סרטים

לא רואים עליך - כרזה

סרטה של מיכל אביעד "לא רואים עלייך" זכה בפסטיבל חיפה (ynet) 

הקדימון לסרט   והתקציר מהאתר אידיבי  העלילה מספרת על שתי נשים המגלות שהן נאנסו לפני יותר מעשרים שנה על ידי אותו אנס סידרתי. המפגש המקרי הופך לקשר משמעותי ומוביל להתמודדות של כל אחת מהן לבד ושל שתיהן ביחד עם הטראומה.

הולי

הסרט " הולי" ניתן לצפיייה ישירה בחינם באתר וואלה!  סרט דרמה אמריקאי  (2006) בהפקה ישראלית העוסק במכירת ילדות לתעשיית המין בקמבודיה. במקביל להפקת הסרט העלילתי ההפקה גם הוציאה סרט דוקומנטרי בשם  Redlight  .

Pray the Devil back to hell – מתוך הסדרה החדשה  – Woman war and peace של רשת PBS   –

הפרק הזה מתאר את מאבקן לשלום ולצדק של הנשים בליבריה ואת מנהיגת התנועה לימה גבויי- הזוכה בפרס נובל לשלום.

(הפרק הראשון ששודר הוא על נשים בבוסניה והוא לא ניתן לצפייה כרגע)

The Crucible  –   או Dogani   שובר את הקופות בדרום קוריאה

סרט המבוסס על סיפור אמיתי העוסק  במעשי אונס וניצול מיני מתמשכים של מנהלים ומורים בבית ספר נגד ילדים בעלי מוגבלויות כשהאחראים והאשמים הצליחו לחמוק מעונש- הסרט מסעיר את דרום קוריאה – כתבה בניו יורק טיימס 

  


מהנעשה בעולם

תשעה חודשים אחרי – על הבחירות בתוניסיה וזכויות נשים (נדב פרנקוביץ', העוקץ)

עוד על הבחירות וזכויות הנשים בטוניסיה, מהצד הליברלי על החששות והמציאות ומהצד השמרני על חיג'אב וזכויות האישה (גרדיאן)

Hayat Sindi - Pop!Tech 2009 - Camden, ME

על המדענית הסעודית הייאת סינדי (דיילי ביסט/ ניוזוויק)

השוק השחור של תינוקות בסין   (pulitzer center)

סחר בילדות-מהגרות בתעשיית המין בבריטניה (גרדיאן)

כתבה מצולמת על נשות אפגניסטן (mother jones)    

תעשיית המשי- כתבה מצולמת על פרוייקט המאפשר לנשים להתפרנס בתעשיית המשי המתחדשת באפגניסטן (גרדיאן)

המיילדות הצעירות באפגניסטן מצילות חיים (גרדיאן)

אפגניסטן מתמודדת עם תמותת אימהות (טיים)

משפחה פקיסטנית מסרבת להרוג את הבת- ומתמודדת מול המסורת והכעס (אטלנטיק)

עובדות משק הבית בכל העולם- התאחדו!  (הארץ, מתורגם – הניו יורק טיימס)

הרעיון החדש של מתנגדי ההפלות המלאכותיות בארה"ב- לחייב נשים בחוק לשמוע את פעימות הלב של העובר (טיים)

חוקים חדשים לשוויון מגדרי בארמון המלוכה הבריטי? (אקונימיסט)

ראיון וידאו עם מנהיגת האופוזיציה וזוכת פרס נובל שלום מבורמה (מיאנמר) אונג סן סו קי  (אקונומיסט)

לסגור את הפער המגדרי בבתי הספר לעסקים – באירופה ובייחוד בצרפת (הניו יורק טיימס)

תכנון משפחה בסומליה- מפתח להתקדמות (גרדיאן)

על המשבר הדמוגרפי ברוסיה (אטלנטיק)

חוקים להגבלת הפלות מלאכותיות ברוסיה (איי. פי)

גם בברוקלין – הפרדה בין המינים מעוררת סערה (הארץ מתורגם – הניו יורק טיימס)

"קווי מהדרין"  עבור נשים נגד הטרדות מיניות בגואטמלה (הארץ מתורגם – הגרדיאן)

מזרח תיכון

נשים והאביב הערבי- עכשיו זה הזמן. על נשים במצרים וטוניסיה תקוותיהן וחששותיהן (אקונומיסט)

עוד על מעמדן ומאבקן של הנשים במצרים (כתבת וידאו – אקונומיסט)

