סיפור על אור וחושך?

"אני סחבתי את אותה אישה שלוש דקות, אתה סוחב אותה כבר שעות ארוכות" (אלמוג בהר- גם ב"העוקץ": לפני ששולפים את רוזה פארקס)

"כיהודים מסורתיים אנחנו זוכרים שהיהדות היא דבר משתנה ולא "חדש אסור מן התורה", שלמסורת יש את הכלים לתקן את עצמה כמאמר מאיר בוזגלו, שהחרדיות היא תופעה צעירה (כמו החילוניות, וכמובן שגם כמו המסורתיות עצמה והדתיות הלאומית), ושבמסורת תמיד התקיים המתח, שאי אפשר לפתור אותו, בין החיים עצמם לבין הציוויים למיניהם; והציוויים לא תמיד מכניעים את החיים.

יחד עם זאת, ההצבעה החילונית על החרדים כקבוצה העיקרית שפוגעת בזכויות נשים ומפלה אותן (כמו ההצבעה על אפליית מזרחים בחינוך ובשידוכין בחברה החרדית) היא לעתים גם תרגיל בורגני נוח של טיהור המצפון. ואני מתכוון למאמר המערכת של "הארץ", לא לנשים שנאלצות להיות מושפעות מן התביעות החרדיות ושמוחות כנגדן"

פמיניזם זה לא סקסי? (רחלי גפן, onlife)

"השמענה קולכן, אם אינכן מוכנות שישתיקו אתכן. ושמישהו כבר יסביר לי מה, לעזאזל, לא סקסי בזה. הרימו קולכם גם אתם, הגברים שמבינים שזהו אינו ענין נשי אלא ענין אנושי, ביטוי מוחשי מאד של התפשטות הקיצוניות הדתית. היום אצלנו, מחר אצלכם. זה לא יפחית מהגבריות שלכם, להיפך.

השמיעו קולכם גם אתם, האנשים השפויים של המגזר הדתי. לא יודעת אם זה יהפוך אתכם לדתיים פחות בעיני חבריכם, אבל זה בוודאי יהפוך אתכם למוסריים יותר. צעקו בשמה של האמונה שלכם, הצילו את כבודה, אל תיתנו לאיש לרדד אותה לרמה הזאת."

מוסף 24 שעות ידיעות אחרונות מה-19.12.11: זה כמעט נגמר בלינץ'- על הצעירה הדתייה אוריה פרדהיים שהותקפה באוטובוס. עוד על הפרשה- ענת צוריה, בגיליון "ארץ אחרת" מה-2.8.09

פרוייקט של סלונה: מגרשות את החושך

רונית הבר: אנחנו כועסות

אימי עירון: והגדתי לבנותיי

בעז גאון: זו לא הואגינה, זו האג'נדה

שירה מרגלית: אישה שוליים

מיס פיגי ואני (שירה, יחסי מין. וגם בסלונה)

"ברמה של ההתנהלות ה"אישית" שלה, אפשר אפילו לומר שמיס פיגי היא ה"אלטר אגו" הנשי שלנו, שהיא מייצגת כמעט את כל מה שנחשב, גם כיום, פחות ראוי או מקובל בהקשר של התנהגות נשית. פיגי מתחילה עם קרמיט באופן אסרטיבי והחלטי בלי להסתיר את הכוונות שלה או להתנצל עליהן, היא תמיד בטוחה שהיא מצויינת במה שהיא עושה אפילו אם כל מי שהיא מכירה טוען אחרת, היא לא משתדלת להיות חיננית או עדינה במיוחד, יותר מזה, היא מקבלת את עצמה עם כל האגרסיביות, חוסר העידון וחוסר הטאקט שהתפרסמה בזכותן, לחלוטין ובלא היסוס".

שחקניות ספסל (צפי סער, גברת מג'ונדרת, הארץ)

אי נוחות בלשון המעטה (אורן פרסיקו, העין השביעית)

תביעות ייצוגיות נגד מקומוני "הארץ", "מעריב" ואחרים טוענות ל"פגיעה ממשית בזכויותיו וברגשותיו של הציבור", בשל פרסום מודעות לשירותי מין. סך התביעות עומד על כמיליארד וחצי שקל

צניעות (אביעד קליינברג)

אבל, עם כל הביקורת שיש לי כלפי חברת הצריכה המערבית, יש בכל זאת הבדל גדול. בחברה הליברלית יש אכן ניצול לרעה של נשים, אבל החלוקה המגדרית בה מאפשרת לנשים לא רק למחות, אלא גם לקבל החלטות ולשנות את גורלן. זה כל ההבדל. אני אשתכנע שנשים בחרו בצניעות מרצונן, שבנות המלך בחרו להשאיר את כבודן פנימה, כשתראו לי פוסקת הלכה אחת, דיינת אחת, מקובלת אחת. אין? מסיבות של צניעות? מעניין. גבולותיה של הצניעות הדתית, מתברר, נקבעים רק על ידי גברים—גברים מסוג מאד מסוים.

לצאת מהארון ביהודה ושומרון: סיפורים גאים מהתנחלויות (מאקו)

תכנית: הסעות מהדרין בחינם (ישראל היום)

נוסעים בקווי מהדרין? תשלמו הרבה פחות (חדשות 2)

גינה תקיפת רופא נשים – ומכוניתו הוצתה (ynet)

איראן זה שם, הדרה זה כאן (ירון אברהם, נענע 10)

אם טניה רוזנבליט הייתה ערבייה (דורית אברמוביץ', וואלה!)

השר יחקור? השר יטמון את ראשו (כלכליסט)

מספסרים בגיל הרך (מרב מיכאלי, הארץ)

הממסד נותן חסות להדרת נשים (זיו ברנע onlife)

Sex segregation on the buses divides Israelis – independent

Israel's 'Rosa Parks' refuses to take back seat – cnn

על ספקטרום הפריצות (הירושלמית, צו פיוס)