח שגוף האישה אינו אובייקט, מארגני "צעדת השרמוטות" משתמשים בגוף האישה כאובייקט, כאחרון הפרסומאים החרמנים. אם אנחנו לא מראות ציצי, הדעה שלנו לא נחשבת?

אם את הולכת עם מכנסיים אז במה את דתית? (שירה בן יעקב, סרוגים)

פלאש מוב ליום האישה הבינלאומי (onlife)

תושבי התנחלות סירבו שחיילות ישמרו עליהם (חדו"ש)

שוויון מגדרי ברחוב ועל מדרגות הרבנות -בשיתוף "מבוי סתום" (מכון הרטמן):

אסתי גינזבורג בתשדיר נגד הדרת נשים (חדשות 2)

נערה עבדה במסעדה עם בנים – וסולקה מביה"ס – הארץ, ynet

לאן נעלמה הבטן של רקדניות הבטן? (מעריב nrg)

תקרת הזכוכית: כשנולדים הילדים נעצר השוויון בין המינים (The Marker)

אמא ומחפשת עבודה?הכירי את הסטארט-אפ JOBS4MOM

תקרת הזכוכית שבירה יותר במגזר הפיננסי (The Marker)

ציונה קניג-יאיר: "השיח של אמהות שנדרשות להיות סופר-וומן חייב להשתנות" (The Marker)

סקר: ב-2011 גדל מספר הנשים שהקימו עסק עצמאי ב-8.5% (The Marker)

"לא צריך לוותר על ילדים, אפשר ליצור גם במעט זמן" (The Marker)

חוטובלי: רבע מיליון שקל קנס לפרסומת שתבזה נשים (סרוגים)

פרופ´ מינה וסטמן – אשת השנה של "אמונה" (כיפה)

"חוק הדוגמניות" קרוב לאישור (חדשות 2)

 העם הפלסטיני שואף לחופשי, אל תקחי את האונס באופן אישי (Inter Spem et Metum)

אז בכנות – בואו נתחיל מלהוריד, מיד, את השקר היומרני של "סולידריות" מהתנועה הסקסיסטית והמיזוגנית הזאת. לא אכפת לי מה אתם עושים נגד הכיבוש וכמה מהר תביאו את השלום. פשוט לא אכפת לי. סולידריות זה עוד משהו מעבר ל"כמה אנשים משתפים פעולה במאבק אחד". לשלב שבו אתם סופסוף מנסים לחשוב לעומק איך אתם נופלים כל פעם מחדש לטעות הזו נגיע אחר כך – כנראה שכמה נשים שהן פעילות מרכזיות זה לא מספיק. גם למסמס ישיבות שמנסות להתמודד עם שוביניזם וסקסיזם לא ממש תורם לעניין, אגב.

אונס הוא לא כלי שיווקי לגיטימי. לא למטרות מסחריות, לא למטרות עקרוניות, לא לסיום הכיבוש, לא למחאה נגד מדיניות הממשלה. הוא לא כלי לגיטימי. זה עד כדי כך פשוט.

וגם: בשביל הסולידריות (נעמה כרמי, קרוא וכתוב) מיליארד טועים (חנה בית הלחמי, האישי הוא הפוליטי)

לא בשמה של ויקי שירן (שולה קשת, העוקץ)

ויקי ז"ל חזרה ואמרה לנוכח טענות אלה: אין דבר כזה לא מצאת, מצדי תביאי את מוכרת הפלאפל כדוברת בפאנל… זוהי אמירה נוקבת ומורכבת, שכן היא מחזירה את האחריות להדרה למדירה, משאירה את המחשבון רושם ופתוח וחותרת תחת המשוואה ההגמונית של השוות והשוות פחות. אמירה זו היא בעיני תמצות של הפמיניזם המזרחי, הבא מתוך חווית הדיכוי של נשים מזרחיות בפרט ונשים מקבוצות מודרות בכלל, ובו בזמן מהיותו תפישת עולם אוניברסלית מאפשר גם לנשים אשכנזיות אמיצות להכיר במקום הפריוויליגי שלהן, לפנות לנו מקום בקדמת הבמה, לעמוד מאחורינו, להיות שותפות ובנות ברית.

אז זה הזמן להזמין את מוכרות הפלאפל להיות דוברות בכנס, ויפה שעה אחת קודם.

מומלץ ביותר: "הגברת משנה אדרת" – ערכת "חדר תוכן" בנושא זכויות נשים (אמנסטי אינטרנשיונל)

ערכת חדר התוכן תאפשר לך לקחת את התלמידות, התלמידים וחדר המורות לסיור מסביב לעולם בנושא זכויות נשים ולעמוד על הקשר בין הפרותיהן השונות. תוכל/י להציע להם להתבונן במשקפיים של זכויות אדם על זכויות נשים במקומות רחוקים ואז לקרב את העדשות ולהתבונן בסביבה שלנו.

Queer in Palestine – curve magazine

Lesbian and bisexual Arabs on coming out, keeping secrets and living the audacity of hope

הארץ: נמצאה אשה שמתמודדת עם ביקורת בלי לבכות (שק של נחשים)

שיט, הכותרת של הכתבה כלל לא עוסקת בזה שהיא אשה! הקוראים שלנו עלולים להתבלבל ולחשוב שמדובר בסתם בן אדם. חייבים להכניס קצת וגינה

המאבק בעיצומו (חנה בית הלחמי, האישי הוא הפוליטי)

יום האשה, הבא עלינו לטובה ב- 8 במרץ, אינו סתם יום. ביום הזה, לפני 155 שנה, יצאו התופרות במתפרות בניו יורק לרחובות למחות על הזכויות הבסיסיות ביותר שלהן. עד אז הן ננעלו מדי בוקר באולמות גדולים, שדלתותיהן נפתחו רק בערב, והועבדו בפרך ללא הפסקות, חופשה, חופשות לידה, זכות בסיסית לחופשת מחלה, שעות נוספות ועוד. כלום. כמו הפועלים היום ב- sweat shops בעולם השלישי.

חג גדול לשמרנים (דוד רפ, הארץ)

עטיית המסכות, לבישת הבגדים הלא-שגרתיים ונטילת הזהות החדשה, ולו באורח זמני, אמורות היו לספק הזדמנות נדירה. הזדמנות למה? אם לא לשבירת כללים ולבעיטה במוסכמות, לפחות להיכרות כלשהי עם תחושותיו, יתרונותיו ומגבלותיו של האחר.

אלא שבניגוד לקרנבל – ההילולה החושנית שנחוגה באותה תקופה של השנה בעולם הנוצרי – פורים נתפש בעיקר כחג לילדים. אולי זהו אחד ההסברים לפער העצום בין ערעור הסדר הקיים וחציית הקווים – המגדריים, החברתיים והמעמדיים, שהם ממאפייניו החשובים של הקרנבל, לבין "העליצות" המתוכננת והמתוזמנת של מסיבות פורים הצווחניות במרכזי הערים בישראל.

אתר חדש ממרכז אשה לאשה- פרויקט נשים וטכנולוגיות רפואיות- הפסקות הריון

הציור השבועי. לילד? (אבישי מתיה, במחשבה שנייה)

אדרעי נמצאת אפוא בחברה טובה. יש לה רק עוד בעיה קטנה אחת: היא מזרחית. ואשה מזרחית היא עדיין, עבור רבים, דמות שלקוחה מסרטי בורקס: צעקנית, טיפשה, אלימה, שתשב במטבח, שלא תצייץ, שתעוף לנו מהעיניים ושתיתן לגברים לנהל את העניינים.

ג’קי הקדיש אתמול את "הציור השבועי לילד" ליו"ר ועד עובדי הרכבת. בדיוק בעמ’ 100 של "7 ימים", תחת הכותרת "איפה הפטיש?", מופיעה דמותה של אדרעי (מבלי להזכיר את שמה) כמפלצת מאיימת. היא מניפה את ידיה מעל קרון רכבת ובו נהג קטר שנראה מבוהל, נוסעים ואזרחים מביטים אליה, הענקית שמסתירה את השמיים, כמו היתה קינג קונג בניו יורק, גודזילה במסע הרס, או דינוזאור משחר לטרף. פניה מעוותים והאווירה שמתאר הציור נראית, לפחות בעיניי, אלימה במפגיע. כן, יש שם איזה פטיש. מה אמורה, ילדים, לעשות אדרעי הענקית עם פטיש מעל קרון נוסעים? אתם יכולים רק לנחש.

ההסתה השבועית לילד (אסתי סגל, במחשבה שנייה)

מה יש לנו עם הגניקולוג? (שרון אורשלימי, FEMINISTVISTABULLITIS)

יש לנו את הקטע עם הגניקולוג מכיוון שהתכנים שעולים בביקור הזה נוגעים לנו בעצבים החשופים. אולי בגלל שהם קשורים ישירות לנשיות, מיניות, זוגיות, לידה ואמהות. כל הנושאים שאנחנו נושאות לגביהם כל כך הרבה רגשי אשם, חוסר ביטחון, חרדות וטונות של ציפיות חברתיות ומשפחתיות. קשורים לרגעי האושר והכאב הכי גדולים שחווינו.

אל תגידו לי בתיאבון באמצע הרחוב (מאיה קוי, onlife)

הטרדות הרחוב שמוציאות אותי מאיזון אינן אלו בהן נוגעים בי, צועקים לי, שורקים לי, אלא אלו בהן הופכים אותי לאובייקט, נקודה. נגד ההחפצה היומיומית אין לי הגנה, רק תחושה לפיה המרחב בו אני עומדת באמת שלי, תחושה של אורחת תמידית במרחב של מישהו אחר

סוף עידן הפמיניזם בעליון (בילי מוסקונה לרמן, מעריב nrg)

פסיקותיה האחרונות של הנשיאה דורית ביניש לטובת נשים היו יוצאות דופן בחשיבותן. כעת מתגנב החשש כי מה שהיה לא יהיה. מי ייפגע? האוכלוסיות החלשות ממילא, ביניהן הנשים היהודיות והערביות

התקנות של ויזניץ (בחדרי חרדים) "למה כל דבר שאמור להישמר בחדרי חדרים מוצא מיד את מקומו לבחדרי חרדים"

תערוכה: מיניות, אמהות והקהילה האתיופית (סמדר שפי, הארץ)

עבודותיה של אור טסמה, המוצגות בתערוכה "כתם", מכריחות את הצופים להתמודד עם נושאים כמו מיניות, אמהות, ומעמדה של הקהילה האתיופית בישראל

הסיפור הנקרופילי של הורדוס – והקשר לפורים (רוחמה וייס, ynet)

אני, למה אני הבאתי את סיפור הזוועה הזה, הטורד את נינוחות ערב שבת? השבוע נקרא את מגילת אסתר. סיפורה של התינוקת לבית חשמונאי הזכיר לי שתי תגובות של שתי נשים לרוע שאיים לפגוע בגופן ובנפשן – ושתי ואסתר.

