החרדים והחרד"לים והמקצינים שבתוכם צודקים. וגם הסעודים והטאליבאן.
טיעון נפוץ בשיח של המרכז החילוני-ליברלי הוא מוטעה ביחס לגל ההקצנה: "תפסיקו לראות בכל אישה רק את המיניות שבה". או- "מה כבר העניין? תתרגלו", או "תתגברו על היצר". נשים חופשיות הן מסוכנות והן תמיד היו כאלה. הן מסוכנות לשליטה של גברים בעולם. משום שהן נשים, ובעיקר כשהן חופשיות. ולא, זה לא בגלל איברי גופן החשופים או מיניותן. או לא רק בגלל זה.
נשים חופשיות מדברות ושרות וקוראות, שוחות בים ובבריכה, לומדות ומתאמנות בחדר כושר, נוהגות בכביש, ספורטאיות, מרצות באוניברסיטה ומורות בבתי ספר, סופרות ומשוררות, זוכות בפרס נובל, מהנדסות, מדעניות, נכנסות לעולם העסקים ולפוליטיקה.
וכן, הן גם עושות סקס ונהנות מזה. לפעמים גם בלי נישואים ולעתים גם בלי אהבה, או אפילו כשהן נשואות ולא עם "הבעל". הן בוחרות מתי בפעם הראשונה ועם מי לעשות סקס. הגבר יכול להיות מבוגר או צעיר, לבן או שחור, יהודי, נוצרי, מוסלמי, סיני, הודי.. וגם עם נשים אחרות, והן יותר ויותר בוחרות אם להיכנס להריון ומתי.
ונשים פמיניסטיות חופשיות הן המסוכנות שבנשים משום שהן מודעות לכל הנכתב עד כאן וטוענות שזה לא מספיק. כי זה באמת לא קרוב להיות מספיק – כי שתי הפסקאות רלוונטיות במציאות לקבוצה חופשית- ליברלית קטנה מדי- ובמעמד כלכלי בינוני-גבוה. וגם שם- הן לא משפיעות מספיק ולא נוכחות מספיק ומנוצלות לעתים בדרכים אחרות וסמויות יותר.
המציאות היא פמיניסטית-רדיקלית יותר מהתודעה: זה אמנם התחיל מהשוליים- כשבאוניברסיטה בהוואי עוד לפני הסיקסטיז נערה לבנה וחופשייה התאהבה בגבר שחור מוסלמי מקנייה (בנה הבכור גדל להיות נשיא ארה"ב).
אבל היום? ראש ממשלת איסלנד היא לסבית והנשיאה של צ’ילה לשעבר היא רופאה ואם חד הורית, אנגלה מרקל, הקאנצלרית מהימין השמרני היא אשה הנשואה בשנית שבחרה שלא לגדל ילדים. ראש ממשלת דנמרק נשואה לאנגלי וראש ממשלת אוסטרליה לא התחתנה מעולם ולא מאמינה באלוהים. וכן, גם בימין הישראלי השמרני המקצין יו"ר הוועדה למעמד האישה היא דתייה בת 30 וקצת ולא נשואה. ואלו רק נשים "מפורסמות" שהמידע אודותן חשוף לציבור.
קבלו נערה חופשייה וממש מסוכנת – סיפור על בת למהגרים קשיי יום, אקטיביסטית מילדות- הקימה ארגון נשים ראשון כבר בגיל 8, בגיל 15 הנערה המסוכנת והחופשייה סירבה להפסיק את לימודיה וכמובן שגם סירבה לשידוך. היא ברחה רחוק רחוק לבית אחותה הגדולה והרדיקלית. ברחה והתאהבה בגבר מבוגר ממנה (המהפכנית הצעירה רצתה להינשא בנישואים אזרחיים, אך ויתרה בשביל המשפחה).
היא התקבלה לשורות התנועה המהפכנית לפני שמלאו לה 18 (בניגוד לתקנות!), וכשבבית הכנסת אסרו על נאומים פוליטיים- לצעירה עלה רעיון חתרני במיוחד- "תביאו לי ספסל", כשהנכבדים יוצאים – אני אדבר. הקונספט " לדבר בחוץ" מצא חן בעיניה לפעמים הבאות- פחות בעיני אביה ונכבדי העיר- הוא איים שיסחוב אותה בצמותיה עד הבית – לא ייתכן שבתו הצעירה תהיה ברחוב ותבייש אותו כך. אחד מהנכבדים איים לעזוב את העיר. לאבא היא לא הקשיבה ולנכבד ענתה: "שיעזוב", האבא בא להקשיב לה ונשבה בקסמי בתו – שהמשיכה לארגן מצעדי מחאה והפגנות לרוב ונבחרה לתפקיד פוליטי ראשון בגיל 20!
סיפור שיזעזע גם את הרבנים היותר מתונים. רק אל דאגה – כל זה קרה ממש מזמן – עוד לפני שנשים בארה"ב יכלו להצביע בבחירות הכלליות. לימים הנערה תחייה לרוב בנפרד מבעלה ותנהל רומן (לפחות אחד שמתועד) עם גבר נשוי בדרכה לראשות ממשלת ישראל.
אם נערה מרדנית בגיל העשרה יכולה לברוח מביתה לפני כמעט 100 שנה ולהפוך לראש ממשלת ישראל, אז גם סטודנטית חילונית נורמטיבית בשנות העשרים במכון כושר בטכניון היא אכן מסוכנת – היא יכולה בטעות לחייך,ואחרי זה לדבר. "ולהתחיל" עם בחור דתי. לשכנע אותו שיקשיב לה שרה. ואחרי זה הם גם יכולים להתאהב ואולי לחזור בשאלה. או לחזור בתשובה. או להתנצר או להתאסלם – או שהיא בכלל נשואה? או שהוא נשוי? נו, החומר שממנו מורכבים הסרטים והסדרות שבגינן הרבנים לא רוצים שבנות ובני הקהילה שלהן יצפו בהם.
כך גם יש להבין את ההדרה: החמרות הצניעות וגדרות ההפרדה לא נועדו לשרת את רמת האדיקות הדתית ובוודאי לא את גודל האמונה. נשים הן לא קורבנות של "קיצוניות דתית", זה היפוך נוח ונפוץ של הסיבה והתוצאה – ההיפך הוא הנכון – הנסיון להיאחז במסורת ובהלכות תוך המצאת החמרות דתיות נועדו לשמר ולקבע את רצונם של הגברים לשלוט בנשים.
הדת היא מיסוד של האמונה- קובצי חוקים המגדירים קהילה- והמניע העיקרי את הקהילות שמרניות- דתיות היא ליצור חומות שימנעו מנשים חופש – כי מתברר שהן מוכנות לאמץ אותו.
המקור לילדותה של גולדה מאיר:
גלבוע משה, צעדים ראשונים, בתוך: אביזוהר מאיר (עורך):גולדה – צמיחתה של מנהיגה. עם עובד ומכון גולדה מאיר לחקרי עבודה וחברה, אוניברסיטת תל אביב, 1994
האחות הגדולה 