כתבת הוושינגטון פוסט לילה פאדל על ראשה אזב, אקטביסטית במצרים

העיתונאי צ'רלי רוז מראיין אקטיביסטית מצרית אחרת –  את'אר אל כתאתני (בתמונה)

האשה שרוצה להיות הנשיאה הראשונה במצרים (cnn  על בות'יינה כאמל)

נשים מפגינות בתימן (cnn)

על לינה בן מהאני, בלוגרית צעירה ומשפיעה מטוניסיה (הניו יורק טיימס- בתמונה)

הגר שיזף מהבלוג קו חוץ על בחירות בבחריין בצל המחאה – מצד אחד נבחרה לראשונה אישה לפרלמנט, מצד שני.. עשרות נשים נעצרו והוכו.

על מאבקן של נשים ירדניות לקבלת אזרחות עבור ילדיהן (BBC)

קורבנות "הצדק" האיראני- גם עורכי הדין הנלחמים למען הנשים ( וושינגטון פוסט)

 

43 – 10

מסתבר שבארה"ב יש ארגונים שמתמחים בבדיקות מהסוג הזה:
מתוך הכתבה ב- slate הגעתי גם לטבלאות הנתונים האלו מארגון ששמו vida
(לא מדובר בבדיקת מדורי דעות אלא לרוב בכותבי ומושאי ביקורות ספרות)
בניו יורק טיימס מונתה לאחרונה ג'יל אברמסון (פרופיל בניו יורקר– טרם הספיקותי) לעורכת הראשית: 2-10 לטובת הגברים כבעלי טור דעה קבועים

מדורי הדעות 15/16.10.11

גברים

נשים

ידיעות אחרונות

3

2

ישראל היום

4

0

מעריב nrg

9

2

הארץ

6

0

Ynet

4

2

גלובס

7

1

כלכליסט

2

1

TheMarker

8

2

סה"כ

43

10

אפריקה

הניו יורק טיימס פירסם לפני כשבוע בכותרתו הראשית  מחקר שמצא קשר בין טיפולים הורמונליים למניעת הריון לבין סיכון יתר להידבקות ב- HIV.   עצם הפירסום והבולטות שלו כמובן עוררו מחלוקת ובמגזין ניוזוויק הועלה מאמר שמערער על תקפותו ומזהיר מההשלכות.

בישראל הטיפול בדפו פרוברה  נפוץ בקרב נשים ממוצא אתיופי. דו"ח נרחב בנושא פרסמה חדוה אייל בתמיכת ארגון "אשה לאשה" 

בסנגל סימנים להצלחה והתקדמות במאבק נגד מסורת מילת הנשים דרך ארגונים ומנהיגות מקומית (ניו יורק טיימס)

ניקולאס קריסטוף בניו יורק טיימס על אומץ של ילדה אחת בסיירה ליאון

המאבק נגד תמותת אימהות בלידה באפריקה דרך סיפורה של מיילדת באוגנדה (גארדיאן)  האתר של הארגון והקמפיין 

ואם כבר פרסי נובל לנשים באפריקה- אז הנה מועמדת ראויה ל-2012:

ד"ר הווא אבדי מסומליה והארגון שבראשו היא עומדת

אמריקה

חוזרים לויכוחים נושנים הקשורים בהפלות בזמן המשבר הכלכלי וההפגנות

בסקר שנערך שם בציבור לגבי עדיפיות כמובן שהנושא אפילו לא קיבל אזכור, אבל מסתבר שזה כמעט רק מה שבית הנבחרים בשליטת המפלגה הרפובליקנית עוסק בו. והם גם יצירתיים: במה שזכה לכינוי חוק "לתת לאישה למות" הם מאפשרים לבתי חולים שמקבלים כספי ציבור לבחור אם לקבל נשים בהריון בחדרי מיון בכל מצב כולל סכנת חיים. החוק התקבל בבית הנבחרים!!,  אמנם אין לו סיכוי להירשם בספר החוקים כל עוד הדמוקרטים שולטים בסנאט ובבית הלבן, אבל זה המסר החברתי שלהם.

המלכה אליזבת. כן, הוכתרה שם מלכה. טוב, היא מלכה רק של השמאל החברתי שם, שכנראה ממש בימים אלה נולד.בימין ובוול סטריט כמובן מתעבים אותה.

אליזבת וורן למעשה יזמה והקימה בפועל סוכנות ממשלתית להגנה מפני צרכנות פיננסית לאחר המשבר רק כדי שאותו ימין בקונגרס לא יאשר את המינוי שלה לעמוד בראש אותה סוכנות. אז היא עכשיו רצה לסנאט מטעם מדינת מסצ'וסטס.