קרב הבלימה על פניה של ירושלים (נרי לבנה, מוסף הארץ)

ירושלים מציגה:ריקודי בטן- בלי בטן – מתוך "לא מצונזרת" מיסודה של תנועת ירושלמים

ציפור בחדר שאין בה חלונות (אמילי עמרוסי מראיינת את שרה ב"ק , וואלה!, ישראל היום)

את המילים בכותרת כתבה ושרה שרה ב"ק. כן, ההיא מהטלוויזיה, עם המטפחת, שיוצאת עכשיו נגד האיסור על שירת נשים ומסעירה את העולם הדתי. "אף פעם לא הייתי טיפוס שהולך בתלם"

"אם הייתי גבר הייתי עשירה יותר" (The Marker)

הן שברו שיאים, הגיעו להישגים וקטפו פרסים – אבל משום מה נשים מצליחות בעולם ובישראל מתקשות לראות את עצמן כ"מצליחניות". לקראת כנס נשים ועסקים השנתי של TheMarker שיתקיים ב-5 במארס מדברות הבמאית אורנה בן דור, השחקנית אסתי זקהיים וסמנכ"לית משאבי האנוש של מיקרוסופט אפרת ליאני על התופעה

מה נשים יוזמות (פרופ' איילה מלאך פיינס, פרופ' מירי לרנר, The Marker)

בשנים האחרונות חל גידול משמעותי בחלקן של נשים בשוק העבודה, אך מחקרים מגלים כי מגמה זו פוסחת על קהילת היזמים, ושנשים רבות הפונות לעסקים עושות זאת מחוסר ברירה

מצליחות וחוזרות למגרש הביתי (דליה מור, The Marker)

פסק ראשון של בית הלל: נשים יכולות לקרוא מגילת אסתר (סרוגים)

התודה על ההפנייה לכנס מדיר נשים נוסף היא לטל ברייר בן מוחה: "איפה הן המנכליות? הסמנכליות? כנס ת"א 100 LIVE 3 מפורסם כמעט מדי יום בכלכליסט עם רשימה של 27 מרצים-מנהלים-בכירים… " … להיפגש פנים אל פנים עם המנהלים שמרכיבים את המדד…" וכשהם כותבים "מנהלים" הם מתכוונים ל"מנהלים" ואליהם בלבד…"  :

חוק הפוטושופ יורחב: תת משקל ייאסר גם בפרסומות מחו"ל (הארץ)

השרים אישרו: חתונה רק מגיל 18 הארץ, ynet, חדשות 2, מעריב nrg,  כיכר השבת, וואלה!

שרמוטות התאחדו: לא רוצות להיות רק קורבנות בפוטנציה (עכבר העיר)

פרוייקט פורים: אני מתחפש לאבא אחראי (כפיר לב סיני, מדברים אבהות)

דף הפייסבוק בעקבות האיור הזה בקופת חולים כללית- הכי טובה למשפחה? במשפחה יש גם נשים

המפלגות הגדולות עולות על הגל הוורוד (הארץ)

מיכל מודעי, נשיאת ויצו בעבר, נפטרה בגיל 81  סמדר סלומון, סלונה, מעריב nrg, הארץ, ynet

גם הדתיים רוצים להכיר: עולם הרווקות במגזר הדתי פורח (חדשות 10)

נא להכיר: הקלאבריות החרדיות של ירושלים (mynet)

הרשויות נגד קמפיין אמנותי: "אקלים של השתקה" (mynet)

תופעה בחיפה: חרדיות מעניקות שירותי ליווי (mynet)

"צעדת השרמוטות" תתקיים בתל אביב באמצע מרץ (מאקו)

"בתקופה של הדרת נשים ומשמרות צניעות, כאשר נשים נתפשות כאובייקטים מיניים נטולי כישורים, נרצה לציין שעירום איננו בהכרח משחרר, אך הוא לגיטימי לחלוטין. שלטי חוצות גרנדיוזים של בחורות עירומות אינן התשובה לדיכוי מגדרי דתי, אך עם זאת הגוף שלנו הוא שלנו ומכך בחירת הלבוש הוא שלנו בלבד – גם אם היא לא מוצאת חן בעיני אחרים; ואינה מהווה תירוץ להטרדה, אונס או כל דבר אחר".

הראל סקעת: "אני רוצה להיות אבא" (מאקו)

אני לא דורש לגיטימציה ולא דורש שתעשו לי מערוף, אבל אני בהחלט דורש שתשנו עוד היום את החוק (כי אין מה לעשות, המצאתם חוקים) בנוגע לפונדקאות בקהילה הגאה. אני חושב שזוהי זכותי.

סקעת, צא להן מהרחם (שי זמיר, ynet)

זה אחד המסרים החשובים ביותר של המחאה החברתית: לא הכול מדיד בכסף, ויש דברים שלא צודק לחשוב עליהם במונחים של היצע וביקוש. חבל שהקהילה ההומו-לסבית, שסקעת מבטא במידה רבה את הלך הרוח שלה, הפנימה דווקא מסר אחר – זה שמדבר על זכותו של הצרכן להשיג את הסחורה במחיר הזול ביותר ויהי מה. זהו הרי לב העניין: פונדקאות בישראל להומואים, אם תצא לפועל, תהיה נוחה וזולה יותר.

נשים, מה לעשות, הן לא "פסק זמן". זה טוב ויפה שהומואים רבים בישראל חולמים על ילדים, כלב ומשפחה שכאילו יצאו זה עתה מבית הרעפים הפסטורלי שעל גביע הקוטג', אבל אין לזה ולשוויון שום דבר במשותף.

מש' הבריאות: לא מאשר תרומת ביציות בין לסביות (ynet)

דורותי יצאה מהארון: המגזין החדש לגייז נחשף בערב נוצץ (מאקו)

טוב שמישהו דואג לנשים (רעות כהן, העוקץ)

האתנוצנטריות הגזענית הזו היא שגורמת לנו להתעלם מזה שגם בחברה היהודית/חילונית/מערבית קיימות כל התופעות האלה, באותו שיעור ולפעמים יותר. כך, אנו ממרקים את מצפוננו הליברלי. אנו הרי בעלי ערכים, ואכפת לנו מנשים. תראו כמה אנחנו דואגים להן – מפרסמים על כך קריקטורות נוקבות.

אבל אולי אני טועה. אולי ל"אם תרצו" באמת אכפת מרצח נשים. אני בטוחה אם כך, שוודאי לא יסתפקו בקריקטורה בנושא, ולכן אני פונה אליהם.

אות דה קלון: מי הפרסומת הסקסיסטית ביותר? : כלכליסט, עכבר העיר

130 גננות פותחות בקמפיין לפרישה מהסתדרות המורים (הארץ)

מחשוף עמוק לי עד ברכיים (יובל בן עמי, מאקו)

תחפושות מסוג זה הן ראייה איומה לאופן בה מעוור בצע כסף את בני האדם. מצחיק ואירוני שאנה X נגלתה לי דווקא מחוץ לחנות של "כפר השעשועים". הרשת הרי הובכה לאחרונה בעקבות פרסומת למוצריה שהופיעה בעיתונות החרדית ושבה נמחקו פני הילדות המצולמות. אצל החרדים הילדה מודרת, אצלנו היא מחופצנת.

סדנה לנערות דתיות: לבוש צנוע ימנע אלימות (מעריב nrg)

אנורקסיה וכפייה: התנגשות ערכים (ח"כ ד"ר רחל אדטו, מקור ראשון)

הצידוק לכך הינה העובדה שהחולה אינה מסוגלת – בשל מצבה הגופני והנפשי – להעריך ולהבין את הסכנה המיידית שנשקפת לחייה, ועל כן לא ניתן לסמוך על שיקול דעתה כאשר היא מסרבת לקבל טיפול להצלת חיים. בהתנגשות האפשרית בין קדושת החיים מול זכות האדם לגופו, עומדת קדושת החיים מעל זכות חשובה זו. החיים שאנו עתידים להציל יעידו על כך.

מפלצת או אשה משוחררת? הפאם פטאל כמשל (טל איתן, ynet)

מה ההבדל בין פאם פטאל לדון ז'ואן, וכיצד ניתן לבצע קריאה חתרנית או פמיניסטית לטקסטים תרבותיים שמציגים דימויי נשים שליליים? על 'טורפת הגברים' הכי מושמצת בהיסטוריה המערבית

"בעקרון הגניקולוג הציע לי להדביק מישהו!" (בבלוג של שרון אורשלימי, FEMINISTVISTABULLITIS)

יוצאת אתיופיה מונתה לשגרירה: ynet, הארץ, מעריב nrg, ישראל היום , חדשות 10

משפ' השגרירה הראשונה מהעדה האתיופית: "זו גאווה למשפחה, לעדה ולמדינה" (חדשות 10)

למחות נגד קצב ולשבת בכלא (אייל גרוס, הארץ)

המסר הוא, שאם תפגין בעד התנחלויות והמשך הכיבוש, תזכה להגנה והחוק לא ממש יופעל נגדך. אך אם הפגנת בעד פלסטינים, או נגד אלימות מינית, אז אתה עלול לחוש את נחת זרועו של חוק.

גירושים זה טוב ליהודים (טלי פרקש, ynet)

התופעה ההולכת ומתרחבת של גירושים בחברה החרדית היא ברוכה, שכן משמעותה שיותר נשים וגברים אומרים "לא" לחיי אומללות שנקלעו אליהם. אבל החשיבות האמיתית שלה היא בהיותה סימפטום לשינוי כללי במגזר

להגדיל את השיוויון בתוך המשפחה (פרופ' ליאת קוליק, מקור ראשון)

בחינוך, יש לשלב את תחום לימודי המשפחה במערכת הלימודים. תחום זה יעסוק בהכשרת הדור הצעיר לקראת תפקידים משפחתיים, כגון תפקיד בן הזוג ותפקיד ההורה. יש להדגיש בפני הדור הצעיר את החשיבות של שותפות בין ההורים וקבלת אחריות משותפת על פרנסת המשפחה והטיפול בבניה.

איך נראית נפגעת תקיפה מינית? (מרב מיכאלי, סלונה)

הגיבורות של אליסיה שחף מסתכלות לנו בעיניים. על התערוכה של נפגעות תקיפה מינית במרכז ענב

על התערוכה "גיבורות":

דתיות ללא הקצנה (רחל עזריה, מקור ראשון)

אבל לא רק הגילוי הזה הוא שהסעיר את חברי הכנסת החרדים. מה שהסעיר אותם יותר מכל היתה העובדה שאת המאבק בהדרת נשים מנהלים דתיים, ובעיקר נשים דתיות. אנחנו, מובילי המאבק, יודעים ויודעות טוב מאוד שאין שום בסיס הלכתי לטענה שאסור לשמוע נשים מדברות ברדיו; שאין שום בסיס הלכתי לטענה שנשים וגברים צריכים לצעוד ברחובות שונים או לשבת בצדדים מנוגדים של האוטובוס. עלינו לא יכולים לעבוד.

"פסיקה מודרנית"? (ליהיא כהן דמבינסקי, גלובס)

ביהמ"ש מנסה להגביר מעורבות אבות בחיי הילד, אך לא על מודל כזה הם חלמו

חודש האשה- נשים יוצרות את תל אביב- יפו 

יום האשה הבינלאומי 2012 ( הטלוויזיה החברתית)

קפה עם יולי תמיר (יעל ביר-כץ, Onlife)

תקדים: בני זוג מירושלים הורשעו בהחזקת עוזרת בית בתנאי עבדות (הארץ)

מה השאירה אחריה הנשיאה דורית ביניש? (יפעת ביטון, onlife)

לעומת זאת, אם נבחן את ההגנות "מסדר שני" שנתנה לעניינים פמיניסטיים, בין אם הם נוגעים לנשים ובין אם הם על סדר היום הפמיניסטי שוחר-הצדק-לכל, הרי ששם נוכל לזהות את פסקי-דינה של דורית ביניש בנושא הרחבת האחריות להטרדה מינית ובנושא פסילת עסקת הטיעון המבישה בעניינו של משה קצב, ובעיקר את פסק-דינה הפוסל את הפרטת בתי-הסוהר ואת חיי כולנו לאלוהי הכסף, כמי שמקיימים קביעה זו.

