הטרדה

המדריך לחיסול השיח הציבורי (לינוי בר גפן, צו פיוס)

הטו את מרכיבי הדיון הרציונאליים אל העולם הרגשי – למן הרגע שעולה תלונה על התנהגות שהפכה לנורמה בקרב מגזר מסויים, מהרו ליירט אותה בביטוי: "מהדברים שלך עולה ריח של שנאת (הכנס שם מגזר)". כך תהפכו את העובדות, הסטטיסטיקות, הדוגמאות ושאר התימוכין האובייקטיביים שהצטייד בהם הצד השני לחסרי תועלת, שכן לא המציאות עומדת עוד על הפרק, אלא אך ורק התחושות שהיא מעוררת בו ותחושות הן דבר סובייקטיבי לחלוטין.

בכיר במשרד ראש הממשלה מטריד עובדת מדינה: איך לחשוב על זה? (אורית קמיר, כבוד אדם וחוה)

ראשית: האם ההטרדה היא הטרדה מינית, או הטרדה מאיימת, או פגיעה בפרטיות? על כל אחת מן התופעות המזיקות הללו חל חוק אחר, שהוראותיו שונות ודרכי ההתנהלות על פיהן שונות.

Keep your eyes on the victim (נעמה כרמי, קרוא וכתוב)

זה ברור שמאבקי כוח הם חלק אינטגרלי מהפוליטיקה. וכשהם מסתבכים בפרשיות הטרדה למיניהן (זאת לא חייבת להיות הטרדה מינית), האשה נהפכת לקורבן כפול. גם להטרדה וגם למאבקי הכוח המתקיימים על גבה.

מיניות, מקובלים, מודרנה (תומר פרסיקו, לולאת האל)

שומרי המצוות, שלהוציא קומץ אולטרה-חרדים גם הם כמובן עברו את אותו "תירבות" וגם להם זה חסר משמעות, חייבים לתרץ את העניין או כציות חסר אונים להלכה לא ברורה, או כניסיון לחיות חיים של "טוהר", כלומר מעין סגפנות מודרנית בה קשיי היום-יום אינם מספקים ויש להקשות על עצמנו עוד יותר – במקרה זה להתרחק מכל ענייני "מין" – כדי להתעלות מבחינה רוחנית, דבר שאין לו זכר בכוונה המקורית של ההלכה.

הדרת נשים ולוס איריגארי (גלעד סרי לוי, ספר, חברה, תרבות)

טענות מהותניות נוטות להיות מעגליות ולהניח את המבוקש. פוליטית המהלך של אירגארי, לפחות כפי שאני קורא אותו, אומר "אנחנו באמת אחרות, אבל כאלה אנחנו ואתם לא" . ומהותניות כזו היא חרב פיפיות, מאחר שיש בה הסכמה לסטריאוטיפים המגדריים גם אם יש פה נסיון להפוך אותם על ראשם, נוסח "שחור הוא יפה". לי השיח הזה הזכיר את המהלך האפולוגטי בחינוך הדתי לאומי של הצדקת אפליית הנשים בתפיסות יהודיות אורתודוקסיות באמצעות שיח מהותני.

A Woman’s Place – Haviva Ner-David – slate

A female rabbi has spent years fighting the ultra-Orthodox-led discrimination against women in Israel. Now the rest of the country is joining her.

המניפולציות של ועדת שניט (אסתר הרצוג, ynet)

ועדת שניט מספקת את הדוגמה הבוטה ביותר למניפולציה ולהטעיות של הפטריארכיה. ממצג השווא, בסיס המלצותיה, עולה כי המציאות בישראל השתנתה כך שגברים ונשים חולקים באופן שווה את האחריות על גידול ילדים, כולל ילדים עד גיל 6. מכאן היא מסיקה שגם החזקה עליהם יכולה להתחלק באופן שוויוני, עם גירושי ההורים.

שכחו מהי ענווה אמיתית (רוביק רונזטל, מעריב nrg)

מדוע זרועותיה, ברכיה, צווארה ושערה של אישה, שלא לדבר על קולה, יצירות אלוהים רבות יופי, אינם ראויים שייראו לעין? הסיבה לאיסורים האלה, "איסורי הערווה", היא שלטון הגבר על האישה, שבא לידי ביטוי לא רק בלבוש, אלא בכל תחומי החיים, ומתברר שגם אחרי המוות.אז לא, ידידי הדתי המתון, ערך הצניעות הזה אינו ראוי לכבוד. מה שהפך את סוגיית הצניעות לעניין של פורנוגרפיה הוא דינמיקה של החמרה דתית-הלכתית אינסופית, שבה המחמיר והקיצוני יותר ימשוך תמיד את המתונים אחריו.