פרופסור למשפטים מהרווארד שגדלה בעוני בדרום והנה פרופיל נרחב במגזין ואניטי פייר

והנה איך 2 דק' מנאום שלה מול בוחרים פוטנציאליים זכה כבר ליותר מ-700.000 צפיות ביוטיוב: נשמע מוכר וטבעי לאוזניים ישראליות ואירופיות (גם אם מרשים בניסוח), אבל באמריקה?

פוסט מעניין וחשוב  המתמקד בשוויון וזכויות להט"ב בהקשר היסטורי מתוך דוגמאות מארה"ב בבלוג יחסי מין

אניטה היל– 20 שנה אחרי.. הצעירה שעמדה במרכז עולם המשפט וההטרדות המיניות כשטענה שהמועמד לבית המשפט העליון קלרנס תומאס הטריד אותה. מאמר שלה במגזין טיים

בטופקה, קנזס אכן הצביעו והעבירו תקנה המורה להפסיק לחקור מקרי אלימות במשפחה.  הנושא הוא מקומי וקשור בסכסוכי תקציב, לאחר השערוריה התובע המחוזי החליט כן לחקור, אבל נזק כבר נגרם

שעה קשה על כלכלה

לא בדיוק סוג המוספים שאני אוהב, אבל ליידי גלובס עם 50 הנשים המשפיעות בישראל ל-2011

אז בעצם יש פה 3 "טייקוניות" שלמעשה ירשו את הכסף מהעסק המשפחתי שנוהל על ידי האבא (אריסון, שטראוס, עופר)

די משוכנע שדווקא לא מדובר במספר נמוך ביחס  למצב בעולם. (דה מארקר)

רק יורשות (גם אם מנהלות מוצלחות עסקית) נמצאות בצמרת העושר בארה"ב. (פורבס)

ולאחרונה גם עלתה לכותרות שוב צפרא כץ שגדלה בחולון והפכה לנשיאת אוראקל ולבעלת השכר הגבוה ביותר במגזר העסקי בארה"ב. ( דה מארקר)

רק 12 נשים בתפקידי מנכ"ל  בחברות fortune 500   נכון למאי 2011. מאז פוטרה קרול בארץ מיהאו!.

תמונת המצב בישראל  (BDi coface)

ראיון מהניו יורקר מתורגם בכלכליסט עם שריל סנדברג, "האישה הכי חשובה בהיי טק" ומספר 2 בפייסבוק.

בכתבה נתונים עגומים אודות מספר הדירקטוריות בחברות הכי מגניבות וצעירות כפי שהן משווקות, דומים למספר הכותבות במדור הדעות בעיתון הארץ

לדעתי סנדברג עצמה לא יוצאת טוב. היא לא מעוררת אמפתיה וכנות. היחס בין התודעה הקיימת לבין מבחן המעשה לא מרשים במיוחד. וזה גם אם מקבלים את הנחתה האידאולוגית (המקובלת במגזר העסקי) שנשים רק צריכות להיות יותר אסרטיביות.

אולי היא יכולה ללמוד ממיזם ישראלי של שתי מהנדסות תוכנה: "אנחנו יכולות להגיד להן עד מחר שנשים יכולות להיות טובות במדעי המחשב בדיוק כמו גברים, אבל לחוות את זה- זה מה שעושה את ההבדל"  (דה מארקר)

פרספוליס

בעקבות שתי ידיעות מהשבוע:

בתוניסיה- איסלאמים קיצוניים התעמתו עם המשטרה בשל הקרנת פרספוליס

ובאיראן- שחקנית איראנית נשפטה לשנה בכלא בגלל תפקיד

אווו . פרספוליס. אוסף יצירות המופת האלו, הספרים (בעברית בשני כרכים) והסרט של מרג'אן סאטראפי שבו אותי בקסמן כשנחשפתי אליהן שנים לאחר שפורסמו, עד שבחרתי לכתוב אודותיהן בזמנו.

אגב גם במקרה הזה היצירות זכו לתיוג מגדרי כנראה מסיבות שיווקיות – לפחות על גב הספר עצמו בעברית נכתב כמה היא מרגשת ופחות כמה היא מבריקה ופוליטית.

אז הנה חלק קטן- כשהתחלתי לכתוב הגעתי בקלילות לא אופיינית ל-7-8 עמודים..