נשים עושות צדק חברתי (קרן שמש פרלמוטר, onlife)

פסק דין זה נכתב ברוח פמיניסטית ומהווה בשורה פמיניסטית הקוראת לשינוי סדרי עדיפויות בחברה הישראלית, הנכחת הקולות של נשים ואנשים המודרים מהשיח הציבורי ומוקדי קבלת החלטות והבנה כי הימצאות במעגלי עוני, על פי רוב, אינה מבחירה. פסיקה זאת מראה גם את כוחו של המשפט כמחולל שינוי חברתי ויכולתו לתרום לקידום צדק ושוויון בחברה.

האם כל אם שרוצחת את ילדה היא משוגעת? (הארץ)

מוסד האמהות הוא מיתוס, טוענת תמר הגר. ברומן "בכוונה תחילה" היא בוחנת שני מקרים של אמהות שרצחו את ילדיהן. המסקנה שהיא מגיעה אליה מצמררת

נאמן וגרוניס רוצים את השופטת גרסטל למנהלת בתי המשפט (הארץ)

חוק הבטחת הכנסה || בג"ץ החליט צדק חברתי (אייל גרוס, הארץ)

בין העותרים היתה אם חד-הורית עם מוגבלות שמיעה, שהשתמשה כשלוש פעמים בחודש ברכב של הוריה לצרכים של טיפול בילדים ושל עבודה, ולכן נשללה ממנה הגמלה.

הפסיקה האחרונה של הנשיאה היוצאת: אסרה על המדינה לשלול קצבת הכנסה מבעלי רכב (הארץ)

ירושלים: חרדית כבת 70 הותקפה באכזריות "בשל פעילות מיסיונרית" (הארץ)

"בית הלל": לאפשר לנשים קריאת מגילה עצמאית (כיפה)

לחזור להלכה של סבתא (אריאל הורוביץ, כיפה)  על הספר החדש מנהג נשים:

חסד עשתה עמנו עליזה לביא שגאלה את המנהגים הללו מתהום הנשייה, ובעמל ועבודה רבה הגישה בפנינו רצף של תורות שבעל פה שנצרבו כעת בכתב, ושישתלבו, כך יש לקוות, בחיים הדתיים, מכאן ולדורות שיבואו.

הפרקליטות: אסור להדיר נשים מפרסומות (ynet)

חדש בצה"ל: מרכז לנפגעי תקיפה מינית (מעריב nrg)

מנהלת ביה"ס אוסרת על התלמידות ללבוש טייץ (mynet)

הנחיה חדשה של מנהלת בית הספר היסודי רמת אביב ג': אוסרת על התלמידות להגיע בטייץ.

מנהל הרדיו החרדי: העלאת נשים לשידור פגעה ברייטינג (הארץ)

אישה מהשמים: שירה רק בשביל נשים (מעריב nrg)

תהיי רצינית (שירה גלזרמן) וגם בסלונה

התקשרתי למד״א וחיכיתי. גברים במכוניות בנסיעה איטית נעצו בי מבטים שואלים. אחרים ניגשו ושאלו כמה. מחנות הסקס שמאחורי האישה השוכבת יצא גבר והביט בי ובה חליפות. הנחתי שהוא הסרסור שלה והתרחקתי. הוא לא היה. אחרי כמה מבטים הוא ניגש אלי:
״התקשרת לאמבולנס? טוב מאד. לא ידעתי מה לעשות. אני מנסה לעזור להן ולא יכול. נותן להן להכנס לחנות שלי, להשתמש בשרותים, לשטוף פנים, לנוח. אבל הן נרקומניות. כל הזמן חוזרות לרחוב. זה מה שהן בחרו.״
הצבעתי עליה:
״אתה לא באמת מאמין שמישהי בוחרת בזה.״

אני תוהה איך ארכיב שוב את הפסיפס, מלאכת המחשבת הזו שנקראת להאמין באדם (הכצעקתה)

עומדת שם דקה ארוכה, לבד. כל כך לבד. כל האנשים חזרו לשיחותיהם, איש לא ניגש אלי – פנה אלי בהצעת עזרה, גם לא אחרי שאותו בחור הלך מן המקום.
ברחתי משם מהר ככל האפשר.
ועכשיו, אני תוהה איך ארכיב שוב את הפסיפס, מלאכת המחשבת הזו שנקראת להאמין באדם.

יום המי-שפחה (בת עמי נוימאיר פוטשניק, תנסו בעוד יומיים)

החלטתי לברר את העניין באמצעות שאלה עקיפה שחשבתי שאני יודעת את התשובה עליה. שאלתי את הבכורה (6) מי בתפקיד האמא כשהן משחקות מישפחה, להלן תשובתה: "למעשה, אף אחת". "אז מה", ניסיתי להתאושש מההלם, "זה תמיד 'אחות גדולה' ו'אחות קטנה'?". "כן", אישררה הבכורה, "וכלבה", הוסיפה אחותה.

כי נדפקנו (Inter Spem et Metum)

אני לא מתווכחת על הסללה בחינוך, על הגישה הגזענית והמתנשאת של מוסדות המדינה בשנות החמישים (ואחריהן), על הומור ירוד בתכניות בידור, על השימוש במילה "פרחה" או על סטריאוטיפים בספרי ילדים. אני רק מבקשת להזכיר שגם אני כאן. ואני לא היחידה כמוני. אני חלק מהקבוצה החזקה יותר, וסביר להניח שלפעמים אני מרוויחה מזה בלי להתכוון ובלי לדעת. אני לא מכחישה את זה, ולא מתנערת מהאחריות שלי כמי שמרוויחה ממצב שדופק אחרות. אין לי בעיה עם עקיצות. אין לי בעיה עם מערכונים בתכניות בידור. יש לי בעיה עם חברות ושותפות, ונשים סתם, שמייחסות ברצינות מוחלטת ובאופן גורף השקפת עולם ותכונות אופי שליליות לצבע העור שלי. באמת שעצם העובדה שאני בכלל צריכה להסביר את זה נשמעת לי מטופשת.

מִי שֶׁבֵּרַךְ לְהַתָּרַת עֲגוּנוֹת וּמְסֹרְבוֹת גֵּט (יעל לוין, קולך)

לאור האמירה בפועל של "תְּפִלָּה עַל בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּרְצְחוּ בִידֵי בְּנֵי זוּגָן" בקהילות רבות מאוד ובמספרים גדלים והולכים, וכן על רקע התקבלותה הרחבה והמהירה של "מִי שֶׁבֵּרַךְ לְהַתָּרַת עֲגוּנוֹת וּמְסֹרְבוֹת גֵּט", נראה כי מסתמנת פריצת דרך ומגמה של יתר פתיחות לאמירת תפילות רשות שנתחברו בידי נשים ולקליטתן אל תוך הליטורגייה הנאמרת במעמד ציבורי וקהילתי בתוככי בית הכנסת

מה את נטפלת (נעמה כרמי, קרוא וכתוב) על "הארץ":

שלראות את עורכיו ומו”לו מאתרגים את הגרועים בשוביניסטים – יגרור תגובה; שאם הוא החליט להיהפך מעיתון לביטאון – תמונת הראי של ‘מקור ראשון’ – הוא יקבל התייחסות בהתאם. אל תפתח ציפיות אצל אחרים אם אינך רוצה שהם יסתמכו עליהן. זאת יומרה וזאת שכרה.

למה מרבית המטפלים הן נשים ולמה השכר כה זעום? (צפי סער, גברת מג'ונדרת, הארץ)

אם כך, אפשר להסיק כי הפטריארכיה מעוניינת שנשים יעסקו במקצועות טיפוליים, כי זה מאפשר להן פחות אינדיווידואליזם ומשמר אותן במקומות האלה. אבל אם החברה כל כך מעוניינת בזה, למה היא לפחות לא משלמת טוב לעובדות במקצועות הטיפול? בכנס שהיה בכנסת צוין, כי התנאים הירודים האלה נובעים בין השאר מתפישות חברתיות המפרידות בין טיפול לבין כסף, מתפישת נשים כבעלות "המשכורת השנייה" וממדיניות ציבורית הרואה בשירותים חברתיים הוצאה ולא השקעה.

מיתוס היופי בטהרן – קריאה קוסמטית במגילת אסתר (אילת וידר כהן, קולך)

דרכים רבות לדיכוי ולפחד משינוי ומנשיות. יש המחלישים את הנשים דרך הפשטה והחצנה חסרת עכבות ויש העושים זאת דרך הלבשה, הדרה, כיסוי ומחיקת פניהן. מיתוס היופי ושיח הצניעות הכוזב מהווים תמונת ראי של אותה תופעה – תגובת נגד לפמיניזם

לאסירות לא מגיע פרס על הריון (רחלי גפן, onlife)

יש כאן סטנדרט כפול מקומם. דינה של אישה שפשעה אמור להיות זהה לדינו של גבר שפשע. אין שום דבר חיובי בלהפוך את הרחם לכלי נשק אמיתי, ולא מגיע לאף אחת פרס על ההישג המפואר של להצליח להיכנס להריון.

5 הערות נגד החוק להפללת צרכני זנות (הילה שמיר, ynet)

ש לברך על הפניית תשומת-הלב הציבורית למצבן הקשה של חלק מהזונות, ולהגביר את מחויבות המדינה והחברה לסייע להן. עם זאת, החוק הפלילי הוא כלי גס מאוד לביצוע שינוי חברתי. חשוב להבין את מלוא השלכותיו העתידיות של החוק המוצע – ולהתנגד לו.

חייה המיוסרים של ריינא בתיה ברלין (חנה קהת, קולך)

כך היה דרכה לשבת תמיד בסמיכות לתנור החורף אשר בבית האוכל, וגם בימי הקיץ, ולפניה שלחן צבור ספרים שונים: תנ"ך, משניות, עין יעקב, מדרשים שונים, מנורת המאור, קב הישר, צמח דוד, שבט יהודה, ועוד כמה וכמה ספרים ממינים אלה ומספרי אגדה, וכל עיונה וכל שימת לבה עם כל חושיה והרגשותיה – בתוך הספרים, ולא זזה ידה כמעט מהם; ומכל הנוגע לכלכלת הבית ידעה אך מעט מאוד, וכמעט לא מאומה.