גופי זועק לנחמה (נועה בכר, mynet)

בימים האחרונים נפל לי אסימון 'זעיר'. הבנתי לראשונה שאני בנתק תקשורתי עם הגוף שלי, שמאז שנשאבתי לתהומות הפרעת האכילה אין בינינו דיאלוג יותר. המסקנה הזו הולידה בי מחשבה לנסות להעלות על הכתב את אותו ניסיון לשחזר את הדיאלוג המחוק בינינו.

האישה יש לה עיקר גדול (יעל לוין, מוסף שבת-מקור ראשון)

העולה מדברינו הוא כי התפיסה הַמַּקְנָה ערך מהותי ועצמאי לאישה, ערך של מעלה וחשיבות, הינה עקרונית ומעשית גם יחד בהגותו של רבנו בחיי, ויש להעניק לה את מקומה הראוי, לצד רעיונות חיוביים פחות. כפי שפרופ' גרוסמן עצמו מציין, רבנו בחיי מגלה במידה מסוימת יחס אמביוולנטי אל האישה.

הרוב הדומם מאוד (אריאל שנבל, ynet)

הוא זועם על ההקצנה. ההשתלטות החרד"לית מדירה שינה מעיניו. הוא לא רק כועס, הוא גם רוצה לפעול, אבל בדיוק אז הבוס מתקשר. למישהו עוד לא ברור למה הקיצונים שולטים?

על נסיכות וגיבורות (בככר מול השמש, תמר זנדברג)

אחת סיפרה שכאשר ילדה בגן סיפרה לה שהיא רוצה להיות "המון נסיכות", היא השיבה שהיא יכולה להיות גם "המון גיבורות"; אחרת סיפרה שעודדה את הילדות להוריד את החצאיות והגבריונים הלא-נוחים ולעבור לבגדים נוחים יותר; סייעת אחרת סיפרה לילדים בגן סיפור, שבו תפקידי ההורים היו מסורתיים, ותוך כדי הסיפור פיתחה איתם סיפורים חלופיים, שונים ומגוונים; הסייעות התנסו בתיאטרון קהילתי, והלכידות החברתית ביניהן השתפרה במהלך הקורס.

קליפ יוטיוב

נרקוד על מדרגות הרבנות (מינואר 2011)

דומא دمى (בובות) (האגודה ללימודים פמיניסטיים ולחקר המגדר)

דומא (בובות בערבית) הוא מסע בעקבותיה של הפגיעה המינית המודחקת בחברה הערבית.

עביר, יוצרת הצגת תיאטרון בובות 'דומא' מחליטה לקחת מצלמה ולצאת למסע מצפון הארץ עד לדרומה לתיעוד נשים ערביות נפגעות אלימות מינית. לאחר שהפנימה כי הקהל הדיר את רגליו מההצגה בגלל הנושא הטעון הזה.

הנה גיבורות (אליסיה שחף, סלונה)

חשיפה: הצלמת אליסיה שחף צילמה קלוז אפ לפנים של נשים שהותקפו מינית, ללא הסתרה, ללא בושה. בקרוב התערוכה, ובינתיים הפנים והסיפורים

אלימות חרדית: משל הרוח והשמש (טניה רוזנבליט, onlife)

דמי כיס לאישה (אלה אלקלעי, סלונה)

אלה אלקלעי חושבת שנשים חייבות ללמוד את השפה הפיננסית כדי לקחת חלק אמיתי בניהול הכסף שלהן, ולא להסתפק בדמי כיס

ענייני מגעילות (העין השביעית)

גלי צה"ל שילמה 38 אלף שקל לאורטל בן דיין, בעקבות שורה של התבטאויות בגנותה על ידי מגישי התוכנית "המילה האחרונה". הפיצוי הושג במסגרת הסכם פשרה שנחתם בחודש שעבר בין בא כוחה של בן דיין, עו"ד אורי שנהר, לבין בא כוח משרד הביטחון, עו"ד דידי אורון.

הפרשה גם בהארץ

ידע לגברים בלבד: למה אין נשים בויקיפדיה? (אלינור כרמי, ynet)

ואיך קרה שאנציקלופדיה "חופשית" ממשיכה לשעתק רציונאליות גברית, כפי שנעשה באנציקלופדיות הותיקות? מלחמת המינים עוברת זירה

יצרה: דנית גוטפריד