סאטראפי נמנעה מכתיבה ואיור בעלי אופי פולקלוריסטי על מולדתה, אך באופן מפתיע ומודע היא בחרה לתאר את אוסטריה באופן שיש בו מן הפולקלור- אוריינטליזם במהופך. בחירה זו היא מבריקה ורדיקלית: היא מניחה מראה בפניה של אירופה הלבנה בנוגע לדרך המקובלת שבה זו מציגה את "האחר",  ועוד מנקודת המבט של נערה זרה ומתבגרת.

מהלך זה משרת היטב את האוניברסאליות של המסר שלה. לא רק בפשט- בנוגע לדרך שבה הקורא מכיר את איראן, אלא סייע לה בניסוח הרדיקליות בהקשר הפמיניסטי: כך יותר קל לקורא להבחין במנגנוני הניצול הסמויים של הגברים האוסטרים האליטיסטים, ההומואים, השמאלנים והאמנותיים שפעלו (גם אם לא במודע) בשיטת השתמש וזרוק ביחס כלפיה.

כמו כן לא ניתן שלא להבחין בהבדלים בין האמא והסבתא שלה הכל כך חכמות, עצמאיות וחזקות לבין המבוגרות האוסטריות שערכי הפמיניזם מהן והלאה. ולעומת זאת – חשוב לעמוד על ההיפוך- על החופש בקרב חברותיה-בנות גילה האוסטריות ביחס לחברות שבבית, באיראן. יש בכך משום הענקת כבוד לרוח החופשית של נשות משפחתה, אך גם מבט נוקב כלפי עתיד ארצה.

שני מרכיבים אלו כשהם אינם נפרדים- האוניברסאליות של הדיכוי הגברי ותודעת החופש של בנות גילה באוסטריה בנו את השקפת העולם החדה של סאטראפי שאינה מוכנה לוותר על חופש  ליברלי "מיושן" רק בגלל שגם באירופה לא התגשמה האוטופיה הרדיקלית.

סין, צ'ילה, פולין ואוקראינה

נדב אייל אצל לונדון וקירשנבאום על תעשיית חטיפת ומכירת ילדים בסין ועל ההקשרים המגדריים המובהקים שלה, מדיניות הילד האחד, ההבדלים בין הכפר והעיר, משמעויות דמוגרפיות עתידיות ויציבות השלטון.

באותו נושא: מה עושים כשאין אף אישה בסביבה, מאמר של טניה ברינגאן  מהגארדיאן הבריטי מתורגם בהארץ.

בשער TheMarker   הכותרת אחרי ובתמונה קאמילה ואייחו, בגיליון כתבה נרחבת על מנהיגת הפגנות הסטודנטים בצ'ילה , כולל טור סקירה נרחב על ההקשר המגדרי והגלובלי /דפנה מאור 

עוד על קאמילה ואייחו בגארדיאן  ובניוזוויק 

וגם: ילדות צ'ילאניות מציגות "כיבוש" של בית הספר שלהן – מהגארדיאן

בחירות בפולין: מפלגה חדשה ליברלית התומכת בנישואים אזרחיים לזוגות חד מיניים ועיגון ההפלות בחוק זכתה ב-10% מהקולות. לא רק זאת- ככל הנראה גם נבחרה מטעמה לפרלמנט הפולני הטרנסג'נדר הראשונה. מתוך הארץ מתורגם מהניו יורק טיימס.

ראש ממשלת אוקראינה לשעבר יוליה טימושנקו נידונה ל- 7 שנות מאסר. טימושנקו ככלל היא ככל הנראה לא מלאכית ולא אידאולוגית דגולה , אבל היא כן אישיות מרכזית במאבק למען חברה יותר דמוקרטית וחופשית באוקראינה.

עוד פרט שפוספס למיטב ידיעתי בדיווחים אודותיה- היא ככל הנראה הפוליטיקאי/ת הבכיר/ה ביותר בעולם  הדמוקרטי שהורשע ונידון למאסר (יותר בכיר מנשיא ישראל שנשא בתפקיד ייצוגי-סמלי).

או שאוקראינה היא כבר לא חלק מהעולם הדמוקרטי. ואז המשמעויות נרחבות יותר מהאנקדוטה בעיני התקשורת הממוסדת של אישה יפה וחזקה מאחורי סורג ובריח.

ועוד על 3 הזוכות בנובל בהקשר הישראלי : אבירמה גולן בהארץ ליבריה זה לא כאן על תגובתה של ציפי לבני להכרזה.