קריאות מגילה של נשים תשע"ב (קולך)

הנשים כובשות את הרשת (אימי עירון, The Marker)

יכולת השיתוף, השיח, הההכלה הם הנכסים בעולם החדש, שנשען על תוכן דיגיטלי

יותר פרצוף משכל (ליטל אבזון, מאקו)

התחפושת פרובוקטיבית? תפסיקו להתחסד – זה פורים (אפרת מנשרי גורן, ynet)

תחפושות פורים הציפו את החנויות ושוב ההורים הזדעזעו מהתחפושות הפרובוקטיביות של הבנות. אפרת מונשרי גורן, אמא לארבעה, קוראת להם להפסיק להתחסד ולקבל באהבה את תחפושת הפרחה המסורתית. בכל זאת, לא כל יום פורים

התשובות של חנה (דינה ספראי, קולך)

הטענה היתה שמדורי השו"ת מוצפים בשאלות, מהן רבות עוסקות בתחומי מגדר, רבות נשאלות ע"י נשים, אבל המשיבים – תמיד גברים. לתפיסתן, המקום היחיד שבו ניתן לתת נוכחות לידענות ולהנהגה של נשים דתיות גם בתחומי הלכה הוא אתר "קולך". מעבר לנוכחות עצמה, הכוונה היתה לעצב ז'אנר של תשובות פתוחות, שבהן נלקח בחשבון ניסיון חייהן ונקודת מבטן של נשים יחד עם ידע הלכתי.

גבורה (רוני גלבפיש, אם תרצי) על התערוכה של אליסיה שחף- "גיבורות":

הן. הנשים האמיצות האלה שנענו לקול הקורא, שיצאו למסע, שבחרו להופיע בעין הציבור בפנים חשופות, בשמן. אני אהיה שם, ועבורן, אני מקווה שמספיק אנשים יחליטו לטרוח ולצאת מהבית. לבוא ולהתבונן בפניהן, בלי להשפיל מבט. לראות אותן. יפות ועזות נפש.

תלמידה חכמה מאוד (רוני גלבפיש, אם תרצי) על מלכה פיוטרקובסקי:

על אף שהיא מדברת על נושאים קשים, ושפתה היא השפה הקלאסית של העולם הדתי, מפרשת השבוע ועד ציטוטים מהתלמוד, אני מבינה אותה. השפה שלה פתוחה גם למי שלא גדל במרחב שלה. היא מזמינה דיאלוג, ולא מפחדת להתמודד עם טענות קשות. ההתנהלות הזו היא עוד אחד מסממני הפתיחה ההדרגתית, העמוקה, של החברה הדתית. זה תהליך איטי, אבל הוא קורה, ממש לנגד עיני.

ואם הילדה שלי תרצה, אם כך היא תבחר, בין שלל האפשרויות של העולם היא יכולה גם להיות תלמידה חכמה. וזה לא מפחיד אותי כבר.

ניצוצות ברשת || אתר לנשים – לא מילה גסה (יונית רושו, הארץ)

תמונות עצומות, מרהיבות ומקצועיות של נשים לא חייבות להיות רק גורם משיכה לגברים. להיפך

ראש חודש אדר- נשים יכולות להערך לקריאת וכתיבת מגילת אסתר (ד"ר עליזה לביא, קולך)

הרב המשיך ברוח השוויונית וקבע כי נשים יכולות גם לשמש סופרות סת"ם ולכתוב מגילות אסתר כשרות. מגילות עתיקות, ציין, נכתבו על ידי נשים בתימן, וגם היום נשים, "שהיו חלק מהנס" המתואר במגילה, יכולות לכתוב מגילות "ולפרנס את הבית".

להיות אם יחידנית (רונית ארבאום, קולך)

אני כותבת עבור הרווקות, הצעירות והמבוגרות, המתלבטות והמחליטות.אני כותבת עבור הורי הרווקות החוששים מעתיד בנותיהם. ואני כותבת עבור הורי הילדים השואלים: "איך זה שלנבו וגפן אין אבא?"

טיפולי פוריות לילדות בנות 3 שחלו בסרטן (חדשות 2)

הקלות חדשות לסטודנטיות בהיריון (חדשות 2)

הצעת חוק מהפכנית: פטור ממאסר לאמהות לתינוות ונשים בהיריון (חדשות 2)

"הפנו לי גב, לא דיברו". חרדיות גרושות מספרות (ynet)

מודל חדש לשילוב בין אמהות לעבודה (הארץ)

נשים מקריית טבעון מצאו פתרון מקורי: הן מתכנסות באחד הבתים, עובדות בעבודות פשוטות כמו אריזה והדבקה, ומטפלות בילדים בתורנות

סמנים מזיקים (הארץ)

באחרונה עולה מספר הנשים המבצעות ללא הצדקה בדיקות דם לאיתור סמנים לסרטן השד. התוצאות עלולות להכניס אותן לחרדה מיותרת

הרבצ"ר האשים רבנים: ניסיתם להכניע את צה"ל :הארץ,  ynet, סרוגים

אזרחית סורית עלאווית התאחדה עם בעלה בישראל (הארץ)

סוזן לנדאו נבחרה למנכ"לית והאוצרת הראשית במוזיאון ת"א (הארץ)

חשד: שידל נשים ברשת לבצע מעשים מגונים בילדיהן (הארץ)

לאיזו יושנה נחזיר עטרה? (אורנה דונת, יוצאת לתרבות רעה)

אלו ימים בהם אפשר לשים את האפשרות הזו על השולחן מבלי לרדד אותה ל"איניוּת", רידוד שהופך נשים לדמויות גרוטסקיות. אני מתקשה למצוא קשר בין זה לבין ערבות הדדית שעמה מסתיים הטור, ואני מתקשה להסכים עם רעיון החזרת עטרה ליושנה, כשהחזרה במקרה זה משמעה נוסטלגיה לדיכוי.

מאמא דיאלי – על אידיאל אמהות לא אנושי ואמא אמיתית (ראומה, בלוג עם תודעה)

פעם אחת, בואו נשנה את סצינת הפתיחה של הסרט, ובמקום להתחיל אותו כשאנחנו נכנסים הביתה, בהפתעה, לריחות של בישולים, נעצור ונחשוב על מאחורי הקלעים. מה המשמעות של אישה שיודעת שאיכותה נמדדת בזה שתמיד אפשר לבוא לאכול. רמת כוננות גבוהה, מאה אחוז מהזמן. אולי יבוא נכד. אסור להיתפס לא מוכנה.

השטחת דמותן של אמהות לכדי מטעמים אהובים וההאדרה של אלו על חשבון הענקת מקום לרבדים הרבים באישיותן, חוכמתן או רצונותיהן, היא המשך השעבוד שלהן תוך פרגון מתרפק.

אחד הדברים הקשים ביותר הוא להתפרק מפריבילגיות.  ואני חושבת שגם כאן, זה אולי כל הסיפור. כמו שאנחנו יודעות לדרוש מגברים אשכנזים לפנות את הבמה כשאנחנו רוצות להנחות את הערב, גם כאן, כשזה אולי הכי מוצדק, אנחנו נדרשות להתפרק מהפריבילגיות של להיות ילדות נצחיות או ילדים נצחיים, כדי שגם אמא תוכל סוף סוף לשכב בבית מבולגן, ריק מאוכל ולבהות בסרט ערבי של שישי.

נשים, גברים, ילדים פוטנציאליים וממסד רפואי (אורנה דונת, יוצאת לתרבות רעה)

האם לרוב נשים הן אלה שהופכות ל"מרכז המידע" הביתי בכל הנוגע למניעת היריון?
האם כפועל יוצא מן הקולוניזציה הפנימית ומהיותה של מערכת הרבייה הגברית סמויה מן העין, לא אחת נלקח כמובן מאליו במערכת זוגית שאם מישהו צריך לעבור הליך כירורגי למניעת היריון – זו האישה?
האם האפשרות כי בן-הזוג הוא שיעבור הליך כירורגי מדוברת? נלקחת בחשבון?
השאלות הללו רלוונטיות גם לאימהוֹת ולאבות שאינם מעוניינים בהריונות נוספים.

גיבורות מתירות את קשר השתיקה- תערוכה במרכז ענב, ת"א.

אדישות ליברלית [ט'] (אורנה דונת, יוצאת לתרבות רעה)

היא עשויה להתחיל מאין-בית כלומר אולי היו קירות ומיטה ואנשים שנקראים חברתית "הורים" אבל כל יתר הדברים שכרוכים ברעיון של בית – נעדרו: אין ביטחון, אין דאגה, אין הגנה, אין ילדוּת. יש הזנחה, יש אלימות, יש פגיעה ויש גיהנום.

מדינה, מיטה, הסכמה (תאמר מסאלחה, העוקץ)

התנגדותה של הסנגוריה הציבורית לחוק על איסור צריכת זנות נובע מליברליזם המקדש את חירות הפרט, ומתעלם מהפגיעה בחירות האחר, משום שהוא (בעיקר היא) משתייכת לקבוצה שקופה.

זה פורים או פורנו? (חנה בית לחמי, האישי הוא הפוליטי)

גיל הממוצע שבו נכנסות בנות לזנות הוא 13-14, לא גיל שקוראי העיתון הזה בחרו בו את הקריירה שלהם. כ- 90% גדלו בסביבה מזניחה רגשית ופיזית, רובן חוו תקיפה מינית או גילוי עריות בילדותן. כאן נגמרת האגדה של "הסטודנטית שבחרה בזה כדי לממן לימודים" – אין בחירה בזנות. יש הסללה, יש פוסט טראומה ודיסוציאציה (התנתקות רגשית) שמביאה לחשיפה חוזרת לאלימות ולאלימות מינית ולהידרדרות.

ד"ש מהדרום העמוק (רועי רוטמן, Roee-geist)

כאשר המחוקק בא לקבוע נורמה, הוא לא יכול להתייחס לכל אחד ואחד מהאזרחים שיושפעו מהנורמה הזו ולבדוק האם הוא מרוצה מההשפעה הזו או לא. המחוקק צריך לראות את התופעה הכללית שבה הוא רוצה לטפל ואת ההשלכות הרחבות שלה על החברה. הזנות היא תופעה שהורגת, פשוטו כמשמעו, את הנשים העוסקות בה, וכך יש להתייחס אליה.

יהודית ודמוקרטית – נשים בישראל, דת והמאבק על הזכות לבחור ולהיבחר (שביט בן אריה, מאמרים)

בעניין זה מצוטטת תושבת פתח תקווה חנה זהבי במהלך ישיבת ועד המושבה: "בני, שאני חינכתיו וגידלתיו, זכאי לנהל את ענייני פתח-תקווה, אבל אני, אמו, שנתתי למושבתי את כל כוחי ומרצי, את מיטב שנות חיי – אני פסולה למלא את התפקיד הזה".

קשר השתיקה (בילי מוסקונה לרמן, מעריב nrg)

לא מקלטים, לא משרדי רווחה ובטח לא אוזן קשבת. הנשים הבדואיות מדוכאות עד עפר, והמדינה לא נוקפת אצבע. למה? אינטרסים כמובן

ישנן שרמוטות (החיים מבעד למשקפיים שקופים)

מצעד השרמוטות הישראלי יוצא לדרך (גל חן, onlife)

לא בכדי אין הטייה זכרית למונח "שרמוטה". שפה מבנה מציאות ומשקפת אותה, ולמרות שזה נוח לחשוב שאנחנו חיים בחברה משוחררת מבחינה מינית, השפה משקפת לנו שלא כך הדבר. השימוש בטרמינולוגיה מבזה בצעדות פמיניסטיות הוא לא טכני, אלא מכוון. אנחנו לא רוצות עולם בו סקס הוא דבר אזוטרי, או מבזה. אנחנו רוצות עולם בו סקס הוא פתוח, כן ושיוויוני. לשם כך, עלינו לראות את המציאות מתוך השפה היומיומית ומתוך ההבנייה החברתית שהיא משקפת – מציאות של "שרמוטות" אל מול "זיינים"

תושבי ת"א: היכונו ל"צעדת השרמוטות" (מעריב nrg)

לא מבקשות את זה: "צעדת השרמוטות" יוצאת לדרך (עכבר העיר)

בוויינט יחסים יוצאים נגד תופעת אכילת האוכל בקרב נשים (שק של נחשים)

כן, שרית בראל, "בואו נתהה לרגע על המשמעות העמוקה יותר" של מה שקרה כאן. חברך סער שיינפיין, סוג של סלב כלשהו, ישב עם חבר בחומוסיה, כאשר לפתע קרה דבר נורא — אשה זרה שישבה לידם אכלה מלאווח. ממש כך, בפומבי, בלי בושה. ייתכן אפילו שהיה ניתן לראות עליה שהיא נהנית מכך. זה היה מפלצתי.

בוויינט יחסים גמרו לי את המילים (שק של נחשים)

במעריב מצרים על מות החוטיני (שק של נחשים)

בינתיים בדה מרקר: תחת ונעלי עקב (שק של נחשים)

אז מה תגידו (לילך סיגן, מעריב nrg)

מצד שני, מי שיעז לקרוא למיסוד הזנות בישראל, יפסיד חלק ניכר מהפופוליזם. הרי "מה יגידו עליו?" מן הסתם, יהיה מי שיגיד שהוא מעודד את הזנות. ולכן, רוב הפוליטיקאים יעדיפו ש"יגידו עליהם" שהם מוסריים, בעוד שבמעשיהם הם יקדמו דווקא את ההפך. נו, אז אני שואלת אתכם. זה לא בולשיט להגיד ש"מה שיגידו" זה בכלל לא מעניין? לפעמים נדמה לי שזה הדבר היחיד שמעניין פה את כולם.

הפעם הראשונה , שני סיפורים קצרצרים (בבלוג של שרון אורשלימי, FEMINISTVISTABULLITIS)

בסלונה: פרויקט "סבתא שלי" ליום המשפחה

גברים אמיתיים לא קונים נשים (דבר המערכת, במחשבה שנייה)

הראב"ד נגד הידברות: אברכים משרתים עם חיילות פרוצות (כיכר השבת)

כשאמא הפכה לאישה (גיל רונן, מעריב nrg)

יוזמה בכנסת: הוועדה לביקורת המדינה תדון באשל (ynet)

תחקיר "מוסף כלכליסט": כך פועלת אימפריית הפורנו של מולי ליטבק 

כפר השעשועים- פרסמות מדירת ילדים (כל העיר)

אם לתינוק ולתאומים מפונדקאית: הכירו בי כהורה לשלישייה (הארץ)

יום המשפחה: מה השתנה בחלוקת התפקידים הביתית? (הארץ)

יוזמה: אישה במקום 1 או 2 בכל רשימה לכנסת (מעריב nrg)

הנשים הדתיות שגילו את הבעל בארון (ישי פרידמן, מוצש, ynet)

הכירו ארבע היי-טקיסטיות ערביות (The Marker)

רק 700 מבני המגזר הערבי השתלבו בתעשיית ההיי-טק הישראלית, ובתוכם מצבן של הנשים רע במיוחד – ההערכות הן כי 70 ערביות בלבד עובדות כיום בתעשייה ■ על החסמים הרבים ועל הדרכים לפתרון

משחק פלאש חדש-  אוטובוס מהדרין 

THE VOICE באישה ערווה (עידו קינן, חדר 404)

מצב חירום כברירת מחדל (שלומית ליר, רוח מזרחית עזה)

ההצעה תחייב את חברות התקשורת להטמיע את מספר מוקד החירום לנפגעות תקיפה מינית כברירת מחדל בטלפונים הניידים. בנוסף, על פי ההצעה מספר החירום לא יופיע בדף פירוט השיחות וזאת כדי לשמור על בטחונה של הפונה כדי למנוע מצב בו בן זוגה או משפחתה עלולים לחשוף את פנייתה בדף פירוט השיחות.

סבתא – ממך למדתי להיות אישה חזקה (אורטל בן דיין, סלונה)

את לימדת אותי דברים שאלף אוניברסיטאות לא יוכלו ללמד. אני יודעת שהיית גאה בי, כי את עצמך היית הפרופסורית הכי גדולה שאני מכירה, הידענית הכי גדולה, ספר היסטוריה וחברה מהלך. ורצית שאלך בדרך שלך והצטערת שלא יכולת להמשיך את לימודייך שנקטעו עם העלייה לארץ. "לא היו אמצעים" היית אומרת לי בעצב.

אשמת הגברים (אביב יהלום, הארץ)

האמת הכואבת היא, שהזנות קיימת בגלל הביקוש הגברי לה, והיא חלק ממארג היחסים החברתיים המתקיימים בין גברים לנשים זה אלפי שנים. ההצעה לאסור את צריכת הזנות מביאה את הבעיה לפתח הגברים הצרכנים, ומן הראוי שנתמודד עמה

הגבירו את קולכם (רוני מנט, האגודה הישראלית ללימודים פמיניסטיים ולחקר המגדר)

אני תוהה לעצמי, כמה מאיתנו היו מזהים/ות את הבעיה ללא הפרשנות שכתבה ד"ר גבע מתחת לתמונה וללא האצבע שהיא שמה עבורנו מתחת לשלט "בבקשה הגבירי את קולך".

בעודי מעלה את השאלה הזו לאוויר, אני חושבת על אותם אנשים שהראיתי להם את התמונה ולא זיהו את הבעיה. הופתעתי במיוחד, כאשר אחד מהם היה מרצה שבאותו השיעור דיבר איתנו על הדרת נשים ועל הערכים הפסולים שמעבירה מערכת החינוך מבלי לשים לב.

הגברים הישראלים לא קונים נשים (פייסבוק)

SlutWalk Tel Aviv – צעדת השרמוטות התל אביבית (פייסבוק)

כחלון, גם לנערים גברים וטרנסג'נדריות בזנות מגיע טיפול! (עצומה)

כבר לא נגועים: על ייצוג ההומואים בקולנוע הישראלי (נירית אנדרמן, הארץ)

מהסטריאוטיפ הנלעג בסרטי הבורקס עד סרטים עכשוויים. ספר חדש סוקר את הגלגולים שעברה דמות ההומו וקושר בינה לבין צמיחת הקהילה ההומו-לסבית

ד"ר ליאת שטייר-לבני| הגלות המשולשת: דימויה של ניצולת שואה בקולנוע העלילתי הישראלי ( מתוך: עיונים בתקומת ישראל, מגדר בישראל, 2011, כרך ב', באתר האגודה הישראלית ללימודים פמיניסטיים ולחקר המגדר)

המאבק של תנועת ירושלמים ו"לא מצונזרת":הדרת נשים מפרסום תחפושות לפורים

תחפושות פורים או תלבושות סרטי פורנו? (רני חזון וייס, onlife)

חיפשתי ופשפשתי בין כל היצע החנויות המספקות תחפושות לנשים בתחושה שאני משוטטת בחדר תלבושות לסרט פורנו נועז במיוחד. האם כל הסוהרות, השפנפנות, השלגיות והכבאיות באות עם מחשוף עמוק ושמלה קצרצרה?

בוויינט יחסים חוזרים לפיפטיז (שק של נחשים)

אל דאגה, אלה לא שאלות רטוריות. עד סוף הטור קריסטינה בר סלע תבהיר לכם מאוד במפורש שנשים עם יזיזים הן פגומות רגשית ונטולות הערכה עצמית ורק דופקות את עצמן עוד יותר באמצעות התפשרות נואשת על סקס עם מישהו שלא אוהב אותן.

ובינתיים באקסנט: על מה נשים חושבות? (שק של נחשים)

"הו תאגיד קוסמטיקה כובש-עולם, אני מגיש לך את קוראותיי לאחר שטמטמתי אותן וערערתי את בטחונן העצמי כמיטב יכולתי. אני מקווה שיהיה לך טעים".

כנס מיוחד ליום האשה הבינלאומי:

נישואים גאים (סער שקד, עיקרו של דבר)

אז הלכתי על זה. בצירוף מקרים לא תמוה בכלל, שבועיים אחרי הראיון המדובר הזה פנו אלי זוג גברים, אריה ואיתן, וביקשו שאערוך למענם טקס קידושין. לא היה לי ספק שהתשובה חיובית. התוצאה – בסרטון שלפניכם. מאז חיתנתי עוד זוגות של בני אותו המין. בכל פעם זו התרגשות מיוחדת ותחושה של כבוד והוקרה עמוקה לזוג על הבחירה שלהם ועל שהם משתפים אותי בה.

ראש הממשלה מעביר מסר (דורית אברמוביץ', סלונה)

כי כך נראה וכך בנוי קשר שתיקה והשתקה, כך בנויה תרבות שמעיפה החוצה מתוכה את אלו שמגלות ומגלים החוצה את תופעת האלימות נגד נשים, כך בנויה חברה שמוצאת לה דרכים להזהיר כל פעם מחדש את כל אלה שרוצים לשחרר את הסוד, ומספרת לנו על העונש שיוטל במקרה שנרצה להפר את השתיקה והסדר החברתי.

נתניהו מתנכל לחושפי הפרשה: האם זה פלילי? ( עו"ד קרן בר יהודה, onlife)

נתניהו "מעניש" את שלושת אנשי לשכתו שהוציאו את פרשת נתן אשל לאור. לדעתי, יכול להיות שכדאי שראש הממשלה יידע שהתנכלות שכזו כלפי מי שהגיש תלונה על הטרדתה המינית של חברתו לעבודה מהווה, על פי החוק, עבירה פלילית

יועז הנועז (האישי הוא הפוליטי, חנה בית הלחמי)

המצב בו אדם משבח עבריין מין ומגנה את חושפיו או מעניש אותם, הוא (לכאורה, לכאורה) עבירה פלילית על פי החוק למניעת הטרדה מינית (סעיף איסור ההתנכלות). אי לכך – ביבי  שאתם "מבינים" אותו עבר כנראה עבירה פלילית. נראה אם הפרקליטות תרים את הכפפה.

נתניהו, תתבייש לך (עינת ירום, onlife)

איזה מסר אתה משדר כשאתה בוחר להעניש את אנשי משרדך האמיצים? שזה בסדר לצלם אותנו מתחת לשולחן? שתכתובות המייל האישיות שלנו הן נחלתו של כל זקן חמדן? כל הישגיך, באשר הם, התגמדו היום תחת הבושה שגזרת על עצמך

אפשר גם בלי תלונה (מיה צחור, הארץ)

קראתי בסיפוק את הודעת ר' מלשכת ראש הממשלה, כי הצדק מבחינתה נעשה בלי שהיה עליה להעיד נגד הממונה עליה, ראש הסגל נתן אשל. לא היה לי נוח עם הלחץ למסור עדות לפני נציבות שירות המדינה, שעל פי הפרסומים הופעל עליה.

הפעם הראשונה (בבלוג של שרון אורשלימי, FEMINISTVISTABULLITIS)

הגיע הזמן שנשים חרדיות יתגייסו (לורה ורטון, onlife)

כבר היום אנחנו מתבוננים בדאגה בהדרת נשים בצה"ל. איך ישפיע הכישלון של חוק טל על המשך שילובן של נשים בצבא? עכשיו הזמן לדרוש שוויון זכויות וחובות לכולם. אין סיבה שאישה חרדית לא תשרת, כפי שגבר חרדי יידרש לעשות

אני גרושה, לא חד הורית. די להעליב את אב ילדיי (דורית אבן, ynet)

בעת גרושיי קיבלתי לפתע את הכותרת 'אם חד הורית', ועדיין לא נדלקה שום נורת אזהרה שתהבהב ותגרום לי להתנער ולהגיד: "הלו, מה פתאום 'חד'? לילדים שלי יש אבא, והוא אמור להמשיך להיות אחראי לשלומם, אושרם, רווחתם וכל מחסורם, יחד איתי"

סערה בכוס של כלום (מורן שריר, הארץ)

אברמוביץ' ודניאל צריכים לספק כותרת, הקיסרים מורים עם אגודלם אל הרצפה – דינה של אדרעי נחרץ. הם אמנם "בעד עבודה מאורגנת" אבל קשה לאולפן שישי, המזבח של ההגמוניה הישראלית, לעכל שאשה מזרחית לוקחת לעצמה כוח. ועוד כוח להשבית את רכבת ישראל, הסמל הפאלי המובהק ביותר בארץ, לפחות מאז המוביל הארצי.

המל"ג: הקלות חדשות לסטודנטיות בהריון (מעריב nrg)

כדאי לדעת- אושרה חופשת לידה ארוכה יותר לאמהות לתינוקות המאושפזים לאחר הלידה ( לימור לוי אוסמי, נשים מדברות אמהות)

מספר הרווקות שיולדות כמעט הוכפל מאז 2000 (ynet)

חייל ביחידה שלי הטריד אותי מינית. למי לפנות? (פז"ם, מאקו)

בורחות מהבושה (הארץ)

נשים רבות הסובלות מבריחת שתן מתקשות להתמודד עם הבושה, וחוששות לפנות לטיפול. לי לקח 16 שנים עד שהבאתי את עצמי לעבור ניתוח

חדירה לפרטיות (נעה יעקובוביץ', סלונה)

אמה של צעירה שמתה מאנורקסיה: התחננתי שתתאשפז (הארץ)

עיתונאית "הארץ" שרון שפורר זכתה בפרס העיתונאי הצעיר (הארץ)

מה צריך להתרחש כדי שהחרדים יתגייסו? (ynet)

הצבא צריך להרחיק את החיילות ברדיוס של אלפיים אמה, ולקבל החלטות מבצעיות על ידי נבואה. באקדמיה ובציבור החרדי שוברים את הראש. בהצלחה לכולם

לראשונה: אישה תעמוד בראש רשות העתיקות (מעריב nrg)

פרופסור איוון פרידמן, חוקרת ידועה מאוניברסיטת בר אילן, קיבלה אישור רשמי וכן את ברכת שרת התרבות לבנת: "מדענית בעלת רקע מפואר"

ביום היא רופאת שיניים, בלילה היא רקדנית בטן (מעריב nrg)

"הדרת נשים" – הפמיניזם כמנצח העצוב (רונית עיר שי, המכון הישראלי לדמוקרטיה)

התפיסה הזאת הולכת אפילו רחוק יותר. היא זו שעומדת בבסיס ההפרדה בין נשים לגברים בבית הכנסת. ההנחה כי נשים אינן יכולות ליטול חלק פעיל בתפילה בציבור, לומר "דברים שבקדושה", נובעת בדיוק מאותה התפיסה – נשים הן "מין" ומין הוא הרי אנטי-קדושה.

נשים בלי ראש- הארץ- העיתון לגברים אשכנזים חושבים:

זו התוצאה המתקבלת בדף הבית: 

לכו תתחפשו (צפי סער, גברת מג'ונדרת, הארץ)

לפחות פעמיים לאחרונה השתמשתי בביטוי "לשבת בבית" בנוגע לנשים שעובדות בביתן ולא מחוץ לו. קוראת חכמה הסבה את תשומת לבי לכך וכתבה: "עצם השימוש שלך בביטוי זה מעלה ניחוח של ביקורת נגד אותן נשים הבוחרות בקריירה ביתית. כל אשה ש'יושבת בבית' יודעת היטב שהקשר בין טיפול בילדים ובבית ובין פעולת הישיבה הוא מקרי בהחלט.

נשים אמיתיות פותחות בלוג (עידו קינן, ynet)

נשים מלאות, שזוכות ליחס שלילי מהמדיה ומתעשיית האופנה, משתמשות ברשת כדי לנסות לשנות תפישות מעוותות של משקל ומידות. האם הן מצליחות?

גילוי ראשון: אשל צילם את ברכיה של ר' במהלך נאום נתניהו בקונגרס האמריקני (חדשות 10)

סיכום פרשת נתן אשל: הסדר שב על כנו? (כאן המפתחות של הצוללת)

דבר ראשון, העובדה שר' סירבה להעיד נגדו. כל זה עבר מתחת לראדר איכשהו, אבל צריך להבין את המשמעות של זה. כפי שאני רואה את זה, הסירוב שלה להתלונן נגדו נובע מהיחס המחפיר לו זכו המתלוננות בפרשת קצב. היא בעצמה אמרה באחד הראיונות שהיא פוחדת שיתנכלו לה. אפשר להאשים אותה? אני לא יודעת אם היא עבדה במשרד בזמן משפט קצב, אבל אם כן, אני בטוחה שהיא הרגישה את רעידת האדמה.

מצעד השרמוטות- בואו נדבר על זה (דיבורים כמו חול)

אני רוצה להזמין אותך, כן אותך, למצעד השרמוטות בחיפה. לא, אני לא מנסה להעליב אותך. אני לא מנסה להשפיל אותך או לטעון שאין לך מוסר\ שהמיניות שלך פוגענית\ שאת לא בסדר.אני פשוט רוצה שתעזרי לנו לשנות את אוצר המילים של הדיון הזה. זה לא משנה מה אני לובשת, ולא משנה מה אתה חושב שהלבוש שלי, החיוך שלי או המבט שלי אומרים. לא זה לא. אישה לא אשמה באונס שלה, וזה לא משנה מה היא לובשת. מי שאשם באונס הוא האנס. 

במעריב רוצים שזהבה ושלי יהיו יותר פלאפי (שק של נחשים)

מה מפריע לנשים להפוך את הפוליטיקה לצמרירית? חוסר בטחון אישי. "אנחנו, הנשים, סובלות יותר מרגשי נחיתות, גם אם נדמה לכולם שלא… פתאום הזדהיתי עם זהבה, עם ציפי ועם שלי. גם ככה נורא קשה להן. גם ככה הן מרגישות בעמדת נחיתות, ולכן חוששות שאם לא ייאבקו במלוא הכוח, יירמסו".בקיצור, זהבה, ציפי ושלי, מתוקות, די לדבר לא יפה. לכו הביתה, תעבדו על הבטחון העצמי שלכן, ותחזרו כשאתן מוכנות להיות נחמדות.

החרדים מציגים: ילדות מחופשות ללא פנים (מעריב nrg)

הדרת נשים מתחילה בגיל 8 (הרב אורי אילון, onlife)

ב"כפר השעשועים " שום דבר לא משעשע. רשת הצעצועים יצאה בפרסום לקראת פורים לתחפושות –  אך ראו זה פלא: בבית שמש, פתח תקווה ובמקומות נוספים, פניהן של המחופשות נמחקו ועל גבי אוטובוסים בירושלים מופיעות רק תחפושות לבנים , הבנות הודרו לחלוטין. הסתכלו בעצמכם – זה רציני? זו ישראל של 2012?

מתוך "לא מצונזרת" מייסודה של תנועת ירושלמים:

עקר בית: באמריקה זה נפוץ – בישראל פחות (גלית תגורי משה, ynet)

ביותר ויותר משפחות בארצות הברית האישה היא המפרנסת הראשית והבעל מתרכז בגידול הילדים ומטלות הבית. איך מנווטים בין קריירה למשפחה ומדוע בישראל התפקידים המסורתיים לא השתנו

חדש: "מחיצות הפרדה" לחרדים במטוס אל-על (חדשות 2)

חיילים חרדים לרב צה"ל: שירת נשים מעלה הרהורים (וואלה!)

ומי יגן על הנשים מהשוטרים (נעמי לבנקרון, הארץ)

אם לא תלווה בשינוי באכיפה, הצעת החוק להפללת לקוחות עלולה להזיק לנשים בזנות. השוטרים, שיידרשו להראות תוצאות, יחקרו את הנשים וישפילו אותן, כדי להגיע אל הלקוחות

כל המיתוסים על מיסוד הזנות (מגי אוצרי, מאקו)

"החוק להפללת לקוחות לא יצמצם את הזנות", "בלי זונות גברים יאנסו כדי לפרוק את היצר", "צריכים זונות בשביל נכים ומכוערים" – השיח על חוק הזנות מלא בטענות מופרכות, שגויות ובעיקר לא מוסריות

חוק הפללת לקוח הזונה – טוב, אך לא מספיק (ריטה חייקין, ynet)

העברת החוק להפללת לקוחות שירותי זנות בקריאה טרומית היא הישג גדול, אך חייבים להיעשות צעדים נוספים להגנת זונות: פתיחת מרכזי שיקום, סיוע כלכלי והכשרה מקצועית

סיוע לשורדות זנות (ריטה חייקין, הארץ)

מקדמות החוק מבקשות לעשות שינוי מהותי בתפישה החברתית כלפי זנות והיחס לנשים. הן פותחות לנו דלת אל תפישות חברתיות טובות יותר כלפי קבוצות מוחלשות. עכשיו זה תלוי בנו.

חוק הזנות: דמוניזציה למין (ורד טוכטרמן, סלונה)

מה שעומד פה על הפרק, מעבר לחירויות הפרט הבסיסיות, הוא יחסה של החברה שאנחנו חיים בה למין. האם אנחנו חיים בחברה שרואה מין כאקס-טריטוריה מקודשת ומוגבלת, שצריך לשלוט בה, לחסום אותה, ולקבוע גדרות וסייגים לגבי האיך, מה, מתי, כמה ולמה שלה, או שאנחנו חיים בחברה שרואה במין דבר טבעי ובריא שכל פרט בה חופשי לבחור את העיסוק שלו בו כרצונו.

סוף למקצוע העתיק בעולם? הצחקתם אותי (אורית אגמי, סלונה)

החוק המוצע שצרכני מין יהפכו לעבריינים – תמוה. לו הייתי זונה או נערת ליווי – הייתי יוצאת להפגין בככר העיר

פרוצה בחוק (גיל קופטש, מאקו)

הפתרון הוא לא לרדוף אחרי המשתמשים – ראינו כמה עזרה המלחמה במשתמשי הסמים – אלא דווקא למסד את הזנות

הדרת נשים בחסות מס הכנסה (אבי נוב, The Marker)

הדרת נשים גם במסים (עו"ד אבישי מלכא, מעריב nrg)

לא לזנוח את האחר: על חינוך מיני בציבור הדתי (דניאל להמן, סרוגים)

הצעת חוק: בתי הדין יקבעו מועד למתן גט בתוך 45 יום (כיפה)

לבקשת התאים הגאים: נדחתה בשבועיים הצעת החוק נגד אפליה (מאקו)

מנתחת בביה"ח ביום, מכונאית רכב בלילה (מעריב nrg)

הכוח הנשי מתעצם (ישראל היום)

נפתחו אירועי המודעות לביישנות רפואית נשית (onlife)

"נשים עירומות על הזמנות העירייה? זו תועבה" (mynet)

The WRN Responds to Gender Discrimination in Israel  -womans rabbinic network

לבני: "מנהיגות גברית הפכה את ישראל לחלשה בתולדותיה״ (The Marker)

בין ציפי לבני לנשיא גרמניה (מתי גולן, גלובס)

מנהלים – זה הזמן להתחבר לאשה שבכם (The Marker)

מטפל אלטרנטיבי הורשע באונס, 8 שנים לאחר שהואשם (הארץ)

אשדוד: מה זו עיר ידידותית לנשים? (אילנה שושן, סלונה)

קרב הגירושים של החרדית שהפכה לדוגמנית (ynet)

פקח ברכבת: תביא את החברה שלך שנעבור עליה (mynet)

מחליף פורמט: מה קרה למודל המשפחה הישן? (שלי פרץ, yent)

חינוך מיני: כיצד לדבר עם הילדים על סקס ומיניות (ד"ר דניאל דריי, ynet)

טורים טורים (חנה בית הלחמי, האישי הוא הפוליטי)

שבחים ל"האחות הגדולה" – תודה!

שלושה גברים שעזבו הכל ומטפלים בילדים (The Marker)

מוני עזב קריירה מבטיחה ככירורג, חנן התפטר מתפקיד בכיר בבנק ויובל עזב את מחקר המוח – הכל כדי לשבת בבית ולגדל את הילדים ■ מערכת כלכלית שלמה משמרת את הוויתור של נשים על קריירות מבטיחות לאחר שהן נהפכות לאמהות, אבל יש זוגות שבוחרים אחרת

וואלה! מתבייש (ישי הלפר, הארץ)

כשאשה מודרת לירכתי אוטובוס מדינה שלמה מזדעקת, אבל כעושים לה דה-הומניזציה שכזו איש כמעט אינו פוצה פה. אולי נוח יותר להתמלא בכעס אופנתי יחד עם רוב הציבור, ואולי עוד לא למדנו להביט בעיניים ביקורתיות בתוכן אינטרנטי.

סטלה קורין-ליבר, הליידי של גלובס, זוכת פרס אומ"ץ – על גילה אדרעי יו"ר ועד עובדי הרכבת: 

גילה אכלה פלאפל – גילה אכלה פלאפל. ניפחה, ניפחה, ניפחה את הפיתה – עד שהתפוצצה לה בפרצוף. זה סופו של כל בלון.

עיני שחרר חבל ארוך מדי לאדרעי. אולי הוא ראה בה את פנטזיית נעוריו הסוערים..

עוד בגלובס: מה מפריע לנו בגילה אדרעי? (טל ניב)

אולי מפריע לנו גם שזו גילה ולא משה. אולי מפריע לנו שזו אדרעי ולא זליקוביץ'. אולי זה הדיבור של הערסית, ותסלחי לי גילה. אחרת איך תסבירו שעיתון מכובד מצלם אותה אוכלת פלאפל מחוץ לבית הדין, כאילו עשתה פשע נורא

"זנות ופורנו – זכותו של הצרכן, סבלו של הקורבן", פרק מהספר "אנחנו" לכבוד חוק איסור צריכת זנות שעבר בקריאה טרומית ( האתר של שלי יחימוביץ')

זנות אינה קשורה למין, אלא לאלימות, ואף שזו סיטואציה שנחזית לצרכנית, אשר במהלכה אדם "קונה" סחורה, היא רחוקה גם מלהיות צרכנית, שכן הסחורה במקרה הזה היא גופו של האדם וכבודו, ובחברה מתוקנת אלה אינם עומדים למכירה.

חברה שממסדת חוליים כל כך קשים, במקום להוקיע אותם ולהיאבק בהם, היא חברה חולה. כי אכן, זו אחת התופעות העתיקות בעולם, וקשה עד בלתי אפשרי להעלים אותה מעל פני האדמה, אבל אם זה הטיעון, למה שלא נמסד עוד תופעות מזעזעות שממילא קיימות?

שק של נחשים:  בני ציפר חושב שבני ציפר , בדה מרקר שכחו שהן שם

נשים קטנות (לילך סיגן, מעריב nrg)

אני לא יודעת אם אי פעם התווכחתם עם פמיניסטית מושבעת, אבל זה יכול להיות נורא מעייף. מתישהו מבינים שמדובר בוויכוח עקר וחסר סיכוי, ושעדיף לעבור לנושא אחר, כמו גידול סנאים בתנאי החורף הישראלי, למשל.

כבשה שחורה (נועה ברזין, הארץ)

מיד בתחילת העלילה מתגבשת חלוקת תפקידים שוביניסטית להחריד בין הילדים: אחד הבנים ממליך את עצמו למפקד המשימה בנימוק שאבא שלו "מפקד בצבא" ולכן הוא מבין בעניין. על פי אותה "חוקיות", מתעורר מיני-מאבק בין שני ילדים אחרים על תפקיד הסגן, ושניהם מתקבלים. הבת היחידה שמצטרפת אליהם בלי שום תפקיד או משימה, היא, במקרה או שלא במקרה, "הילדה הכי יפה בגן". בתור שכזאת, היא זוכה לניסיונות חיזור ילדיים מצד כל הבנים בהצגה, ובכך מתמקמת למעשה בעמדה הטובה ביותר, כביכול, שילדה יכולה להגיע אליה באותו קונטקסט.

אז איך קוראים לך עכשיו? (דף הפייסבוק- ד"ר מיכל רום – הרצאות בנושא שמות משפחה ונשים)

טעות בחזקת שתיים – משרד הבריאות ואובדנות  (בת עמי נוימאיר פוטשניק, תנסו בעוד יומיים)

רבות מהמתגרשות שאני מכירה באופן אישי חיות בפחד מצמית שייקחו להן את הילדים, מצד אחד. מצד שני הן חיות בפחד מצמית שלא יהיה להן איך לפרנס את הילדים שלהן אחרי שיזכו בהם. רוב הנשים מרוויחות פחות כסף מבני הזוג שלהן, רוב הגברים יוכלו להרשות לעצמם עורך דין יקר יותר וטוב יותר. אבל כל זמן שחזקת הגיל הרך עומדת על תילה נשים גרושות יכולות להיות בטוחות שגם אם העו"ד היוקרתי יצליח לנשל אותן מרכושן ולסחוט מהן הסכמה לדמי מזונות מופחתים בילדים הוא לא יכול לגעת. עוגן של שפיות בתוך כאוס של אי וודאות בחסות החוק לחזקת הגיל הרך.

" רק" 35 גברים  גרשוים מתאבדים מדי שנה (יעל גיל, ynet)

הנתון הזה, שנחשף בדיון בכנסת, מקפל בחובו את התוצאות של "חזקת הגיל הרך". במלחמה הזו היו רק מנצחות

ד"וח שניט: שוויון להורות (סגנית השר גילה גמליאל, ישראל היום)

שושה, אל תיהי זונה (טל שמואלי, ביצים)

עיר מקלט (בילי מוסקונה לרמן, מעריב nrg)

אימוץ אמנת "עיר ידידותית לנשים" יכול להביא למהפך תפיסתי שיגרום לנשים לחוש בטוחות יותר ובמקביל יזניק כל עיר קדימה. אשדוד בדרך

מי צריכה חניה בוורוד (סיגל אופנהיים שחר, העוקץ)

עבודה עמלנית של העירייה בשיתוף הציבור יכולה להניב השלכות מרחיקות לכת על חיי נשים בעיר. אז למה המיזם של עיר ידידותית לנשים סובל מדימוי כל כך שטחי? סיגל אופנהיים-שחר עם תשובות אפשריות

התמונה שכמעט הרסה את חייה של עולה אתיופית (onlife)

הגיע הזמן להתפייס (טניה רוזנבליט, ynet)

אני חרמן וזכותי לקנות כוס! (אריאלה רביב, לשאוףלנשוף)

עמית שוהם, עיתונאי מוערך וטיפוס די מגניב באופן כללי העלה את הטענה הזאת, הוא ועוד מאות טוקבקיסטים, מה שהשאיר אותי בהלם. כאילו, יש אנשים שנראה להם לגיטימי שאם הם חרמנים / ביישנים / לא אטרקטיביים מגיע להם פשוט לגשת ולקנות כוס. זה שהכוס עטוף בעוד כל מיני איברים מיותרים לא משנה להם, זכותם לכוס היא בלתי מעורערת, ואם הם לא מצליחים להשיג כוס, מותר להם לקנות כוס. בחיי שאני לא מצליחה לתפוס את זה. חשבתי שהתקדמנו מימי ה"אבל לגבר יש צרכים" מסתבר שלא. יש גברים, חלקם אמורים להחזיק בערכים דומים לשלי, שעדיין סבורים כך.

מכתב תגובה לנערת ליווי אלמונית (יונתן שם-טוב, וואלה!)

נערת ליווי אלמונית כתבה על עולם של כסף קל ולקוחות מנומסים. בעולם האמיתי, הזונות מתמודדות עם מציאות אחרת. יונתן שם טוב מאמין שכששמים מחיר על הגוף, גם הנפש משלמת

רישיון לזנות – על זה לא חשבו בכנסת (אסף הרדוף, ynet)

הצעת החוק של ח"כ אורית זוארץ מפלילה רק חוליה אחת בשרשרת. כל עוד ההיצע קיים, הביקוש לא ייעלם. אז מדוע לא ליצור משטר רישוי, עם פיקוח על בריאותה ומצבה של הזונה?

"מה את רוצה שהדוקטור יעשה את זה בשבילך? (בבלוג של שרון אורשלימי, FEMINISTVISTABULLITIS)

הורות גאה: מה עושה זוג חד מיני שרוצה ילד? (ynet)

לקראת כנס נשים במקצועות הטיפול:

המוסף לשבת ידיעות אחרונות: " 18 שנה. פעם בשבוע. כל שבוע." סיפורו של גבר שהלך לזונות באופן קבוע ועכשיו מסייע ותומך ב"חוק הפללת הלקוח".

7 ימים- ידיעות אחרונות: "רכבת תחתית" על תיק סגור של נערה שמספרת על התעלות והטרדות מצד עובדי רכבת ישראל בצפון.  "ישנים כפיות" – ראיון יציאה מהארון של השף ניר צוק

מוסף שישבת- ישראל היום "אני רק רוצה לחיות"  עאטף זהאר יישאר בכלא. ראיון עם הנאנסת. "מונולוגים מהמקווה" – ראיון עם נעמי וולפסון, אשת רב, מתנחלת ומטפלת זוגיות על ספרה  "מרחק, נגיעה".

האם השרים יאשרו אשפוז כפוי לאנורקסיות? (חדשות 2)

יותר עבירות מין בבתי ספר מאשר בפארקים ובגנים (הארץ)

הבדוויות מצטרפות למאבק במתווה פראוור (הארץ )

לקוחות הזונות  נגד החוק לדיכוי הסקס (ynet)

אורית זוארץ, חוק שישלח למאסר לקוחות ימגר את הסחר בבני אדם והזנות בישראל? (מרב מיכאלי מראיינת, הארץ)

הממשלה תדון בחוק לאיסור אפליה על רקע נטייה מינית (הארץ)

מזל טוב: ארגון הנוער הגאה חוגג עשור של הצלחה (מאקו)

הכירו את המנכ"לית החדשה של בנק לאומי (חדשות 2)

בנות קרב – סרט דוקומנטרי בערוץ 10

אבא, מה מוכרים בחנות הסקס שבקניון? (mynet)

במקום שעת סיפור: עלילות הסקס של הגננת (mynet)

צבי פורטל לא מפחיד את דני זאק: "לא כל הומופוב ראוי להתייחסות" (מאקו)

הקשר ותרבותיות (הלא אנושית מהר כרוב)

ההקשר, הוא לא מה שפוגע בנו 

מה שפוגע בנו, הוא התרבות שלנו. התרבות שלנו שמייחסת למילים מסוימות משמעות משפילה. המשמעות המובנית של מילים מסויימות והסמלים וכל המטען התרבותי של… מילה אחת.

כאשר מציגים בני אדם מקבוצה כלשהי כאפשרות יחידה אחת לטוב אחד, סטנדרט אחד פוגעני, יותר פעמים מכפי שנוכל לספור או לזכור הופכים אותנו לכלים חסרי בינה, נשים, חיות, אחרים. גם מהגרות. איכשהו השולט, החזק, המקומי הוא לרוב גבר (עם עוד תכונות יותר ספציפיות) בתרבות שלנו. השאר?

חזון לימודי מגדר במערכת החינוך הפורמלית (שירה ריכטר,האגודה הישראלית ללימודים פמינסטיים ולחקר המגדר)

לימודי מגדר- ההבדל בין בן לבין בת, בין גבר לבין אישה, וכיצד העולם הזה שונה לגמרי עבור אישה או גבר- כל אלו לגמרי לא ברורים אם לא למדת לימודי מגדר.

זהו ידע. ידע שפוקח עיניים, ומציל חיים. ללימודי נשים נחשפתי באופן עצמאי לחלוטין- וזה שינה את חיי. 

פיקוח ושליטה, אונס ופורנוגרפיה (Y.E.S)

הביטו שוב על התמונה: היא יכולה להיות אמא שלכם, דודה שלכם, אחותכם הגדולה או אולי הקטנה, אולי אתם מכירים אותה. לא, היא לא התפשטה כדי לספק את צרכיו "האמנותיים"(?) של זיו קורן; היא לא החליטה להתערטל במקווה. לא, היא לא דוגמנית ולא שילמו לה על יום 'צילום אמנותי'. לא, היא לא עבריינית ולא נתבעה על התערטלות במקומות ציבוריים וקדושים.

אחיותינו, מוצר צריכה (יונית נעמן, העוקץ)

הבנת הזנות כמצב שיש בו כפייה אינהרנטית, ותפישת החברה המאפשרת אותה כמושחתת אינן רווחת בינתיים בישראל. לאור זאת, ההישג בוועדת השרים מעודד, ויש רק לקוות שהם יהיו הראשונים בסדרה ארוכה של משוכנעים. בינתיים, העמדה הליברלית ביחס לזנות היא עמדת הרוב אך כמו כל הגמוניה היא שקופה, ומופעיה הם מופעי המובן מאליו. בין היתר, כוחה של הצעת החוק, הממקדת את המבט בחזית הביקוש, הוא בהתמודדות עם היקף הצריכה העצום בישראל באמצעות הפיכת חסרי הפנים לבעלי אחריות.

אז כולנו זונות? (אורטל בן דיין, סלונה)

הטענות שאנחנו הפמינסטיות מדברות בשם הזונות וזה לא מעשה  פמיניסטי יאה, אלו טענות, איך לומר בעדינות , מגוחכות.  זנות היא עניינן של כל הנשים בדיוק כמו שדוגמנות היא עניינן של כל הנשים. אם נצא בקמפיין, הפגנה או הצעת חוק נגד הרעבת דוגמניות, האם גם אז יטען נגדנו  שאנחנו מדברות בשמן של הנשים ומתנשאות עליהן? הרי ברור לכולנו  שתעשיית הרזון ואידיאלים אנורקטיים של יופי פוגעים בכל הילדות ובכל הנשים, על אף שרובנו המוחלט לא דוגמניות. בדיוק כך גם זנות. צריכה, סחר, קנייה וניצול של גוף האישה פוגעים בכל הילדות ובכל הנשים. כשניתנת לגיטימציה חברתית רחבה לגברים לצרוך את גופן של ילדות ונשים- זה משפיע ומעצב את תודעתם של כל אלו  שמתחנכים  בחברה שמאפשרת זאת.

ללמוד על דרך השרלילה (חנה בית הלחמי, האישי הוא הפוליטי)

כבר כמה שנים אני מחפשת ביטוי ויזואלי למודל "האישה כמדינה" שפיתחתי לסדנאות אימון והעצמת נשים, וטוב שחיכיתי..

בלוג פמיניסטי חדש נפלא- שק של נחשים :

גם בוויינט יחסים אוהבים זונות – בינתיים בנרג': ציצים – מנחם בן (בנרג') חושב שאורית זוארץ רק רוצה להעלות את ערכה בשוק –

בוואלה גבר שונאים גם גברים, אז זה בסדר – באקסנט יחסים שונאים אינדיווידואלים – בוואלה חדשות דווקא אוהבים זונות –

בוויינט יחסים שונאים נשים עם העדפות במיטה – בוואלה גבר שונאים נשים בכנסים

עשייה טובה מביקורת  (נעמה פלסר, מוסף שבת מקור ראשון)

ב'קולך' מנופפים בשיח המתנגד לקיצוניות, אך התגייסותם למלחמה במכון פוע"ה מעידה אחרת

תגובתה של איילת וידר כהן, יו"ר הנהלת קולך: רבני פוע"ה כלואים בשיח הגברי (מוסף שבת- מקור ראשון)

סגן השר ליצמן עזב כנס כדי לא לשמוע שירת תלמידות (הארץ)

סקר: רוב הציבור לא יודע כמה נשים מכהנות בכנסת או בממשלה (The Marker)

האם החוכמה נמצאת באשכים? מדוע כל היועצים האסטרגיים גברים והיחצניות – נשים? (אירנה שלמור, גלובס)

יובל טופר: הגבר הישראלי הראשון שנכנס להיריון (מאקו)

"אם הומו יכול להתחתן עם אישה ולהקים בית בישראל – זה עדיף" (מאקו)

"נקודת המבט שלך חילונית. ברגע שיש בעיה הלכתית, אנחנו לא נגיד לבן אדם: 'מצוין, תהיה הומו'. אנחנו אומרים: 'רגע, בוא תבדוק, אולי אתה דו, אולי אתה מבולבל"

משכילות יותר, מרוויחות פחות (טלי חרותי סובר, The Marker)

אשת קרבן חמולות בלוד חוששת להיפגע שוב (mynet)

פמיניזם בעיר הקודש (בית אביחי)

הדימוי התקשורתי של גילה אדרעי (ריקי כהן, סלונה)

אין אלא להסיק כי אדרעי מגלמת את הסיוט של כל מיזוגן/ית. אשה בעמדת כוח, ממוצא מזרחי, והיא לא נחמדה, כמובן. היא אימצה את הקודים הנהוגים במקומותינו לניהול מו"מ כוחני, היא לא מתחזה לתרבותית וצבועה בסגנון שאוהבים לחבק. אבל לגבר מותר, מבלי שיקראו לו בכינויי גנאי כאלו, מקסימום יתייחסו אליו כמושחת, מנהל גרוע.

זו הפעם הראשונה שיצאתי מבדיקה גניקולוגית בתחושה טובה (בבלוג של שרון אורשלימי, FEMINISTVISTABULLITIS)

התיקון לחוק הזנות: עבור הנשים כולן (ח"כ זהבה גלאון, ישראל היום)

זונה – פרוייקט נועה סרט דוקומנטרי קצר על העוסק בתעשיית הזנות וסחר בנשים במדינת ישראל

מתוך פוליטיקה  בערוץ הראשון:

ניצחונן של הבלונדיניות (הילה קובו, מעריב nrg)

לאכזבה הגדולה מכישלונם של אהובי הקהל, הזוג הדתי המקסים "שושי ושושה", יש חלק בכך, אבל לא רק. הקהל הישראלי ברובו פשוט לא "עיכל" זכייה של שתי בחורות צעירות, צנומות ובהירות שיער בתוכנית שלא בוחנת כישורים כמו שירה, ריקוד, צעידה נכונה על מסלול או תפקוד כללי על תקן היפה והפוסטמה שליד החנון.

אושר טרומית: אחריות פלילית על לקוחות זנות: הארץ, מעריב nrg,

יש נשים שרוצות להיות זונות (יובל יועז, גלובס) – תגובתה המהירה והמצוינת של "שק של נחשים": בגלובס מפחדים מהפמיניסטיות הגדולות והרעות וגם בגלובס: יש זונות שלא רוצות להיות זונות (עמי ברנד)

הזונות: "זכותה של אישה להתפרנס מהגוף שלה" (mynet)

7 סיבות מדוע חוק הזנות החדש הוא רעיון רע (ניר יוסלביץ' , ynet)

החוק החדש – ניצול פופוליסטי של הזונות (זיו איש, ynet)

ח"כ זוארץ: זונות מאיימות עליי בגלל הצעת החוק (ynet)האיומים שאני מקבלת לא מרתיעים אותי (ח"כ אורית זוארץ, onlife)

התלונן נגד ח"כ זוארץ: שוללת חירותי לשירותי מין (ynet)

השבעה בלי אמא (יעל פז מלמד, מעריב nrg)

מדוע עורך צה"ל את טקסי ההשבעה לבנים דווקא ברחבת הכותל שבה אין מקום לנשים? התשובה ברורה: כי הרבי אמר

שמחון הנחה להשוות תוספות שכר הנשים בתמ"ת (ynet)

אשת הרב היא שחקנית, מחזאית ותסריטאית (סרוגים)

הכשרה לנשים חרדיות בהיי-טק (The Marker)

כנס נשים  ועסקים – על יזמות ויצירה (The Marker) ב-5 במארס בנמל ת"א

שומרות מסורת: נשים אתיופיות רוקמות (ynet)

מי מרגיש אפליה בישראל? בעלי מוגבלויות ואימהות לילדים עד גיל 6 (The Marker)

"במיטה עם אשתי – אבל חושב על גברים" (מאקו)

הבן רוצה להתחפש לרקדנית בלט? 4 עצות לפורים (ynet)

החרדים דורשים: הפרדה על הקרח (mynet)

אושר טרומית: מענק הסתגלות לנשים מוכות (הארץ)

ויטקה קובנר (קמפנר) הלכה לעולמה (שרון גבע, הגורם האנושי)

אונס הוא רצח – על גיבורות- תערוכה חדשה (סלונה)

פרידה מש. שפרה (ynet)

את מם הנישואים אי אפשר להפסיק (טל איתן, ynet)